לשבור את הקיר: השמירה על מרחב הפרטיות האישי
ככל שזה יישמע מוזר, לתרבות הפורנו הצטרף גורם אחר שמנתץ את כל אשליות המציאות – הפיסבוק. החיוב של חז"ל לבנות מחיצות בין שכנים נובע מהעיקרון הפשוט שהסודות שלי, של אשתי ושל הסובבים אותי, הם רק שלנו
זה התחיל בקלות הבלתי-נסבלת של הפורנוגרפיה. קליק אחד על העכבר, וכל הסודות נמצאים בהישג יד – כל מה שרצית לראות, ובעיקר כל מה שלא רצית לראות. אין כבר אשליות מה יהיה ואיך זה ייראה, והכול כבר שם.
אך פורנו הוא רק חלק קטן מהסיפור; פייסבוק הוא האמצעי העיקרי שבאמצעותו אנו מציגים את חיינו לראווה בפני כול. אנו מעלים מחשבות פנימיות, תמונות שלנו בכל מיני מצבים ועדכונים שוטפים על כל מה שקורה בינינו. איך אמרנו? הכול בחוץ.
אגב, לא מדובר רק על החיים האישיים. ל'וויקיליקס' יש אידיאולוגיה צרופה הטוענת שאין יותר סודות, גם לא למדינות. יש תומכים רבים לאידיאל החופש המוחלט, שבו אין גבולות לידע וכל אחר רשאי וזכאי לדעת כל דבר על כל אחד אחר.
אך לכל דבר יש מחיר. בתחילת מסכת בבא בתרא, חז"ל הגדירו נזק מיוחד שנקרא "היזק ראייה". כל אדם זכאי לפרטיות מסוימת, והוא רשאי לחייב את שכנו להקים מחיצה בין בתיהם כדי שלא יראו מה הוא עושה ברשותו הפרטית.
אבל למה? מה רע? יש משהו קורץ באמירה שאם הכול בחוץ, כבר אין סודות - גם לא סודות אפלים. כלומר, האמת תמיד יוצאת לאור, ואנשים לא יכולים לעשות חטאים במחשכים כי בסוף הכול יתגלה.
מצד שני,
אנו חייבים את חומת ההגנה של פנים/חוץ בשביל לחיות. אוי ואבוי אם כל אדם היה יכול לקרוא את מחשבותיי; כבר לא היו נשארים לי חברים, והייתי מבוזה לעיני כול. מזל שהמחשבות שלי אינן מתורגמות ישר לקיר הפייסבוק.
מה שעושה את בני האדם לבני-זוג, לאוהבים ולחברים, הוא התנאי שמה שיש בינינו נשאר רק בינינו. אם אשתף את כל העולם במה שאני עושה עם חברתי או אשתי, אז היא כבר רכוש משותף לי ולעוד אנשים רבים.
אין אויב גדול יותר לזוגיות מאשר פריצת החומה הבלתי-נראית של שיתוף האחר בסודות הפרטיים האישיים שלי ושל בת-זוגתי. שיתוף אחרים בסודות שלנו או בחולשותינו ייחשב כבגידה. אם לא הכול בחוץ, לי ולה יהיה מרחב מוגן של אנושיות פשוטה!
האיבוד לדעת של המרחב הפרטי הוא האיבוד לדעת של האישיות הפרטית שלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
