בינה לבינה: לסביות דתיות, דור ההמשך
הן מתאהבות כבר באולפנה, מנהלות קשרים סודיים במסגרת השירות הלאומי ונישאות זו לזו לעתים קרובות על אפו ועל חמתו של הרב. נשים דתיות החיות בזוגיות חד-מינית מדברות על היחסים המורכבים עם אלוהים
הגר קדם מעלה זיכרונות מהמפגש הראשון שלה עם זוגתה לילך (שם בדוי). היא יושבת על כיסא נדנדה מעץ, לוגמת מתה הצמחים, ומלטפת את הבטן שלה, חודש שמיני להיריון. לילך מזדקפת על הספה. "אני זוכרת שנדבקתי לפינה מחוץ לבניין והתפללתי מרוב חרדה. רציתי להתחיל את השנה בטוב", היא אומרת.

הגר ולילך לא היו יכולות להגיע ממקומות שונים יותר למשרדי השירות הלאומי. הגר, היום בת 25, סרבנית גיוס מטעמי מצפון ("הייתי מפגינה קבועה נגד הכיבוש"), שמאלנית, פציפיסטית, תל אביבית; לילך, היום בת 24, גדלה בהתנחלות בשומרון, לא גויסה בשל השתתפותה הפעילה בהפגנות נגד פינוי גוש קטיף ("נשבר לי הלב בגלל הגירוש"). "היינו הפוכות זו מזו, אבל זה היה מסקרן", אומרת לילך. "אף פעם לא פגשתי שמאלנים, או ראיתי קעקוע. תשאלי כל מי שגדל בהתנחלות. זאת בועה".
הפערים והאידאולוגיה לא מנעו מהשתיים לבלות יחד את כל זמנן הפנוי. החיבור היה כל כך חזק שבסופי שבוע, לפני שחזרו למשפחה, הפרידות היו קשות ועצובות. הגר: "בשלב מסוים הכשרנו את המטבח של הדירה שלי כדי שלילך תאכל שם". לילך: "רגע מאמי, את קופצת. שכחת את כל ההתחלה?"
היום הן מחכות ללידת בנן הבכור, אבל עדיין כואבת להן הבטן כשהן נזכרות ב"התחלה", התקופה הארוכה שבה חיו בארון. באחת מפגישותינו, הגר ולילך הדליקו נר חנוכה עם זוג נוסף, מיכל וענת (שמות בדויים). כשהן אמרו "שהחיינו" והוסיפו "כמה זמן חיכינו ליום הזה", מיכל וענת, שהתחתנו לא מזמן וכעת בונות את ביתן בקיבוץ בצפון, חייכו והתחבקו. הן מתרגשות לקראת המעבר הקרוב לבית החדש.
כל תהליך של יציאה מהארון והכרה בזוגיות חד-מינית הוא קשה, אבל בשביל לסביות דתיות הנושא מורכב במיוחד. בתורה יש איסור נחרץ על משכב זכר, אבל אין התייחסות מפורשת ללסביות. עם זאת, הרמב"ם אוסר והגמרא מתייחסת ללסביות כ"נשים המסוללות זו בזו", ומצוין כי הן פסולות לכהונה משום ש"מעשה ארץ מצרים הוא, שהוזהרנו עליו".
ארגון "בת קול", שהוקם לפני כעשור כדי לספק תמיכה ומענה ללסביות דתיות, מונה היום יותר משלוש מאות חברות, והוא זוכה לראות את ה"בייבי-בום" שמתרחש כעת: גל הריונות ולידות של הנשים החברות בו. כעת חושבים בארגון על האתגרים הבאים: למשל, איך מערכת החינוך והגנים הדתיים יגיבו כשיבואו לבית הספר ילדים עם שתי אמהות.
"ההלכה התקדמה עם הזמן. לקושי הדתי אפשר למצוא פתרונות, זה הקושי החברתי שהוא האתגר", אומרת אביגיל שפרבר, מקימת הארגון, יוצרת קולנוע ואמא לילד. "מבחינה ציבורית זה צעד קדימה וצעד אחורה. הציבור הדתי מתקדם לכיוון פתוח יותר, לכיוון קבלה של האחר, אבל עדיין נותרו הרבה מחסומים".
עם זאת, העובדה שחלק מהנשים עדיין מבקשות לשמור על שם בדוי, רוצות להיחשף אבל חוששות בעיקר מתגובות ההורים והעמיתים בעבודה, מראה שהדרך עוד ארוכה. עד היום, בשאלות ותשובות באתרים דתיים כמו "כיפה", רבנים כותבים כי מדובר ב"מעשה מכוער" וכי על נשים להתגבר על הבעיה באמצעות חתונה עם גבר.

מיכל (28) וענת (27) התחתנו לפני שנה וחצי, וכבר מצפות לילד. ממש לאחרונה הן התבשרו כי ענת בהריון. הן גדלו באותה שכונה במושב במרכז הארץ ולמדו יחד בכיתה. שתיהן ממשפחה המשתייכת לזרם אדוק מאוד של הציונות הדתית. "היינו ממש דוסיות", מספרת מיכל. "לא ידעתי כלום על העולם. לא הכרתי את המושג 'לסבית', ולא ידעתי שנשים יכולות להתאהב בנשים". מגיל צעיר חיפשה את קרבתה של ענת. "היא הייתה הסופרסטאר של המושב. רציתי להיות חברה שלה אבל היא לא שמה עליי. רק אחר כך הבנתי שאני בעצם מאוהבת בה. בסוף הפכנו להיות חברות אבל לקח לנו כמה שנים להבין שזה הרבה מעבר".
מתי הייתה הפעם הראשונה שהרגשת שאת נמשכת לבנות?
"הייתי בת 17. למדתי אז באולפנה יוקרתית מאוד, דתית וסגורה. התאהבתי במישהי מעל הראש. היה לנו קשר רגשי וגם פיזי. זאת הייתה תקופה מבלבלת. מי את ומה את. הרגשתי כמו הדבר הכי בודד בעולם. המצפון העיק, הייתי חולה פיזית. הרגשתי כל כך רע, כאילו רצחתי מישהי".
לא יכולת להתייעץ עם מישהו? אולי לחפש עזרה באינטרנט?
"אין אפשרות לפתוח אינטרנט. מה אני אכתוב באינטרנט? האינטרנט יצחק עליי. הוא יחזיר תשובה: 'את חיה בסרט'. חשבתי שאני היחידה שמתמודדת עם כזה אסון".
כל הנשים ששוחחנו עמן סיפרו על רגשות זהים: תחושת בדידות, הצורך לשתף, משבר אמוני מטלטל ותחושת אשמה כבדה, כאשר מעל לכל מרחף שכנוע פנימי עמוק: אף אחד לעולם לא יוכל להבין אותך.
נעמה רבין, היום בת 28, הייתה בארון עד גיל 22. עד אז הספיקה לנהל מערכת יחסים סודית עם אישה, להתחתן עם גבר ולהתגרש לאחר פחות משנה. נעמה גדלה בהתנחלות אפרת, האחות הקטנה בין שבעה אחים. כשהייתה נערה התאהבה בחברה טובה מהאולפנה, אבל לא הבינה אז במה מדובר ולא הבינה את פשר הרגשות הללו. "אם הייתי יכולה לדבר היום עם נעמה של פעם, הייתי אומרת לה שהיא לא לבד", היא אומרת. "אחרי
אבל כמה שנים לאחר מכן, זה "קרה לה שוב". היא החלה לנהל מערכת יחסים סודית עם חברה טובה שפגשה במדרשה שלמדה בה. היא התייעצה עם רבנים שאמרו לה שמדובר בחטא ושעליה להשתנות. "הם אמרו שאני מפחדת מגברים. שאני חייבת לעזוב אותה. את חייבת להתחתן, הם אמרו. היו שהגדילו לעשות ואמרו שיש לי חשש מגברים כי גדלתי בחברה נפרדת".
בינתיים יצאו שתיהן לדייטים עם גברים ששידכו להן. אחרי הדייטים היו נפגשות ומחליפות חוויות. אחרי יותר משנה ניתקו לבסוף את הקשר ביניהן. באותו שבוע רבין הכירה את בעלה העתידי. הדייט הראשון התקיים על ספסל בתחנת רכבת. כימיה לא הייתה שם. "מפה לשם יצאנו חודשיים, ופתאום וההורים שאלו מה קורה? אצלנו לא יוצאים הרבה זמן. אז התחתנו".
חשבת עליה?
"המון. היא גם הייתה בחתונה". ההורים הרגישו הקלה, והיא – מועקה מתמשכת. חוסר התאמה, בלבול ומצוקה שהובילו אחרי פחות משנה לטיפול זוגי שהסתיים בגט בבית הדין הרבני. "זה היה זוועה. תקופות שלמות ישנתי בסלון והוא בחדר השינה. לא שאני זוכרת את זה בתור משהו טראומתי. לא נגעלתי. זה פשוט היה... לא כיף. שעמום הוא התחושה הכי חזקה שאני זוכרת מהמגע איתו".
בשלב מסוים, היא מספרת, העזה להתיישב מול המחשב והקלידה במנוע החיפוש "לסביות דתיות". "ממש פחדתי ללחוץ. הייתי בטוחה שבגוגל יכתבו לי 'אין תוצאות'. ככה הגעתי לפורום של 'בת קול' ועד שמונה בבוקר קראתי את כל הפורום. שבעים עמודים. כל הודעה אני אומרת לעצמי, 'יו את פשוט לסבית. את לסבית'. עם כל סיפור שם יכולתי להזדהות".
הכתבה המלאה תתפרסם במגזין "סופשבוע"