השדרה החמישית פינת הציונות: תכנית לימודים מיוחדת בניו-יורק
24 אנשים, כשליש מהם ישראלים, מתקבלים בכל שנה לתוכנית מיוחדת המתקיימת בניו יורק וכוללת לימודים, עבודה והעמקה בנושאים הקשורים ליהדות וציונות. מיהם אותם אנשים, מי מממן להם את ההרפתקה הזו ולמה, ובעיקר איך תוכלו גם אתם להיות חלק מהעניין
סביב השולחן מתנהל ויכוח סוער שבו עפים לאוויר שמות של היסטוריונים כמו אברהם סלע ואפרים קארש מצד אחד, בני מוריס (המוקדם, לפני ההתפכחות) ואבי שליים מצד שני, והכל בניצוחו של המרצה, ד"ר מייקל דורן, מומחה בעל שם עולמי למדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון. עבורנו, שצופים במחזה האמוציונלי כאורחים שהוזמנו על ידי הקרן לצפות בדברים מהצד, נדמה שהוויכוח לא נסוב על משהו שקרה לפני כשבעה עשורים אלא על סוגיה בוערת כאן ועכשיו.
כן, אין כאן טעות. זה בדיוק הנושא שהעסיק את משתתפי הדיון בבוקר ההוא לפני חודש, והוא העסיק אותם גם יום קודם ויום אחר כך, כולל בהפסקות ובזמנם החופשי. ברוכים הבאים לעולמם של משתתפי תוכנית Tikvah Fellowship, שלמשך שנה שובתים ממלאכתם, נוטלים הפסקה ממירוץ חייהם, עוצרים רגע את שטף העיסוקים — ובאים להעמיק בנושאים וסוגיות שבמקרה הטוב נדחקים לחמש דקות קריאה בסוף היום, עד שהעיניים נעצמות.
Tikvah Fellowship היא תוכנית שמטרתה העצמה אישית ובניית דור המנהיגות הבא של העולם היהודי והציוני. אלו מילים גדולות וגבוהות, וב"קרן תקווה", האמונה על התוכנית, מנסים לפרוט אותן למעשים ולתוצאות של ממש.
התוכנית, שמתקיימת בניו יורק, מחולקת לשני חלקים עיקריים. בתקופה הראשונה, מאוגוסט ועד סוף השנה האזרחית, רוב הזמן מוקדש ללימודים אינטנסיביים. משתתפי התוכנית בוחרים קורסים שונים ממגוון תחומים כגון כלכלה, מדינאות, אסטרטגיה, דת וחברה. הקורסים
החלק השני של התוכנית מתחיל בינואר, ונמשך עד סוף השנה באוגוסט. בתקופה זו ממשיכים משתתפי התוכנית ללמוד יחד קורסים שונים, אולם עיקר זמנם מוקדש כעת לפרויקט אישי. הפרויקט יכול לנוע בתוך מנעד רחב של תחומים, בייחוד כאלה המשיקים בצורה כזו או אחרת לאחד מהעולמות הבאים — האקדמי, הרבני, הקהילתי, העיתונאי או המדיני.
בשלב זה, הקוראים הפרקטיים מביניכם ודאי שואלים את עצמם שתי שאלות: איך מתקבלים לתוכנית הזו, וכמה היא עולה. אז לגבי השאלה הראשונה תגיע תשובה בהמשך, לגבי השאלה השנייה התשובה היא, ובכן, כלום. הקרן מקבלת בכל שנה כ–24 אנשים לתוכנית, בוחרת אותם בתהליך לא ארוך במיוחד אך קפדני, ומרגע שנבחרו כל צורכיהם מסופקים על ידי הקרן. וכשמדובר על "כל צורכיהם" בעיר כמו ניו יורק — מדובר בלא מעט כסף.
עמיתי התוכנית שעמם שוחחנו הודו כי אמנם אף אחד מהם לא יצא עשיר מהשנה הזו, במידה מסוימת הם אפילו יפסידו כסף במקרה שלקחו הפסקה ממקום עבודתם, אולם יחד עם זאת כולם ציינו כי המלגה בהחלט מאפשרת לחיות חיי סטודנט פלוס. ובמנהטן, כאמור, זה לא מעט.
Tikvah Fellowship אינה התוכנית היחידה שמציעה מלגת לימודים של שנה מעבר לים. אולם ייחודה על פני רוב האחרות הוא בהתאמתה האישית לכל אחד מהמשתתפים בה. ההתאמה הזו מתחילה כבר בשלב המיונים.
לעומת תוכניות שונות המיועדות לסטודנטים, לעובדים מתחום מסוים בלבד, לבעלי קריירה אקדמית מפקולטה כזו או אחרת, Tikvah Fellowship פתוחה לכל מי שעתידו של העם היהודי מעסיק אותו, ולכל מי ששואף להתעמק בסוגיות שונות הקשורות לסינרגיה בין הדת היהודית והפילוסופיה המערבית. כמובן ששאיפות אינן מספיקות כשמדובר בקבלה לתוכנית כזו. בקרן שמים דגש על מצוינות אישית ואקדמית, שהיא תנאי בסיסי למעוניינים להשתתף בה.
בתוכנית השנה משתתפים 22 איש ואישה, שבעה מהם מישראל. ד"ר טובה גנזל היא אחת מהן. גנזל מכהנת כסגנית ראש המדרשה לבנות בבר אילן, יש לה דוקטורט בתנ"ך והיא מגדלת שישה ילדים. לתוכנית, לדבריה, הגיעה די במקרה. בעלה, רופא המטולוג, הגיע לניו יורק לשנת מחקר באחד מבתי החולים הידועים בעיר המתמחים בחקר הסרטן, והיא חיפשה להעביר את השנה הזו בנכר תוך כדי עשיית "משהו משמעותי".
גנזל נתקלה בפנייה ששלחה הקרן לאוניברסיטה במטרה למצוא אנשים המתאימים לתוכנית, עברה את תהליך הסינון והתקבלה.
לדבריה, הקריירה האקדמית שלה הייתה יוצאת נשכרת יותר לו הייתה מקדישה את השנה הזו לישיבה בספרייה ולכתיבה בנושאי התמחותה, אך באותה נשימה היא לא מצטערת לשנייה על הבחירה: "אין לי ספק שרוחב היריעה שאליו נחשפים בתוכנית, הממשקים בין תחום לתחום, הכלים שמוענקים לי בשנה הזו — ואני רק ארבעה חודשים כאן — יכשירו אותי להיות מרצה ומנהלת טובה יותר", היא אומרת. על השולחן שסביבו אנו יושבים נמצא גיליון של ה"וול סטריט ז'ורנל", מעיתוני הכלכלה החשובים בעולם.
"הנה, תראה", היא אומרת, "פעם לא יכולתי לקרוא כאן פסקה, מבחינת הנושאים שבהם העיתון עוסק. היום, אחרי כמה קורסים אינטנסיביים בכלכלה ושלטון, אני קוראת ומבינה הכל". כשניכנס יומיים לאחר מכן להרצאה של הפרופסור לכלכלה עומר מואב, שבא מישראל לניו יורק על מנת להעביר לעמיתי Tikvah Fellowship קורס בן שלושה ימים רצופים על הכלכלה הישראלית, נבין קצת יותר טוב על מה דיברה ד"ר גנזל.
כשמרצה ברמתו של פרופ' מואב מתמקד במשך שלושה ימים בקבוצה קטנה ומקדיש לה כמה שעות טובות ביום, אפקט הלמידה וההבנה של המשתתפים בקורס הוא מיידי ולא דומה לשום קורס אחר שיכלו ללמוד באוניברסיטה, עם עוד 50 או 200 סטודנטים הגודשים את האולם.
ד"ר גנזל מהווה גם דוגמה טובה להתאמה האישית של התוכנית למשתתפיה. הפרויקט האישי שלה מחולק לשני חלקים: האחד הוא כתיבת מקראה בתנ"ך, השני הוא פיתוח מודלים של לימוד תורה לנשים.
שני חלקי הפרויקט, יחד עם העובדה שכבר הזכרנו, שמדובר באם לשישה ילדים, הגדול בן 15, לא אפשרו לה לבחור קורסים לפי נושא, כפי שאמורים לבחור כל המשתתפים, אלא לפי שעות שמתאימות לצורכי המשפחה. לדבריה, אנשי הקרן שיתפו עמה פעולה בשמחה, ואפילו סייעו במציאת בתי ספר לילדים ובניהול המשא ומתן הכספי מולם.
לבנימין שוורץ יש סיפור חיים מעניין. הוא נולד בצרפת כחרדי לכל דבר, ובגיל 10 עלה עם משפחתו לישראל. בגיל 17 הפך לדתי לאומי, התגייס לצבא והתחתן. לאחר מכן עשה תואר ראשון במדעי המדינה בבר אילן, ושימש כדוברו ועוזרו הפרלמנטרי של ח"כ מיכאל איתן. שוורץ עשה תואר שני באוניברסיטה העברית, ושמע על התוכנית אחרי שהשתתף בסמינר קיץ של קרן תקווה בירושלים, בהדרכתו של ד"ר רן ברץ. הוא נרשם לתוכנית והתקבל.
לדבריו הוא חש הזדהות גדולה עם מטרותיה של הקרן ושל התוכנית: "מאוד חשוב לטעמי לחזור לשורשים ולטקסטים העתיקים שלנו. לצקת תוכן מסורתי ויהודי לחיים שלנו בארץ", הוא אומר. במסגרת הפרויקט האישי שלו, מתכוון שוורץ לכתוב דוקטורט שינתח את מושג החירות מתוך סוגיות העוסקות בעבדות בתלמוד.
גם שוורץ, כמו שאר משתתפי התוכנית, מרוצה מהבחירה שעשה: "התוכנית עולה על כל הציפיות שהיו לי. מדובר בקבוצה מגוונת ומרתקת של אנשים, שהסינרגיה ביניהם יוצרת דברים שלא קורים בדרך כלל". שוורץ ממליץ להירשם לתוכנית לכל מי שרואה את עתידו בתחומי הפוליטיקה, האקדמיה והמנהיגות הקהילתית.
אז מיהי אותה "קרן תקווה", שבנדיבותה כי רבה מוכנה לממן לכם שנה של העצמה פילוסופית–ציונית–יהודית בניו יורק? מה מניע את ראשיה, מה הם בעצם רוצים להשיג, ושאלה לא פחות טובה — אם העניין הציוני כה חשוב להם, מדוע התוכנית מתקיימת בגולה הדוויה שעל נהר ההדסון ולא, נניח, בפתח תקווה?
"קרן תקווה" היא עמותה המתמקדת בתוכניות לבניית מנהיגות והכשרת דור המחר. העמותה נוסדה על ידי זלמן ברנשטיין, פילנתרופ יהודי–אמריקאי שייסד גם את בית אבי חי והיה אחד התומכים הגדולים ביוזמות ציוניות נוספות, ביניהן מרכז שלם.
אנחנו יושבים עם מנכ"ל הקרן, אֵריק כהן, במשרד הראשי של הקרן במעלה השדרה החמישית. לא, לא מדובר באותו בית משרדים סטנדרטי מתחילת הכתבה. לקרן יש משרדים בשני מיקומים שונים בשדרה. האחד מוקדש כולו לעמיתי ה–Tikvah Fellowship וכולל חדרי הרצאות ואופן ספייס שבו לכל עמית יש מקום משלו עם מחשב וציוד לימודי נוסף.
במשרד השני, כמה בלוקים במעלה השדרה, יושבים חברי ההנהלה וכן הזרועות האחרות של הקרן, כמו ה–Jewish Review of Books, מטות הסמינרים השונים שמפעילה "תקווה" בעיקר בחודשי הקיץ, בישראל ובארה"ב, וכן אתר האינטרנט jewishideasdaily.com, ההולך ותופס את מקומו כזירת דיון חשובה בקרב האינטלקטואלים היהודים בארה"ב.
"המטרה שלנו מאוד ברורה", אומר כהן, "אנו מעוניינים לפתח בחורים ובחורות שרוצים להיות מנהיגים פוליטיים, חברתיים ודתיים של העם היהודי. יש להם אישיות וערכים, יש להם יכולות — תפקידנו הוא לקחת אותם משם לצעד הגדול הבא. קודם כל מכירים להם כמה מהטקסטים הגדולים ביותר שלנו כעם ושלנו כחלק מהחברה המערבית, לומדים ומתפתחים יחד. לאחר מכן ישנו החלק השני של השנה, שבו הם מתחילים לממש את הפוטנציאל באמצעות הפרויקט האישי".
בנקודה זו כדאי לעצור רגע ולדבר על האג'נדה הפוליטית של הקרן. לא מדובר באג'נדה פוליטית במובן של להיות בעד מפלגה כזו או אחרת או מועמד כזה או אחר, אלא יותר במונחים האמריקאיים של האג'נדה הפוליטית. ובמונחים אלה, אין ספק שלבה של הקרן נטוע בשמרנות. לא מדובר בסוד, אם כי מנהלי וראשי הקרן לא מזדרזים להודות בפה מלא כי הקרן הינה שמרנית מטבעה.
יחד עם זאת, מספיק לחלוף במסדרונות ולהיתקל למשל באחד מראשי התוכנית, ניל קוזודוי, כדי להבין לאן נושבת הרוח. והכיוון הוא ימינה. קוזודוי כיהן 14 שנים כעורך הראשי והמוערך של הירחון "קומנטרי", הנחשב כמגזין הניאו שמרני המשפיע ביותר בארה"ב. כשאדם כזה נמצא בתפקיד כה מרכזי בתוכנית, אופייה השמרני נראה כמעט מובן מאליו. אך אלו לא רק האנשים המובילים את הקרן.
בחדר ההמתנה בכניסה למשרדים מפוזרים על השולחן ירחונים ומגזינים העוסקים בענייני פוליטיקה וממשל. רובם המוחלט נטועים עמוק בצד השמרני של המפה הפוליטית. על אחד מהם, ה"קומנטרי" האחרון, מרוחה הכותרת הבאה: "האם אנחנו יכולים לשרוד את מדיניות החוץ של אובמה?" לידו שוכב לו מגזין פוליטי נוסף עם הכותרת "המשימה: לשמור על השמרנות".
אנחנו שואלים את אריק כהן לגבי הסוגיה הזו, והוא משיב: "הדבר הראשון שאכפת לנו הוא מצוינות, בכל מה שאנחנו עושים. אז כן, אנחנו שמרנים, אבל לא פחות מכך פלורליסטים. המרצים שאנחנו מביאים לא מסכימים ביניהם כמעט על שום דבר.
"יש בהם חילונים ודתיים, שמרנים וליברלים. אפשר לראות זאת גם בפרופילים של המשתתפים בתוכניות. אנחנו נוטים לגישה שמרנית, לא מתביישים בזה, ומעודדים את הוויכוח בין הגישות. כל תוכניות הלימוד שלנו נמצאות ברשת, וכל אחד יכול להחליט בעצמו תחת איזו הגדרה אנו נמצאים".
אנחנו מנסים להבין מכהן מדוע השנה הזו מתקיימת דווקא בניו יורק ולא בישראל. "ניו יורק היא הבירה היהודית של צפון אמריקה", הוא משיב. "מתנהלים כאן חיים יהודיים בעוצמה רבה. קיימים כאן תחומים אינטלקטואליים ומכונים שאין בישראל, וגם אלה שיש להם מקבילים בישראל — הניסיון שלהם כאן גדול יותר. יצרנו סוג של אוניברסיטה משל עצמנו והרבה יותר קל להביא אנשים למנהטן מאשר לישראל, כי הם בדרך כלל פועלים ונמצאים כאן ממילא.
מצד שני, ישראל היא המרכז האינטלקטואלי של היהדות כיום, והמטרה שלנו היא לא להפריד בין הקהילות אלא לאחד ביניהן. ואחד הדברים שאנחנו הכי גאים ושמחים עליו הוא העובדה שאנו מפגישים באמצעות התוכניות שלנו, ובעיקר ב–Tikvah Fellowship, בין אמריקאים לישראלים.
לכהן יש נקודה נוספת ומעניינת על הקשר בין יהדות ארה"ב לישראל: "המשותף לראש הממשלה הישראלי הראשון, בן גוריון לבין הנוכחי, בנימין נתניהו, הוא הקשר האינטלקטואלי ההדוק שלהם לארה"ב. שניהם למדו פה (בן גוריון גם פגש בניו יורק את אשתו לעתיד, פולה — א.ש), וחלק גדול מהחזון שלהם מושפע מדברים שעליהם שמעו ולמדו כאן".
לגבי ציפיותיו מבוגרי התוכנית, כהן משתמש בחוק המספרים הגדולים: "אם רק 50 מתוך 400 הבוגרים שלנו ב–20 השנים הקרובות ישפיעו על המדיניות הציבורית בדרך כלשהי ולנו יהיה בזה חלק, עשינו את שלנו".
כשרק 22 נבחרים מתוך מאות המבקשים להתקבל לתוכנית, ברור שכל משתתפי התוכנית הם אנשים איכותיים שיכולים להגיע רחוק. אבל אם יש מישהו שהציפיות ממנו גבוהות עוד יותר כבר בשלב זה, הרי שמדובר בערן שוורץ. שוורץ, בן 30 מחופית, הוא קצין במילואים ביחידה מובחרת בצה"ל.
מדובר בבחור מרשים, שאנשי הקרן וגם עמיתיו לתוכנית צופים לו גדולות כמעט בכל תחום שיבחר. תוך כדי לימודי התואר השני בתקשורת פוליטית, זיהו את שוורץ אנשי "תקווה" שחיפשו מועמדים באוניברסיטאות בישראל, והוא השתתף בסמינר למנהיגות פוליטית מטעם הקרן, שהתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה.
"החברה שבה גדלתי הייתה מאוד ציונית אבל כמעט באותה מידה אנטי דתית", הוא מספר. "במשפחתי אמנם לא עשו זאת, ואף חינכו אותי להימנע ממעשים כאלה, אבל בסביבת ילדותי היו שאכלו חזיר ושיחקו סנוקר ביום כיפור, כהתרסה. עם הזמן, ובעיקר כשהפכתי למפקד, התפתח אצלי פרדוקס, כי יצא שלא אהבתי משהו שבכלל לא הכרתי.
"כיום, השורשים נמצאים יותר בימין ויותר בדת, בעיקר כי אלה החלקים בעם שלקחו בעלות על השורשים שלנו. טסתי לכאן לשנה כדי לתבוע את חלקי בהם. אני מאמין שחיבור חילוני למסורת וליהדות יחזק בסופו של דבר את כולנו. הייתי צריך לטוס עד לכאן כדי לדון בדברים הללו בלי לחץ, להיות יותר נקי, להתבונן ולבחון. דווקא ממרחק התמונה לפעמים יותר ברורה".
מבחינה פוליטית, שוורץ נמצא במיעוט יחסי בקרב החבורה הישראלית הקטנה שנמצאת השנה ב–Tikvah Fellowship. רובם בעלי השקפת עולם ימנית, הוא לא מאמין בארץ ישראל השלמה. מבחינת החלוקה לדתיים וחילונים, התמונה מאוזנת יותר. לשאלה אם הוא לא מרגיש לפעמים בודד במערכה, הוא משיב: "כל האנשים כאן מעולים וחכמים. אפשר לנהל איתם שיח, וכשמנהלים שיח לא מרגישים בודדים".
ההרשמה לתוכנית ה–Tikvah Fellowshipהבאה מתקיימת בימים אלה ממש, והיא תינעל בסוף ינואר 2013. הליך ההרשמה והקבלה מתנהל באנגלית, וניתן ללמוד עליו בכתובת tikvahfund.org/programs.
אם אתם מעוניינים בטיפ ראשון, הנה מה שאומר לנו ג'ונתן סילבר, איש צוות מרכזי בתוכנית, כשאנו שואלים אותו על ההבדלים בין הישראלים ללא–ישראלים המשתתפים בתוכנית. מכיוון שהדובר הינו אמריקאי המדבר פוליטיקלי קורקטית שוטפת, אתם מוזמנים לקרוא גם בין השורות: "ישראל היא מדינה קטנה וכולם בה מעורבים פוליטית ואוהבים את התכל'ס.
לאמריקאים, העניינים הללו קצת יותר אבסטרקטיים. לפעמים הישראלים יכולים להיות מעט חסרי סבלנות לרעיונות 'גדולים' ופחות מעשיים שמובעים על ידי סטודנטים אחרים. זה ממרמר אותם, כי הם רואים בכך התפלספות מיותרת. האתגר שלנו הוא לשלב בין שיטות הלימוד הנהוגות בישראל וכאן, ולהביא את הקבוצה לכדי הרמוניה".
רגע לפני שאמרנו יפה שלום לכל עמיתי התוכנית, ביקשנו לדבר עם מישהו שכבר עברה את התוכנית כולה, ולא נמצאת במהלכה כמו החברים שעמם שוחחנו עד כה. יום לאחר מכן נפגשנו עם קרי פיליפטי. היא תושבת ניו יורק, אביה קתולי ממוצא איטלקי ואמה יהודייה.
קרי הגיעה לתוכנית אחרי שגילתה את יהדותה באוניברסיטת וירג'יניה. לאט–לאט התמקדו לימודיה ביהדות, ובמסגרת החיפוש העצמי הגיעה לשנת ההעצמה של הקרן. לאורך כל השיחה עם קרי נשמעו השבחים לתוכנית ולהוגיה, באופן שלא היה שונה במיוחד ממה ששמענו כבר.
אבל אז, לקראת הסוף, היא אמרה משפט אחד שלטעמנו סיכם באופן הטוב ביותר את מטרתה ואת שאיפותיה של התוכנית: "הדיונים בתוכנית גרמו לי לחשוב", אמרה, ואז הוסיפה: "אחריה אני מרגישה שהפכתי ליותר יהודייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
