זהירות: עצמאות זו לא הפקרות

בפרשת השבוע אנו מצווים על ספירת העומר ובה נמשכת רוח חג הפסח: יציאה לחרות לא תיחשב חירות אם נחיה ללא ערכים. בין עצמאות לאנרכיה יש הבדל עדין ודק שמבדיל בין שמים לארץ

הרב צבי יהודה לאו | 26/4/2013 10:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יום שלישי שעבר, יום העצמאות, השעה שבע בבוקר, אני בדרכי לתפילת שחרית. רגעים יפים, הרחובות ריקים לחלוטין, עם שמח עם ישן חג היום לישראל. רוכב אופניים שבא מולי מתענג אף הוא על ציוץ הציפורים והכבישים השוממים ומבטא זאת בשיוט על-פני הנתיב המנוגד לנסיעתו בעודו נוסע ברמזור אדום. אוטובוס מגיע במפתיע מהעיקול וכמעט בשנייה האחרונה מסיט הנהג את ההגה, וב"ה חוסך מאתנו ידיעה חדשותית מצערת על תאונה בבוקרו של יום חגיגי זה.

כאשר נהג האוטובוס גוער ובצדק, ברוכב האופניים, נותר האחרון זחוח למדי ואף פולט טיעון מדהים במקוריותו כלפי התביעה על רכיבה בכיוון האסור. "אחי, יום העצמאות היום, אני עצמאי וחופשי לרכב  איפה שבא לי".
עצמאות בכיכר ציון בירושלים
עצמאות בכיכר ציון בירושלים צילום: אי-פי-אי

"להיות עם חופשי בארצנו". שורר נפתלי הרץ אימבר. עצמאי, עושה מה שבא לי, מה שאני רוצה, החרה החזיק אחריו גיבורנו השוטה. ולא השכיל להבין  שכשם שלימדונו חז"ל ש"אין בין גן עדן לגיהינום אלא חוט השערה בלבד" כך גם ההבדל בין "חירות" ל"הפקרות", בין עצמאות לאנרכיה, הינו הבדל עדין ודק שמבדיל בין שמים לארץ.

התביעה לחרותם של מסורבי- העלייה מבריה"מ בשנות החמישים והשישים התנהלה תחת הכותרת  "שלח את עמי". משפט הלקוח מספר שמות בו קרא משה רבנו בשם הקדוש- ברוך- הוא, לפרעה מלך מצרים להוציא את עם ישראל לחירות מעבודת הפרך שכפה עליהם.

אך יהא זה חטא חמור לאינטליגנציה שלנו אם לא נצטט את הביטוי המקראי בשלמותו "שלח את עמי ויעבדוני"! הבורא איננו מסתפק בקריאה להוציאנו לחיי הפקר משוללי רסן, ללא כל עול על צווארינו. אלא מוסיף וממשיך "ויעבדוני". האידיאל שיהפוך את העם הזה מחבורת עבדים לעם נבחר, איכותי מלא וגדוש בחכמה אלוקית במוסרי התורה  וערכיה, יתקיים רק אם נבין שאיננו הופכים להיות מופקרים חלילה אלא בני חורין, אנשים עם עצמאות, ואחריות לעשות מה שבאמת נכון טוב ומועיל.



בפרשת השבוע נצטווינו על מצווה שמלווה אותנו בימים אלו יום-יום  - "ספירת העומר". מיום יציאת מצרים אנו ממשיכים את משמעות חג הפסח "זמן חרותנו" ופועלים במרץ תוך ספירה מתמדת, סוג של טבלת יאוש, מלאה בתקווה גדולה לקראת היום הגדול, חג השבועות "זמן מתן תורתנו".

שני חגים אלו אינם מופיעים בלוח השנה העברי כשני חגים שונים אלא כחטיבה אחת של ימים שלהם מהלך עניינים משותף. וכמו שהבטיח בורא עולם למשה כאשר מינהו למשרת ה"גואל" ופרט לפניו את תכנית העבודה ואמר לו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". ובמילים אחרות יציאה לחרות לא תיחשב חירות אם תחיו ללא ערכי התורה ויראה שיחייבו אתכם לשפר את מעשיכם ולהתנהג כראוי. כי אם אכן כך, אזי איש את רעהו חיים בלעו. ויהיה כל דאלים גובר. רק אם תשכילו להחכים בתורת ישראל ולחיות בפועל על פי הנחיות אדון העולם שיודע בטיב הבריאה מה ראוי ומה לא וכיצד אכן יש להתנהג בעולם אותו ברא. אז, ורק אז תושלם יציאתכם לחירות.

לבל חלילה תשגו כאותו רוכב אופנים סכל, שעצמאות פירושה לעשות ככל העולה על רוחי. מבלי להפעיל את יכולת החשיבה ורגש האחריות. אלא אדרבה, העצמאות היא זו שמעניקה לך את החירות לחשוב, להתבונן, להעמיק חקר ולהסיק מסקנות, ולהחליט לפעול על-פיהן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

הרב צבי יהודה לאו

צילום: יח''צ

בנו של הרב ישראל מאיר לאו, נשוי לחדווה ואב לששה ילדים. למד בישיבת "חברון" בירושלים. הוסמך לרבנות ע"י הרבנים הראשיים לישראל. משמש כרב וכראש ישיבה בקהילת "נתיבות יצחק" בתל-אביב ובפתח תקווה.

לכל הטורים של הרב צבי יהודה לאו
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים