בית דין רבני קבע: לא סיפק את אשתו וחויב בגט
לפני בית הדין הרבני של טבריה, הובאה תלונה של אישה נגד בעלה שטענה כי קיים עימה יחסים לעיתים רחוקות מדי, ואף לא ישן איתה בלילות בגלל עבודתו ורצונו ללמוד תורה. בית הדין כפה על הבעל גט
"בעלי במשך כל השנים ער בלילות וישן בבוקר", התלוננה האישה בפני דייני בית הדין, "ככה הוא חי. אני ישנה כל השנים לבד. היו הרבה פעמים שלא הלכתי למקווה כי לא היה לכך טעם – הוא לא היה מעוניין".
בדיון אחר אמר עורך דינה של האישה כי הבעל מתנכר לאשתו גם בתשמיש המיטה. "במשך שנים רבות הם קיימו יחסי אישות אולי 20 פעם, בעשר השנים האחרונות, למעט פעמים ספורות, היו הפסקות של שנה שלמה. האישה השתדלה מאוד–מאוד לבוא לקראתו. מדובר באדם שלא מסוגל לישון בלילות, זה כך כבר שנים רבות".
האישה טענה כי ישנם בעיות בתפקוד המיני של בעלה. "הבעיה התפקודית קיימת בכל העשר שנים, אצלנו כל פעם זה קורה אחת לשמונה חודשים, לחצי שנה, הבעיה שקיימת אצלו זה שאי אפשר לקיים את המצווה, ביקשתי ממנו בזמנו, לפני מעל עשר שנים שילך לטיפול. הצגתי את הבעיה הזאת גם בפני רב. אמרתי, אולי יש בעיה, בעיה שלא צריכה לקרות, ורק אחרי תחנונים שהוא יפנה לרופא, וכל זה כמובן בזמן שאנחנו לא מסתדרים בינינו, ורק אחר כך הוא קנה תרסיס שגם בקושי עזר. זה היה לפני עשר שנים".
דייני בית הדין שאלו את הבעל כיצד הוא מגיב לטענות אשתו. לדברי הבעל, בעיית הלינה הנפרדת יכולה להיפתר על ידי שלום בית והליכה ליועץ נישואין. לגבי הבעיות בתפקוד המיני אמר הבעל כי הוא מכחיש את הטענות, אם כי היו פה ושם בעיות ולצורך זה הוא קנה תרסיס שיסייע לו בתפקוד. בשורה התחתונה רבני בית הדין הגיעו למסקנה שהבעל לא שולל לחלוטין את טענות אשתו ולדבריו אפשר יהיה לטפל בבעיות ולהגיע לשלום בית.
עם זאת, אחרי פלפול הלכתי ארוך הגיעו שלושת רבני בית הדין (הרב אוריאל לביא אב בית הדין והדיינים הרב חיים בזק והרב יועזר אריאל) למסקנה כי הבעל יחויב לתת גט לאשתו גם בגלל אי רצונו לישון יחד איתה, וגם בגלל העובדה שלא שימש את אשתו אלא רק לעיתים נדירות.
במסגרת כתיבת המקורות לפסק דינם הסבירו רבני בית הדין כי רוח ההלכה היהודית רואה בצורה שלילית ביותר התנכרות של בעל לאשתו בענייני האישות. גם רצונו של הבעל לא לישון עם אשתו נחשב למעשה לא ראוי על פי ההלכה. "נציין שהצדק עם האישה ויש בהלכה יסוד לטענתה שהדרך הראויה לדירת איש עם אשתו היא בלינה יחד עמה", כתבו הדיינים.
פסק הדין חייב את הבעל בנתינת גט לאשתו. "מאחר וכך נהג הבעל פרקי זמן ארוכים, ואף מודה בכך, גם אם אינו מודה בטענה הגורפת של האישה, בוודאי שזו יכולה להיחשב עילה מבוררת לטענת 'מאיס עלי', כשהאשה חשה כל השנים תחושת ריחוק מבעלה עקב ההתנהגות המתוארת. וזאת בצירוף התדירות הרחוקה שבהן התקיימו יחסים בין בני הזוג כמפורט לעיל. בהתאם לאמור עולה שקיימת עילת חיוב גירושין", פסקו הרבנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
