פני הדור כפני המתעמלת
לראיון עם המדליסטית היהודיה אלי רייזמן, הגיע צביקה קליין חדור ציפיות. הוא היה משוכנע שמדובר בשילוב של הצלחה בינלאומית, יהדות וקשר לישראל. שיחה קצרה הבהירה שאין עם מי לדבר
אבל אוי־א־ברוך, כמה מבאס לגלות שרוב היהודים המוצלחים, כלומר אלה שנולדו לקראת סוף המאה הקודמת, לא ממש מתגאים ביהדותם. האם שמעתם אי פעם את צוקרברג אומר מילה בעברית? האם הוא בכלל מתייחס ליהדותו? ממש לא.
כאשר ביקשתי לראיין את אלי רייזמן (19), מתעמלת יהודייה־אמריקאית שזכתה בשתי מדליות זהב ומדליית ארד באולימפיאדת לונדון, התרגשתי. מדובר בצעירה אשר מול כל העולם ואישתו החליטה להופיע עם תרגיל קרקע לצלילי המניגה הכה־יהודית “הבה נגילה”. חשבתי שסוף סוף נמצאה היהודייה הצעירה, הציונית והערכית המבוקשת. היא זכתה לתהילת עולם והפכה לגיבורה אמריקאית של ממש. בימים אלה היא מופיעה בתוכנית ‘רוקדים עם כוכבים’ בגירסה האמריקאית יחד עם שחקני תוכניות טלוויזיה, דוגמנים וזמרים מוכרים. הייתי משוכנע שנמצא השילוב המושלם בין גאווה יהודית והצלחה בינלאומית. האמנתי לשמועות על כך שבחרה ב”הבה נגילה” במחאה על חוסר הנכונות של מארגני האולימפיאדה לקיים דקת דומייה לנרצחי מינכן.
על כל אלה ועוד התכוונתי לדבר עם רייזמן בראיון שהסכימה להעניק לJ100. אחרי כמה דקות של שיחה גיליתי לאכזבתי שאין עם מי לדבר. כלומר, אלי כבן אדם היא ממש בסדר, אבל בכל הנוגע ליהדות, ציונות וקשרים בין יהודים, היא פשוט לא הכתובת. אפילו ה”הבה נגילה” שריגש כל כך הרבה אנשים, כלל לא קשור ליהדות, ובטח שלא למינכן.
למה בחרת ב”הבה נגילה” בתרגיל שזכית בו במדליית הזהב?
“בחרתי את זה כי רציתי לעשות תרגיל עם מוזיקה שאנשים ימחאו איתה כפיים, משהו שאנשים מהעולם יוכלו להתחבר אליו. לקח לי הרבה זמן, אבל בסוף סגרתי על זה. שכחתי שכל העולם מסתכל, הייתי ממש בפוקוס על התרגילים, אבל זה מאוד קוּל שיהודים בעולם עקבו אחריי. לא הבנתי את העניין עד כמה חודשים אחרי”.
רייזמן אמנם מציינת כי היא “גאה להיות יהודייה”, ומרגישה כי היא “לא רק מייצגת את ארה”ב, אלא את היהודים מכל העולם”, אך כשהיא מבקרת כיום כ”גיבורה יהודייה” בבתי כנסת ובקהילות, למוצא שלה אין מבחינתה משקל של ממש.
על מה את מדברת בהרצאות עם יהודים? מה שואלים אותך?
“בעיקר איך בחרתי את המוזיקה, באיזה גיל התחלתי להתעמל ומה הצבע האהוב עליי”.
מודה, ציפיתי ליותר. הייתי בטוח שתדע לומר לי מה זה אומר להיות יהודי בארה”ב, מה משמעות היהדות בשבילה, ומי לדעתה היהודי הכי משפיע בעולם. אבל התשובות היו קצרות, ועשה רושם שהיא לא מרגישה בנוח עם השאלות.
מה זה אומר להיות יהודיה עבורך?
“אני מאוד גאה להיות יהודייה, לייצג את היהודים בכל העולם, זה כבוד גדול, אני מאוד גאה”.
מה זה יהדות בשבילך? מה מסמל עבורך את היהדות?
“אני לא יודעת... לא בטוחה”.
יש משהו ספציפי שאת עושה? אולי כל המשפחה ביחד? אולי חגים?
“כן, אנחנו חוגגים יחד את החגים”.
רייזמן תגיע לישראל בקיץ הקרוב כדי להשתתף במכביה. “לא הייתי בישראל בחיים, אני מאוד מתרגשת לקראת הביקור”.
יש מקום מסויים שאת רוצה לבקר בו?
גם על שאלה זו התקשתה לענות, ולבסוף השיבה כי היא “לא יודעת... יש כל־כך הרבה מקומות, אני לא יודעת אם יש מקום אחד שהייתי רוצה לבקר בו”.
וכך זה נמשך ונמשך. ספק אם רייזמן הצעירה בכלל מכירה אתרים בישראל. חצי שעה של שיחה, ממנה עלה כי היהדות עבור רייזמן מתבטאת בעיקר בעובדה שהיא נולדה ככזו, אך היא לא משמעותית או מרכזית בחייה.
המצער ביותר הוא שרייזמן לא לבד. אפשר לומר שהיא מייצגת באופן חד וברור את התופעה כולה. הדור השלישי והרביעי לשואה כבר כמעט לא מחובר לערכי היהדות או לישראל, וזו עובדה. הנוער היהודי בארה”ב לא סובל לרוב מאנטישמיות, ומרגיש אמריקאי לכל דבר. אם הם מגיעים לישראל, לרוב מדובר במקום לנפוש בו. רק פרויקטים כמו ‘תגלית’ או ‘מסע’ גורמים להם להבין שמדובר במשהו שמעבר לחופים יפים ואנשים שזופים. אך בפרויקטים האלה אין די: הדור הצעיר של יהדות ארה”ב לא מעוניין להיות חלק מהדבר שנקרא ‘יהדות’. לכל היותר הם מתייחסים למושג בצורה שטחית או קלילה, ממש כמו ה”הבה נגילה” של רייזמן. הנערה בסך הכל בחרה שיר שהתאים לה, שבמקרה גם היה יהודי. שום דבר מעבר לכך. יש שיסתכלו על הכוס המלאה ויצדיעו לה על הבחירה. זה אכן יותר טוב מכלום, אבל אסור להתעלם מכך שזה המקסימום שרייזמן ורבים מבני דורה יעשו כדי להתחבר ליהדותם.
יש מצב שתופיעי לצלילי שירים יהודיים אחרים? את מכירה עוד שירים יהודיים?
“לא. רק הבה נגילה”.
מי לדעתך היהודי הכי משפיע בעולם?
“יש כל כך הרבה... מאוד קשה לבחור רק אחד”.
ובכל זאת.
“אם אני צריכה לבחור אחד אז ללא ספק מארק ספיץ”.
מילים כדורבנות.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
