תופעה חדשה: שמירת שבת סלקטיבית
הם בוחרים אילו מצוות לשמור, לא מקשיבים לרבנים, חלקם אפילו משתמשים בסלולרי ומחשב בשבת — אך מתעקשים להישאר בקהילה הדתית. יכול להיות שצומח כאן זרם מסורתי חדש? הכתבה המלאה
הצלצול לא איחר להגיע: "איפה את חיה, חצי ביצה כבר מסמסת". אחר כך הוא התחיל לשלוף שמות — אנשים שאני מכירה, חלקם בוגרי ישיבות הסדר ואולפנות תורניות, בחורים ובחורות שמזוהים בקהילה כדתיים לכל דבר ועניין אבל בבית, בשקט–בשקט, פותחים מחשב וסלולרי בשבת.
נחושה לברר הכצעקתה, התחלתי לטלפן לכמה מהשמות שעלו בשיחה. להפתעתי כי רבה כולם הודו באשמה, אם כי חששו להיחשף. "אני לא רוצה שבנים דתיים יפסלו אותי בדייטים בגלל זה", אמרה אחת מהם. אחד מהבולטים בחבורה, ישי, התנדב להוציא את הטרנד מהארון. הוא בוגר ישיבת הסדר, דמות מוכרת בביצה הירושלמית, חובש כיפה, שומר כשרות, צם בתשעה באב ומתפלל בקביעות. ומסמס בשבת.
"לא מדובר בחפיפניקיות או בזלזול", הוא מצטדק, "זה לא נובע ממרד נעורים או התנסות שלאחר הצבא. נוצר כאן צורך של המציאות והוא מתקבע אצל אנשים שנמצאים בשלבים של רווקות מתקדמת ושהמתכונת של השבת הופכת למאוד בעייתית עבורם. כשהיינו בבני עקיבא סיימנו ארוחת ערב שבת בתשע, ובעשר כולם היו נפגשים בכיכר. מגיע גיל שבו ארוחת שבת בחורף נגמרת בשמונה–תשע ואתה לבד. מה תעשה עם עצמך? אתה לא יכול להתקשר לחבר בשכונה, וכשגרים בעיר זה לפעמים מרחק של קילומטרים. אז מתחילים לסמס. ואחר כך פותחים גם מחשב. אני למשל כותב עכשיו ספר, ושבת זה זמן פנטסטי לכתוב. יש שלווה שאין אותה באף יום אחר בשבוע. מבחינתי זה עונג שבת".
אז אולי אתם בעצם דתיים אנוסים, כמו המקבילה החרדית?
"אנחנו לא אנוסים. כל מי שמכיר אותנו, כולל משפחה וחברים — יודע. זה לא כמו חרדי אנוס, שאם הוא יצא מהעולם הדתי יש לו מה להפסיד. רובנו אנשים מבוגרים, עם יציבות כלכלית, אף אחד לא יעשה לנו כלום אם נספר".
ובכל זאת בחרת שלא להזדהות בשמך המלא.
"כי אני רוצה להישאר בתוך הקולקטיב, להיות חלק מהמגזר ומהחינוך שלו. ואם במצבי הנוכחי אני עושה התאמות אישיות ומייצר לעצמי שבת אינדיבידואליסטית כי יש באגים במערכת, זה לא אומר שאני צריך להסיר את הכיפה ולשפוך את התינוק עם המים".
מה אתה עונה למי שאומר לך "תשמע אחי, אתה אולי דתי, אבל בטח לא אורתודוקס"?
"מי שגר בירושלים יודע שבעיר הזו אנשים בורחים מהגדרות. בניגוד לערים אחרות יש פה הרבה שטחים של אפור. מסתובבת בביצה כמות נכבדה של אנשים כאלה ואי אפשר להתעלם מאיתנו. זה לא מבחירה ואנחנו לא נושאים איזשהו דגל. אנחנו גם לא מחללים שבת בפרהסיה, בסך הכל קצת מעגלים פינות".
הירושלמים לא לבד. גם בתל אביב רוחשות שמועות עיקשות על קבוצות ווטסאפ סגורות של מסמסים בשבת. כך לפחות טוענת עינת (שם בדוי), רווקה בת 30 המתגוררת בעיר: "בהתחלה חשבתי שזה חריג, אבל יש לי תחושה שהרוב המוחלט חוזרים מבית הכנסת ועושים את אותם הדברים בבית".
יש אצלכם דרגות של חילול שבת או שכבר בהתחלה עושים את הכל?
"אצל כל אחד זה אחרת. מה שמאפיין הוא שלא מדברים על העניין. זה לא משהו שמכריזים עליו בריש גלי. מתחילים מגניבת כמה דקות בכניסת שבת, וזה ממשיך עם חברים שרוצים למשל לקבוע בים אחר הצהריים, ואז שואלים 'רגע, איך נקבע?', וברור לכולם שבווטסאפ. לים מגיעים בלי הנייד כי הגבול הוא בעצם הפרהסיה. גם בבית — אני גרה עם שותפה דתייה. היא יודעת שאני מחללת שבת אבל לא אעשה את זה מולה בסלון. מצד שני, נוח לה שאם המזגן חזק מדי אז יש מישהו שמכוון אותו".
כשאת בוחרת לסמס או להיכנס לפייסבוק בשבת, זו בעצם יציאה מהארון. באותו רגע שאר החברים רואים שאת מחוברת.
"נכון, והאמת שלא שמתי לב לכך, עד שאחת החברות כתבה לי בסמס רגיל וכששאלתי אותה למה לא בווטסאפ היא ענתה שהיא לא רוצה שידעו שהיא מחוברת. מישהי מהעבודה אמרה לי פעם 'יכול להיות שראיתי אותך מחוברת בשבת?' כמובן שהכחשתי".
איזה דברים לא תעשי?
"לא אסע ברכב. לא אקנה בחנות. לא אשב בבית קפה".
למה זה בעצם קורה לכם? זו עוד צורה של הידרדרות דתית, השלב הבא בדרך לדתל"שיות
"זו בטח הידרדרות, אבל אני אומרת לעצמי שאני יותר מסורתית. ההלכה תופסת אצלי פחות חשיבות. אני חושבת שחילולי השבת האלה מאפיינים בעיקר רווקים, כי שבת הוא יום מאוד משפחתי ולנו הרבה יותר קשה להעביר אותו".
אם תתחתני תחזרי לשמור שבת?
"אני חושבת שכן. לא בטוח שאקפיד על הדלקת אור במקרר, אבל השבת תהיה מלאה יותר וסביר להניח שלא אזדקק לזה".
יש עוד הנחות הלכתיות שאת עושה לעצמך?
"אין לי בעיה לשבת במקום לא כשר. אני לא אוכל טרף אבל בהחלט אזמין שם אוכל. גם בענייני כשרות מתפתחות דרגות שמירה — יש כאלה שאוכלים רק במסעדות חלביות, ויש כאלה שיושבים במקומות שהם לא רק חלביים אבל מזמינים מנה חלבית".
את עדיין מגדירה את עצמך כאורתודוקסית?
"כלפי חוץ אני עדיין דתייה. הקהילה שלי דתית, ואני מניחה שאני בוחרת לחיות כך ממקום של נוחות. להגדיר את עצמי כלא דתייה זה מרגיש מאוד מאיים, במיוחד כשאת גרה בתל אביב וכולם מסביבך חילוניים".
הגילוי המרעיש נשמע בהתחלה, אפעס, מעט חדשני מדי. עד מהרה התברר שכמו רוב האופנות שמגיעות לארץ באיחור של שנה–שנתיים אחרי הביצה הניו יורקית, גם זו האחרונה כבר מזמן נחשבת למיינסטרים ברחבי התפוח הגדול.
ב–13 בספטמבר 2010 פרסם חוקר דת בשם פרופ' אלן בריל פוסט בבלוג שלו תחת הכותרת "Half Shabbos" שעורר מהומה רבתי. וכך כתב בריל: "נשאלתי על ידי מנהל בבית ספר אם אני יודע למה מתכוונים בני נוער יהודים כאשר הם שואלים זה את זה אם הם שומרים 'חצי שבת' או 'שבת מלאה'. מכיוון שאני מכיר את השטח מקרוב, עניתי שאני חושב שמדובר בהודעות סמס. המנהל ענה שאני צודק — כך מכנים הנערים את מי שמסמס בשבת. התופעה הזו הרבה יותר נפוצה מאשר רק באורתודוקסיה המודרנית הממוצעת. נתקלתי גם בבנים של רבנים חובשי כובעים שחורים שהודו שם מסמסים בשבת. המנהל הסביר לי שהנערים רואים בזה חלק אינטגרלי מהתקשורת המילולית שלהם".
חודשיים לאחר מכן פרסם בריל הודעת המשך ובה סיפר שהפוסט הקצרצר הזה היה לרשומה הנקראת ביותר בבלוג שלו עד היום. ואין על מה להתפלא — עד לא מזמן היה מקובל שרק מצוות מסוימות מגדירות דתיות מבחינה סוציולוגית. האורתודוקסיה המודרנית יכולה להכיל דוברי לשון הרע, גנבים ומעלימי מס. אבל שבת, כשרות וטהרת המשפחה נחשבו לטאבו. בשנים האחרונות נדמה שגם הגבולות הללו נפרצים: בסוגיית הטבילה נשמעים קולות כנגד חומרת רבי זירא, טרנד ה"מסעדות כשרות ללא כשרות" תופס חזק בירושלים, ואם לא די בכך אז עכשיו גם בשבת מתחילים לכרסם.
"התופעה הזו נובעת משני תהליכים שמתרחשים במגזר", מסביר תומר פרסיקו, חוקר דת ובעל הבלוג "לולאת האל". "הראשון הוא התרחבות המנעד שבין שומר מצוות אורתודוקסי לבין חילוני. כל הגבולות שפעם היו ברורים הפכו לנזילים. כך לדוגמה, בסצנת השותפים לדירות שכורות בירושלים נוסף מושג חדש של 'שמירת שבת במרחב הציבורי' — היינו — בחדר הפרטי תעשה מה שבא לך, בסלון תשמור שבת. התופעה השנייה היא התלות ההולכת וגוברת במכשירים אלקטרוניים, שמגיעה לשיא בשיטות התקשורת החדשות כמו אסמסים, מיילים ותכתובות ווטסאפ. בשביל בני הנוער צורת התקשורת הזו הפכה להיות כל כך אלמנטרית, שהם לא יכולים אחרת".
אתה מתכוון שככל שהטכנולוגיה נהיית פשוטה כך חילול שבת נתפס כיותר אבסורדי?
"נכון. אם כי אפשר גם לומר ההפך — הפער בין ימות השבוע לשבת הולך ומתרחק. יש כל כך הרבה דברים שצריך להתנזר מהם בשביל לשמור שבת, וזה הופך את הכל להרבה יותר קשה. על מה הם היו צריכים לוותר פעם — הדלקת אש? תחום שבת? עכשיו זה לוותר על צורות התקשורת הכי בסיסיות שלהם".
בחודשים האחרונים, כך מספר לנו מקור מבפנים, שוקדים במכון הישראלי לדמוקרטיה על פיילוט שמטרתו לפלח את מבנה הציונות הדתית. במהלך איסוף הסטטיסטיקות ניסו אנשי המכון לבחון פרמטרים שמגדירים דתיות, ובין השאר שאלו את הנבדקים באיזו מידה הם מרגישים שייכים לציונות הדתית. הנתונים שנאספו הובילו לאחוז מדהים עד כדי לא הגיוני: 25% ישראלים רואים את עצמם כשייכים לציונות הדתית.
זאת בשעה שעד היום, המחקרים המפרגנים ביותר הצביעו על לא יותר מ–15%. הייתכן שבזמן כה קצר נוספו למגזר הסרוג עשרה אחוזים נוספים? פרופ' אשר כהן, מרצה במחלקה למדעי המדינה בבר–אילן, חוקר כבר שנים רבות את הציונות הדתית ומשוכנע שלא. "כשנפתלי בנט הביא 12 מנדטים בבחירות האחרונות כולם חשבו שהדתיים חזרו הביתה. איזה חזרו הביתה, לא חזרו הביתה במיל. זה הכל ציבורים חדשים. הפריפריה, החילונים, ועכשיו גם הצטרף זרם חדש: המסורתיים. יש מתאם חזק מאוד של מסורתיות עם מזרחיים, אבל אני מכיר גם מסורתיים אשכנזים. שדה המחקר עדיין לא מזהה אותם, אבל הגבולות של הציונות הדתית שולחים ידיים עמוק לתוך המסורתיות".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אני יודע שבגבעת שמואל יש קבוצה שלמה של אנשים שמסמסים בשבת. אחר הצהריים הילדים שלהם הולכים לבני עקיבא והם הולכים לסלולרי בחדר צדדי אחרי ששמו אותו על שקט ושואלים את החבר'ה אם הם באים לסעודה שלישית".
ולמה זה כל כך שושואיסטי?
"כי מבחינה חברתית אנשים נוטים להתרועע בחברת הדומים והקרובים אליהם. זה כמו שאם אסע לחו"ל, לא אלך עם מישהו שמקפיד על כל פרט בנושא הכשרות, אלא עם מישהו ברמה מסוימת שמתאימה לי. וזה לא שאנחנו לא שומרים, אנחנו הרי לא נאכל טרף. אבל הסטנדרטים שלנו פחות או יותר דומים. אז גם במקרה הזה — אנשים נמצאים בקרבת מי ששומר שבת כמוהם, והתופעה מתרחשת בעיקר בקבוצות סגורות".
יש מי שיתקשה להגדיר אנשים כאלה כדתיים אורתודוקסים. מבחינה קהילתית–סוציאלית הם אולי עדיין מתפקדים בתוך המעגלים המגזריים, אבל מבחינה הלכתית הם כבר מזמן פוסחים על שתי הסעיפים.
"פעם היו הורגים אותי כשהייתי מדבר על זה. לפני עשר שנים פרסמתי מאמר ב'אקדמות' ובו הסברתי שיש דתיים סוציולוגיים. הסתכלו עליי בעיניים פעורות. אלה דתיים שמבחינה קהילתית משתייכים לציבור הדתי, והם עושים רק מה שנדרש כדי להיחשב כמשתייכים למגזר. מה נדרש? לא לחלל שבת בפרהסיה, והמונח פרהסיה הוא קריטי פה. ואז מתחילות דרגות פנימיות בתוך המושג הזה. את הרי לבד מבינה שלסמס זה לא כמו לנסוע באוטו. יש היום השתייכות סוציולוגית שלא מצריכה דפוסי התנהגות מחייבים כדי להיות קיימת".
סביר להניח שקוראינו מתחלקים כעת לשניים: אלה שאומרים "וואלה, גם אני מחפף לפעמים, לא ידעתי שיש לזה שם", ואלו שאומרים "געוואלד, רפורמים! אוי לעיניים שכך רואות".
אבל אולי יש גם אופציה שלישית. אולי מתחת לאפנו מתגבש זן חדש של שומרי מצוות. יש כבר מי שמכנה אותם "המסורתיים האשכנזים", לא ממניע עדתי, אלא יותר כדי לבדל אותם מהמסורתיים הוותיקים. האומנם יש זרם כזה?
רועי שרון, כתב ערוץ 10 ביו"ש, היה בין הראשונים לדבר על קיומם של המסורתיים החדשים: "במשך שנים קראתי לעצמי דתי לייט. אבל ההגדרה הזאת לא מתאימה. הרי למעשה אני מסורתי. אחד שבוחר מה הוא מקיים ומה לא. בעיניי כמעט כל מי שהוא לא חרד"ל הוא מסורתי".
שרון גדל והתחנך במוסדות הדגל של המגזר. הוא חובש כיפה (בדרך כלל), הולך בשבת לבית הכנסת, בנותיו לומדות בבית ספר ממ"ד, הוא לא צופה בטלוויזיה בשבת ואפילו לא מסמס. "אבל אם השעון–שבת לא יעבוד ואהיה בלי מזגן, אז כן, אני אדליק. הרי אף אחד לא הולך לשאול את הרב לפני שהוא מדבר לשון הרע, וזה איסור מדאורייתא. אז מי אמר שלכוון את המזגן בשבת או לא לברך לפני ששותים זה יותר חמור? המוסכמה הדתית קובעת שאתה יכול לגנוב, לקחת שוחד, לנאוף ואפילו לרצוח, ולהישאר 'דתי', אבל אם הדלקת מזגן אתה כבר לא. זו מוסכמה מעוותת בעיניי".
אבל פעם שבת נחשבה לטאבו — אם עברת עליה אתה כבר לא במגזר. מה השתנה?
"בדיוק על ההגדרות האלה אני בא לערער. יש דברים שהם יותר חשובים בעיניי מאשר ההגדרות הקלאסיות. קחי למשל את הגידופים האחרונים של הרב עובדיה. האיש הוא הרי בושה ליהדות, כשאני רואה רבנים ששומעים אותו ואף אחד לא מעז למחות בגלל 'כבוד התורה' עלק, זה רק מחזק אותי בהגדרות שלי. אני נמצא היום במקום שבו יש לי מעט מאוד כבוד למוסד הרבנות או לרבנים בכלל, ואני בוחר לשים בראש הערכים התורניים שלי יסודות אחרים כמו דרך ארץ ואהבת אדם".
את מה שאתה אומר גם לייטים אומרים, מה בכל זאת החידוש של המסורתיים?
"כאמור, במשך תקופה ארוכה היה לי נוח להגדיר את עצמי כדתי לייט או בהגדרות דומות. אבל בערך לפני שנתיים הסתכלתי על השכנים שלי בקטמונים ושאלתי את עצמי למה הם מסורתיים ואני לא. בגלל שאני אשכנזי והם מעדות המזרח? אם אני אשכנזי ודתי לייט אז השלב הבא זה קונסרבטיבי? למה אני צריך להיכנס להגדרה של קונסרבטיבי אם אין לי מבטא אמריקאי?"
מה מנחה אותך בחייך המסורתיים?
"בשתי מילים: שכל ישר. מספיק להציץ בספרי השו"תים כדי להבין לאיזה אבסורד הידרדר השיח ההלכתי. אני בוחר למה להיות מחויב, מתוך מסגרת מסורתית שאני רואה בה משהו יפה ומתוך אינטרס שיש לי להישאר בתוך הסביבה הזאת. לדוגמה — ללכת בשבת לבית הכנסת עם הילדים זה משהו שאני מאוד אוהב. אבל לפני כמה חודשים חזרתי בשבת מבית הכנסת וראיתי ליד הבית שלי אדם דתי מסתובב מיוזע וטרוד. שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי שקפץ לו הפקק בבית וכל האוכל עלול להתקלקל, והוא כבר שעה מסתובב בכל ירושלים ומחפש עובד זר או ערבי שיבוא ויציל אותו. בעיניי זה הרבה יותר חילול שבת מאשר להרים את הפקק. לא לזה התכוון המשורר כשכתב את הפסוק שמחייב לשמור שבת. זה שהיהדות האורתודוקסית הפכה כל פסיק וכל אות בתורה למסכתות שלמות שמתעסקות ברומו של מזלג שערבבו איתו צ'ולנט ואתמול הייתה בו חמאה ומחר יעשו איתו שניצל ועכשיו צריך לשים אותו בעציץ — בעיניי זה צד שבהחלט אפשר לוותר עליו".
אתה אומר שאתה לא מקשיב לרבנים. למי אתה כן מקשיב?
"חוץ מלאשתי? יש אנשי רוח שאני מעריך ומכבד, עם או בלי קשר ליהדות. אחד היסודות של הזרם הזה הוא שהוא לא ממוסד ולא ממוגזר. פעם היה זרם אחד — הרב צבי יהודה קוק. היום אין אישיות תורנית סמכותית שהמגזר מחכה להוראות הפעלה ממנה".
אתה מכיר עוד אנשים שמשתייכים לזרם הזה?
"יש לי חברים שבאים מאותו רקע, אבל לא לכולם נוח עם ההגדרה של המסורתיים. חלקם עדיין נאחזים בלייטיות, כי יש פה אמירה לעומתית ביחס לחרד"לים. כששוחחתי על כך עם חברים בפעם הראשונה הכרזתי שאני מסורתי עם שמץ של גאווה. אני גם חושב שהמהפכה שהייתה בבית היהודי נתנה לזרם הזה הרבה לגיטימציה. כשבראש המפלגה הציונות–דתית היחידה בכנסת עומד אדם עם 'כיפה בגודל עין', כמו שהרב עובדיה הגדיר, שמעיד על עצמו שהוא מתפלל כשיש לו זמן, שמתחבק עם נשים שהוא לא נשוי להן מול המצלמות ומכריז שהוא לא מחויב לרבנים — הבנתי שני דברים: שהיריעה התרחבה, ואת הסיבה שבגינה החרד"לים הרגישו בבחירות שהם נמצאים באזעקת אמת. כי המסר מחלחל גם לישיבות התיכוניות. כי בנט הוא אליל נוער בערך. ופתאום הם אומרים — אז זה בסדר להיות כזה דתי. ולכן, באיזשהו מקום, הרגשתי שיש להגדרה הפרטית שלי יותר לגיטימציה".
מה מפריע לך בלייטיות?
"למעשה אין שום הבדל בין לייטיות למסורתיות. כל אחד שלא מקפיד על קלה כבחמורה בוחר בעצמו על מה לדלג ועל מה להתעקש. האמירה המסורתית היא יותר לכתחילה. דתי לייט מרגיש שהוא עושה פחות מהנדרש. כשאני מסורתי, מה שאני עושה זה כנראה מה שאני צריך.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'מוצש'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
