הרבנית ימימה מזרחי: "יש לי פחד במה"
אלפי נשים לא מפספסות שיעור של הרבנית ימימה מזרחי, המשלבת פרשת שבוע עם סטנד-אפ על החיים, זוגיות, קריירה ומה שביניהם. בראיון נדיר למגזין 'נשים' מסבירה הרבנית ימימה איך הכול התחיל ומגלה ממה היא חוששת. בימים אלו יוצא ספרה החדש
"אני רוצה לומר דבר חשוב, ובענווה גדולה", היא אומרת בריאיון נדיר ל'נשים'. "כל ההילה הזו שיש סביבי, או שטוענים שיש סביבי, זה לא חוכמה. יש שתי מַטֶריות שברגע שאתה נוגע בהן יש עליך נוגה של אור ענק שהוא לא משלך בכלל. אלה הן תורת ישראל ובנות ישראל. כל מי שנוגע בשני הדברים הזוהרים הללו, מאליו זה נראה שיש בו כישרון ויש בו משהו, ופשוט לא. זו לא חוכמה משלי ואני לא עושה משהו שאין בעולם".
אגב, אין להתבלבל. שיעוריה של הרבנית מזרחי אינם 'שיטת ימימה', שהם לימודי חשיבה הכרתית שפותחו בידי ימימה אביטל ז"ל. הרבנית ימימה מזרחי מעבירה שיעורי פרשת שבוע בדגש על נשים ונשיות.
הרבנית ימימה מזרחי נולדה כימימה רוטשילד בשכונת בית וגן בירושלים, לאב יוצא יהדות גרמניה ואם יוצאת מרוקו. היא נשואה לרב המקובל חיים מזרחי, גם הוא עורך דין, ויחד הם הורים לשמונה ילדים. בן נוסף שלהם נפטר לפני כמה שנים, בגיל שנה ושלושה חודשים ממום מולד בלבו. המשפחה מתגוררת בשכונת נחלאות בירושלים, ושם גם החלו לראשונה שיעורי פרשת השבוע שהפכו אותה לתופעה. בימים אלו היא מוציאה ספר חדש, 'פרשה ואשה' (הוצאת 'ידיעות ספרים'), המאגד את שיעורי פרשת השבוע שלה. הספר, אומרים בהוצאה, צפוי להיות רב מכר עוד לפני שאפילו עותק אחד ממנו הגיע לחנויות.
"הכול התחיל מכך שהחלטנו שאנחנו מתגעגעות ללימודי קודש", היא נזכרת איך התחילה להעביר שיעורי תורה לפני כ-12 שנים. "למדתי עריכת דין ושכנותיי היו מורות לכל מיני מקצועות. בכל פעם שהיו שואלים אותנו מה פרשת השבוע, היינו צריכות לשאול את לוח השנה, אז עדיין לא היה לנו גוגל", היא מחייכת.
"החלטנו שאנחנו חוזרות ללמוד פרשת שבוע בסלון הקטן בביתי. התחלנו ארבע נשים, גדלנו לשמונה נשים, ואז יקרת פרידמן נכנסה עם המקלדת והתחילה להקליד כל מילה ולהפיץ שיעורים כתובים לכל מי שרצתה לקרוא. לאט לאט זה צבר תפוצה ותאוצה. ואז התחילו השיעורים המוקלטים באתר 'אשירה', וזה הגיע לכל מקום. זה הצמא האדיר-אדיר שיש לבנות ישראל. לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי תורה מחיים".
ולא סתם דברי תורה, אלא כאלו בעלי זווית נשית מובהקת. "הפתיע גם אותי לגלות שאצל כל הנשים ולא משנה מאיזה מגזר, נכון שהן לבושות אחרת, הרצונות הם כל כך זהים: בן זוג וזוגיות, אהבה יציבה, ילדים שיעשו לך נחת, פרנסה, בריאות ושופינג. כולנו רוצות אותם דברים. כל כך פשוט לפנות למכנה המשותף הנשי הזה. לא צריך תחכום גדול".
ובכל זאת, דווקא השיעורים שלך הפכו להצלחה.
"נדמה לי שהלימוד הזה היה חסר, והוא כל כך מפייס את אלה שלומדות בשיעורים. לימוד תורה לנשים יש המון, אינסוף בתי מדרש. אבל לימוד תורה נשי הוא דבר נדיר. זו תורה שפעם אמא הייתה מוסרת לבת. זו האינטואיציה הנשית בסיטואציות הכי אינטימיות והכי אישיות. זה חסר כיום מאוד מאוד. נשים היום גדלות בדיוק כמו גברים וגם לומדות תורה בדיוק כמו גברים, וזו החמצה גדולה. "כשאני שומעת דבר תורה מאשה חכמה, אני תמיד שואלת את עצמי האם זה היה נשמע זהה אילו גבר היה אומר את דבר התורה הזה. אם התשובה היא כן, אז זו לא תורה נשית. זו תורה שאשה לומדת".
מתי ידעת שיש לך כשרון לדבר מול קהל?
"זהו, שאין לי כישרון לדבר מול אנשים. באמת שלא, אני מתה מפחד כל פעם, לפני כל שיעור. אני שואלת את בעלי מתי אפסיק לפחד, והוא אומר שביום שאפסיק לפחד, אפסיק גם ללמד. יש לי פחד קהל מזעזע. אבל אני כל הזמן שמה את התורה לפניי, אני ממש מאחוריה. ואז אני מרגישה מוגנת. התורה מגנה ומצֶלה. החומש והמדרש הם המגן שלי. לכל שיעור אני לוקחת אותם איתי. והתורה מוציאה ממך אומץ לא מצוי. למדתי את זה ממי שאני הכי מעריצה בתורה - אני מתביישת לומר, כי נשים מתוחכמות אומרות שהן מעריצות את עכסה או כדרלעומר, אבל באמת אני הכי מעריצה בעולם את משה רבנו, והוא לא היה איש דברים. אבל כשהוא דיבר תורה, זה יצא לו כל כך זך ונפלא. לתורה יש יכולת לתת לך לבטא אותה".
וכל הבדיחות, וההסתכלות ההומוריסטית על החיים?
"אי אפשר בלי לצחוק. התכונה שאני הכי אוהבת בנשים היא ה'בוכקת'. בוכה, ומיד יכולה לצחוק. אשה היא נוחה להינחם. בקלות את יכולה להעביר אותה ממצב רוח למצב רוח. יכולה לבוא אליי מישהי מרוסקת מצער: 'בעלי עושה ככה ואומר ככה'. אני אומרת לה משפט מצחיק אחד ואז היא מוחה דמעה ועוברת למצב הרוח הבא: 'את צודקת, באמת מה אכפת לי'. אני מרגישה ששליחותי בעולם היא להביא תורה מנחמת, כי אני רואה נשים כל כך אמיצות, מלאות יכולת, כל כך עצומות, וכל כך עצומות עיניים לעוצמתן. וכשאת רוצה לפקוח עיניים, את לא יכולה לבוא רק בדיבורים רציניים. את חייבת לתת איזה משהו שקודם כל יעלה את הנפש למישור של הקשבה, וצחוק תמיד מעלה את הנפש.
"אני חייבת את ההומור. אני גם חייבת את זה מפני שאני לא באמת רב ולא באמת רבנית. אני כל כך מלאת חולשות איומות ומזעזעות, אז לולא הצחוק אני אעריך את עצמי בצורה לא נכונה. הצחוק תמיד נותן איזושהי הפוגה, הבנה שאנחנו רק אנושיים ורוצים להיות יותר טובים. אני תמיד אומרת, עד מאה ועשרים, שעל המצבה שלי יהיה כתוב 'השתדלה'. השתדלתי! לא הצלחתי. תמיד שואלים אותי 'תגידי, כל מה שאת מלמדת את גם עושה? 'ואני אומרת 'מה פתאום. לכל אחד התפקיד שלו בבריאה. אני מלמדת – אתן עושות. שוויון בנטל'", היא צוחקת.
"עוד משהו על הצחוק. נשים הן נשׂאיות של המון סוגי כאב. המון המון. הכאב הנשי הוא בעצם כאב השכינה, והוא מקיף הכול - כאב זוגי, כאב הורי, כאב גופני של כל מה שגוף נשי עובר, וכדי באמת להיות מסוגלים להכיל כאב כזה ולדבר עליו, חייבים לדעת לצחוק".
לאלו דברים היית רוצה שיהיה לך יותר זמן?
"לילדים. נפשי יוצאת אליהם. כשאני יוצאת לשיעורים בערב, כמה אני מתגעגעת. אני רוצה עוד זמן לבעלי. לא מזמן בתי ציירה בית ונחרדתי. אמרתי לה 'איפה אמא?' אז היא ציירה בחלון איזו דמות שעומדת לקפוץ מהחלון, ואמרתי באמת, מסכנה, צודקת. וכי ממתי אני בבית?
"אני כל החיים מתגעגעת הביתה, כל הזמן. מאוד מאוד. ולקרוא הייתי רוצה עוד זמן. לבשל אני לא מתגעגעת, אני לא טובה בזה בכלל. בעלי שיחיה, הוא המאפשר שלי. הוא ראה מיד שאני עם ידיים שמאליות. בעבר, בן אדם שהיה שמאלי היו קושרים לו את היד ומכריחים אותו לכתוב בימין. ואילו בעלי אמר לי "תשמעי, בזה את לא מוכשרת. תעשי דברים שאת כן טובה בהם", ולא הכריח אותי לבשל בידי האחרת כי ידע שזה יצא אותו שרוף. הוא באמת נתן לי הרבה לגדול.
"ולא לטעות. פעם נורא נעלבתי. בחופש הגדול הלכנו בצפת ואיש אחד בא ואמר לו: 'אני חייב שתברך אותי, כי ליד אשתך אתה בטח חייב להיות מאוד ענו'. נורא נעלבתי מזה שהוא לא חשב שאולי גם אשה צריכה לדעת קצת להימחק כדי שהאיש שלה יאפשר לה לעשות כל מיני דברים. זו באמת עבודה זוגית".
כל כך הרבה נשים שואבות כוח ממך. ממי את מקבלת כוח?
"קודם כל, מהמשפחה שלי. אני כל הזמן לומדת מהם. אני אומרת שהילדים שלי מגדלים אותי בסבלנות ומחנכים אותי שוב ושוב עד שאני הופכת להיות ממושמעת. הם סובלניים לכל בעיות הקשב והריכוז שלי. וכמובן בעלי הנפלא והמפרגן. אבי האדיר והענק שתמיד דרבן אותנו ללמוד, וגם היום אני משקשקת כשאני כותבת רעיון לשיעור ויודעת שזה לא יהיה לרוחו, במיוחד כשמדובר במשהו חסידי מדי או קבלי מדי. אבא שלי יקה ליטאי, תמיד רוצה שהדברים יהיו מבוססים ומדויקים מאוד. אמא שלי הנהדרת, שתמיד זוכרת לנזוף בי כדי שאני לא ארים את האף. השראה אדירה קיבלתי מסבי, אבי אמי, רבי חיים שושנה שהיה דיין גדול בבית הדין בבאר שבע, והיה פייטן ובלשן, והיה חכם בצורה שלא תתואר.
"ומעבר לזה, המון עזרה מנשים שבאמת מוציאות אותי לפועל. קודם כל אוסקה הירשנזון, המזכירה הנאמנה שלי, שכל מה שאני לא מעזה לעשות היא עושה. ויקרת פרידמן, שתהיה בריאה, שעושה בכישרון אדיר ובסבלנות מדהימה, ואני לא מגזימה, והקימה את כל מפעל עלוני פרשת השבוע של 'פרשה ואשה', ועכשיו הוציאה אותי לאור עם ספר חדש ('פרשה ואשה', הוצאת 'ידיעות ספרים') שהגיע לחנויות ממש לכבוד החגים. ורוני ונורית איילון הירש מתל אביב, מ'אשירה', שמאפשרים ומפרגנים ומפיצים לקהל כל כך גדול ומגוון. גם איילה אדרי, שאחראית על אירועים וכנסים גדולים. ותלמידותיי, יותר מכולם. מלמדות אותי כל יום מה זה להמליך את ה'. הוא מוליך אותן לפעמים בנתיבים חשוכים כל כך, מצערים כל כך, ארוכים כל כך. הן פשוט מלמדות אותי אמונה. אי אפשר לתאר איך בנות הדור הזה מתאמנות באמונה, אחת אחת, הן קואוצ'ריות לאמונה.
"בכל שנה אני בוחרת בשיעור את אשת השנה. תהיתי את מי נבחר השנה והבן שלי אמר 'אמא, תגידי לכל התלמידות שלך, שכל אחת תיקח מראה, תסתכל ותבין שהיא אשת השנה'. וזה נכון".
תני ברכה נשית לשנה החדשה.
"תזכי לאהוב אותך. ותזכי לראות איך כל הַמְתנה הפכה למַתנה נפלאה. שתזכי להרגיש ממומשת. שתזכי לשמוח כשאת מְרַצָה אחרים סביבך, ואל תרגישי מנוצלת ופראיירית. לְרַצות את הקרובים לך זו שמחה גדולה. ושתזכי לברך בכל בוקר, באושר, 'שעשני כרצונו'"
לעמוד הפייסבוק של 'מגזין 'נשים'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
