בני הקהילה האתיופית האמינו שעלו רק בגלל מרן
תלמיד ממוצא אתיופי פעם שאל אותי: "מי יגן עלינו אם יקרה משהו לרב עובדיה"? שאלתי למה הוא מתכוון? התלמיד הסביר שהוא יודע שבזכות הרב עובדיה יוסף הוא הגיע ארצה. "כי רק הוא החליט בהלכה שאנו האתיופים יהודים"
זאת ועוד כמעט בכל מערכת בחירות, לאורך כל השנים הן לכנסת והן לבחירות העירוניות נשמעת טענה מפי נציגי מפלגת ש"ס הן מרבנים ממוצא אתיופי המזוהים עם המפלגה והן שאינם יוצא אתיופיה הקושרים קשר של קיימא בין הפסיקה של הרב עובדיה שהכירה בהם כיהודים לבין מחויבותם של יוצאי אתיופיה מבחינה מוסרית להצביע למפלגת ש"ס. שמעתי אומרים "הרב עובדיה יוסף הביא אתכם לפה", "בזכותו אנחנו כאן" "אתם חייבים לו לרב עובדיה יוסף".
דומה אם כן שמנקודת המבט של לא מעט מבני הקהילה, ובעיקר בתודעה של המרחב הציבורי הישראלי, יהודי אתיופיה הועלו לישראל לא מכוח זכותם ההיסטורית-יהודית על ארץ ישראל אלא מכוח פסיקתו של הרב עובדיה יוסף. במילים אחרות, מבחינה תודעתית, המעמד היהודי של יהודי אתיופיה נזקף עדין, גם כיום, לזכותו של הרב עובדיה יוסף.
אין מי שחולק על כך שהעלייה ארצה של יהדות אתיופיה התאפשרה הודות לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, בשנת 1973 כאשר הכיר במעמדה היהודי של הקהילה. שפסיקתו של הרב עובדיה יוסף גרמה למפנה ביחסן של הממשלה ושל הסוכנות היהודית לעליית יהודי אתיופיה. אנו יכולים להעריך נכונה את פסיקתו ההיסטורית כמו פסקים שלו בתחומי ההלכה השונים רק על רקע היחס האמביוולנטי של המדינה והעולם הרבני ליהודי אתיופיה באותם הימים.
חלק מהרבנים צדדו, תוך כדי הסתמכות על חוקרים בדבר מוצאה הלא יהודי של הקבוצה האתיופית. יחסה של המדינה כלפי יהודי אתיופיה הייתה כפי שמתאר אותה אחד משליחי הסוכנות דאז "לאסונם של הפלשים נוקטים העוסקים בהם בדרך לא-דרך, של אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך, והפלשים התמימים והעלובים, לבבם נקרע בין תקוה וייאוש. חייהם וחיי בניהם, ורגשותיהם היפים והנאמנים ביותר, הרי הם קרבן למשחק אכזרי". על רקע זה בא הרב עובדיה יוצא חוצץ נגד כולם ופוסק ש "הפלאשים הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה..ושבו בנים לגבולם". במה כוחו של הרב עובדיה?
באחד הכנסים של ארגון בית הלל שאל הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ נשיא אוניברסיטת בר אילן מה הוא החלק החשוב ביותר בבית של שתי קומות? הוא השיב המדרגות המחברות בין הקומה הראשונה לקומה השנייה. לדעתי זאת הייתה גדולתו של הרב עובדיה. היו בו שתי תכונות שהביאו אותו להפוך לגדול דור גאונות מצד אחד אומץ מצד שני וגישה עממית ואנושית המחברת בין שניהם. אפשר למצוא תלמיד חכם עם גאונות הלכתית ללא אומץ ואומץ ללא גאונות הרב עובדיה היה חיבור של שניהם.
לפני מספר שנים פנה אליי תלמיד ישיבה ושאל: "תגיד לי האם היה לכם תנ"ך באתיופיה? האם התפללתם? יש לכם את התורה שלנו"? שאלה זאת הזכירה לי סיפור שהתרחש בשנות החמישים, עת ניגש אדמו"ר חרדי ממוצא אשכנזי לרב עובדיה ושאלו: "האם יש לכם את התלמוד שיש לנו?" הרב עובדיה השיבו: "וכי איזה תלמוד יש לכבודו? אתם הרי אוחזים בתלמוד הבבלי! לכם יש את התלמוד שלנו!" סיפור זה חושף מצד אחד בורות, פטרונות וראייה שטחית ומצד שני את החכמה והאומץ של הרב עובדיה.
אין ספק שפסיקתו של הרב עובדיה בזמנו הייתה חסרת תקדים היסטורית ויהודית ברם הרב עובדיה יוסף עשה את הנדרש מתלמיד חכם גאון ואמיץ. פוסק ההלכה כמו בעולם הפיזיקה עליו לחשוף את הנסתר מתוך חומר הגלם ההלכתי הקיים בעולם. ובדומה לפיזיקאי היושב ושוזר בין חומר זה למשנהו ומצליח למצוא מזור לכאבו הפיזי של האדם כך על פוסק ההלכה.
הרב עובדיה הצליח לחשוף ולאשר בגאונותו ובגדלותו את מה שהיה קיים כבר מזה אלפי שנים, בפסקי הלכה שכוחים. את יהדותה ההיסטורית של ביתא ישראל. מהבחינה הזאת הרב עובדיה משמש דוגמא, יוצאת דופן, לפוסק הלכה שעם מעט אומץ ורצון טוב וכמובן גאונות הלכתית ניתן, במסגרת ההלכה, לפתור כמעט כל סוגיה הלכתית. לתלמיד מהסיפור שאיתו פתחתי את המאמר הייתי משיב לו אחיינו אתה, הסר דאגה, אתה כאן בשר מבשרה של החברה היהודית.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
