מזכ"ל בני עקיבא: התנועה מתחרדת? שטויות
עם פתיחת חודש הארגון של בני עקיבא בשבת פרשת נח, מדבר מזכ"ל התנועה, דני הירשברג על ה"אני מאמין" שלו. בני עקיבא מתחרדת? לדעתו התנועה מגוונת, אבל הפריצוּת מייצרת סגירוּת
את אותה אמונה נושא דני הירשברג גם היום, ואת ערכיה הוא מבקש להנחיל לחניכי התנועה. רוב שנות חייו קשור הירשברג (57) לתנועת בני עקיבא. כחניך, כמדריך, כרכז מחוז, כראש מחלקת כוח אדם וכסגן המזכ"ל. באמצע הוא לקח הפסקה מתודית בת 11 שנה, שבה הנהיג את מרכז ישיבות בני עקיבא – אחותה הצעירה של התנועה שבה גדל ושאותה הוא מנהיג היום.
הראיון נערך לפני פטירתו של אביו, לרגל חודש הארגון שנפתח בשבת שעברה, ולכבוד שנתיים לכניסתו
לתפקיד. הקדנציה הרשמית של מזכ"ל היא ארבע שנים.
איך אתה מסכם שנתיים אינטנסיביות?
"אני עם הפנים קדימה. אחד היעדים שהצבתי לעצמי הוא לבחון כיצד בני עקיבא נשארת רלוונטית לציונות הדתית. הייתי פעיל בבני עקיבא במשך שנים רבות, והפער בציונות הדתית בין התקופה הראשונה שלי ליום שבו חזרתי לתנועה לאחר ההפסקה, הוא גדול מאוד".
תסביר.
"פעם הייתה ציונות דתית אחת. היה עיתון אחד, הייתה רבנות אחת, עלון שבת אחד, רשתות חינוכיות מוגדרות. כעבור עשור, הסקאלה התרחבה הרבה יותר: יש יותר קצוות, יותר מחלוקות, יותר תתי-ציבורים שאינם מסתדרים זה עם זה. המעוז היחיד שנשאר מהציונות הדתית כציבור אחד הוא תנועת בני עקיבא. המקום היחיד שבו יכולים ילדיהם של שי פירון, נפתלי בנט, אלעזר שטרן, אורי אריאל ואורית סטרוק לחיות ביחד, הוא מחנה של בני עקיבא".
הוא מתאר את ערב הסיום להכשרת הקומונריות, אליו הגיעו ההורים של המנהיגות הצעירות. "כשעמדו על המגרש 300 קומונריות של השנה הקרובה, הסתכלתי על ההורים שלהן: היו שם רבנים מהר המור, רבנים מפתח-תקווה, משפחות מיהוד ומרמת הגולן. אלו פניה של הציונות הדתית כולה".
זו לא היאחזות בקרנות המזבח?
"מי שמבין שלציונות הדתית יש שליחות בעם ישראל, יודע שהדרך היא קודם כל לגשר על המחלוקות הקטנות שבינינו. אחרת נהפוך לכמה כתות נטולות השפעה. אם החינוך הממלכתי-דתי רוצה להישאר רלוונטי, חייבים להבין שיש מחלוקות וללמוד כיצד מנהלים מחלוקות".
"תראה את הבחירות לרבנות הראשית", מקדים אותי הירשברג בהתייחסות למערכת הבחירות הסוערת והעכורה שממנה יצאה הציונות הדתית חבולה. "לבני עקיבא יש מה ללמד את הגדולים. בוועידת בני עקיבא השתתפו 500 צירים, כל ילדי הציונות הדתית, ולמדנו לדבר. אפשר למצוא את כולם במחנות הקיץ: ההיא עם המכנסיים, ההוא עם הציציות בחוץ. שרים אותם שירים, סביב אותה מדורה. יש לנו מה ללמד את הפוליטיקאים. זו הגדלות של בני עקיבא. אנחנו מצליחים בזה. 'תנועה של עם' זו לא סתם סיסמה, זו הברכה שלנו. הרב נריה דיבר על כך שצריך להיות בכל מקום, לקבל את כולם. זו דרך ההשפעה".
ומה עם הסניפים בתל-אביב, בגוש דן? שם זה קצת אחרת.
"אני חושב שגם עם חניך שגדל בגבעת-שמואל ב'גרעין נחשון' (גרעין לבני נוער בתיכון) מדברים על הגשמה או על עשייה. גם כשאתה גר בגבעת-שמואל איכפת לך מהשכן החילוני שלך, ואתה תפעל כמי שמייצג עולם ערכי עם אכפתיות לסביבה. אנחנו מחנכים לא לחיות בבועה. מעניין לראות שדווקא במקומות כמו רעננה או שוהם, שבטי יובל (קבוצות לילדים ונוער בעלי צרכים מיוחדים) הכי מצליחים. בערים לוקחים את הצדדים החברתיים קדימה".
זה מספר שנים שאני עוקב אחר פעילותה של בני עקיבא, מנסה להבין מה האידיאל שמציבים לחניכים. מה הדגל. בתקופתי עסקנו רבות בהידברות עם הקהל החילוני, בעקבות רצח רבין. גדלנו בתקופת אוסלו, פיגועים והפגנות המוניות בתל-אביב ובירושלים. במשך שנים נושא ההתיישבות היה החשוב ביותר בתכנים החינוכיים, דבר שבא לידי ביטוי בהקמת קיבוצים, יישובים ומושבים. הירשברג מבהיר: "אם בעבר עסקו בבני עקיבא בעיקר בנושא ההתיישבות, היום יש ריבוי חזיתות: צדק חברתי, קליטת עלייה, התיישבות ועוד".
אם כיום אפשר להצביע בבירור על השנים שבהן התנועה עסקה בהתיישבות, איך יגדירו בעוד 20 שנה את התקופה של דני הירשברג בבני-עקיבא?
"אני לא יודע. מוקדם מדי לנתח. אני חושב שבני-עקיבא השכילה להיות רלוונטית לנוער בתקופה שבה מספידים את תנועות הנוער. אני מברך על כל ילד שנמצא בתנועת נוער. אם הוא שם אז הוא לא בגן ציבורי עם בקבוק אלכוהול".
בחודש הארגון הנוכחי יעסקו בנושא "ציונות ללא ציניות". "הנושא שלנו הוא היכן הציונות היום, במה אנחנו ציונים. האם גמרנו לקלוט עלייה? בהקשר זה שאלת הגיור מעסיקה אותנו מאוד. גם הצדק החברתי, כעם שמבקש להיות 'אור לגויים'. במשך 65 השנים מאז קום המדינה בנינו כלים: ישיבות, אולפנות לתפארת, קיבוצים ומושבים. כיום, בשנת תשע"ד, שאלת התוכן היא העיקרית".
רבים מאשימים את מוסדות החינוך הדתיים, בהם בני עקיבא, בהתחרדות.
"בוא לבני עקיבא ותראה שזה לא נכון. יש לנו מכל הסוגים".
ומה עם הצוות?
"בעבר הישיבות הציוניות היו מבוססות על ר"מים חרדים. כיום, לאחר שנים שבהם הציונות הדתית דיברה על חינוך, השורות התמלאו, ונמצאו אנשים לעמוד בראש מוסדות החינוך הדתיים. התחלנו לדבר על יעדים אחרים, כמו התקשורת. אני גאה בכך ששני בוגרי בני-עקיבא יושבים על כס בית המשפט העליון ובכך שכלל הפקולטות מאוישות על ידי בוגרים שלנו. כך גם בעולם הרבנות ובעולם המדע".
אז הטענות על התחרדות בני עקיבא אינן נכונות?
"מופרכות. בני עקיבא מבקשת להיות איכותית יותר בכל תחום. הפריצוּת של היום מקצינה. צריך לראות באיזו מציאות הנוער של היום חי: לכל אחד יש ספריית וידיאו בכיס ו-60 ערוצים בבית. עלולה להיווצר תגובת נגד של סגירוּת והוספת גדרות. אולי היו תקופות שהיה בסיס לטענות, אבל השנה השתתתפו 20 אלף בנים ובנות יחד במחנה. אז אולי דיברו יותר על צניעות, אבל זו לא הקצנה. אלה אותם מחנות שאני ואתה גדלנו בהם לפני עשרים או שלושים שנה. אותם מסלולים, אותה מדורה בערב. הפריצות נגישה יותר היום, ועל כן צריך להציב גבולות. אנחנו לא מהססים לדבר על זה".
הירשברג מבקש להעביר מסר לבוגרי בני-עקיבא שהנושא חשוב להם מאוד: "יש לי אמירה כללית לכלל הבוגרים: תניחו לבני-עקיבא, אל תנסו להשוות לפעם, ולהגיד שהיא השתנתה. המסר שלי מיועד לשני המחנות – לאלה שטוענים להתחרדות ולאלה שמעודדים הפרדה. לבני עקיבא יש הנהגה אחראית, עם שאיפות לגדל נוער אכפתי, נוער שצמא ליותר. תרגיעו".
אם היינו שמים יחד את הילדים של נפתלי בנט, אלעזר שטרן אורית סטרוק ואורי אריאל, האם ההבדלים ביניהם היו קטנים או גדולים יותר מאשר ההבדלים בין הוריהם?
"חד-משמעית קטנים יותר. הנוער פחות לוחמני במובן הרע של המילה. הם מקשיבים יותר. אנחנו רואים כל פעם מחדש שלנוער יש בריאות נפשית, לשמחתי יותר מאשר למבוגרים".
אחד הנושאים שהירשברג יצר בהם שינוי מאז היכנסו לתפקיד הוא החיבור לטכנולוגיה. הירשברג מחזיק בעמוד פייסבוק פעיל במיוחד, והוא גם מנהל את העמוד הרשמי של תנועת בני עקיבא, שהוקם באישורו. הוא גם יזם את הבאתו של אחד ממומחי הרשתות החברתיות בישראל ליום עיון של הנהגת התנועה. בניגוד לעבר, כיום כמעט כל אחד מהרכזים והפעילים מחזיק בעמוד פייסבוק, חלקם פעילים וערניים במיוחד.
היית פעיל בפייסבוק לפני שנכנסת לתפקיד?
"פחות. אני חושב שגם אני וגם הנהגת בני עקיבא צריכים להיות נגישים יותר. זה הדור. אני יושב כל ערב מול הפייסבוק ועונה לפניות מחניכים. אני משתדל לטפל בכולם, במיוחד כשזה מדריך המבקש להתייעץ. כמו שהמספר שלי לא חסוי, כך גם הפרופיל שלי. כשחניכים מעלים חוויות מאירועים שהשתתפו בהם בתנועה, אין ספק שזה מעורר לעשייה. עולים במדיה הזו סיפורים מרגשים מאוד. נכון שלקח לנו זמן להיכנס לעולם הזה. זו סביבה שיש בה גם סיכונים וחששות, אבל בשנת תשע"ד זהו כלי שאי-אפשר לוותר עליו. אנחנו לומדים דרכו איפה הנוער נמצא. שומעים את הקולות".
בקיץ האחרון יזם הירשברג יום מיוחד שבו התבקשו חניכי ופעילי בני עקיבא 'להתנתק' ממכשיר הסלולר שלהם. ההודעה על כך יצרה באז תקשורתי שגרם להירשברג לעבור מאולפן לאולפן, אך טרם ברור כמה אנשים אכן התנתקו. "אני לא נאיבי. אני לא חושב שאלפים התנתקו", הוא אומר, "אבל זו הייתה אמירה: חבר'ה, בואו נחשוב מה המכשיר הזה עושה לנו. האם אנחנו לא יכולים להתקיים שעה ללא הסלולר שלנו?"
בניגוד לתקופתי, היום לכל אחד יש מכשיר סלולר במחנות, מה שבהחלט משפיע משפיע על הדינמיקה ועל האווירה. במחנות בני עקיבא בארצות הברית אסור בתכלית האיסור להשתמש במכשירי סלולר במהלך חודש או חודשיים של (!) שהות במחנה, אך בישראל הדבר מקובל לחלוטין.
"היום הסלולר הוא גם סוג של מוצר בטיחותי. נערים שואלים: 'איך אודיע להורים שאני בסדר?'". הירשברג מספר שבבוקר היציאה למחנות הקיץ, כאשר 200 אוטובוסים היו בדרכם למחנות, אירעה תאונת אוטובוס . "ההורים רוצים לדבר עם הילד, באופן טבעי. זה העולם שלנו. אי-אפשר בלי".
לפני מספר חודשים הורשע הרב מוטי אלון. איך התייחסו לכך בבני עקיבא, או בכלל לנושא ההטרדות המיניות?
"אזהר שלא ליפול בלשוני: סמכות הרבנים זקוקה לתקומה מחדש. מערכת הבחירות לרבנות הראשית, שבה נרמס כבוד הרבנות, רק הוכיחה זאת. אני רוצה לחנך את החניכים לכך שהרבנות הראשית היא מוסד ראוי".
לא משנה מי נבחר?
"כן משנה. אבל עם ישראל בחר, וצריך לקוות שהרבנים הנבחרים ימשיכו את מה שהרב קוק רצה בייסוד הרבנות הראשית לישראל. החובה שלנו היא לחנך את החניכים לשבת מולם בעיניים בורקות, אבל גם לחשוב באופן עצמאי".
אם היית מתבקש להעביר פעולה בסניף בשבת על הנושא, מה היית אומר לחניכים?
"אני מחנך לכך שגם אם יש רב שסרח, המושג 'עשה לך רב' ממשיך להתקיים. רבנים הם לא מלאכים, אבל אנחנו זקוקים להם כמורי הוראה. אנחנו צריכים לשקם את סמכות החכמים. אני רוצה לחנך גם לכך שלא צריך להשליך לפח רב שסרח או טעה. אני מעדיף לא לעסוק בפרשה עצמה, אני חושב שלא לעסוק בפרטים יהיה טוב לכולם. החניכים מספיק בוגרים להבין ולהסיק מסקנות מהפרשה. ערכנו גם יום עיון לקומונריות בנושא. גם אלינו מגיעים לא מעט מקרים כאלה, ואנחנו מטפלים בהם. אנחנו חיים בעולם שהחשיפה לאירועים כאלה גלויה מאי פעם".
חשוב להבין דבר נוסף. הנוער של היום פחות מכיר את הרב מוטי אלון. בניגוד לעבר, כאשר הרב אלון היה מטאור בציונות הדתית ולשיעוריו הגיעו צעירים וצעירות רבים, מאז עבר הרב אלון למגדל וצמצם את פעילותו, מרבית חניכי ומדריכי בני עקיבא מכירים אותו בעיקר מ"פרשת הרב מוטי אלון".
בחדרי חדרים מתנהל משא ומתן אינטנסיבי על איחוד או חיבור בין תנועות הנוער הדתיות. ראשי התנועות מנסים לשמור על פרטי הנושא בחשאיות, אך הירשברג מנדב מעט פרטים על אפשרויות האיחוד עם התנועות השונות. "יש שיתוף פעולה בין כל תנועות הנוער, במיוחד הדתיות. זה לא סוד שיש מגעים והידברות עם תנועת עזרא, שמאוד דומה לנו כיום. כמעט אין הבדלי השקפות. עם תנועת אריאל כנראה לא יהיה חיבור, מפני שהם דוגלים בעיקר בהפרדה, ובני עקיבא לא".
אבל אולי היום, בעידן של חרד"ליים ושל 'דתיים לייט', דווקא יש צורך בתנועות נוער שיענו על הצרכים השונים של כל תת-מגזר.
"אני חושב שבין תנועת עזרא ובין תנועת בני-עקיבא אין הבדל, לעומת אריאל שהניפה את דגל ההפרדה, ואילו אנחנו תנועה של בנים ובנות שחיים בצניעות. זו אבן הנגף שאינה מאפשרת חיבור עם אריאל. אנחנו רואים כאידיאל בנים ובנות שנפגשים בצניעות יחד. אנחנו רוצים שהחניכים ישתלבו בתחומי העשייה השונים. זו דרך החיים שלנו. איני רואה אפשרות לאיחוד".
אתה אופטימי לגבי האיחוד עם עזרא?
"אני רוצה להיות אופטימי. יש לנו סניפים שיכולים לתת מענה גם לילדים שמתחנכים בתנועת עזרא. מצד שני, אין ספק שיש גם משהו נחמד בתחרות הנעימה והחברותית הזאת. אנחנו בוחנים את סוגיית שימור החיוניות בתנועה אחת גדולה".
הירשברג אינו מסתיר את גאוותו על התנועה שבראשה הוא עומד. "בני-עקיבא זו אימפריה. ואני אומר את זה בכל הצניעות – הרי אני נהנה מפירות של 85 שנה".
מה אתה שואף להשיג בשנתיים הבאות?
"לשמור על בני-עקיבא, שתמשיך להיות בית אמיתי לכולם. אני רוצה לראות את בני-עקיבא משתלבת בהובלה. רואים זאת כבר בביטחון, בתורה. אני רוצה לחנך את חבר בני-עקיבא שיהיה מעורב, שישאף לצדק חברתי, שהעוולות שצועקות בחברה הישראלית יטרידו אותו".
נשמע לי משהו שכל מזכ"ל היה אומר.
"היום אנחנו בדור הפייסבוק, דור של אינדיבידואליזם. יותר קשה לחנך בעידן כזה. ולמרות זאת, אנחנו מצליחים להיות רלוונטיים. אני רוצה שהבוגרים שלנו יהיו גאים בתנועה שלהם, שיבקרו מה שצריך לבקר, אבל שיהיו גאים".
רוב חייך היית בבני עקיבא, זה עוזר לך לשמור על הצעירוּת?
"אין ספק. כשאני שם על עצמי חולצת תנועה, אני מרגיש צעיר. כיף לחזור למקום שיש בו תמימות, כנות ויושר, בלי פוזות. לדבר עם החניכים בגובה העיניים".
מה אתה מביא איתך לתפקיד?
"אני לא יודע להגיד על עצמי. אני חושב שאני מאוד נוסטלגי, מנסה לשמור על בני-עקיבא של פעם. צריך לפעול כדי שזה שיישמר".
הירשברג מדבר על פתיחת השורות, על קבלת ציבורים נוספים לתנועה. בשנים האחרונות הוקמו סניפים חדשים בבית החולים תל-השומר, שבו ילדים חולים יכולים להשתתף בפעילות, וגם בבית הילד בפרדס-חנה ובפנימיית בנות בדולב. "בתוך 'בית הילד' יש סניף של בני עקיבא. סניף לכל דבר", מספר הירשברג בעיניים בורקות, "גם בדולב גדלות בנות בפנימייה כל חייהן ואני רוצה שהן בכלל ידריכו בסניף, שבראיון עבודה יוכלו להגיד שהיו מדריכות בבני עקיבא".
"אני רוצה לדאוג לשי פירון הבא", מסכם הירשברג, ומזכיר את סיפורו של שר החינוך, שגדל במשפחה לא דתית, אך התקרב בזכות בני עקיבא לדת. "צריך לדעת למצוא את השי פירונים הבאים".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
