הרב שלמה ריסקין: נשים ישתלטו על בתי הדין
הוא ייסד את תפקיד הטוענות הרבניות, מאמין שחייבים להפריד דת ממדינה, ולא מבין מדוע אין שינוי הלכתי מהותי ומתקדם בכל הקשור לגירושין וסרבנות גט. הרב שלמה ריסקין, ממייסדי מדרשת לינדנבאום, מוציא את הספר החמישי בסדרת ספרי 'אור תורה', ומגלה מה לדעתו אפשר לשנות בהלכה היהודית, לטובת הנשים
"כשהתחלנו בזה לפני 30 שנה, היינו היחידים בארץ. היום אני מאוד שמח על כך שיש הרבה תוכניות דומות. זכיתי לראות בחיי נשים פשוט יושבות ולומדות, וגם מגיעות בעקבות כך למקומות מאוד חשובים. אני חושב שהודות לתלמוד התורה של נשים, חלו כמה שינויים מובהקים בחברה הישראלית. השינוי שהוא אולי החשוב ביותר, הוא בנושא הגירושין".
הרב ד"ר שלמה ריסקין, יליד ארצות הברית, הוא רב היישוב אפרת וממייסדי היישוב, ומקים מוסדות 'אור תורה סטון', הכוללים בין היתר אולפנה, ישיבה תיכונית, מכון להכשרת רבנים, את מדרשת לינדנבאום בה נפגשנו, עמותת 'יד לאשה' ועוד שלל תכניות ומרכזי לימוד.
כמי שידוע כאחד מאנשי התורה הפעילים במיוחד למען זכויות נשים, אין לו ספק כי האתגר המשמעותי ביותר בתפר שבין זכויות נשים להלכה, נמצא עדיין ברגע בו אשה מעוניינת לפרק את הזוגיות שלה. "זמן קצר לאחר שעליתי ארצה, שמתי לב לכך שאחוז הנשים העגונות ומסורבות הגט בארץ, הוא גבוה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. הדוקטורט שלי באוניברסיטה של ניו-יורק עסק בהלכות גיטין בחוקת ישראל ובשריעה של האסלאם, והנושא הזה תמיד מאוד עניין אותי. תהיתי למה המצב כאן הוא כזה, עשיתי קצת מחקר והבנתי שהתשובה פשוטה: כאן אין אפשרות לקבל גט אזרחי".
בחו"ל, אשה המעוניינת להתגרש ונתקלת בבעיה הלכתית יכולה לתבוע גט אזרחי ולצאת לדרכה, כמובן במקרה בו לא אכפת לה מהשלכות ההלכה. "בארץ, כולם צריכים גט הלכתי, אין שום אפשרות אחרת. וכדי להוסיף חטא על פשע, בארץ היו אז רק טוענים רבניים, שיכולים לתבוע את זכויות האשה, או יותר נכון, את זכויות האיש", הוא אומר בסרקזם. "העובדה שלא היו טוענות רבניות נשים נראתה לי עוול ושערורייה שמוכרחה להשתנות, אף שהיא הייתה מעוגנת אז גם בחוק וגם בהחלטה של הרבנות הראשית".
הוא מסביר כי אמנם "לפי הכתוב בתורה זה חד סטרי, הבעל מחליט ונותן גט, ולאשה אין מה לומר. אבל מוכרחים להבין שבימי המקרא לא הייתה אף אשה שרצתה גט, כי לבד לא היה לה מעמד חברתי או כלכלי. זה השתנה בסוף תקופת האמוראים, אז הוחלט שאשה שאומרת 'מאוס עליי' לא כופים עליה להישאר עם בעלה. רוב ה'ראשונים' מחייבים את הבעל במקרה כזה לתת לה גט, ובוודאי אם יש לה אמתלה. בלשון הרמב"ם, 'מכין אותו עד שיאמר רוצה אני'".
בהתאם לאופיו הפעלתני, החליט הרב להירתם לשינוי המצב. "עשינו ניסיון. מיניתי את הרבנית נורית פריד להיות אחראית, ופרסמנו בעיתונים שיש לנו תוכנית לימוד בת שלוש שנים לטוענות רבניות עבור נשים בעלות תואר ראשון וידע בגמרא. לא היה לנו מושג כמה תהיינה מעוניינות, ולהפתעתנו פנו אלינו 180 נשים, שמתוכם בחרנו שלושים. לגבי הגמרא, לכל אחת היה סיפור משלה. אחת למדה עם אבא שלה, אחת עם סבא, אחת עם בעלה. כולן מצאו את הדרך.
"בקורס הן היו צריכות ללמוד אבן עזר וכתובות וגטין וקידושין, סוגיות לא קלות בכלל, אבל הן למדו טוב יותר מהגברים, וניגשו לאותם מבחנים כמוהם. בהמשך, יעל דיין שהייתה חברת כנסת עזרה לנו להסיר בכנסת את החוק לפיו אשה לא יכולה להיות טוענת. הרב הראשי אז היה הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ושכנענו אותו, בעזרתה של אשתו, להתיר את העניין. כך זה יצא לדרך", נזכר הרב. "הרבנים הראשיים שהגיעו אחריו לא רצו להכיר בבוגרות שלנו, אז הלכתי לבג"ץ וניצחתי. כלומר, פרי תוצר חברתי ראשון מזה שנשים לומדות כבר הבאנו".
כיום, השאיפות של הרב ריסקין גבוהות הרבה יותר. הוא לא מסתפק בטוענות רבניות, אלא מתעתד לקדם נשים שתשבנה בעצמן על כס הדיינים. "כרגע לומדת בתוכנית הגבוהה במדרשת לינדנבאום קבוצת נשים ראשונה ללימוד לדיינות, בענייני גיור ואישות. אי אפשר להתחיל מיד עם כל הנושאים. אבל בשביל נשים אלו שני הדברים הכי חשובים. בעניין הגיור, אני עדיין מתבייש כשיש טבילה לצורך גיור של אשה, ואני צריך לראות אותה עם חלוק. ומה אם החלוק עולה במים? וזה קורה לפעמים. אני תמיד הייתי ממנה אשה, שלוחת בית דין, להיות שליחה לעניין הטבילה לגיור. אם תהייה דיינית, זה יהיה אפילו טוב יותר".
בימים אלו יוצא לאור ספר דברים בפירושו של הרב ריסקין, האחרון בסדרת חומשי 'אור תורה' שלו (הוצאת 'ידיעות ספרים'). שם, בפרשת שופטים, מופיע הציווי "שום תשים עליך מלך".
"ברמב"ם בהלכות מלכים יש דיון על עניין מלך ולא מלכה", הוא מסביר. "אני דן בפירוש שלי שם מה אשה יכולה להיות ועד כמה, ומגיע למסקנה שהיא ללא ספק יכולה לפסוק הלכות. התקדים החשוב ביותר לכך היא דבורה הנביאה שהייתה יושבת תחת התומר ופוסקת. יש חמישה מקומות בהם בעלי התוספות בגמרא דנים על זה, ואין חולק על כך שאם בעלי הדין מקבלים עליהם אשה, היא יכולה לדון בעניינם. אני לא מכיר שום 'ראשון' שמפקפק בכך שאשה שהיא ידענית לא יכולה לפסוק. כדי להיות דיינית או מורת הוראה, מבחינת ההלכה לא צריך שום אישור".
ומהבחינה הפוליטית הישראלית?
"זה אסון", פוסק הרב ריסקין. "אסון שאין כאן הפרדה בין דת לפוליטיקה. הרס לדת. יש שני פסוקים מנחים בנוגע לפסיקה. הראשון הוא מדברים י"ז, ט: 'ואל השופט אשר יהיה בימים ההם', ועל זה כתבו בגמרא 'יפתח בדורו כשמואל בדורו'. כלומר, צריך להיות דיין שמכיר את ה'צייטגייסט', את רוח הזמן. צריך להיות דיין שחי בתוך הדור שלו. הפסוק השני לעומת זאת הוא 'שאל זקניך ויאמרו לך'. לפיו, לגיטימי לומר על דבר מסוים שהוא מותר מבחינת ההלכה, אבל לא רוצים לשנות כי כך נהגו סבא וסבתא שלנו, ואנחנו ממשיכים במסורת ולא כל דבר שהוא מותר צריך לעשות. אבל, כשנכנסת פה פוליטיקה של אנשים שלכאורה טוענים שהם לא משנים בגלל 'שאל זקניך', אבל בפועל הם מתעקשים במקום אחד בשל שיקולים פוליטיים כדי להשיג יתרון במקום אחר, זה נורא".
הטוענות הרבניות וארגון 'יד לאשה' שייסדת, אכן מסייעים לנשים רבות שנתקלות בקשיים או בסרבנות גט. אך האם גם מבתי הדין נושבת היום רוח אחרת?
"לצערי לא. אי אפשר לומר שאין התקדמות, אבל הרבה פעמים זה שני צעדים קדימה, ואז ארבעה-חמישה אחורנית. לרב אלישיב זצ"ל היה פסק מאוד קשה שאומר שבית דין יכול לחייב גט כאשר הבעל אומר בצורה החלטית שלא ייתן גט. אבל אם הוא מעמיד תנאים לגט, צריך להיכנע לתנאים שלו".
מדובר בתנאים דוגמת דרישות כספיות עצומות, שמציבים היום לא מעט גברים בפני הנשים שרוצות להתגרש מהם. "הרב אלישיב החזיר בכך את הגלגל אחורה ויש דיינים שמצייתים לו. כיום, יש נשים ששותפות גם הן לבחירת דיינים, ואני מקווה שיהיה שינוי. אני גם בהחלט מקווה שאחיה לראות את היום בו נשים תשבנה על דוכן הדיינים. זה יקרה. זו אינה בעיה הלכתית וזה יקרה".
האמונה הגדולה שלו בזכותן של נשים ללמוד, מגיעה מסבתא בלצ'ה, אם אמו. כילד להורים שלא שמרו מצוות, בילה הרב ריסקין אצל סבתו האדוקה את כל לילות השבת וממנה ספג את החיבור החזק למסורת. "זה בא מסבתא, בלי שום צל של ספק. אבא שלה היה תלמיד חכם ומכיוון שבתחילה היו לו רק בנות והוא מאוד רצה ללמד, לימד את בתו הבכורה, סבתא שלי. כילד חשבתי שכל הנשים המבוגרות שהגיעו מאירופה לארה"ב, בקיאות כמוה בתורה ובגמרא. רק מאוחר יותר הבנתי עד כמה היא הייתה מיוחדת".
את החיבור הזה בין עולמות ערכיים שונים שחווה כילד, הוא המשיך במסגרות קירוב רבות, ביניהן ארגון הרבנים 'בית הלל' בו הוא חבר. לאחרונה, יצא הארגון בקמפיין שקורא למשפחות דתיות להזמין משפחה חילונית לשבת.
זה לא קצת ארכאי? משהו משנות ה-80?
"למה 80? זה עוד משנות ה-60", הוא מחייך. "הכנסתי את זה גם בבית הכנסת בלינקולן סקוור בניו-יורק שהייתי הרב שלו במשך שנים. אבל היום צריכים את זה יותר. בתוך החברה הישראלית יש מחיצה של ברזל בין חילונים לדתיים. המצב הרבה יותר גרוע מאשר בשנות ה-80. אחת הבעיות הגדולות ביותר בעיניי היא החינוך. דתיים לחוד, חילונים לחוד, ותרבות ישראל כולל חגים ושבת שייכת לדתיים ולא לחילוניים. שבת, זו התרבות של כלל ישראל, פסח זה של כלל ישראל. יש היום את כל היישובים האלו, שאם אתה לא דתי אתה לא יכול לגור בהם. אני לא מבין את זה. אני לא הייתי יכול לגור במקום כזה. מה זאת אומרת, זה אחי, אחותי, אני לא יכול לגור לידם?"
קיימת גישה בקרב חלק לא מבוטל מהמגזר הציוני-דתי, נקרא לו חרד"ל, שמאוד חשוב לו שהילדים שלו לא יראו שום דבר שלא תואם בדיוק להשקפת העולם הדתית של ההורים.
"ומה עם האחריות? קיימת הלכה מאוד מיוחדת, שאומרת שאם אני כבר קידשתי בשבת, אבל ישנם אנשים שלא קידשו ולא יודעים איך לקדש, ודאי צריך לקדש שוב עבורם וזו אינה ברכה לבטלה. אחד המפרשים מסביר שזה מכיוון שאם יש יהודי בעולם שלא יצא ידי חובת קידוש, גם הקידוש שלך אינו שלם. כל ישראל ערבים זה לזה", הוא אומר בלהט. "יש עכשיו דיון באחד הקיבוצים הדתיים, לגבי בני הקיבוץ שאינם דתיים ורוצים לשוב להתגורר בו. הם נותנים את המילה שלהם שבפומבי ישמרו הכול, ורק בתוך ביתם יעשו מה שהם רוצים. הדיון הוא אם לקבל אותם או לא. אני מודה שאני לא מתחיל בכלל להבין את הבעיה. מה, אתם לא אחראים לילדים שלכם? לילדי החברים שלכם? אם מישהו מצהיר שישמור בפרהסיה, אתם לא רוצים לקרב אותו?"
לגבי חינוך הילדים, הרב מוסיף: "אני יודע רק שני דברים שכל מדען יאמר לך. ראשית, אם אתה מגדל ילד בתוך חממה ועושה הכול כדי שהוא לא ייפגע חלילה מאיזה חיידק, אתה מסכן אותו, כי אתה לא נותן לגוף שלו את האפשרות להתחסן. ברגע שהוא ייצא מהחממה הוא יהיה בסכנה עד כדי מוות. שנית, אני אומר דבר יותר חשוב. יש לנו הדתיים הרבה מה ללמוד מאלו שאנחנו קוראים להם 'לא דתיים'. עד תקופת ההשכלה, מרבית היהודים היו שומרי מצוות, ואז באה ההשכלה והכל השתנה. אם מה שאנחנו הצענו היה כל כך מוצלח, למה איבדנו את הרוב? אנחנו לא יכולים להתבודד".
עניין נוסף שארגון 'בית הלל' התיר, הוא אמירת קדיש יתומה לנשים שמעוניינות בכך.
"באפרת זה קיים כבר שנים", הוא אומר. "הקדיש הוא עניין הלכתי שנובע ממצוות כיבוד הורים שחשובה לבת כמו לבן. אשה בוודאי יכולה לומר קדיש, אפילו אם אין עוד איש שאומר באותו הזמן, ואנשים צריכים לענות לה. אשתי בת יחידה, אז היא אמרה קדיש על הוריה, למה לא? דבר שבקדושה אין בו אפילו עניין של 'קול אשה', וכאן זה אפילו לא טעמי המקרא שיש בהם מנגינה. אנחנו הרי לא פוסלים קול אשה לדיבור, לפחות לא ברוב המקומות שאני הייתי נכנס אליהם", הוא מוסיף בציניות.
"הדבר הכי חשוב כתוב בבראשית 'ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם'. זה היה עוד לפני יצירת האשה. התורה מבהירה כאן שהערך המוחלט שיש לאדם באשר הוא אדם שווה בבת כמו בבן. אני חושב שזה צריך להיות העיקרון שמנחה אותנו בפסיקה. להכליל נשים בכל דבר שבקדושה ולא להוציא אותן".
הכתבה המלאה פורסמה במגזין 'נשים'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
