אנטישמיות 2.0: מפת האנטישמיות העולמית
אחד מכל ארבעה יהודים באירופה חווה הטרדה אנטישמית בשנה שעברה. השבוע הצטרפה אוסטרליה למפה, וגם הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית ובדרום אפריקה חיות בחרדה גוברת. האם מדובר באנטישמיות הישנה או בגלגולה החדש והאנטי-ציוני? בכל מקרה, כדאי שבנופשון הבא תורידו את הקול כשאתם מדברים עברית
בקהילה היהודית מזועזעים מהאירוע, אך יותר מכך, חוששים מהעתיד לבוא ומעלייתו של גל אנטישמי. אם היו מי שחשבו שמדובר באירוע אנטי-ישראלי בעל הקשרים אסלאמיים קיצוניים, הרי שמשטרת סידני הודיעה באופן חד-משמעי כי לתוקפים לא היה כל רקע או קשר מוסלמי.
על פי דוח האנטישמיות השנתי של "מרכז קנטור" באוניברסיטת תל אביב, בניהולה של פרופ' דינה פורת, שפורסם באפריל 2013, חלה בשנת 2012 עלייה של 30 אחוז במספר האירועים האנטישמיים האלימים ברחבי העולם. ב-2012 אירעו 686 תקריות אנטישמיות אלימות לעומת 526 ב-2011.
התקריות כוללות פגיעה פיזית בבני אדם או ברכוש וכן איום ישיר על חיי יהודים. בדוח מתועדות גם 273 תקיפות של יהודים, בהם תלמידים ובני נוער. כמו כן, מתועדים מעשי השחתה בכמאה בתי כנסת, בכ-60 מבנים של הקהילה היהודית, כולל בתי ספר, ובכ-90 בתי קברות, אנדרטאות ואתרי זיכרון - בייחוד בפולין, אך גם בהונגריה ובאיטליה. ב-163 מקרים הושחת רכוש פרטי של יהודים. מתוך 373 מקרי ונדליזם בעלי רקע אנטישמי, ב-50 נעשה שימוש בנשק חם או קר.
"מבחינה סטטיסטית אפשר להצביע על עלייה ניכרת במספר התקריות האנטישמיות האלימות והמילוליות מאז שנת 2000", אומר רוברט ויסטריך, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, העומד בראש המרכז לחקר האנטישמיות בהר הצופים. לטענתו, מאז תחילת המאה ה-21 חלה עלייה תלולה בחומרת האירועים האנטישמיים לעומת 50 השנים הקודמות, אך הוא מבקש גם לסייג את הממצאים. "צריך לזכור כי ברוב המדינות לא ניסו למדוד בצורה מדויקת את האנטישמיות לפני 1980, חוץ מבארצות הברית". ויסטריך מסביר כי חלה ירידה משמעותית באירועים האנטישמיים לאחר מלחמת העולם השנייה, ומשנות ה-60 חלה ירידה תלולה גם בארצות הברית. ובכל זאת, החל משנת 2000 ניכר שינוי לרעה. "המצב לעולם לא יחזור לשקט היחסי שהיה בשנות ה-80 וה-90", אומר ויסטריך.
מהן הסיבות לכך שדווקא בשנת 2000 חלה עלייה דרסטית באירועים אנטישמיים?
"האינתיפאדה השנייה פרצה בשנת 2000, אך היא לא הסיבה היחידה שגרמה להתפרצות האלימות כלפי יהודים בעולם. מיד לאחר מכן, ב-2001, קרו שני אירועים עולמיים שהחריפו את המצב. האירוע הראשון הוא הכינוס הבינלאומי תחת מטריית האו"ם בדרבן שבדרום אפריקה, המכונה'ועידת דרבן'. הייתה שם חגיגה של שנאת ישראל. כלל הארגונים שהשתתפו בכנס הגיעו עם תוכנית אסטרטגית אנטי-ישראלית שממשיכה עד עצם היום הזה. בוועידה זו החלה המערכה הגלובלית של ניסיונות להחרים את ישראל ולהפוך אותנו למדינה מנודה, מדינת אפרטהייד. האירוע השני הוא פיגועי 11 בספטמבר. בתגובה לפיגועים ארצות הברית נכנסה לאפגניסטן ואז לעיראק - שתי מלחמות שהחריפו את האלימות ואת המצב במזרח התיכון. היינו עדים למלחמה נגד הטרור מצד מדינות המערב, ולעומת זאת, בצד השני - לג'יהאד, מלחמת קודש נגד המערב, שכללה בין השאר גם את ישראל".
ויסטריך מזהה זיקה מוחשית בין הטרור הג'יהאדי לאנטישמיות. "בדרך כלל יש להם גם סדר יום אנטי-ישראלי, שהולך יחד עם אנטי-יהודי. כשהם פועלים, הם פועלים נגד מטרות יהודיות". ויסטריך מביא לדוגמה כמה אירועים שביצעו ארגוני ג' יהאד נגד מטרות יהודיות בעולם. "הפיגוע בבית הכנסת באיסטנבול, הפיגועים בבית חב"ד במומבאי בשנת 2008 - שם ברור שהמטרה העיקרית הייתה בכלל לפגוע בהודו, אבל הם חיפשו דווקא את הנקודה הזאת של בית חב"ד. זה הרי מאוד לא רציונלי כי הם בכלל רצו לפגוע בהודו. בשיחות שהמחבלים קיימו עם ממוניהם נאמר:'חשוב להרוג את היהודים, כי מבחינתנו זה שווה פי חמישה יותר מאשר לרצוח אנשים אחרים'".
אז הסיבה המשמעותית לעליית האנטישמיות בעולם היא מדינת ישראל?
"ודאי שיש קשר ישראלי ברור, אבל אסור לטעות כאן. זה פן אחד של עליית האנטישמיות, זו לא כל התמונה. צריך להבין שיש גורמים בהפצת האנטישמיות ובהתגברותה שאינם קשורים באמת לישראל, אלא מנצלים את קיומה כהצדקה או עילה לאנטישמיות. כל מי שעוקב אחרי המצב בהונגריה יודע שזו מדינה שבה המפלגה השלישית בגודלה,'יוביק', היושבת בפרלמנט ההונגרי עם כמעט 50 צירים, זכתה ל-17 אחוז מכלל ההצבעה בבחירות האחרונות.'יוביק' היא ארגון לאומני-הונגרי שבבסיסו הוא מאוד אנטישמי. ההתנהגות שלהם ממש לא קשורה לישראל, הם גם אנטי-ישראלים, אבל זה דבר משני. הם קודם כל נגד יהודים, אחר כך נגד ישראל".
פרופ' ויסטריך מוסיף כי סיבות נוספות להתעוררות האנטישמיות במדינות כמו הונגריה או יוון קשורות למשבר הכלכלי העולמי שהכה בהן והוביל לאבטלה, זעם וייאוש. "הן מחפשות שעיר לעזאזל", הוא מסביר. "זה עניין מקומי שלא קשור לישראל". ויסטריך מצביע על ארבעה סוגים של אנטישמיות הקיימים כיום: אנטישמיות קלאסית מסורתית-נוצרית, אנטישמיות מוסלמית, אנטישמיות ימנית ואנטישמיות של השמאל.
בניגוד לדעה הרווחת, האנטישמיות הנוצרית הקלאסית לא נעלמה, וכיום היא מתחזקת דווקא בזרמים הפרוטסטנטיים-ליברליים. אך אף שלכאורה מדובר באנטישמיות הנובעת מהאשמת היהודים בהריגתו של ישו (אף שהוותיקן כבר חזר בו מההאשמה הזאת), עדיין יש באנטישמיות הזו מאפיינים אנטי-ישראליים. אנטישמיות מסוג זה קיימת בעיקר במדינות אמריקה הלטינית, ובקרב מהגרים ממדינות אלה החיים בארצות הברית. בנוסף, האנטישמיות הקלאסית קיימת גם במדינות נוצריות כמו פולין והונגריה, שבהן הלאומנות מוצגת כלאומנות נוצרית.
האנטישמיות המוסלמית מאופיינת בדמוניזציה של יהודים בקרב הקהילות המוסלמיות. "הם מתייחסים ברצינות לכך שהיהודים הם בני חזירים או קופים", אומר פרופ' ויסטריך ומוסיף כי ממש כמו לנוצרים, גם למוסלמים יש מקורות בקוראן שעשויים להתפרש כקריאה לאנטישמיות. "יש חומר רב גם במסורת המוסלמית שכולל אנטיישראליות ואנטי-מערביות. המסורת הזאת כוללת את המאבק נגד ישראל ואת הרצון להשתמש בכל אמצעי כדי להציג את הציונים כאויב, כמפלצת".
האנטישמיות המוסלמית קיימת במדינות המזרח התיכון, בין אם ישנם יהודים במדינה, כמו באיראן, ובין אם לאו. בנוסף, המיעוטים המוסלמיים ההולכים וגדלים במדינות מערב אירופה שואבים את האידיאולוגיה מארצות מוצאם. "כמעט בכל מקום במערב אירופה העלייה באנטישמיות קשורה למיעוטים המוסלמיים", מפרט ויסטריך ומציין בין היתר את שוודיה, גרמניה, בלגיה וצרפת.
במדינות שבהן קיימת אנטישמיות ימנית, היהודי נתפס כגוף זר בתוך האומה השורשית. משם מגיעות רוב הקלישאות על הנאמנות הכפולה של היהודי והטענות כי הוא אינו נאמן לארצו אלא למדינת ישראל. "הלאומניות עדיין קיימת, אך נחלשה אחרי השואה", מציין ויסטריך. האנטישמיות הימנית קיימת באוסטריה, שבה זכתה מפלגת הימין הקיצוני ביותר מ-20 אחוז מהקולות. מדינות נוספות שבהן יש אנטישמיות ימנית הן הונגריה, אוקראינה, גרמניה, שווייץ ונורווגיה, אם כי מפלגות ימניות מסוימות דווקא מנסות להדק בשנים האחרונות את הקשרים עם ישראל על רקע השנאה למיעוטים המוסלמיים בארצן.
האנטישמיות של השמאל נפוצה פחות, ואנשי ציבור מהשמאל אמנם מנסים להתנער ממנה, אך היא קיימת בלא מעט מדינות. על פי גישת האנטישמיות של השמאל, היהודי נתפס כנציגו המובהק של הקפיטליזם העושק והנצלני. היהודי מזוהה עם האוליגרכיות, עם המערכת הפיננסית העולמית ועם הבנקים, וההשלכות קיימות גם ביחס לישראל. "בשמאל יש תופעה יחסית חדשה", מספר ויסטריך. "הם רואים ב-40 השנים האחרונות את'היהודי הכובש' כשד. משום מה, לטענתם רק בישראל יש תופעה של מלחמות וכיבושים, והם מתעלמים מהמתרחש בשאר העולם. יש להם איזה רצון לומר שהיהודי הוא לא רק הכובש, הוא צמא דם. כל זה מתקשר לסטריאוטיפים האנטישמיים הקלאסיים שקיימים יותר מאלף שנה. הדימוי של יהודי צמא דם הוא אנטישמיות לשמה".
המפלגה "דילינקה" ("השמאל") בגרמניה, לדוגמה, זכתה בכשמונה אחוזים מכלל הקולות בבחירות האחרונות. המפלגה היא אנטי-ישראלית מוצהרת, וכמה מנציגיה אף השתתפו במשט המרמרה. "כיום ההגדרות האנטישמיות האלה נזילות", מבקש ויסטריך להבהיר. "יש אקלקטיות מסוימת וערבוב של הסוגים השונים האלה בקרב קבוצות שונות. אולי זה האופי של הדור הנוכחי, הגלובליות והפתיחות לכל שאר העולם. לדוגמה, ניתן למצוא היום בריתות לא הגיוניות בין השמאל ובין האסלאם הרדיקלי".
יכול להיות שהתקשורת הישראלית והיהודית מגזימה? יכול להיות שיש פחות אירועים אנטישמיים, ואנחנו רק אוהבים לנפח את הסיקור בנושא?
"הרושם הזה נוצר מפני שאין בעצם מעקב או סקירה שיטתית וקוהרנטית של מצב האנטישמיות בעולם. לגבי העוצמות של התופעה, אין ספק שהיום אנחנו חיים בעולם הרבה יותר אנטי-יהודי בכל המובנים מאשר לפני 15 או 20 שנה. היהודים בקהילות היהודיות הרי סופגים את זה, הם לא מגזימים. יהודים נתונים להרבה יותר סכנות והטרדות, וממש מציקים להם. בתחום הזה אין שום הגזמה. מה שקורה הוא שכאשר אתה ניגש לנושא בלי סיקור שוטף, זה נראה כמו הגזמה - כאילו פתאום פה מתרחש פיגוע, שם תקיפה".
על פי דוחות שונים, אחד מכל ארבעה יהודים באירופה חווה הטרדה אנטישמית בשנת 2012. אחד מכל שלושה חווה הטרדה אנטישמית בחמש השנים החולפות. חמישה אחוזים מהיהודים דיווחו על השחתת רכושם בכוונת מכוון בשל היותם יהודים, ושבעה אחוזים חוו בצורה זו או אחרת פגיעה או איום פיזי בחמש השנים האחרונות. כמחצית מיהודי בלגיה, צרפת והונגריה שוקלים לעזוב את ארצם.
"אחד הדברים שחסרים בתחום שלנו הוא מאגר אחד שכל המידע הזה מתנקז אליו", אומר מייקל סלברג, מנהל מחלקת יחסי החוץ של הליגה נגד השמצה בניו יורק. "משרד החוץ הישראלי מצליח לעשות זאת באופן מוגבל בלבד. אין גוף שעושה זאת בצורה אפקטיבית".
האם ניתן למפות את מוקדי האנטישמיות בעולם על פי הסוגים השונים?
"הסיבות לאנטישמיות שונות מאוד בכל מקום, אך ההשפעה על הקהילה דומה: הקהילות מרגישות לא מוגנות, רגישות ומצויות בחרדה להמשך קיומה של הקהילה. חשוב לציין שישנה אנטישמיות גם במקומות שבהם אין יהודים. בכל מקום בעולם יש אנטישמיות".
סלברג מציין את יוון, אוקראינה, בולגריה והונגריה כמדינות שבהן האנטישמיות מחלחלת מהשלטון. בכל אחת מהמדינות הללו יש מפלגה אנטישמית בפרלמנט הארצי. במדינות אחרות קיימות מפלגות דומות, אך רובן עדיין פועלות ברמה המוניציפלית. "חשוב להכיר בכך שלאנטישמיות יש יותר נראות והשפעה ברגע שיש הכרה על ידי הממשלה והמנהיגים", אומר סלברג. "במדינות שציינו יש מפלגות פוליטיות עם נציגים בממשל שהם ניאו-נאצים, אנטישמיים ואולט רה-לאומנים. מפלגות כמו'יוביק' בהונגריה ו' סבובודה' באוקראינה לא מסתירות את הגישה האנטישמית שלהן. בהונגריה קראו חברי'יוביק' לערוך רשימות של היהודים חברי הפרלמנט, כי לטענתם הם איום למדינה. במקביל הם גם מתייחסים לפרוטוקולים של זקני ציון על במת הפרלמנט".
על פי ממצאים של סקרים שערכו בליגה נגד השמצה, למעלה מ-50 אחוז מהאזרחים במדינות הללו השיבו לשאלות הסקר באופן אנטישמי כזה או אחר. "אמנם לא כל אחד מהם יוצא ומרביץ ליהודים, אבל זה נמצא שם, זה עוד לא נעלם".
לעומת זאת, במדינות כמו צרפת, שוודיה, בלגיה ונורווגיה קיים שטף של מהגרים ממדינות מוסלמיות שמגיעים עם עמדות אנטישמיות מארצות מוצאם. "יש הרבה אנטישמיות בעולם המוסלמי והערבי. זה בתרבות הפופולרית, בטלוויזיה, בסרטים, בעיתונים היומיים - זה נמצא בכל מקום. יש אנשים ממדינות מוסלמיות שמהגרים לאירופה עם רעיון בראש על מה זה יהודים. תוסיף לזה שגורמים להם להרגיש לא מקובלים במדינה שלהם, מה שרק מוסיף לאיבה. ולמרות זאת, לא כל מוסלמי באירופה הוא נגד יהודים, אולי אפילו לא הרוב. לדוגמה, בנושאים של שחיטה וברית מילה יש שיתוף פעולה בין הקהילות. אבל בתקשורת לא שומעים על הסיפורים של אלה שכן עובדים יחד - רק על אלה שלא".
לדברי סלברג, במערב אירופה מתפשטת "האנטישמיות החדשה" על רקע סוגיית ישראל והפלסטינים. "כשהקונפליקט הישראלי-פלסטיני מתעצם, יש לרוב עלייה באלימות נגד יהודים", מסביר סלברג. "הפגנות נגד ישראל ברחובות הן סוג של סימן שנותן לגיטימציה להביע כעס, וזה גורם לאווירה של סכנה".
לא רק אירופה אנטישמית; לטענת סלברג, בוונצואלה, לדוגמה, משמשת האנטישמיות כלי פוליטי. "כשהוגו צ'אבס היה בשלטון, הקהילה היהודית הייתה באופן קבע השעיר לעזאזל בכל פעם שקרה משהו בין ישראל לפלסטינים, וצ'אבס היה דורש מחברי הקהילה היהודית לגנות את מעשיה של ישראל", אומר סלברג. "במשך השנים היו תקיפות על הקהילות היהודיות והשחתה של בתי כנסת. אם הקהילה היהודית של ונצואלה מנתה עד לפני כעשור 25 אלף יהודים, כיום מדובר על פחות מחצי. הם לא היגרו רק בגלל האנטישמיות, אבל לא פשוט ליהודי לגור בוונצואלה".
לפני כשנה, כאשר אש הוצתה בטעות בידי מטיילים ישראלים בחורשה בפטגוניה שבצ' ילה, היהודים במדינה שילמו את המחיר בדמות גל אנטישמיות. סלברג אומר שהאנטישמיות נרגעה עם הזמן, אך לאחרונה היא מרימה את ראשה שוב בעקבות הבחירות במדינה. "בצ'ילה קיימת קהילת הפלסטינים הגדולה ביותר בעולם מחוץ לישראל", מציין סלברג, "מה שמשפיע רבות על הפוליטיקה הפנים-מדינית".
הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית היא בארגנטינה. סלברג מסביר כי האנטישמיות הארגנטינאית באה לידי ביטוי בעיקר בצלבי קרס ובכתובות גרפיטי, "אבל בל נשכח", הוא מוסיף, "שמדובר במדינה שהמרכז היהודי שלה בבואנוס איירס פוצץ על ידי מחבלים איראנים בשנת 1994".
אבל איך הגיעה האנטישמיות לאוסטרליה?
"המקרה באוסטרליה בשבת האחרונה היה מפתיע כי עד כה היהודים שם לא חוו אנטישמיות בצורה כזו. מדובר בסימן שצפוי לגרום לקהילה היהודית הרדומה להתעורר לפעולה. בליגה נגד השמצה אנו מנסים לשכנע ממשלות לקדם חקיקה בנושא פשעי שנאה, מה שבאופן מוכח מצליח למגר את תופעת התקיפות על רקע אנטישמיות. קראנו גם לממשלת אוסטרליה לחוקק חוקים בנושא, אבל לצערנו אין להם עדיין חקיקה בתחום.
"גם בדרום אפריקה קיימת אנטישמיות, שקשורה בחלקה לאירועים שמתרחשים בין ישראל לשכנותיה. ההיסטוריה של דרום אפריקה והקשר עם ישראל - וההיסטוריה של הקהילה היהודית שתמכה באפרטהייד - היא זו שגורמת לאוכלוסיות שונות להתנכל ליהודים. מבחינה פילוסופית, הדרום-אפריקאים יותר סימפטיים כלפי הפלסטינים, דבר שמשפיע מאוד על הדינמיקה בדרום אפריקה".
אבל לפחות מארצות הברית מגיעות חדשות טובות: מדדי האנטישמיות של שנת 2013 נמוכים בהרבה ממה שהיו בשנות ה-60, אז החלו למדוד בארצות הברית את הגישה לקהילה היהודית ולאנטישמיות. "האלמנט היחיד שנותר דומה מאז שנות ה-60 הוא הקלות שבה האמריקאים מקשרים בין יהודי ארצות הברית לישראל", אומר סלברג. "הדוגמה הקלאסית ביותר היא שאם לא-יהודי ידבר עם יהודי בארצות הברית, הוא מיד יגיד לו:'המדינה שלך עושה ככה וככה', ביחס לישראל". כמו כן, על פי הסקרים, כ-30 אחוז מהאמריקאים חושבים כי יהודי ארצות הברית נאמנים יותר למדינת ישראל מאשר לארצות הברית - נתון שלא השתנה זה עשרות שנים.
בסקר מיוחד שערכו בליגה נגד השמצה גילו כי מדד האנטישמיות בקרב הקהילות הלטיניות וההיספניות כפול מהממוצע בארצות הברית.
למה זה קורה לדעתך?
"קודם כל, אלו אנשים שהסיכוי שהם אי פעם פגשו יהודי הוא אפסי, כי לרוב מדובר באנשים שגרים במדינות שאין בהן יהודים או כמעט אין יהודים - כך שהבורות משחקת תפקיד. דבר נוסף ומשמעותי הוא שהכנסיות הקתוליות של אמריקה הלטינית מוזנות במידע שגוי ועדיין מטיפות לציבור סיפורים על עלילות דם ותכנים אנטישמיים. בחג הפסחא, למשל, מעלים הצגות שבהן יהודים מוצגים כרוצחים של ישו. זה גורם לכך שליהודים יש תדמית רעה. אבל יש גם חדשות טובות: בקרב הדור השני והלאה של בני מהגרים ממדינות אמריקה הלטינית שנולדו בארצות הברית, רמת האנטישמיות יורדת ומתאזנת עם הדעות של שאר האמריקאים".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
