למה מחליטים רופאים יהודיים לעלות לישראל?
משחקים ברופא ועולה: המשכורות לא משהו, הביורוקרטיה מבאסת ועל השפה הביזארית עוד לא התחלנו לדבר. ובכל זאת, מאות רופאים אמריקנים צעירים ומצליחים הגיעו לכנס מיוחד בניו יורק כדי לנסות להגשים חלום: לקחת את הסטטוסקופ ולעלות איתו לישראל. בריחת מוחות? אולי מניו ג'רזי
"למה ממשלת ישראל מקשה כל כך על הרופאים שרוצים לעלות?" יורה ד"ר שילה קרמר (31). קרמר, בן לישראלים שגדל בישראל ובארה"ב, למד רפואה מעבר לים ומסיים בימים אלה התמחות בתחום השיקום. בין היתר מלין קרמר על שאת כל המסמכים שעל הרופאים להעביר למשרד הבריאות עליהם לתרגם לעברית. לפי חוקי משרד הבריאות על רופא הרוצה לעלות לישראל לתרגם את מסמכיו המקוריים - עשרות ואף מאות עמודים - ואף לקבל אישור על מקוריותם אצל נוטריון ישראלי מוכר, מה שיכול לעלות כאלף דולר. כדי לעשות זאת יש להגיע לישראל עם המסמכים המקוריים או לתת אותם לאדם שבאמת סומכים עליו. טיסה לישראל ושהות של כמה ימים תעלה עוד כמה אלפי דולרים.
"אני לא מבין", שואל קרמר, "הפקידים של משרד הבריאות בישראל לא מדברים אנגלית? אומרים שחסרים רופאים בישראל, אבל הופכים את החיים של מי שרוצה לעלות למסובכים יותר". ובכל זאת, קרמר ומשפחתו - אשתו וארבעת ילדיהם - מתכוונים לעלות לארץ. "חיים רק פעם אחת. ישראל היא המולדת שלנו, אמריקה היא ממש לא המולדת. המצוות שאנו מקיימים בארה"ב לא נחשבות כאן כפי שהן נחשבות כשמקיימים אותן בישראל".
קרמר, למרבה ההפתעה, לא לבד: מבין 400 מתעניינים שהגיעו לכנס ארגון "נפש בנפש" בשיתוף הסוכנות היהודית והמשרד לקליטת העלייה, המיועד לתושבי ארה"ב המתעניינים בעלייה לישראל, כ-200 היו אנשי מקצוע בתחומי הרפואה השונים: רופאים, אחיות, פסיכולוגים ועוד. אבל למה שיעלו לארץ? הרי בארה"ב הם יכולים להרוויח פי עשרה מהמשכורות הנמוכות יחסית של רופאים בישראל, ואנגלית היא שפת האם שלהם, לא עברית. שלא לדבר על כך שדווקא בישראל, מדינה קולטת עלייה, נתקלים בעלי מקצועות מתחום הרפואה בביורוקרטיה המציבה אינספור מכשולים. לא לחינם עולה פעם בכמה
חודשים נושא "בריחת המוחות" של אקדמאים ישראלים: ברחבי העולם הם מקבלים יחס, מעמד ומשכורת גבוהים הרבה יותר מאשר בישראל.
תשובה חלקית מספקת ד"ר ריינה גולדשטיין (33), שסיימה זה עתה לימודי רפואה ומתמחה כעת בתחום הגנטיקה. "אני מקווה לעלות בתוך כמה חודשים, ולאחר מכן להתחיל להתמחות בתחום שלי בישראל", היא מספרת. "בתוך שלושה שבועות קיבלתי תשובה מהמועצה המדעית, כך שאין לי מה להתלונן".
סליחה על הבוטות, אבל למה?
"תמיד ידעתי שאת הקריירה שלי אעשה בישראל. ברור שאני לא עולה כי המשכורות בישראל גבוהות - הן לא - אבל זה בשביל הנשמה שלי. הלב שלי פשוט נמצא שם".
האולם מתמלא אט-אט באנשים. איש בתורו הם ניגשים לדוכנים שהוצבו במרכז הקונגרסים: חלקם מאוישים בידי נציגי "נפש בנפש" ועוסקים בסוגיות הקשורות בעלייה, כגון מגורים או חינוך, ובאחרים מציעים נציגים של עמותות וארגונים אחרים שירותים מיוחדים לרופאים העולים. בין לבין משתפים הרופאים זה את זה בניסיון שלהם בהתמודדות מול הממסד הישראלי, וברקע מנסה שגריר ישראל באו?ם רון פרושאור לפתות את המועמדים באמצעות תיאורים פסטורליים של המנגל הראשון הצפוי להם בישראל ("בפעם הראשונה שתעשו מנגל ביום העצמאות, בפעם הראשונה שתעמדו דום ביום הזיכרון - תבינו שזה הדבר האמיתי)".
אבל עם כל הכבוד לקבבונים, מה שמעסיק כרגע את הרופאים הוא המפגש הצפוי עם מנהל אגף הרישוי במשרד הבריאות, ד"ר אמיר שנון. ד"ר שנון הוא שומר הסף, האחראי על מתן רשיונות לרופאים ולעוסקים בתחומי הרפואה (חוץ מאחיות ופסיכולוגים), ובעיני רבים הוא גם "האיש הרע" שכביכול מונע מהם לעלות לארץ בצורה חלקה. עשרות רופאים מתקבצים באולם, אוחזים בידיהם עטים ומחברות, שותים בצמא כל מילה שיוצאת מפיו. "לפי החוק הישראלי יש חמישה קריטריונים כדי לקבל רישיון רופא", פותח שנון את דבריו. "חובה להיות אזרח או תושב קבע, בוגר בית ספר מוכר לרפואה, בוגר סטאז' של שנה, להיות בריא וכמובן 'בעל אופי המתאים לתפקיד רופא'".
עד כאן הכל ברור והגיוני, אבל הדברים מסתבכים: "חובה לתרגם באמצעות נוטריון ישראלי את כל המסמכים", ממשיך שנון, "אני אמנם מדבר אנגלית, אך לא כולם במשרד מדברים אנגלית שוטפת, וחוץ מזה - עברית היא השפה הרשמית המוכרת בישראל. יש צורך למלא טופס הרשמה, תעודת זהות, שתי תמונות, תעודת רפואה, מסמכים המאשרים את תקופת הלימודים, אישור על סיום סטאז', רישיון רפואה אמריקני, מסמכים רפואיים, המלצה של רופאים שעבדתם תחתיהם בחמש השנים האחרונות", והיד עוד נטויה.
"מה הבעיה עם מתרגמים מארה"ב?" קוטע אחד הרופאים את דבריו של שנון. שנון משיב כי "אנחנו לא מכירים אותם, וזה חייב להיות אצל עורך דין ונוטריון ישראלי. המעמד של נוטריון בארץ הוא אחר". רופא אחר שואל את שנון למה אי אפשר פשוט לעשות זאת בקונסוליה הישראלית. "ניסינו למצוא פתרונות כאלה", הוא משיב, "אך לצערי לא הצלחנו. זה המצב".
שנון ממשיך להסביר את התהליך. "ועדה תבחן אם הסטאז' שעברתם יתקבל. לפני קבלת אישור הרישיון תהיו תחת מעקב התאמה בבית חולים מוכר, ורק אחרי קבלת מכתב המלצה מראש המחלקה אפשר לקבל את האישור המיוחל". הרופאים זעים באי נוחות. "זה אומר שאנחנו חוזרים להתמחות? הרי רבים מאיתנו כבר רופאים מומחים בכירים". שנון משיב כי זו לא הכוונה: הם לא יצטרכו לעשות משמרות כפי שעושים המתמחים, והמעמד שלהם לא יהיה נמוך יותר. זה בסך הכל נועד, לדבריו, "לאפשר לכם להכיר את המערכת הישראלית".
יש עוד כמה מכשולים. אחד מהם הוא מבחן ידיעת השפה העברית, דרישה שעוגנה באחרונה בחוק שהציע ח"כ לשעבר ד"ר אריה אלדד. המשמעות: כל רופא שעולה לארץ יהיה חייב במבחן ידע בשפה העברית, מה שלא נדרש בעבר ויכול בהחלט לגרום לתקופת אבטלה של חודשים רבים, עד שהרופא יכיר את השפה העברית על בוריה. הנושא הטריד מאוד את הרופאים במהלך יום העיון, במיוחד משום שהתקנה חדשה כל כך. "חוק ידיעת השפה העברית בתוקף, אך טרם התחלנו ליישם אותו", מרגיע שנון. "אבל תשאלו כל מי שמגיע לישראל - חייבים לדעת עברית".
אחת הרופאות בקהל מתרעמת. "'נפש בנפש' אמרו לי שחייבים לדעת עברית. יש מעסיקים בישראל שרק רוצים שאגיע כדי שאתחיל לעבוד אצלם, אבל בגלל הפרט הזה דחיתי את עלייתי ארצה עד שאדע את השפה. למה לא אמרתם לנו דבר כזה?" שנון מנסה להרגיע את הרוחות: "אם תעלי לארץ מחר לא תחויבי לעבור את מבחן השפה", הוא אומר. נראה שהרופאה לא יודעת את נפשה מרוב אושר.
"זה ממש לא נראה מסובך", אומר ד"ר שלמה והבה (49), רופא ילדים שהגיע לכנס עם בנו יוסף (21), המתכנן לעסוק בעתיד בפסיכולוגיה קלינית. "אני כבר התחלתי את התהליך ואפילו קיבלתי אישור מהמועצה המדעית, כך שהמצב טוב". "הקטן שלנו (לוהבה ואשתו חמישה ילדים, צ"ק) רק בן 11 ורוצה מאוד לעלות", צוחק והבה. "הוא אומר לנו כל הזמן שהוא רוצה להיות חייל".
למה לעלות? הרי החיים כרופא בארה"ב פשוטים הרבה יותר, שלא לומר משתלמים.
"עלייה לא עושים לא בגלל הכסף. ישראל היא פשוט המקום שלנו. אנחנו מקווים להגיע הכי מהר שנוכל".
ד"ר הינדי מרמלשטיין (50), רופאה המתמחה בפסיכיאטריה ובגריאטריה מגרייטנק שבניו יורק, הגיעה לכנס יחד עם בתה אריאלה (19), המעוניינת ללמוד רפואה בישראל. "נעלה בתוך שנתיים", היא מעריכה. "יש לנו שלוש בנות, וגם האמצעית רוצה ללמוד רפואה בארץ. זה הדבר הנכון לעשות".
"אנחנו שייכים לישראל", מצטרפת אריאלה. "זה פשוט בזבוז של הזדמנות, אחרי אלפיים שנות גלות לא לעלות עכשיו לארץ".
הינדי: "אבי ז"ל היה עולה לו היה יכול, ואני יודעת שהוא היה גאה לדעת שבתו הגשימה את החלום שלו, גם אם היא תרוויח שם פחות".
מה לגבי תהליך ההכרה בך בישראל? הוא ממש לא פשוט.
"אין ספק שהביורוקרטיה סבוכה וקשה, אבל יפה לראות שיש ניסיונות להפוך את התהליך לקל יותר. לכל מדינה יש חוקים משלה, אין מה לעשות. גם אם אטפל בארץ רק בדוברי אנגלית אצטרך להכיר את החוקים. אני רק מקווה שהמבחן בעברית לא יהיה חובה. עצם העובדה שאני יכולה להגיש מועמדות למועצה המדעית לפני שעליתי לישראל זה שינוי אדיר, דבר שלא היה אפשרי לפני מספר שנים. אין לי תלונות".
סגן יו"ר "נפש בנפש", ארז חלפון, מסתובב בין הרופאים ונראה מרוצה. "זה הרווח הציוני והכלכלי של מדינת ישראל, להביא את הרופאים האלה ארצה", הוא אומר, "הרי הם למדו על חשבון האמריקנים ומגיעים אלינו ישר לבתי החולים. צריך לחבק אותם, וגם לתת להם שכר מכובד. ממשלת ישראל צריכה לפרוש בפניהם שטיח אדום בשדה התעופה, על כך שהם מוותרים על משרה שבה הם מרוויחים לפחות פי חמישה ממה שירוויחו בישראל, אם לא יותר".
עם ד"ר שנון עצמו לא פשוט לדבר במהלך הכנס: הוא ללא ספק האיש הכי פופולרי במקום. בהינף יד הוא יכול להחליט אם הרופאים יצליחו בישראל או לא. "התפקיד שלי לא פשוט" הוא אומר. "הרי לא נעים לשמוע 'לא'. פגשתי בכנס מישהי שלמדה תחום רפואה מסוים בארה"ב, אבל בארץ זה לא תופס - לא יתאפשר לה לעסוק בישראל במה שלמדה בארה"ב. יש מי שמבינים שזה המצב מבחינה חוקית, אבל יש גם מי שאומרים 'ד"ר שנון אחראי' ומתנהגים בתוקפנות ובאגרסיביות. זה לא קל".
הרבה מתלוננים על עניין הנוטריון ותרגום המסמכים לעברית, שהוא יקר, מסובך ומתיש.
"זה באמת אחד הקשיים שלנו. צמצמנו חסמים וקשיים רבים, ואת זה טרם הצלחנו לפתור. מבחינת הוצאה יש הרבה ביקורת וקיטורים, אבל אם תבדוק עלויות רישוי בארה"ב ותשלומים או אגרות על כל מסמך שמבקשים, תראה שזה יקר ומסובך הרבה יותר. יש מי שחושבים שהם יעלו לארץ ופתאום הכל יהיה בחינם, אבל צריך להעמיד הכל בפרופורציה. המחיר הרי לא תלוי בנו, אלא בנוטריונים. מעבר לכך, העלויות נמוכות מאוד יחסית למדינת אחרות. ניסינו למצוא פתרונות בשגרירויות או בקונסוליות, וזה טרם נפתר. אבל זה בהחלט נמצא ברשימת המשימות שלי. אם היינו מוצאים חלופה היינו שמחים לבדוק אותה".
אחת הרופאות אמרה לי אתמול שהיא לא יכולה להתלונן, כי "ישראל שולחת נציגים עד אליי בניו יורק, אז איך אני יכולה להתלונן על משהו?"
"נכון. אנחנו מדינה קולטת עלייה, זו נקודת המוצא הראשונית, ולכן אנחנו מנסים להקל איפה שאפשר. אבל לא בכל מצב יש לנו, העובדים במשרד הבריאות, אפשרות להגמיש את החוקים. יש דברים שכתובים בחוק במפורש ואין למנהל שיקול דעת. אבל לפעמים אנחנו יכולים לבוא לקראתם. אנחנו כמובן גם מעורבים בחקיקה ויכולים להציע לשנות את החוק כדי שיהיה קל יותר, אבל זה גם לוקח זמן".
עשרות מסמכים צריכים להיות כולם מתורגמים לעברית. האם בישראל של שנת 2013 אין מספיק ישראלים שמכירים את השפה האנגלית כדי לטפל במסמכים?
"השפה הרשמית בישראל היא עברית, לא אנגלית. אני כמובן דובר וקורא אנגלית, אבל לא את שאר השפות מרחבי העולם. היה שלב שניסינו להקל, אמרנו שנקבל מסמכים באנגלית, אבל משאר המדינות הייתה עלינו התנפלות. 'למה הם כן ואנחנו לא?'"
אגב, אם אזרח מדינה ערבית עולה לישראל מגיע עם מסמכים בערבית, אין חובה לתרגמם לעברית, מפני שערבית היא אחת משתי השפות הרשמיות של המדינה. בסיטואציה כזו, משרד הבריאות מממן את תרגום המסמכים לעברית. בעניין תרגום המסמכים מבקש שנון להדגיש עוד כי "כל המשרדים הממשלתיים עובדים כך, ולכן גם אנחנו".
ומה לגבי מבחן ידיעה השפה העברית? הרבה התרעמו על החוק החדש.
"באופן אישי אני מאמין שאי אפשר להסתדר בארץ בלי לדעת עברית. הנושא הזה מפתיע אותי: הרי רוב האוכלוסייה שעולה מצפון אמריקה היא מהציונות דתית. סידור התפילה, באיזה שפה הוא? לא מנסים להקשות. להפך: המטרה לטווח ארוך היא להקל עליהם. הסביבה הרחבה יותר שלהם לא תהיה בהכרח דוברת אנגלית, ולכן אני מאמין בכל לבי שידיעת השפה היא חובה. יש גם מחקרים של משרד הקליטה שהראו שמי שלא ידע עברית לא השתלב ולא התקדם בקריירה המקצועית. הרי איך רופא יכול לנהל שיחה עם מטופל שלא מדבר את שפתו?"
אמרת לרופאים שהחוק עבר אבל טרם יושם. מה זה אומר?
"החוק בתוקף, אבל יש התנגדות אליו מצד משרד הקליטה ומצד ארגוני העולים. נצטרך לקבל החלטה לגבי היישום".
אחד הנושאים הבוערים בקרב העולים לישראל ובקרב ישראלים שלומדים בחו"ל ומתכננים לעבוד כרופאים בישראל נוגע לעובדה שרופאים זרים לא יהודים המגיעים לישראל יכולים לקבל מיידית רישיון זמני לשנה (הניתן להארכה), ללא צורך במבחנים או תרגום מסמכים. כך יוצא שרופאים מרחבי העולם, גם ממדינות העולם השלישי או מהרשות הפלסטינית, יכולים לעבוד בישראל ללא כל מבחן או הליך ביורוקרטי, ואילו יהודים שרוצים לעבוד ברפואה בארץ צריכים לעבור עשרות רבות של מכשולים.
"הרעיון הוא לאפשר למדינת ישראל להיות בקשר עם שאר העולם בתחום הרפואה", מסביר שנון. "המערכת שלנו נחשבת מאוד, ויש הרבה רופאים מהעולם שרוצים לבוא ארצה להשתלמויות והתמחויות. בעיניי, רופאים שעוברים חוויה חיובית בישראל יהיו שגרירים טובים שלנו בחו"ל. אבל זו רק תופעת לוואי".
שנון מציין שהמעמד של הרופאים הזרים בישראל שונה מזה של רופאים שקיבלו רישיון קבוע. "ההיתר מוגבל בזמן, וצריך לחדש אותו בכל שנה. הוא גם מוגבל במקום: רופא זר יכול לעבוד רק במחלקה מסוימת בבית החולים, ולא יכול לעבוד במקביל במרפאה פרטית. הוא גם מוגבל מבחינת סמכויות לחתימה על מסמכים, לשחרור מאושפזים או לחתימה על מרשמים".
סיפורה של ד"ר סילביה (שם בדוי) מוכיח שאולי לא כדאי למהר לקנא ברופאים העובדים בישראל לפי אשרת תייר: הקשיים הכרוכים בעלייה מצפון אמריקה, הם אומרים, הם כאין וכאפס לעומת אלה הניצבים בפני עולים משאר חלקי העולם, הנדרשים לצלוח גם את הבחינות המקצועיות הקשות של משרד הבריאות - מכשול הנחסך מהעולים מארה"ב. ד"ר סילביה, יהודיה מאמריקה הלטינית, נשואה ואם לשלושה, הגיעה לישראל כתיירת כדי לבחון אם תצליח להשתלב בענף הרפואה בישראל. בתור תיירת סילביה לא נאלצה להיבחן או להעביר אינספור מסמכים לאישור: היא התחילה לעבוד בישראל ופרחה. הכל התנהל כשורה, עד שהחליטה לעלות רשמית לישראל: חסרו לה רק נקודות ספורות כדי לעבור את מבחן ההסמכה, וכבר זמן רב היא אינה יכולה לעבוד במקצועה.
"יש המגיעים גם לפת לחם", מספר עו"ד אריאל ארליך מפורום "קהלת", המייצג רופאים רבים המבקשים לעלות לישראל. "מהרגע שהם מחליטים לעלות לא מחדשים להם את הרשיון. כל עוד עובדים באשרת תייר הכל בסדר, אבל ברגע שהרופאים עולים הם מפוטרים ונאלצים לעבור את כל תהליך הרישוי מחדש. במילים אחרות, ברגע שהבחור התמים עושה טעות ועולה - הוא מפוטר עד שיעבור את הפרוצדורה המלאה. גוי שעושה התמחות בארץ, לעומת זאת, לא צריך שום דבר חוץ מלהראות תואר אקדמי".
לדברי ארליך, המייצג אנשי מקצוע רבים מתחום הרפואה שנאלצים לחכות זמן רב עד להעסקתם בישראל, שיעור ההצלחה במבחן ההסמכה האחרון עמד על 30-20 אחוז . "חסרים בישראל רופאים", מתרעם ארליך. "אז למה לא לתת היתר מוגבל לעולים חדשים? היתר זמני, שקובע שעד תאריך מסוים צריך לעמוד במבחן. הרי החוק מאפשר זאת".
עוד דמות פופולרית בכנס הייתה ליזי מרטין, האחראית מטעם "נפש בנפש" על הקשרים עם הממשלה ועם הכנסת. מטרין ממונה מתוקף תפקידה גם על הקשר עם משרד הבריאות, ומקדמת חקיקה המעודדת עלייה. מרטין לא תודה בכך, אך בזכות יוזמות שקידמה, היום קל יותר לאנשי מקצועות הרפואה מכל העולם לעלות לישראל. "פעם בעלי מקצוע רפואי היו צריכים לעלות לארץ, ורק אז להתחיל תהליך של רישוי בישראל, שארך לעתים חצי שנה ואף יותר. הדבר גרם לרבים מהם להפסיד כספים רבים", היא מסבירה. "מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו יזם בשנים האחרונות שולחן עגול כדי לשמוע על הקשיים שיש לעולים בתחומי הרפואה, ויחד העלינו פתרונות אפשריים. הצענו לו לעשות תוכנית פיילוט של עולי 'נפש בנפש', שבמסגרתו אפשר להתחיל את הליך קבלת הרישיון עם מסמכי 'טרום עלייה', והרישיון יינתן רק על סמך הצגת תעודת זהות בעת העלייה. היום זה מעוגן בחוק ומתאפשר לעולים מכל העולם".
בנוסף איתרה מרטין פרצה בחוק, והצליחה לגרום לכך שבמהלך ביקורו של שנון בארה"ב הוא יוכל לאמת את המסמכים הרפואיים של רופאי השיניים המתכננים לעלות לישראל. 22 מהם, מרחבי ארה"ב וקנדה, אכן הגיעו לניו יורק במהלך הכנס, וכל אחד מהם קיבל הזדמנות להיפגש עם ד"ר שנון באופן אישי; הוא, מצדו, קיבל אישור מהיועץ המשפטי של משרד הבריאות לאשר את המסמכים המקוריים. "ראיתי שיש פוטנציאל, שיש המון רופאי שיניים, אז במהלך פברואר יגיע נציג מהאגף לבריאות השן לניו יורק כדי לקיים את הבחינה לרופאי השיניים, מה שיחסוך להם עוד סכום לא מבוטל וימנע מהם את הצורך לצאת לחופש מהעבודה", אומרת מרטין. כרגע המצב הזה תקף רק בתחום רפואת שיניים, ולרופאים מצפון אמריקה.
"הצבתי לעצמי שתי מטרות לשנים הקרובות", אומרת מרטין. "הראשונה היא לדאוג לצרכים של הפסיכולוגים והאחיות. אצל הפסיכולוגים הקליניים יש בעייתיות בכך שמבקשים מהם בישראל לעבור את 'מבחן רורשאך' (שיטת אבחון שנחשבת שנויה במחלוקת, צ"ק) שבארה"ב אינו מקובל, אבל בישראל עדיין נוהגים להסתמך עליו. יכול להגיע לארץ פסיכולוג קליני עם המון ניסיון, אבל זה הדבר היחיד שמונע ממנו לעבוד כאן כי הוא לא מוכשר בכך. נפגשנו עם משרד הבריאות, ולאחר תקופה קצרה חזרו אלינו ואמרו שהפסיכולוגים לא ייאלצו להיבחן על רורשאך. זה ממש פתר להם את הבעיה".
רופאים רבים מפחדים לסגת בסטטוס ובשכר. אתם מתייחסים לכך בהכנה לקראת העלייה?
"בוודאי, זה נושא שעולה המון. לגשת לבחינה אחרי שנים ארוכות של התמחות זה מעט מעליב. מקצועית, העולים חייבים לבנות את עצמם מחדש. יש לנו תוכנית שבמסגרתה אנחנו מצוותים לכל איש מקצוע שעולה אדם באותו תחום שעלה כמה שנים לפני כן, וכבר השתלב מבחינה מקצועית בארץ. הם ממש עוברים איתם את התהליך ומקשרים אותם מקצועית למי שצריך".
ברמה האישית, ד"ר שנון, האם לא עולה בך לפעמים המחשבה להתחלף עם הרופאים הבכירים שעולים מארה"ב, על משכורותיהם ומעמדם?
"בשלבים שונים בחיים שלי עברתי השתלמויות בארה"ב, כולל תואר בהרווארד והשתלמות של שלוש שנים וחצי בקנדה. בתקופה ההיא, אם הייתי יכול להישאר הייתי נשאר. תמיד חשבתי, וגם היום אני חושב, שהחיים קלים יותר מחוץ למדינת ישראל. אם אתה איש מקצוע טוב, האפשרויות להתקדם טובות יותר בחוץ. בשנים שביליתי בקנדה פרחתי בתחום של מחקר רפואי. בארץ לא יכולתי להרשות לעצמי לעסוק בנושא. אז בהחלט העדפתי להיות בקנדה ולא בישראל. אבל כל אחד עושה את הבחירה שלו, גם העולים. כשהתחלתי לנסוע כדי 'להביא עולים ארצה' חבריי ומשפחתי צחקו עליי, 'אתה תביא עולים?'
"אבל לעולם לא אתערב בהחלטה של מישהו, כי אני יודע כמה כל שינוי ומעבר הם קשים. כשהגעתי לקנדה להשתלמות, כשהייתי כבר רופא בכיר, גם אליי התייחסו כאל רופא פשוט. אני בהחלט יכול להזדהות עם הקשיים בהגירה למדינה זרה. אני רואה הרבה מאוד אנשים שמגיעים ארצה אחרי שהטעו אותם, שקיבלו מידע מוטעה. הם נפגשים איתי ואומרים: 'אמרו לי ככה, אמרו לי ככה'. אני תמיד אומר לעצמי: אלוהים אדירים. אני יכול להבין את התסכול שלהם. אני מקווה שהם מתרשמים שיש בצד השני יותר מאשר פקיד ממשלתי מרובע וסגור שאי אפשר לדבר איתו".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
