מנהלי החברה קדישא מנסים להתנער מהתדמית השלילית
קבורה אזרחית? "ממש לא מתנגדים". משכורות עתק? "אנחנו מקבלים כמו מנהל בנק, אבל הוא שומר על הכסף ואנחנו על כבוד המת". פרוטקציות בקבלת חלקות קבר? "מאיימים עלינו, ואנחנו לא מקבלים גיבוי מהמדינה". בכירי חברה קדישא בירושלים ובתל אביב משיבים להאשמות נגד החברה הכי מושמצת בישראל. ויש להם פתרון לשיפור התדמית: תואר אקדמי בקבורה
אנחנו נפגשים עם הגוף הזה לפחות פעם אחת בחיים - ובעצם במוות - בנסיבות מצערות, אולם מעטים מאיתנו יודעים כיצד הוא עובד: בארץ פועלים כ-600 גופים בעלי רישיונות קבורה המוגדרים "חברה קדישא", חלקם פועלים תחת המשרד לשירותי דת וחלקם בעלי רישיונות קבורה בקיבוצים, מושבים ואגודות אזרחיות שחתמו על הסכם רישיון קבורה עם המוסד לביטוח לאומי. חברה קדישא מוגדרת בחוק "גוף דו-מהותי": חברה פרטית המספקת שירות ציבורי בעל חשיבות לאומית. כל גוף קבורה הוא אדון לעצמו מבחינה כלכלית, אדמיניסטרטיבית והשקפתית. בין רוב החברות אין הרבה במשותף ואין אמנה שמחייבת אותן לאותם כללים. כך נוצר מצב שבו חברה אחת מחליטה שנשים לא תספדנה את יקיריהן, וחברה אחרת מחליטה שבבית העלמין שלה תהיה קבורה נפרדת ליוצאי ברית המועצות. במילה אחת - בלגן.
לכל זה מצטרפת התדמית השלילית של החברה בעיני הציבור: טענות רבות מושמעות נגד משכורותיהם הגבוהות של בכירי החברה, שכל אחד מהם מרוויח בשנה כ-600 אלף שקלים, ונגד התשלום הגבוה על חלקת קבר בישראל בשל מצוקת קבורה.
מחירי חלקות הקברים שערורייתיים, בזמן שאתם, המנכ"לים מרוויחים משכורות גבוהות מאוד. האזרח יטען, ובצדק, שצריך לקצץ במשכורותיכם ולהוריד את מחירי החלקות.
שחור: "תמיד אפשר להגיד שהמנהלים מרוויחים הרבה כסף, אבל זו בעיה של יהודים שמסתכלים אחד בכיסו של האחר במקום בעניין האמיתי. כשאדם מבחוץ מסתכל על זה, הוא אומר: אתה חברה קדישא, למה אתה לוקח כסף? ואני אומר, מה זאת אומרת למה אני לוקח כסף? אני עושה שליחות שהיא הרבה מעבר לכסף. אני מוכן להסתכן ולהפסיד את החיים הפרטיים שלי. אין אף אחד אחר שעושה את הדברים האלה, רק מי שמרגיש שחברה קדישא היא שליחות אמיתית, ואני חושב שכל מה שארוויח לא יכסה את זה.
"המשפט הראשון שאני פותח איתו את מוצאי שבת הוא 'ברוך דיין האמת', עוד לפני שאני עושה הבדלה. אני חי אחרת מאחרים. אז נכון שאני אדם מוכר בירושלים, יש לי הרבה חברים ופרוטקציות. אבל בשונה ממני, מנהל הבנק הולך הביתה בסוף יום העבודה, נהנה עם המשפחה והילדים. אצלי זה לא קורה".
כמה עובדות שכדאי לדעת על הארגון שדואג לצורכי המת בישראל: הביטוח הלאומי משלם לחברה כ-7,000 שקלים על כל אזרח שנפטר. הסכום אמור לכסות את שירותי הלוויה בלבד, הכוללים בד לתכריכים, כריית קבר וכיסויו, מרצפות לבניין הקבר, לוחיות עם שם הנפטר, השתתפות חזן וצוות קבורה, והעברת הנפטר ממקום הפטירה למקום הקבורה. את פיתוח מבני הקבורה מממנת כל חברה קדישא בעצמה באמצעות מכירת חלקות קבר. לפי הסכם שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי לחברה קדישא, על החברה לאפשר 90 אחוזים מחלקות הקבר בבתי העלמין בחינם (אלא אם כן אדם מבקש להיקבר במקום ספציפי), ואת עשרת האחוזים הנותרים למכור כדי לממן את 90 האחוזים. כך, חלקת קבר בקבורת שדה עולה כ-17 אלף שקלים לאזרח תושב ישראל, ו-9,000 דולר לאזרח שאינו תושב ישראל.
רוב האנשים מעוניינים להיקבר בקבורת שדה אך המציאות בישראל - שבה מתים מדי שנה כ-35 אלף יהודים - לא מאפשרת להמשיך בקבורה בשיטה הזו: מקומות הקבורה הולכים ואוזלים. עם השנים פותחו שיטות קבורה חלופיות שחוסכות במקום: קבורה בבניינים, שימוש בקבר קיים או קניית קבר כפול לשני בני משפחה. הכסף שגובות החברות מהאזרחים שמתעקשים לקבור את יקיריהם בקבורת השדה המסורתית הולך לפיתוח מבני קבורה ומציאת פתרונות לשנים הבאות. לדוגמה, בבית העלמין ירקון נבנים שלושה מבני קבורה שאמורים לאכלס את מתי גוש דן בחמש השנים הקרובות. מה יעשו בעוד חמש שנים? יחפשו היתרים לפרויקטים נוספים.
לצורך שיפור תדמית החברה ולמען הייעול בעתיד החליטו מנכ"לי 11 החברות הגדולות, הממונות על 70 אחוזים מהנקברים בישראל, לאגד פורום משותף לצורך תכנון לעתיד, לקידום שיתוף פעולה במשא ומתן מול המדינה, ולצורך מאבק בתדמית השלילית של החברה. שניים מחברי הפורום שהסכימו לשוחח על הנושא הם חנניה שחור, בן 37, מנכ "ל חברה קדישא בירושלים, ואברהם מנלה, בן 59, מנכ"ל החברה בתל אביב - שתי הערים הגדולות בישראל. עם זאת, הפורום לא מהווה סמכות עליונה לכל החברות, ובינתיים מקומות הקבורה הולכים ואוזלים.
"התחלנו לקבור בבניינים שמעליהם עוד מרחפים העגורנים, אין לי ברירה", אומר אברהם מנלה, חסיד גור תושב תל אביב שמכהן בתפקיד מ-2005. " יש מצוקת קבורה מטורפת. במהלך הבנייה אנחנו צריכים לספק מקומות קבורה". גם בירושלים קיימת מצוקת מקום. "הסטטיסטיקה אומרת שאני צריך כ-1,800 קברים חדשים בכל שנה כדי להמשיך לתפקד", מסביר שחור, ירושלמי, כיפה סרוגה, דור שלישי למנהלי חברה קדישא. "איך אני בונה 1,800 קברים בשנה? הרי רוב האנשים לא משלמים. הממשלה אומרת לי: 'אתה תמכור לאנשים חלקות קבר, ועם הכסף הזה תממן את הבנייה'. לאורך כל הדרך אני גובה כספים בשביל הממשלה, כי היא לא מממנת פיתוח בתי קברות. הכל אני צריך לממן בעצמי".
ואז, הוא מתאר, נוצרים חיכוכים עם משפחות הנפטרים. "אנחנו מרגישים לא נוח כלפי אנשים שברגעים הכי קשים שלהם אנחנו מתחילים לדבר איתם על כסף. אנחנו בעמדה הכי נחותה בעניין הזה. אני בא למישהו ואומר לו שהקבר שלדעתו הוא הקבר המכובד ביותר עולה לו הרבה מאוד כסף, והוא שואל מה פתאום, אבל מה אני יכול לעשות? הממשלה קבעה את הנוהל הזה. אם הוא לא רוצה קבר בתשלום הוא רשאי לקבל בחינם חלקה שנחשבת לפחות טובה, אבל אנחנו מרגישים לא נוח מכל הכיוונים. כל מה שאעשה - אני אפול".
וישנה גם סוגיית משכורות העתק של בכירי החברה. ביולי השנה פורסם בעיתון "ישראל היום" כי מנכ"ל חברה קדישא ברעננה, יואל עזרזר, קיבל שכר על שלושה תפקידים: קברן, מנכ"ל ואיש פיתוח. משכורתו המשולבת הגיעה לכמיליון שקלים בשנה. מקורביו טענו שמדובר בעצה לא טובה של רואה חשבון, כינו את התקרית "תפוח רקוב אחד" ודחו את הטענה שמדובר בתופעה. "הרגולטור, רשם העמותות, בודק כמה כסף גביתי מהציבור וכמה כסף נתתי לציבור. כל מה שאני גובה מהציבור חוזר לציבור", מסביר שחור. "החברות מקבלות שנה אחר שנה אישור על ניהול תקין אחרי ביקורות עומק קשות ומפרכות מצד המוסד לביטוח לאומי, מס הכנסה, משרד הדתות ורשם העמותות-כל אחד בנפרד", מדגיש מנלה.
מעבר לנושא המנהל התקין, בשנים האחרונות התרחשו כמה מקרים של שינוי מדיניות בנושאים של הספדי נשים, חלקות קבר נפרדות, הפרדה מגדרית במהלך הלוויה. מי מחלק לכם הוראות?
שחור: "עד גבול מסוים, משרד הדתות קובע נהלים שקשורים בסדרי הקבורה. למשל, המשרד כותב ברישיון הקבורה שהרב המקומי הוא הפוסק בענייני הלכה. יכול להיות שרב אחד יגיד לי להפריד בין נשים לגברים, ואחר יאפשר הלוויה מעורבת. האם אני עובד לפי הנוהל? אין נוהל מחייב".
מי צריך להרים את הכפפה כדי שייעשה סדר?
"בנושאים האלה - רק משרד הדתות. אבל המשרד לא יכול להשריש את הנהלים שהוא רוצה בחברות, כי רוב החברות הגדולות הן עמותות שלא פועלות תחת המשרד. אני עמותה, המדינה לא יכולה להגיד לי מה לעשות, עדיין לא הולאמתי".
אתה מעוניין להיות מולאם?
"כן. הציבור אמנם יפסיד, אבל לא משאירים לנו ברירה. אני יוצא דופן בפורום של חברות קדישא. הגענו למצב שחברות קדישא הפסיקו כבר מזמן להיות חברות קדישא והתחילו להיות חברות נדל"ן. אני רוצה להפסיק לטפל בכסף, אני חושב שכסף משחית ומקלקל. אבא שלי זכרו לברכה יזם בזמנו הסכם עם הביטוח הלאומי, שמבקש להפסיק להתווכח עם משפחות על כסף. הם באו לממשלה ואמרו: תוציאו אותנו מוויכוחים על כסף, תגבו אתם את התשלום מהמשפחות, תשלמו לנו מחיר קבוע לכל לוויה. אנחנו לא רוצים להתווכח עם אנשים. אנחנו מרגישים את עצמנו לכודים וממולכדים".
בניגוד לשחור, מנלה דוחה בתוקף את הדיבורים על הלאמה. "השירותים שמדינת ישראל נתנה עד היום הוכחו כגרועים ביותר שאפשר לתת. אם ילאימו אותנו יהרסו את שירותי הקבורה במדינת ישראל. היום שירותי הקבורה מתנהלים נכון. הוכח שכל דבר שמדינת ישראל לקחה על עצמה נהרס. אני, כמי ששירותי הקבורה יקרים בעיניו, חושב שהדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא שמדינת ישראל תפעיל את שירותי הקבורה. חברות קדישא הן הגוף הכי יעיל במדינה".
תסביר .
"להבדיל מכל מיני משרדי ממשלה, חברות קדישא נותנות שירות יום ולילה, 24 שעות, כל ימות השנה, שבעה ימים בשבוע, כולל מוצאי שבת וחג. לא היה יום אחד שהנפטר הולן. אנחנו מבצעים את מדיניות הממשלה עם הקבורה הרוויה, אם הסכמנו או לא הסכמנו. השירות ניתן, הציבור מרוצה, העסק דופק. חברות קדישא יכולות לארח אנשים שרוצים ללמוד ניהול ולראות איך מנהלים משהו במקצועיות וביושר".
השניים מפרטים כי היקף הפעילות של החברות נרחב ומתייחס לכל סוגי האוכלוסייה, ולמרות זאת מצליחה החברה, לטענתם, לנהל את הפעילות באופן מסודר. "את לא יכולה לתאר לעצמך עם אילו עוצמות אנחנו מתמודדים", אומר שחור. "אם זה הרב עובדיה יוסף או אריק איינשטיין, אנחנו משתדלים להיות הכי שקופים שבעולם. הבעיה היא שלא מסתכלים עלינו. תבחנו את הפעילות שאני מבצע בשטח, תראו את מכתבי התודה שאנשים כותבים לי. נכון שבתקשורת אני מושמץ, אבל תראו את האנשים שבאו לקבל את השירותים שלי".
איך באמת מתמודדים עם לוויה בסדר גודל של מאות אלפי משתתפים במקרה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, או בעלת חשיבות ציבורית כמו הלווייתו של אריק איינשטיין ז"ל?
שחור: "להלוויה כמו של הרב עובדיה יוסף לא באמת יכולנו להיערך. זו הלוויה חד-פעמית, אין הלוויות כאלה. את הטהרה עשינו במקום אחר ולא במקום שבדרך כלל נעשית בו הטהרה, כדי שלא יגיעו לשם המונים. זה אפשר גם לאנשים מכובדים להגיע ולחלוק כבוד לרב".
מנלה : "הלוויה כמו זו של אריק איינשטיין דורשת היערכות לא פשוטה. צריך לכבד את הנפטר ואת משפחתו, ולדאוג שהטקס יעבור בשלום. הקמנו מהבוקר חפ"ק עם העירייה ומשטרת ישראל, דאגנו לסנן את הכניסות לבית העלמין כדי שהלחץ לא יהיה גדול. בהלוויות כאלו צריך לשמור על הסדר, אבל צריך גם לתת לציבור את התחושה שהם חלק ממסע ההלוויה. זה קו תפר עדין שצריך לראות איך מתמודדים איתו. תיאמנו את ההלוויה עם המשפחה והחברים. עובדי החברה ליוו אותם לאורך כל הדרך. עברנו את זה באופן מכובד".
מנלה מדגיש כי בניגוד לחברות אחרות במשק, חברה קדישא לא יכולה לשבות במחאה על תפקוד המדינה. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס שחודש אחד לא יהיו לנו קברים, או שבוע, או אפילו שעה. אצלנו אין פגרה. תארי לעצמך שאנחנו מודיעים עכשיו לבתי החולים בגוש דן שאין קברים מחר. 30 נפטרים נמצאים במקררים, למחרת 60 נפטרים. וכולם חושבים שחברה קדישא היא כמו סוס זקן: הוא ימשיך לסחוב את העגלה אם ניתן לו לאכול או לא ניתן לאכול, אם נפריע לו או לא נפריע לו.
"כולם יודעים שחברה קדישא היא גוף אחראי ורציני שימשיך לעבוד גם אם כולם מפריעים לו, ובאמת כולם מפריעים. אני לא חושב שיש במדינה שאלטר משמעותי יותר מהשאלטר של חברה קדישא. ויש לנו מספיק על מה להביע מחאה, בין אם זו העובדה שהמדינה לא מממנת קבורה, או לא מוצאת פתרונות לקבורה, או שהיא מנסה פתאום למוטט אותנו באיזה קיצוץ בלתי הגיוני".
להשבית את שירותי הקבורה - זה צעד אפשרי מבחינתך, ברמה הערכית?
"בגלל העניין הערכי לא העלינו אותו אפילו על סדר היום, וזה לא עניין של מה בכך. כשניסו לפגוע בתנאי ההעסקה של עובדי חברת חשמל, הם לא היססו להוריד את השאלטר, ובכך פגעו בשירותים חיוניים לחולים, למתקנים צבאיים ועוד. עובדי הנמלים, שמכניסים ומוציאים ציוד חיוני, לא היססו להשבית את השער של המדינה. לעומת זאת, חברה קדישא לא העלתה על דעתה להשבית את השירותים אפילו ליום אחד. לכן קל נורא לחבוט בנו".
בחברה שעוסקת בטיפול במת, מעשה שהוא חסד של אמת, מפתיע שהציבור סולד כל כך מהעוסקים במלאכה. מנלה ושחור, כאמור, הקימו את הפורום המשותף ל-70 אחוזים מחברות הקדישא, בין השאר כדי לתקן את התדמית של החברה המושמצת ביותר בישראל.
מה הסיבה לתדמית השלילית שנוצרה לארגון?
מנלה: "התייעצנו פעם עם איש יחסי ציבור מהחשובים בישראל על התדמית שלנו בציבור. הוא אמר לנו:'למה אתם מצפים? יושב בן אדם, אבא שלו עכשיו נפטר, ובשעה הקשה בחייו הוא רואה מולו אנשים דתיים שמבקשים ממנו כסף. מה אתם חושבים, שהוא יאהב אתכם? מראש אתם מתחילים בעמדה הכי נחותה. עכשיו תשכנעו אותו שאתם כן בסדר'. זה לא פשוט, אנשים לא מצליחים להבין את המאמצים. נניח שטיפלנו ב-8,000 נפטרים בשנה, אבל חס וחלילה קרה שבאחת ההלוויות החלפנו נפטרים לפני ההלוויה. ביום של 60 הלוויות - קרתה טעות. במקומות הכי מסודרים קורות טעויות אנוש. מישהו אומר ש-7,999 נפטרים נטמנו כמו שצריך ושהמשפחות מקבלות שירות? ודאי שלא. נעשה לנו עוול גדול מאוד בנושא התדמית".
אבל הבעיה התדמיתית של חברה קדישא לא התחילה היום ולא ב-10 השנים האחרונות.
שחור: "אף אחד לא יודע למה. אנחנו מחפשים את הסיבה כבר הרבה שנים ומעריכים שבכלל, שירותי הדת נמצאים ברמה נחותה. יכול להיות שהסיבה היא שאנחנו חלק משירותי הדת. אבל כשאני שואל אנשים מדוע שונאים אותנו, מה לא עשינו בסדר, התשובה היא שלא יודעים למה".
המנכ"לים מספרים על חוסר פרגון בתקשורת מחד, ועל היעדר תמיכה ממשרדי הממשלה מאידך. היעדר התמיכה קריטי: השניים מספרים על איומים ישירים על חייהם מצד משפחות עבריינים, ועל התעלמות מוחלטת של האחראים בדרג הפוליטי.
מנלה נזכר במקרה שאירע לפני כמה שנים, כשהחלה הקבורה המסיבית בבניינים. "הגיעה לפה משפחה של עבריינים, והם היו קרובים מאוד לדקור אותי. הם הקיפו אותי ואמרו לי: ?אם תשים את אבא שלי בקיר, אני אשים אותך בקיר'. התקשרתי לגורם בכיר במשרד ממשלתי וביקשתי ממנו עזרה - בסך הכל לא מדובר במדיניות שלי אלא של הממשלה. אבל הבחור לא ענה לטלפונים. שלחתי את המשפחה אליו כמי שאחראי למדיניות, כשהמשפחה הגיעה אליו הוא טען באוזניהם שאני שקרן ושזו לא המדיניות. לא רק שמאיימים על חיי, אני גם לא מקבל שמץ גיבוי? ועוד באים וטוענים שזו בכלל איזו המצאה? "
לעתים מתורגמים האיומים על חייהם של בכירים בחברה למעשים. מנכ"ל חברה קדישא בחיפה, הרב בני הסה, נרצח בינואר 2011 במקרה שפוענח רק במאי השנה. מחקירת המשטרה עלה כי הרצח הוזמן על ידי חברה קדישא הכורדית, שהייתה מסוכסכת זה שנים עם חברה קדישא בניהולו של הסה. "הוא ניסה לשמור על הנכסים של חברה קדישא מהשתלטות עבריינית", מגלה שחור. "הם ניסו להשתלט על אזורים של חברה קדישא ולקבור בהם. הם פשוט היו מגיעים, חופרים בור וקוברים. הוא פנה למשטרה כמה פעמים, והדבר הגיע עד לגילויי אלימות חמורים כמו שפיכת חומצה על פניו וגרימת עיוורון בעין אחת. זה הסתיים במוות".
נראה ששטחי הקבורה הם מכרה יהלומים של ממש לעבריינים.
שחור: "לקבלני המצבות היו שטחים שהוקצו להם בתוך בית הקברות בהר המנוחות - שטחים לייצור המצבות ושטחים למשרדים. הם הבינו שהם יושבים על הרבה כסף והחליטו לוותר על שטחי העבודה, מכרו אותם למשפחות במחירים מופקעים, חפרו קברים והרוויחו הון. אחר כך מגיעות לעיתונות ידיעות על חברות קדישא שמכרו חלקות קבר במחירים הזויים, אבל העבריינים הם מי שמכפישים ומוכרים ללא כל פיקוח. עכשיו הם מנסים להשתלט על חניות בשטח בית העלמין, אבל העירייה עוצרת אותם".
שחור עצמו ספג איומים על חייו מבני משפחה שביקשו חלקה בקבורת שדה בחינם. "איימו עליי שיגיעו עם נפט להצית אותי", הוא חושף. משרדיהם של השניים מאובטחים בדלתות פלדה כבדות ובשירותי אבטחה. "אנחנו עומדים בפרונט", מסביר מנלה, "הכי קל יהיה שמדינת ישראל תיתן שטחים, כמו שהיה כל השנים, ואנחנו לא נריב עם משפחות על כסף ונאפשר להם לקחת קבורת שדה בתוספת אחוזה של דשא ליד. אבל המדינה מחייבת אותי לקבור בצפיפות גבוהה, אז אין לי אפשרות לקבור בקבורת שדה".
מבני הקבורה נבנים, אבל לציבור בישראל קשה להתרגל לפתרון החדש. "אנחנו משקיעים במבנים הרבה מאוד כסף, כדי שיהיו אסתטיים, נגישים ונוחים, שיכבדו את המת ואת המשפחה. ברור שחלק מסוים בציבור עדיין לא מוכנים לקבל את השינוי הזה. הם רוצים קבורת שדה כמו שהיה אצל סבא. העובדה שלפני 2,000 שנה הקבורה הזאת הייתה מקובלת בארץ ויש לה היתרים הלכתיים לא תמיד מדברת ללב של מי שמרגיש שהוא רוצה שיהיה כמו שהיה".
עם זאת, אומר מנלה, התהליך בהתהוות. "לפני עשר שנים, כשרק התחילו בקבורה המשפחתית, אם היינו מציעים למישהו קבורה כזו הוא היה מגיב בכעס כאילו הוצאנו אותו מחוץ לגדר. היום מתייחסים לזה כאל קבורה מכובדת. הקבורה המשפחתית היא דבר מבוקש. כשפיתחנו את שיטת 'קבורת-על' (ניצול קברים קיימים לקבורה של נפטר נוסף על גביהם, ינ"מ), הייתה היענות של בודדים. מ-8,000 נפטרים בשנה היו אולי עשרה שהסכימו. היום 15 אחוז מהקבורות שלנו הן בקבורת-על. ב-2012 סיימנו עם יותר מאלף נפטרים שנקברו כך".
בירושלים נתקלת החברה בבעיות ביורוקרטיה שמקשות ומעכבות את העבודה. "אם המצב ימשיך כך", מעריך שחור, "בתוך חמש שנים לא יהיו מקומות קבורה בירושלים". בגלל ההרריות והסלעיות של ירושלים, יש אפשרות לקבורה במנהרות. חברה קדישא בעיר פיתחה שיטה חדשנית המנצלת את המצב למצוקת הקברים הקיימת. אלא שאחרי אישורי העירייה נדרשה החברה לקבל אישורים ממכבי האש, ועד היום לא קיבלה אותם. "הם דרשו מאיתנו צינור שלושה צול עם לחץ של ארבעה באר ומפוח שעומד ב-2,000 מעלות צלזיוס. אין לנו בכלל קו מים במקום. הסברתי לפקיד שאין לי מיליון שקלים וחצי כדי למשוך קו מים מעיריית ירושלים עד אליי. הפקיד אמר לי, 'אדוני - זה מה יש'. בגלל פקיד אחד קטן, שרצה משהו בלתי הגיוני בתוך בית קברות, אין קבורה במנהרות בירושלים. בתוך פחות מחמש שנים לא יהיו מקומות קבורה בכלל".
שחור מספר שגם בפרויקט אחר הביורוקרטיה מקשה ומעכבת את ההתקדמות. "יש לנו שטחים לקבור בהם, אבל כבר שנה וחצי אני נאבק בביורוקרטיה של עיריית ירושלים. פנינו במכתב לעירייה והסברנו להם שמלאך המוות לא עובד בקצב הזה, הוא עובד מהר הרבה יותר. אין לי פתרון: או שאקבור בלי היתר ואז אשב בבית סוהר אבל נוכל לקבור, או שאעצור את הקבורה ואז העירייה תתעורר ותתחיל לזרז הליכים. זה מתסכל, יש וד"לים שמאפשרים לסגור מרפסות מהר, אבל הם לא עוזרים לבנות בתי קברות".
לאחרונה עלתה החברה לכותרות, בעקבות חידוש הצעת חוק ישנה של חבר הכנסת יואל רזבוזוב (יש עתיד) המאפשרת קבורה אזרחית בישראל. לפי ההצעה, בכל בית עלמין חדש תוקצה חלקה לקבורה אזרחית כדי לאפשר קבורה לציבור הלא יהודי בישראל, וגם לציבור שלא מעוניין להיקבר לפי ההלכה היהודית. לדברי השניים, לחברה קדישא אין התנגדות. "אנחנו חושבים שהקבורה הנכונה היא לפי ההלכה, אבל מי שרוצה להיקבר באופן אזרחי יכול לעשות את זה", אומר מנלה. "לא תמצאי נציג אחד של חברה קדישא שמתנגד לקבורה אזרחית. בינינו, הבעיה האמיתית בקבורה האזרחית היא שאין ביקוש. רוב מוחלט בציבור רוצה להיקבר כמו אבותיו בקבורה הלכתית. הציבור בישראל לא מעוניין בקבורה אזרחית. הוא לא רואה שום דבר רע באיך שאבא, סבא ואבא של סבא שלו נקברו". שחור מוסיף שבהר המנוחות קיימים שטחים המוקצים לקבורה אזרחית, אבל איש לא מבקש להיקבר שם - מה גם ששום א רגון לא לקח על עצמו את המשימה להוציא לפועל הלוויות במקום.
נושא אחר שבגינו עלתה החברה לכותרות הוא גזירות משרד האוצר. במהלך גיבוש חוק ההסדרים הודיע המשרד על שתי גזירות: הראשונה היא פגיעה בדמי הקבורה בגובה כ-7,000 שקלים על כל נפטר. הנושא נידון בימים אלו, וטרם הוכרע. הגזירה השנייה הייתה "מס הקברים", ולפיה יבוטל הפטור מארנונה שניתן עד כה לחברות, והן תחויבנה לשלם את המס. משרד יחסי הציבור של פורום חברות קדישא מיהר לפרסם הודעה לתקשורת ולכוון את אש הציבור כלפי שר האוצר לפיד. "גזירה שהאוצר החביא במסגרת חוק ההסדרים: מהשנה הבאה המדינה תגבה ארנונה על חלקות קבר. המשמעות: המדינה תגבה ממשפחות הנפטרים עד כ-35 שקלים בכל חודש תמורת חלקת קבר". הציבור זעם-והגזירה בוטלה.
זה ספין תקשורתי, הרי לפיד התכוון שהארנונה תיפול עליכם ולא על משפחות הנפטרים.
"זה ממש לא ספין", מוחה מנלה, "יש פסיקה של בית המשפט העליון שאומרת שמי שמשלם ארנונה הוא בעל הזיקה לנכס. לנו אין שום זיקה לנכס שקבור בו נפטר, אנחנו לא יכולים להזיז אותו במילימטר - לא להוציא אותו, לא לקבור מעליו, כלום. בעל הזיקה הוא משפחת הנפטר, לא אנחנו. זאת הפסיקה. לפיד יכול להגיד מאה פעם שאנחנו צריכים לשלם, אבל אם זה היה יוצא לפועל הוא היה צריך לעשות חקיקה מיוחדת כדי שחברה קדישא ישלמו ארנונה על שטח שאין להן זיקה אליו".
חברות הקדישא היו פטורות מתשלום ארנונה מקום המדינה עד ל-2003. " באותם ימים פנתה אליי עיריית בת ים ושלחה לי חיובי ארנונה בסך 7 מיליון שקל על בית העלמין בחולון. הדפסתי 250 אלף שמות, עם מספרי זהות של כל הנפטרים בבית העלמין, הכנסתי את הרשימה לשני ארגזים, שלחתי אותם ללשכת ראש העיר, וכתבתי לו: ?אלו התושבים, אני מבקש להעביר על שמם את חשבונות הארנונה'. בזה נגמר הסיפור. אחר כך הם ניסו לתבוע אותנו שוב, וביקשתי לצרף את כל המשפחות כצד ג' להליך הזה. הם עלולים להיפגע, ואתם תובעים אותי? אני טוען שהן חייבות. בבקשה, תזמינו עכשיו 250 אלף משפחות לצד ג'. ברור שבסוף זה היה נופל על המשפחות".
לאחרונה הכריזו על הקמתו של בית ספר למקצועות החברה קדישא במסגרת אוניברסיטאית, במטרה לשפר את נותני השירות כיום ולהכשיר את נותני השירות בעתיד. במהלך הלימודים תינתן תשומת לב לתחום ההלכתי, יחסי אנוש, פסיכולוגיה, ניהול, חידושים טכנולוגיים ועוד. המסגרת תהיה סטודנטיאלית למהדרין. מי בכלל רוצה להיות קברן? האם יהיה ביקוש לקורס כזה? "אנחנו מאמינים שכשתהיה יוקרה למקצוע הזה יהיה גם ביקוש".
ממכבי האש נמסר: "אורך מנהרת הקבורה בירושלים הוא 60 מטרים, וחוק התכנון והבנייה קובע כי במנהרה שאורכה יותר מ-50 מטרים צריכה להיות דלת יציאה נוספת לצורכי מילוט בזמן אסון. בישיבה שהתקיימה בחודש אוגוסט בהשתתפות מפקד מחוז ירושלים, ראש אגף בטיחות אש וחקירות וראש מחלקת בטיחות אש במחוז ירושלים, סוכם כי במקום הדלת תותקן מערכת מתזים (ספרינקלרים) ומפוח לשחרור חום ועשן".
מעיריית ירושלים נמסר: "הטענות לסרבול או לעיכובים ביורוקרטיים מצד העירייה אינן נכונות. עיריית ירושלים מסייעת באופן שוטף לחברה קדישא בכל הקשור למתן פתרונות למצוקת הקבורה ובהיתרי בנייה, באמצעות המחלקה למבני דת בעירייה. הקמת חלקות קבורה מחייבת היתרי בנייה ככל פרויקט אחר. בשל מצוקת מקומות הקבורה יש התחשבות מרבית בחברות הקדישא, וניתנות הקלות ככל האפשר בתנאים להיתר בנייה".
ממשרד הדתות נמסר: "כרגולטור על גופי הקבורה בישראל בכללן חברות הקדישא לצד הגופים לקבורה אזרחית חלופית עוסק המשרד בפיקוח, בקרה והסדרה של התחום. עם הקמת הממשלה החדשה והחלפת ההנהלה הספיק המשרד בחודשים האחרונים לשלול את רשיונות הקבורה של מספר חברות שאינן עומדות בנהלים ואנו מתכוונים במידה ויהיה צורך להשתמש בסנקציות כדי להבטיח שירותי קבורה אמינים, מוסדרים ומקצועיים. בנוסף, פרצות שונות בחוק אשר גרמו בין היתר לגביית מחירים מופקעים עבור חלקות הולכות ונסגרות. המשרד פועל כיום, לפרסום מחירונים חדשים בתקווה שיהיו זולים יותר לציבור. זאת ועוד, המשרד פועל גם בהסברה בין היתר בבתי החולים של זכויות בכדי למנוע תסכול והוצאת כספים מיותרים מצד המשפחות האבלות".
ממשרד האוצר נמסר: "הטענה כי הארנונה צריכה לחול על משפחות הנפטרים אינה נכונה. ההצעה התייחסה לשטחים ציבוריים בבית העלמין ולא לשטחי הקברים. נושא ההפחתה בדמי הקבורה נמצא בדיונים בוועדה שהוקמה לבחינת הנושא".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
