הגויים מחפשים יהדות: קרקוב היהודית תוססת
קרקוב, שרבבות יהודיה הושמדו על ידי הנאצים, חווה כיום רנסנס של תרבות יהודית. מי שדוחפים אותו בלהט הם צעירים פולנים קתולים
המרכז הקהילתי היהודי בקרקוב הוקם בשנת 2008 בטקס מרגש בהשתתפות הנסיך הבריטי צ'ארלס, שסייע להקים את המקום. כיום משמש המרכז בית חם ל-500 חברים, חלקם הגדול לא יהודים, שלוקחים חלק בשלל הפעילויות היהודיות שמוצעות להם בין כתליו.
"אני גרה כל חיי ברובע היהודי בקרקוב, כך שהאוירה של בתי הכנסת והחיים היהודיים פשוט נגעה בי והשפיעה עליי מגיל צעיר", מספרת אגניישקה גיש, 19, אחת המתנדבות. "כשהייתי ילדה היו לנו שכנים יהודים ותמיד שמעתי שירים בוקעים מביתם בערב שבת. כששאלתי את אמי על כך, היא סיפרה לי שהשכנים שלנו יהודים. מאז התחלתי להתעניין ביהדות. מאז שפגשתי את המתנדבות במרכז הקהילתי היהודי שסיפרה לי כי הם בונים חיים יהודיים חדשים בפולין, החלטתי להצטרף ומאז אני כאן, ופשוט נהנית מכל דקה".
לפני שהם מתחילים להתנדב במרכז היהודי, נדרשים הצעירים לעבור קורס של שנה שבמהלכו הם לומדים מושגי יסוד ביהדות, כולל היכרות עם החגים ומילים חשובות בעברית. לאחר מכן יושבים המתנדבים בדלפק הקבלה במרכז היהודי, מקבלים כל אורח או קבוצה דוברי עברית המזדמנים למקום ב"שלום" מלווה בחיוך ולוקחים חלק בכל הפעילויות האחרות שמציע המרכז. פעמים רבות הם גם אלו שיוזמים את הפעילויות השונות. אם חשבתם לנסות ולהפתיע אותם בשאלה הקשורה לחגים או למנהגים יהודיים, סביר להניח שהם יפתיעו אתכם בחזרה עם ידע שיותיר אתכם המומים.
אגתה מוחה, 30, היא האחראית על הכשרת המתנדבים במרכז היהודי. "ההתעניינות שלי בחיים היהודיים פולין החלה אחרי שקראתי ספר על הטבח המפורסם שהתרחש בשנת 1941בעיירה ידוובנה. אנו מלמדים את המתנדבים שלנו לחלוק את הידע שלהם עם המבקרים במרכז היהודי והם לוקחים חלק גם בכל הפעילויות לאורך השנה, כולל החגים והפסטיבלים היהודיים".
מגדה פוליקובסקה, 19, לקחה את האהבה ליהדות צעד אחד קדימה. היא נרשמה למגמת "יהדות" באוניברסיטה הייגלונית בקרקוב, שם היא לומדת בימים אלו את ההיסטוריה היהודית, ספרות ושירה עברית, ואפילו יידיש. בקרוב היא תוכל לשיר את "יידישע מאמא" בשפת המקור. "המסורת היהודית והדרך שבה היהודים חוגגים את החגים שלהם מאוד מעניינות אותי. אני גם רואה כמה זה חשוב עבורם לבלות את השבת ביחד וזה מקסים בעיניי. אני מאוד אוהבת גם את השפה העברית והתרבות היהודית ואני ממליצה לכל מי שאני מכירה לבקר במרכז היהודי ולראות על מה מדובר. בעיר שממנה אני מגיעה, קראשניק, ישנם שני בתי כנסת ובקרוב מתוכנן להיפתח שם מרכז יהודי, כך שאני מקווה שאוכל לעבוד שם בעתיד".
לויקה אדמצ'יק, 21, חברתה של פוליקובסקה לספסל הלימודים באוניברסיטה המקומית, יש חלום אחד שהיא תעשה הכל כדי להגשימו: "אני רוצה להתגייס לצה"ל" היא מספרת בחיוך. "אבא שלי היה חייל בצבא הפולני שנים ארוכות, והוא תומך בחלום שלי לשרת בצבא הישראלי". העניין שלה ביהדות החל כבר כשהייתה ילדה קטנה. "תמיד הרגשתי קרובה ליהדות. כבר כילדה נהגתי לצייר אותיות בעברית. לא מזמן מצאתי את המחברת עם האותיות בעברית שציירתי כילדה, וכל הזכרונות חזרו אליי. ההתנדבות במרכז היהודי היא חלק חשוב מחיי. אני אוהבת להיות כאן, אני אפילו זקוקה לכך. אני יכולה לומר גם שזוהי המשימה החשובה ביותר בחיי. אחרי שאסיים את לימודי היהדות אני רוצה לעבור להתגורר בישראל לשארית חיי".
אמנם מגדה פוליקובסקה מספרת שאחיה הגדול רגיל לדבר נגד היהודים ("אני לא יודעת למה") אך אצל האחרות הגישה חיובית יותר. אדמצ'יק: "אני יודעת שאני תמיד יכולה לדבר בבית על האהבה שלי ליהדות, עם אור בעיניים וחיוך על הפנים. המשפחה שלי יודעת שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם – ישראל". מוחה מספרת שהוריה היו בטוחים בתחילה כי מדובר בסך הכל בתחביב שיחלוף, אבל כשראו עד כמה קשורה הבת שלהם ליהדות, הם החלו לתמוך בה. גם אמה של אגניישקה גיש הצטרפה אליה למספר אירועים, כולל טיולים עם הרב המקומי לעיירות עם עבר יהודי עשיר. חלק מהם שוקל בימים אלו גם להתגייר. "אני חושבת על זה הרבה מאוד, אבל אני רוצה להיות בטוחה לחלוטין שזה הדבר הנכון עבורי ואז אעשה זאת" מספרת אדמצ'יק.
המתנדבים הפולנים הצעירים יודעים שתדמיתה של פולין בקרב יהודים וישראלים רבים עדיין שלילית, ושרבים רואים את המדינה כ"בית הקברות היהודי הגדול בעולם". אחת ממטרותיהם החשובות, הם אומרים, היא לשנות את התדמית הזו. לאחרונה הם גם הקימו את "קבוצת הדיון על ישראל" בה מארחים המתנדבים הפולנים הצעירים מדי חודש דמות ישראלית או יהודית ומשוחחים על היהדות ועל החיים בישראל.
ג'ונתן אורנשטיין הוא מנהל המרכז היהודי בקרקוב. כשאני מדבר איתו על התופעה, הוא לא מסתיר את העובדה שהוא עצמו נפעם מעוצמת האהבה של אותם מתנדבים צעירים ולא יהודיים לדת היהודית. "זה פשוט פנטסטי. זה חלק מתופעה של התעניינות הולכת וגוברת ביהדות מצד פולנים לא יהודיים. תודות לאותם מתנדבים הרבה מאוד פולנים מחפשים וגם מוצאים שורשים יהודיים.
כאן הם מוצאים מקום שהוא כמו בית עבורם. להודות על האמת, אם היה לנו מקום רב יותר במרכז הקהילתי היהודי, היינו יכולים גם להכפיל את מספר המתנדבים הלא יהודים כאן. מספר המבקשים להתנדב במרכז היהודי הוא כמעט בלתי נתפס".
אך כצפוי, לא כולם מאושרים מדרכי הפעולה של המרכז הקהילתי היהודי, שנראה כיותר כמו מרכז להפצת תרבות יהודית מאשר כמרכז ליהודי העיר. תדאוש יעקובוביץ', נשיא הקהילה היהודית, היה היוזם של הקמת המרכז – אך ייתכן שהוא מתחרט על כך. "אורנשטיין הפך את המרכז היהודי למקום שמנוגד לכל מה שהיה מתוכנן מראש," אומר יעקובוביץ'. "אין שם כמעט יהודים, ומרבית האנשים שלוקחים חלק בפעילויות השונות שם הם כלל לא יהודים. זה היה אמור להיות מקום שיהיה בית ליהודי קרקוב ואורנשטיין הפך אותו למשהו שונה לחלוטין, כאשר מרבית האנשים שם אינם יהודים". הוא גם זעם על כך שאורנשטיין שלח למצעד הגאווה שהתקיים בקרקוב לפני מספר שנים נציגים עם שלטים של ה-JCC וטען שהוא קיבל שיחות טלפון זועמות מראשי הכנסייה הקתולית בקרקוב, איתם הוא נמצא בקשרים טובים, ששאלו אותו "מדוע אתה נותן לדבר כזה לקרות?". עוד טענה שמעלה יעקובוביץ' נגד אורנשטיין וראשי המרכז היהודי היא שכשהוא ביקש מהם דו"ח מה הם עושים עם הכסף שהועבר להם לקניית מצרכים לסעודות שבת- הם סירבו נפק לו כזה. אז הוא הפסיק להעביר להם כספים.
התנדבותם של אותם צעירים פולנים ודבריו של אורנשטיין הם הוכחה נוספת לתופעה שתפסה תאוצה בשנים האחרונות: פולנים רבים מחפשים ומוצאים את שורשיהם היהודיים. אחרים, שידעו שהם יהודים אך פחדו להודות בכך, "יצאו מהארון" בשנים האחרונות ומסתובבים בגאווה עם כיפה או תליון מגן דוד.
מיכאל פרוינד, יו"ר ומייסד ארגון "שבי ישראל", מספר שאין יום שבו השליח שלהם בפולין אינו מקבל פניה מאדם המבקש לבדוק האם יש לו שורשים יהודיים ומתעניין כיצד יוכל התקרב לחיים היהודיים. הפניות האלו הובילו אותו לקיים מדי שנה "סמינר ליהודים נסתרים" במסגרתו מגיעים אותם פולנים שגילו את שורשיהם היהודיים לסופשבוע שבו הם מכירים אחד את השני, מתפללים, מקיימים ארוחות שבת והבדלה, שומעים הרצאות על יהדות מרב מקומי, ועוד.
"בפולין ישנה תופעה של פולנים שמגלים מחדש את השורשים היהודיים שלהם" מסכים פרוינד. "לכן החלטנו לערוך מספר פעמים בשנה סמינר בו מתכנסים כאלו שגילו את הסוד המשפחתי ומנסים להתמודד עם זה. בערב יום השואה השנה קיימנו סמינר כזה בעיר אושווינצ'ים, סמוך למחנה ההשמדה אושוויץ. הסמינרים הם חוויה חינוכית ורוחנית עבור המשתתפים, אנחנו רוצים לתת להם לחוות שבת באווירה מסורתית, תוך כדי תפילות, שיחות עם הרב המקומי ועוד".
איך נוצר הקשר עם "היהודים החדשים" ואילו תגובות אתם מקבלים מהם לאחר הסמינרים? מתחזק הרצון שלהם להתקרב ליהדות?
"הקשר נוצר דרך השליחים שלנו. אנשים מספריםלשליחים כי הם חושדים כי למשפחתם יש שורשים יהודיים, והם רוצים לדעת האם זה נכון. התגובות של משתתפי הסמינר הן מאוד חיוביות. זה פותח להם דלת לנשמה היהודית שלהם. הם רואים שהם לא לבד, שיש עוד אנשים כמותם שגילו את יהדותם רק לאחרונה ומתמודדים עם שאלות של זהות. זה מחזק אותם ומעניק להם את הכח להמשיך".
גם פרוינד מדגיש כי הוא רואה בשנים האחרונות התעניינות עצומה ביהדות מצד פולנים קתולים ויש לו הסבר לכך. "הפולנים יודעים כי עד לא מזמן התגוררו במדינה שלהם 3.5 מיליון יהודים שהשפיעו על הכלכלה, התרבות ותחומים נוספים, ולפתע הם נעלמו. הרבה מאוד פולנים מתעניינים לאחרונה מי היו אותם אנשים, מה קרה להם, איך נראתה התרבות שלהם. זה הפך להיות טרנד ללכת לקונצרטים של מוזיקה יהודית, לאכול במסעדה יהודית, להתקרב לדת היהודית. זה גרם לכך שאותם פולנים צעירים עם שורשים יהודיים מרגישים יותר בנוח להודות ביהדותם. אותם פולנים, עם השורשים היהודיים, הם בעיניי במידה רבה קורבנות של הנאצים. הגרמנים ניסו למחוק את הזהות היהודית של אבותיהם, ועכשיו נדלק מחדש הניצוץ היהודי בתוכם. אני חושב שאם יש לנו אפשרות להחזיר אותם הביתה, לעם ישראל, אסור להפנות להם עורף. זו הנקמה הכי מתוקה בנאצים על מה שהם עשו ליהודים".
בסיום השיחה בינינו מבקשות המתנדבות הפולניות להעביר מסר לקוראים מישראל. "אם אתם מבקרים בקרקוב, היכנסו למרכז היהודי. הצטרפו אלינו לארוחת שבת או סתם לומר שלום. עזרו לנו לבנות חיים יהודיים חדשים בפולין".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
