מי אתם החרדים האנוסים?
מבחוץ הם נראים כחרדים, אך בבית הם חיים כחילונים לחלוטין. הכירו את החרדים האנוסים
מי אלו ה"אנוסים" החרדים? - מדובר ביחידים מהציבור החרדי על כל גווניו שמסיבות כאלו ואחרות התרחקו מהזרם המרכזי וכעת חיים חיים כפולים. כלפי חוץ הם שומרים על אורח חיים ומראה חרדי, אך בסתר ובלבבם הם מתנסים, מי יותר מי פחות, בסגנון חיים חילוני לגמרי. כעת, עם התרחבות השפעתן של הרשתות החברתיות, מתאגדים מי שבעבר התמודדו עם הקרע הזהותי לבדם ויוצרים קבוצות חברתיות תומכות בהתאם לצורכיהם. כך גם נוצר ליין המסיבות לאנוסים וליוצאים בשאלה, שבמסיבת ההלאווין שלו השתתפתי.
במהלך המסיבה נקראתי החוצה. חבר שרצה להעביר לי דבר מה נעצר בכניסה ונאמר לו שמדובר במסיבה סגורה. יצאתי אליו ומצאתי אותו עומד משתאה למול הקהל שהתגודד בחוץ. יכולתי להבין את התדהמה. בפנים התדהמה הייתה כפולה. לצלילי מוזיקה לטינית רקדו נשים וגברים. הבחנתי באישה בפאה וגופייה בהתאמה, נשים אחרות לבושות בתחפושות מינימליסטיות רוקדות עם גברים עם פאות מסולסלות, חלקם אפילו לא שינו דבר מלבושם החרדי היומיומי. בחור אחר, עם פאות כמובן וכיפה קטיפתית שחורה על ראשו, חיבק את כל הנוכחים והנוכחות. הגברים חשו בנוח להתחיל עם הנשים ואף להניח יד פה ושם, ובבר הוגש קלמארי לצד מאכלים לא כשרים אחרים.
הסברתי בחוץ לחבר הנדהם על אופי המסיבה והשיחה נסבה על האופן שבו נתפסת החברה החרדית בעיני חילונים. כחבר במפלגה שחברה למרצ בבחירות המקומיות בירושלים הוא העלה את נושא קמפיין הבחירות האנטי חרדי שהריצה מרצ השנה ושנינו הסתייגנו ממנו. הוא ניסה להסביר לי את הלך הרוח שעומד לדעתו מאחורי קמפיין זה. הוא טען שחשיבה חילונית המאפשרת שנאה לחרדים נובעת מגישה הרואה את החרדים כמי שתועים באפלה, ותפקידו של החילוני הנאור הוא להוביל את החרדי לעבר עולם של קִדמה והתפתחות. אולי יותר משנאה, יש בגישה כזו חמלה והתנשאות. לסיכום אותה שיחה אמר לי החבר שהוא בטוח שאותם אנשים האוחזים בתפיסת עולם זו יראו במסיבות האנוסים ברכה של ממש, אולי אפילו סממן של גאולה, שהנה החברה החרדית, גם אם לא כולה, צועדת צעד קדימה לעבר עולם של אמת, החילוניות.
חזרתי למסיבה אבל שאלה החלה להתגבש בראשי. האם התפיסה של קבוצת החרדים האנוסים כמי שחווים מעבר מבורות לנאורות היא חילונית דווקא? האם אין במסיבות מעין אלו אמירה זהה, כעין וידוי על השתייכות לקבוצה לא מתקדמת ושאיפה ללמוד את אורחות החיים של חברה הנתפסת כנחשבת יותר? במובן מסוים המסיבות נועדו להכשיר את אלו שרוצים להיטמע בחברה החילונית, להעניק להם כלים שנגזלו מהם בעודם גדלים ומתחנכים בתוך מסגרת חרדית ששמרה אותם מידיעות שייתכן שיזלגו מעולם חילוני. לכאורה אנחנו נתקלים פעם נוספת בהיסטוריה החברתית בתהליך מוכר שבו קבוצת המיעוט מחילה על עצמה את ערכי הקבוצה השלטת ותופסת את עצמה במונחים ובמבני הפרשנות של הקבוצה שאליה היא שואפת לחבור.
אך המציאות טומנת בתוכה הפתעות והיא מורכבת יותר מהנחות פשטניות. המסיבה התארכה והפלייליסט האחיד החל לעלות לי על העצבים. התרחקתי ממרכז המסיבה והתיישבתי עם מספר חוגגים לא מוכרים. השיחה החלה להתגלגל. התברר שאליהו, שישב מולי, הוא יוצא ותיק. הוא בא למסיבה מתל אביב והוא מכיר את הסצנה של החרדל"שים לפניי ולפנים. הוא ב"הלל" הרבה שנים ובכל זאת כל האנשים במסיבה הזאת לא מוכרים לו. כנראה שליין המסיבות הירושלמי הצליח ליצור חידוש גם בקרב שועלי מסיבות ותיקים.
בתמימות מה אני שואלת אותו מי הם בעצם האנוסים, האם הם השבבניקים המוכרים? או מי שמתקראים "מודרנים"? או שהם רק על הדרך לחזרה בשאלה? אליהו עונה בתקיפות שהם בטח לא שבבניקים. לדבריו השבבניקים רוצים להיות חרדים, הם מנסים, הם משתדלים, הם רק מתקשים לשמור את עצמם על דרך הישר. נוער שוליים שלא מורד באמיתות העיקריות. לעומתם, האנוסים והיוצאים הם מה שנקרא "אפיקורסים". אפיקורס הוא מונח הלכתי למי שכפר בעיקרי האמונה היהודיים. הרמב"ם קבע 13 עיקרי אמונה שמי שכופר בהם יוצא מכלל ישראל ועל כן נקרא אפיקורס.
אליהו ושאר היושבים לשולחן לא היססו להגדיר את עצמם כאפיקורסים ועמדו והתעקשו שזהו ההבדל המהותי בינם לבין קבוצות אחרות הנפלטות מהעולם החרדי. היציאה שלהם היא מתוך מקום רציונלי של חקירה וכפירה ביסודות האמונה היהודית.
"כאן גם עומד לדעתי ההבדל המשמעותי בינינו לבין החוזרים בשאלה של פעם", המשיך אליהו לפרוש את משנתו. בעוד שלדבריו החוזרים בשאלה המסורתיים היו אנשים שנמשכו לעולם החילוני, היום ליוצאים ולאנוסים אין משיכה לעולם החילוני. התאוות לא משחקות תפקיד בהחלטה: "אין שום דבר שמושך אותי בחילוניות". יותר מכך, "לחוזרים בשאלה של פעם הייתה דמות שהם רצו להיות, אנחנו פשוט יודעים מה אנחנו לא רוצים להיות...". לא רוצים להיות חרדים, לא נמשכים לעולם החילוני; אז מי אתם החרדים האנוסים? את השיחה קטעה חני. היא באה בהתרגשות לקרוא לנו חזרה לרחבת הריקודים, הפלייליסט האחיד שינה כיוון לפתע לניגונים חסידיים.
הצטרפתי לרוקדים מופתעת. הם המשיכו לרקוד בהתלהבות, בלי להניד עפעף במעבר משיר של שאקירה לשירת "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". הקרנבל סביבי המשיך והאווירה הסוריאליסטית ערערה בתוכי את הזהות של כל הנוכחים.
האנתרופולוג הבריטי ויקטור טרנר הרחיב את הדיבור על השלב הלימינלי בטקסי מעבר. טקסי מעבר הם טקסים שבהם אדם עובר מזהות אחת לזהות אחרת, כאשר השלב האמצעי הוא שלב סיפי, לימינלי, לא כאן ולא שם, פרק זמן בין שתי זהויות. אם נתבונן על החרדים האנוסים כמי שנמצאים במהלכו של תהליך מעבר בין זהויות, נוכל לטעון שזהותם כאנוסים היא זהות לימינלית, זהות שעל הדרך בין הזהות החרדית לזהות החילונית שאותה לבסוף יקנו. כך, גם המרחב שבו מתקיימת המסיבה הוא מרחב סיפי, מרחב המשוחרר מנורמות יומיומיות המאפשר יצירה של "קומיוניטס", תחושת אחווה ושוויון בין כל המשתתפים. ככל שפרק הזמן הלימינלי מתמשך הוא יוצר אי בהירות ובלבול ביחס לזהות העצמית, בעיה שתיפתר עם המעבר לזהות המגובשת הסופית.
ניתן אם כן להגדיר את הזהות של החרדים האנוסים כזהות לימינלית, ואולי אף להטעין אותה במטען אידיאולוגי ולטעון שזהו מעבר בין זהות חשוכה לזהות נאורה, אך נראה לי שתהיה בכך התחמקות מתפיסה מאתגרת יותר של זהות שעליה ניתן ללמוד מהשילוב הבלתי אפשרי של הזהויות שיוצרים האנוסים בגופם.
אליהו אומר שהוא לא רוצה להיות חרדי, אבל באותה נשימה הוא גם לא מראה רצון מיוחד להיות חילוני. המוזיקה המושמעת במסיבה היא חילונית וברגעי השיא עוברים למוזיקה חרדית. מי שמחופש במסיבה מרכיב תחפושת על גבי התחפושת היומיומית וכבר לא ברור איזו תחפושת היא זהותו האמיתית. גם המסיבה עצמה לא מוגדרת כמסיבה המיועדת להכין את האנוסים לקראת מסיבות של חילונים, אלא יש בה משהו של לכתחילה, מסיבה המיועדת לצרכיו של קהל בעל זהות מסוימת ברורה. הזהות של החרדים האנוסים היא לא בהכרח לימינלית. בכאן ובעכשיו של זהותם הנוכחית הם יוצרים זהות חדשה שמערערת על הגבולות בין זהות חילונית לזהות חרדית.
ניגודים בינאריים הם קטגוריות הנתפסות כנבדלות זו מזו ומהוות שלילה אחת של השנייה. אלוהים הוא לא אדם ואדם הוא לא אלוהים. האנתרופולוג הצרפתי קלוד לוי שטראוס טען שהחשיבה האנושית זהה בהתבוננותה על העולם בתבניות של ניגודים בינאריים: גבר-אישה, טבע-תרבות, חיים-מוות, רע-טוב וכדומה. כדי להקל על הדיכוטומיה הנוקשה אנו יוצרים קטגוריה מתווכת ששונה מהניגודים ובו זמנית מכילה מאפיינים של כל אחד מהניגודים כך שנוצר רצף מגשר בין הקטגוריות.
לדוגמא, ספיידרמן הוא קטגוריה מתווכת בין טבע ואדם, משום שהוא גם איש וגם עכביש, אבל מעצם מעמדו יש לו יכולות פלאיות שאינן תואמות אף אחד מהקצוות. בישראל אנו יכולים לחוש פעמים רבות במתח הנוצר סביב הניגוד הבינארי דתי-חילוני היוצר סביבו מחלוקות וסכסוכים. אולי לכן אנו עדים בשנים האחרונות ליותר ויותר זהויות מתווכות הנמצאות על התפר. חילונים רליגיוזיים: חילונים שמאמצים פרקטיקות דתיות, שומרים שבת, לומדים בישיבה חילונית ואינם נמצאים בתהליך חזרה בתשובה; דתיים על הרצף: דתיים שמתנסים באורח חיים ומחשבה חילוניים לגוניהם השונים, לא מכפיפים את עצמם למוסדות ומנהיגים דתיים ולא מתכננים לעזוב את הדת. עתה אנחנו יכולים לדבר על קטגוריה מתווכת נוספת בציר בין חילוני לחרדי: האנוסים. זוהי קטגוריה שמערערת על הנורמות המוכרות ומכאן גם מאפשרת יצירתה של זהות חדשה הנבדלת מהן.
להיות חרדי אנוס משמעו לחיות בתחפושת של הגוף בכל עת. כל יציאה מהבית דורשת מידה מסוימת של תיאטרליות, התכוננות להיראות בהתאם לזהות הרצויה באותה יציאה. האנוס פושט ולובש בגדים, אבל גם בהיותו במרחב האישי שלו על כורחו גופו עטוי תחפושת.
תעתוע הקסמים שיוצר החרדי ההיברידי באמצעות זהותו הגמישה עושה את מה שלנו בחברה נדמה כבלתי אפשרי. הוא לא נע מציר אחד של חרדיות לעבר ציר אחר של חילוניות, אלא מכיל בתוכו את הקונפליקט בין הזהויות. החרדי ההיברידי חי יום-יום, שעה-שעה, את הסתירה. שתי זהויות שדרות בכפיפה אחת ויוצרות יחדיו זהות חדשה. כן, ייתכן שההסתרה והפחד מפני חשיפה יובילו אותו לבסוף לבחירה באחת הזהויות, אבל לעת עתה, במרחב הלימינלי שבו הוא נמצא, הוא יוצר ופועל ומרחיב את גבולות המרחב כך שיתאימו לזהותו ההולכת ומתגבשת. הוא יוצר קשרים עם דומים לו, מארגן מפגשים שתואמים את צרכיו, יוצא אל הציבור ומספר על קשייו, ואם ימשיך ויגדל וזהותו הזמנית תצבור כוח ויציבות הוא גם יוכל לחיות באופן מלא את החיים שנראים לנו בלתי אפשריים. החיים היחידים האפשריים לו, כחרדי וחילוני יחדיו.
שבוע לאחר המסיבה, בעת כתיבת שורות אלה, עיניי נחות על הבלגן בחדרי. השטריימל הסינתטי עודנו מונח על השידה ונעלי הלכה השחורות זרוקות בחדר. הם כבר לא משמשים תחפושת, עוד לא מצאו את מקומם מחדש בארון. אני חושבת על שיחות שהיו לי עם חברים בשבוע שחלף מאז המסיבה. הרבה ביקורת הטיחו חבריי באנוסים ובתוכי הלב התכווץ. כמה קשה לנו להכיל סטייה מנורמות חברתיות, אפילו כשאנחנו בעצמנו סוטים. מי מאיתנו לא נמצא בטווח בין זהויות, לובש ופושט תחפושות, נענה לצווים גם במחיר של חופש אישי? מי מאיתנו לא חולם לחיות חיים שלמים?
להיות חרדי אנוס זה בוודאי עניין של כורח, אבל להחזיק בזהות היברידית זה כבר עניין של כנות פנימית. אם החרדים ההיברידים יוכלו לחבוק את העולם החילוני בלי לאבד את מרכיבי זהותם החרדית, הם יוכלו ליצור כאן משהו חדש. הם יוכלו לטלטל את הסיפים.
הכותבת הינה בוגרת החוגים סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומדע הדתות באוניברסיטה העברית. הכתבה תתפרסם השבת במגזין "ערב שבת" מבית "מקור ראשון - מעריב".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
