בעלי המרכולים בתל אביב: ”הופכים אותנו לעבדים“
בחקיקה עוקפת בג"צ שיפצה עיריית תל-אביב את חוק העזר העירוני כך שייתיר לעברייני חוק שעות עבודה ומנוחה להמשיך לחלל את השבת. בעלי המרכולים מתריעים: ”מכריחים אותנו לחלל שבת“
מים רבים חלפו מאז בירקון, ותקוותיו של ביאליק לכינונה של שבת תרבותית ולאומית שתשמש "כסמל המזוקק והצרוף ביותר של הרעיון הסוציאלי ושוויון ערך האדם", נראות כיום כחלום רחוק. בשבוע שעבר אישרה מועצת עיריית תל אביב-יפו את התיקון לחוק העזר המתיר לכמות נרחבת (אם כי מוגבלת) של מרכולים וקיוסקים לפעול בשבת, וכן מסדיר את פעילותם של שלושה אזורי פנאי ותיירות לאורך החוף שבהם תותר פתיחתן של חנויות מסחריות נוספות.
ראש עיריית תל-אביב-יפו, רון חולדאי, הסביר בישיבת המועצה כי תל-אביב נדרשת להיות חלוצה בעניין זה, וכי התיקון החדש "מבטא יותר מכל את ה'רוח התל אביבית', הדואגת לקיום יום מנוחה בשבת כערך סוציאלי במדינת היהודים, לצד מתן השירות הנדרש למימוש החופש של כל אחת ואחד ליהנות מיום המנוחה בדרכו". אך "השירות הנדרש" שחולדאי מדבר עליו לא מגיע מהאוויר, וכדי שתושבי העיר יוכלו "לממש את החופש שלהם", ולקנות קוטג' וחלב מתי שבא להם, מישהו אחר נאלץ לעבוד ולהפסיד את יום החופש היחיד בשבוע שבו הוא יכול לבלות עם ילדיו.
"מאלצים את כולנו להיות עבדים שבעה ימים בשבוע", טוען קובי ברמר, יו"ר פורום המכולות והמינימרקטים. ברמר, בעל מכולת קטנה ברחוב שינקין, פתח לפני כשמונה שנים במאבק ציבורי נגד פתיחת חנויות בשבת. "עיריית תל אביב התחילה להתנכל לעסקים הקטנים. בהתחלה חייבו אותנו לסגור עד 19:00 בערב. אחר כך אסרו עלינו לשים שלטי פרסום. כל הזמן באו פקחים ונתנו לנו קנסות. בדיעבד הבנתי שיש הוראה של ראש העיר לסגור את העסקים הקטנים ולאפשר רק לעסקים הגדולים להישאר בתל אביב. היה ברור שהולכים להצר את צעדינו ולפגוע בנו".
הקש ששבר את גבו של ברמר היה כאשר הבין כי העירייה אינה עושה דבר כדי למנוע את פתיחתם בשבת של עסקים מתחרים אחרים ובעיקר סניפי רשתות המינימרקטים am:pm ו"טיב טעם" שהתפשטו רחבי העיר. על פי חוק העזר העירוני, פתיחה של חנויות מסחר אסורה בשבת (בשונה ממסעדות, בתי קולנוע ומוסדות תרבות), אך העירייה, כמדיניות, הסתפקה במתן קנסות אוטומטי מדי שבת בגובה של 660 ש"ח בלבד. עבור בעל מכולת פרטית מדובר בסכום לא מבוטל, אך הרשתות הגדולות ספגו את הקנסות בקלות ונהנו מרווחים נאים. רבים מבעלי העסקים הקטנים שלא עמדו בתחרות נאלצו לפתוח את חנותם בשבת ולהפסיד את יום המנוחה היחיד שלהם.
ברמר, שראה בתסכול כיצד לקוחותיו הקבועים עוברים בשבת למתחרים רק כדי להישאר אצלם גם בשאר ימי השבוע, דרש מהעירייה לפעול לסגירת העסקים שמפירים את החוק באופן קבוע. "אני קם כל יום בחמש בבוקר ועובד עד עשר בלילה, וגונבים אותי, גונבים לי את הפרנסה", טוען ברמר בכאב. "התחלנו את המאבק בתל-אביב אבל היום אנחנו נלחמים בכל הארץ. פונים אלי עסקים מכל הארץ, אומרים לי 'תעזור לנו, אנחנו לא רוצים לעבוד בשבת. אבל אם לא תהיה ברירה נהיה חייבים לפתוח'."
גם לאחר שעתירתו לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה (לא לפני שחויב בהוצאות חריגות בסך 70 אלף שקלים), ברמר לא ויתר, ויחד עם ששה בעלי מכולת נוספים והתאגדות הסוחרים והעצמאים הגיש ערעור לבג"ץ. ביוני האחרון קיבל בית המשפט העליון את הערעור, תוך שהוא מבקר בחריפות את עיריית תל-אביב שהפכה את חוק העזר לאות מתה. על פי השופטת, מרים נאור, "תכלית החוק לאור ערכיו הסוציאליים והדתיים של יום המנוחה, משמעה שבתי עסק אכן יהיו סגורים ביום המנוחה, ולא כי בתי עסק הרוצים לפתוח את דלתותיהם ביום השבת יוכלו לעשות זאת בתנאי שיהיו מוכנים לשלם את הקנס הכרוך בכך".
העירייה, כתבה נאור, המשיכה לגבות את הקנסות ולא טענה כי אין הצדקה לחוק העזר, אך במשך שנים לא ניסתה ואף לא שקלה להפעיל את האמצעים החוקיים הנוספים העומדים לרשותה לשם אכיפת החוק. "היעדר אכיפה אפקטיבית של החוק משמעו פגיעה קשה בשלטון החוק", הדגישה השופטת. לכך יש לצרף את העובדה שהטלת הקנסות נוחה לעירייה לנוכח הרווחים הנאים שהפיקה מהם מדי שבוע. על פי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם רק לאחרונה, מדובר בסכום של כ-10.7 מיליון ש"ח בשש השנים האחרונות.
השופט אליקים רובינשטיין כינה את המצב הקיים "ישרא-בלוף", והוסיף ותיאר באופן ציורי כיצד לקוחותיהם של הסוחרים הקטנים שמבקשים לעצמם יום מנוחה שבועי "אצים אל המרכול הפתוח, שהעירייה גובה ממנו את 'מס השבת' (שומו שמים) על-ידי הקנס השבועי, וישישו בני מעיה של העיריה על קיום חוק העזר כביכול. למרכולים הרי זה שבריר מהכנסתם, כאדווה קלה על פני המים, כמעט 'חוב אבוד'.. ובא למרכול גואל ולעירייה שלום על ישראל, ובינתיים דלת המכולת תינעל, והעיקר – השבת תיגעל".
העירייה נענתה להוראת בית המשפט לנסח את מדיניותה, והוציאה מתחת ידיה מסמך מעניין למדי. על פי המסמך, העירייה תעניק לבעלי העסקים שפעלו בשבת בטרם ניתן פסק הדין, ארכה של שנה לפעילותם ללא שתנקוט נגדם אמצעי אכיפה. עסק חדש לעומת זאת, "יזכה" לאכיפה חמורה בהרבה. בינתיים, כאמור, פעלה עיריית תל-אביב ותיקנה את חוק העזר עצמו, תוך שהיא מוכיחה פעם נוספת שבישראל כמו בישראל, הזמני הוא הקבוע. חשוב לציין כי לשם פרסומו הסופי של חוק העזר, שר הפנים נדרש להביע את הסכמתו תוך 60 יום מעת קבלת ההחלטה. השר גם רשאי לבטל את החוק ובתנאי שינמק את החלטתו. מלשכת השר, גדעון סער, נמסר כי טרם התקבלה החלטה בנידון.
"העירייה פשוט החליטה לתת פרס לעבריינים", אומר בכעס עו"ד דוד שוב, שייצג את בעלי המכולות בפרשה. "העבריין ששדד את בעלי המכולות מקבל פרס, ואילו הצדיק שעכשיו נשבר וחייב לעבוד בשבת בשביל הפרנסה לא יוכל לעשות זאת". על פי הערכות חברת המידע העסקי BDI, הכנסותיהן של רשתות המינימרקטים טיב טעם ו-am:pm מפעילותן העסקית בשבת מגיעות לסכום של כ-160 מיליון ש"ח בשנה.
העירייה שפרסמה רשימה של רחובות שבהם תותר הפעלת המרכולים (כולל קיוסקים) ואת כמות המרכולים שתותר בכל רחוב, הציגה את ההחלטה כהיתר לפתיחת מרכולים ברחובות הראשיים, שגובש לאחר חשיבה מסודרת בנושא. אך לדברי שוב, העירייה פשוט "צילמה" את המצב הקיים והתירה לכל מי שפתח עד כה את העסק שלו בניגוד לחוק להמשיך במעשיו. "אחת ממושכלות היסוד המשפטיים היא שלא ניתן לחוקק חוק פרסונלי, אך זה בדיוק מה שעשתה עיריית תל אביב. הרי מדוע היא התירה לפתוח שבעים מרכולים ברחוב אבן גבירול? כי זהו מספר החנויות שפתוחות שם כיום. מדוע היא התירה פתיחה של חנות אחת ברחוב מזא"ה שהוא רחוב זעיר? כי יש שם סניף של טיב טעם".
ואכן, על פי דיווחי העירייה, עד לתיקון חוק העזר פעלו בעיר כ-220 מרכולים בניגוד לחוק. באופן שאינו מפתיע, מספר המרכולים המופיעים כעת ברשימה הוא 230. "הגודל המרבי שקבעה העירייה - 800 מ"ר - נועד גם הוא לכסות את מרבית המרכולים שכבר פתוחים עתה בשבת", מסביר שוב. "האבסורד הוא שבגלל שמדובר בחוק 'מוזמן' הכניסו חריג שמאפשר לראש העיר לאשר מתחמים חריגים בגודלם. למה? כי ברמת החייל יש סניף של טיב טעם בגודל 5,000 מ"ר".
החשש שקבלת העתירה תלחץ את עיריית תל-אביב אל הקיר ותוביל דווקא לשינויו של החוק ולהתרת המסחר בשבת, התממש, אך עו"ד שוב אינו מודאג ומכין בימים אלו את העתירה הבאה לבג"ץ. "מזמן לא הייתי רגוע כפי שאני רגוע לגבי ההחלטה האומללה, המטומטמת והבלתי-חוקית שניתנה על ידי העירייה. להחלטה הזו אין זכות קיום".
על פי שוב, חוק עזר שהוא במעמד של תקנה, אינו יכול לסתור חקיקה ראשית של הכנסת, וכאן חוק העזר סותר באופן מובהק את חוק שעות עבודה ומנוחה שלפיו אסור לבעל עסק להעסיק יהודים בשבת ללא היתר מיוחד. הסבירות שכל החנויות שאושרו יוכלו להעסיק בשבת אך ורק לא יהודים נמוכה מאוד, אך גם אם תיאורטית הדבר אפשרי, על פי סעיף 9א(א) לחוק "אסור לסוחר לסחור בחנותו בשבת". פתיחת חנות מסחרית בבעלות יהודי אסורה בשבת. חד וחלק. החוק מתיר ללא יהודי לעשות כן רק בעיר או בשכונה שרבע מתושביהם אינם יהודים. האיסור אינו כולל בתי קפה, בתי קולנוע ומוסדות תרבות.
ומה עם מרכזי הקניות שפתוחים בשבת כגון ביל"ו סנטר, חוצות שפיים ומרכזי ביג למיניהם?
"כל מה שהולך שם הוא בלתי חוקי לחלוטין, לפחות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה".
במשרד הכלכלה, בראשותו של השר נפתלי בנט, נותנים דווקא פרשנות אחרת לחוק. בתגובתו מציין המשרד כי חוק העזר טרם זכה להתייחסות שר הפנים וכתוצאה מכך טרם הובא לידיעת משרד הכלכלה, אך "לגופו של עניין ובאופן כללי, מבלי להידרש לנוסח של חוק עזר זה או אחר, אין לראות סתירה בין חוק עזר המתיר פתיחת עסקים במנוחה השבועית לבין חוק שעות עבודה ומנוחה על הוראותיו השונות, שכן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו אוסר על הפעלת עסק בשבת באמצעות עובדים שמנוחתם השבועית אינה נופלת ביום השבת. מכאן שרשאי בעל עסק שמותר לו לפתוח את עסקו בשבת לפי חוקי עזר להעסיק ביום השבת עובד שיום המנוחה השבועי שלו נופל ביום אחר. חוקי העזר עוסקים בשאלה אם לפתוח עסק בשבת, ואילו חוק שעות עבודה ומנוחה עוסק בשאלה איך לעשות זאת (קרי באמצעות מי) במקום שמותר".
כיום אוכפים פקחי משרד התמ"ת העסקה אסורה בשבת בלבד, כאשר במהלך השנים האחרונות הוטלו 1,156 קנסות מנהליים בסכום של כ-20 מיליון שקלים על מעסיקים. אך פרשנות צרה זו מתעלמת מבעלי העסקים הקטנים שאינם מסוגלים להעסיק עובדים נוספים, וגם אינם רשאים לעבוד בעצמם בבית העסק. בית המשפט העליון טרם דן בסוגיה זו, אם כי לאורך השנים הושמעו אמירות שלפיהן מניעת תחרות בלתי הוגנת בין עסקים קטנים לרשתות ענק היא בין תכליות החוק, וכי העיסוק במסחר דרך שגרה נופל בגדר האיסור הכללי של עבודה בשבת, ולא בגדר החריג לו.
שוב, שמתגורר בתל אביב, במרחק יריקה לדבריו משבע חנויות AM:PM וטיב טעם שפתוחות בשבת, מנסה להצניע את עובדת היותו אדם דתי שומר מצוות, שכן לטענתו כלל לא מדובר בסוגיה דתית אלא בסוגיה חברתית. "רוב הציבור לא מבין שיש בחוק הפרדה מוחלטת בין בתי קולנוע, מסעדות ומוסדות תרבות, לבתי מסחר. החוק מתיר את כל מה שקשור לחיי הנפש, וזה בסדר גמור, אבל כשמגיעים למסחר פרופר צריך לזכור שגם העובדים רוצים לבלות יום אחד עם המשפחה שלהם. אין פה אלמנט של כפייה דתית".
שוב מתקומם באופן מיוחד על דרישתו של חולדאי למשמעת קואליציונית. "מדובר בסוגיה ערכית. ברור שרוב החלשים בחברה מתנגדים לתיקון, וברור שהוא עוזר לטייקונים בלבד. מי שיכול לפתוח בשבת אלו רק רשתות שיכולות להעסיק בשכר מינימום בשבת. הוא פשוט כפה משמעת קואליציונית נגד החלשים".
מעבר לכך, טוען שוב, יש דרך שבה מבצעים שינויים ותיקונים בחוק קיים. כמו שבכנסת מקימים ועדה ומזמנים את הגורמים הרלוונטיים, כך היה ראוי שתעשה העירייה. "אנחנו התחננו שישמעו אותנו, שיבינו מהן ההשלכות על הפרנסה של בעלי המכולות, אך העירייה סירבה לכך במפורש".
ד"ר מאיר בוזגלו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית שכתב ספרים העוסקים בשאיבת תוכן וערך מתוך הזהות היהודית המסורתית, מסכים שמדובר בנושא שאסור שייסגר בחדרי חדרים, ומתכוון להצטרף לעתירה המתגבשת נגד חוק העזר החדש. "זהו עניין לדיון ציבורי ולבדיקה מעמיקה. יש פה אמירה תרבותית חשובה", הוא אומר.
בוזגלו אינו תומך באיסור גורף, אך טוען שהיה צריך לקבוע את ההסדר בדרך אחרת, פומבית ושקופה יותר. "מן הסתם צריך שיהיו כמה מקומות פתוחים אבל
גם אמנת גביזון-מדן, שניסתה ליצור הסכם מסגרת חדש לחיים משותפים של דתיים וחילוניים בחברה הישראלית, הציעה כי משרדי ממשלה, מפעלי תעשיה, בנקים ומוסדות מסחר יהיו סגורים בשבת, אך במקביל לא ייאסר על מסעדות ובתי בילוי לפעול בשבת, בהקפדה על גבולות מסוימים של מיקום ורעש. האמנה הציעה גם לאפשר תחבורה ציבורית בצורה מוגבלת ומופחתת, וכך גם תחנות דלק, בתי מרקחת וגם חנויות מכולת קטנות שיפעלו על בסיס רישיון. פרופ' רות גביזון ביקשה להעניק לייחודה של השבת ביטוי בולט ומשמעותי בפרהסיה הציבורית ומצאה בהגבלות שקיבלה על עצמה טעמים תרבותיים. הרב יעקב מדן מצדו הסביר כי לא ניתן לבטל את הערך של כיבוד חופש הפרט לנהוג על פי דרכו ואמונתו בשבת, אך לעומת זאת אינטרסים כלכליים של גופים מסחריים יידחו מפני השבת.
בדבריו בישיבת העירייה הזהיר חולדאי מפני הפיכת הנושא למלחמת דת. "כולנו יהודים, וליהדות מאז ומעולם יש פנים רבות. אני יהודי גאה, שמבלה בצורה שונה מיהודים אחרים את השבת כיום המנוחה שלי. תפקידנו לאפשר לכולם לחיות בכבוד ובגאווה מבלי שמישהו לוקח בעלות ואומר לנו שהמעשה שלנו לטובת כלל הציבור אינו יהודי". מילים יפות. אולי יפות מדי. שכן מהי תרבות הבילוי שעליה מגן חולדאי בגאווה כה גדולה? בסופו של דבר מדובר בתרבות הצריכה שעליה מבוססת הכלכלה המודרנית. האם זה אומר שיש לקבל אותה בזרועות פתוחות אל המרחב הציבורי גם בשבת? האם אותה תרבות פנאי, המונעת בעיקרה מאינטרסים כלכליים של בעלי הון, מצדיקה את הפגיעה בבעלי העסקים הקטנים ובשכירים שנאלצים לעבוד ביום המנוחה הכללי של רוב הציבור?
חולדאי מתהדר בהיותו ממשיך דרכו של ראש עיריית תל אביב הראשון, מאיר דיזנגוף, שהכריע בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בעד קיום אירועי תרבות ופתיחת בתי קפה וחופי הרחצה בשבת. אלא שבפסק הדין עצמו מצוטט דיזנגוף גם כמי שאמר ש"אסור לחלל שבת בפרהסיה. לכל עם ועם יש מסורת של השקפות, אמונות, מנהגים – השומרת עליו, זהו צביונו של עם הנותן לו קיום... זקוקה היא העיר לחותם יהודי מיוחד". ובמקום אחר: "צפויה סכנה שעיר מחמדנו תיהפך לעיר רוכלת וסוחרת ככל הערים במזרח, ולא יישאר בה זכר לרוח מייסדיה אשר כל מגמתם הייתה ליצור מרכז יהודי אנושי תרבותי...".
דיזנגוף מן הסתם לא העלה בדעתו שדווקא הוא, מכל האנשים, ישמש כמקור ההשראה לאותה סכנה שמפניה התריע.
הכתבה פורסמה במוסף "צדק" מבית "מקור ראשון"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
