ווינדוס: הזוג החזק בתקשורת החרדית יוצא לדרך חדשה
דוד ושרי רוטנברג נזרקו מ“בחדרי חרדים“ - רק כדי לשנות שוב את מפת התקשורת המגזרית באתר חדשות חדש. ראיון מיוחד עם מייסדי אתר האינטרנט החרדי החדש - ”חרדים 10“
זהו חדר סגור שהאינטרנט בו זמין רק בין ארבעת כתליו, ללא יכולת זליגה אל תוך הבית החרדי למהדרין. השניים, חב"דניק וליטאית שאלו נישואיהם השניים, הם ה"פאוור קאפל" של האינטרנט החרדי. דוד הקים בשנת 2002 את פורום ‘בחדרי חרדים', הזירה הראשונה באינטרנט שאפשרה שיח חרדי. הפורום הביא את הציבור החרדי לאינטרנט ולראשונה נתן לו במה לנהל דיונים בנושאים הקרובים ללבו ובשפה שלו, להעלות חדשות מגזריות ולמתוח ביקורת על אישי הציבור של המגזר. שרי היא עיתונאית ותיקה במגזר, ששימשה בשנים האחרונות ככתבת הפוליטית של האתר, תפקיד לא מובן מאליו כלל כשמדובר באשה ליטאית חרדית. יחד הם מנסים לעשות עיתונות מגזרית אחרת, חפה מאינטרסים ומלחצים, ולהיות אקטואליים במגזר שהחדשות בו רצות הכי מהר, מימי ה"מקווה נייעס" ועד לקבוצות הוואטסאפ המגזריות.
אתר ‘חרדים 10' יצא לדרך בעקבות עזיבת הזוג רוטנברג את ‘בחדרי חרדים' בשל מחלוקת עם הבעלים החדש. הכול החל באוגוסט שעבר, כשהפרסומאי מאיר גל מפרסום ‘גל אורן BSD' רכש את ‘בחדרי חרדים'. “ברכישה של האתר יש גם תחושת שליחות כבדה מאוד", אמר גל בעת הרכישה, “במיוחד בתקופה שבה יש מערכת יחסים מורכבת בין הציבור החרדי לחברה החילונית ולממשלה כמעט בכל אחד מתחומי החיים. במובן הזה, יעמדו לנגד עינינו שני דברים: האמת המוחלטת ואין בלתה, והגולשים שלנו, מתוך הבנה שהם חרדים ואנחנו השופר שלהם". אלא שכמעט מן ההתחלה נוצרו מחלוקות עזות בין בני הזוג רוטנברג ובין גל, והדבר הוביל לפיצוץ ועזיבת השניים. שרי, למשל, הביעה תרעומת כשנאלצה לדבר בפאנל מצולם באתר כשפניה אינן מופיעות על המסך. בהמשך התלוננו בני הזוג על התערבות הבעלים בתכנים ועל הניסיון שלו להשפיע על סיקורם.
מהר מאוד הגיעו הדברים לדיון בבית הדין לעבודה. שרי פוטרה מן האתר לאחר שבשיחה עם כתבים אחרים באתר השמיצה את הבעלים, וטענה כי יובילו את הכותבים לחדרי חקירות. בית הדין קבע כי פיטוריה חוקיים. השניים שקלו את צעדיהם בעולם האינטרנט, וכשהגיעה הצעה למימון של אתר חרדי חדש הם לא היססו. כל הניסיונות לחלץ מהם מי עומד מאחורי מימון האתר החדש נתקלים בסירוב מוחלט.
‘חרדים 10' קיבל את שמו מהכינוי המיתלוגי שמזוהה עם דוד רוטברג כעיתונאי: “דוד10". בשבועות האחרונים העלו באתר קמפיין אינטנסיבי בפייסבוק, ובו מצולמים “סלבס" חרדים במגזר כשהם מחזיקים שלט ועליו כתוב: “גם אני חושב שהחרדים 10". על צוות האתר נמנים כתב ערוץ 1 לענייני חרדים איציק הלפרין, שרי רוטנברג והכתב הפוליטי נחמן וייס, ועל מדור הדעות הופקד אליעזר היון, שישמש גם ככתב באתר. והם מבטיחים: נימנע מסיקור לא הוגן ומכותרות מנופחות וסנסציוניות.
במה שונה האתר החדש מאתרים חרדיים דומים?
דוד: “האתר שלנו לא יזלזל באינטליגנציה של הקוראים ולא יגיד להם מה לחשוב. הוא יביא איכות של עיתונים עם עומק ומחשבה, ולא ידיעות יח"צ שמשמשות שופר לגוף או אדם כזה או אחר. פעם, כשלמישהו היה סקופ, הוא היה רץ מיד ומעלה אותו בפורום עם תמונה, והיו לנו כך לא מעט סקופים רציניים. פייסבוק לא הצליח בציבור החרדי, אבל קבוצות הוואטסאפ תפסו מאוד. היום יש עשרות קבוצות של סקופים, שמריצות תמונות ומידע. בפורום את צריכה להיות ליד מחשב, להתחבר. בוואטסאפ המידע הוא מיידי. היום כבר יש טלפונים כשרים שאין להם גישה לגלישה באתרים אבל יש להם וואטסאפ. ברגע שלכל הציבור יהיה וואטסאפ הפורום ייכחד. פעם הלכו למקווה לשמוע חדשות, אחר כך הגיע הטלפון ואז הפורום, אבל היום הציבור החרדי נמצא בוואטסאפ".
הטלפונים והודעות הברכה לא מפסיקים לזרום אל השניים שמקווים, ממשרדם הצנוע במודיעין עלית לחולל מהפיכה בעולם החדשות החרדי. "אינטרנט לעולם לא יקבל כשרות רבנית. כי אסור לגלוש באינטרנט, ככה אנחנו גם מחנכים את ילדינו. אבל אם כבר גולשים, חשוב לזכות בתכנים הולמים", הם אומרים.
את מהפכת האינטרנט במגזר הוביל דוד רוטנברג ב־2002, עיתונאי חרדי שכתב במשך שנים בבמות חרדיות שונות. כשהיה בן שלושים לקה בווירוס נדיר, שאחת מהשלכותיו הייתה אובדן שמיעה הדרגתי. הוא ידע שלאורך זמן לא יוכל להמשיך לראיין, לשמוע ולכתוב את הדברים, ולכן ביקש להקים פלטפורמה שתיתן לו תעסוקה בלי צורך בשמיעה.
באתר ‘היידפארק' נפתחו אז בכל יום פורומים חדשים בכל נושא שבעולם. “בכל פורום היו כמה חרדים שניסו להשמיע את קולם בסוגיות בוערות, ותמיד היו דוחקים אותם החוצה", משחזר דוד. “האינטרנט הישראלי היה אז בתחילת הדרך, אבל היו כבר חרדים שהייתה
הוא צירף לפורום קבוצת חברים, אלו הביאו את חבריהם ובהדרגה גדל הפורום עד שהכיל מאות משתמשים מכל גווני הקשת הדתית והחרדית (מחובשי כיפות סרוגות, דרך חרדים ליטאים ועד חסידי סאטמר אנטי־ציונים). דוד, בן 49, הקפיד על גישה ליברלית יחסית. בכל יום נפתחו בפורום אשכולות דיון סוערים בנושאים שונים, מגיוס לצה"ל ומנהגי אדמו"רים ועד רכילות על סלב חרדי ואשכול משניות לעילוי נשמת אילן רמון. קיומו של הפורום הופץ מאוזן לאוזן וממייל למייל. מדי יום נוספו לפורום עוד ועוד כותבים. היה זה טרם ימי הפייסבוק, וגם הבלוגוספרה (קהילת בלוגים הנוצרת על ידי קישורים והפניות לבלוגים אחרים) לא הייתה מפותחת: זו הייתה ההזדמנות הראשונה של החרדים לבוא ולהביע את עמדתם בלי חשש.
“קחי אפילו את נושא הצרכנות. בעיתונים ‘המודיע' ו'יתד נאמן' יש עמודים שמוקדשים לתלונות. תמיד על מכתב תלונה נגד חברה יהיה חתום השם בראשי תיבות", אומר דוד. “ואני שואל, מה הסיפור של ח"ע? למה הוא לא חותם בשמו? וגם אם אדם טרח וכתב מכתב למערכת, לא בטוח שהוא ייכנס. אם הוא מתלונן על חברת החשמל, וחברת החשמל פרסמה באותו שבוע מודעה גדולה, אין שום סיכוי שיפרסמו את התלונה". ואכן, ב'בחדרי חרדים' פורסמו באופן חופשי תלונות נגד חברות שונות. כשאנשי יחסי הציבור של הגוף המושמץ פנו לדוד בבקשה להסיר את התלונה ואיימו עליו בתביעה הוא סירב, והסכים רק אם המתלונן יגיע להבנה עם החברה.
השפעה לא מעטה הייתה לפורום גם על הפוליטיקה החרדית. “עד הקמת הפורום, הפוליטיקאים החרדים עשו מה שרצו", אומר דוד. “פתאום הם ידעו שכל מעשה שלהם מדווח למחרת בפורום. הפורום שימש בימה ערה לדיונים על פוליטיקה ארצית ומוניציפלית".
כניסתו של הפורום לרשת חוללה שינוי בחברה החרדית מבחינה תקשורתית. “הקמת ‘בחדרי חרדים' הייתה אחד הגורמים הבולטים שאתגרו את ההנהגה החרדית וסימנו את המעבר אל הדור השלישי של החרדיות הישראלית", מסביר ד"ר חיים זיכרמן, מרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומחבר הספר “שחור כחול-לבן" על השינויים העוברים על החברה החרדית. “לראשונה מאז ומעולם נסדקה התבנית ההנהגתית של ‘הרועה והעדר', וניתנה בימה ציבורית ומרכזית לדעותיהם של הפרטים. מאחורי מסך האנונימיות אי אפשר להבחין בין גבר לאישה, בין נשוא פנים לפשוט העם. שרשרת הדעות יצרה פסיפס מרתק וצבעוני, רחוק מאוד מתבניות החשיבה הקלסיות", הוא מתאר. “זירת הפורומים החרדית הציפה את הפלורליזם החרדי, וזה היה סוד קסמה. היו לכך גם מחירים כבדים, שכן לא חסרו בה לשונות רעות, חיסולי חשבונות וליצנות, אך הדור השלישי של החרדיות הישראלית הפך לבוגר ולדמוקרטי יותר, אך גם לספקן ולציני".
בתחילת דרכו של הפורום כתבו בו גם לא מעט חילונים, שניהלו ויכוחים אידאולוגיים עם הכותבים החרדים. אלה ניצלו את הבמה לפרוק את כל תסכוליהם על העולם החילוני, והחילונים עזבו עם הזמן. גם נשים שכתבו בפורום לא התמידו - אחת הסיבות הייתה הבהלה מהתוקפנות של הכותבים הגברים.
שני מקרים גרמו לדוד להבין את כוחו של הפורום. הראשון היה כשבאחד מהעיתונים עשו סקר בין חברי הכנסת ושאלו מהם אתרי האינטרנט החביבים עליהם. חבר הכנסת יוסף פריצקי, איש שינוי, ענה שהוא פותח את הבוקר עם ‘בחדרי חרדים'. “אז בעצם הבנתי שהאתר פורץ את גבולות המגזר", אומר דוד. האירוע השני היה כשבישיבת מועצת העיר ירושלים נאם אחד הנוכחים ובמקום להשתמש בביטוי ‘בחדרי חדרים' אמר בטעות ‘בחדרי חרדים', וכל הנוכחים פרצו בצחוק. כולם הבינו שכל מי שהאזין לנאום גולש באתר. דוד, שהתפרנס עדיין כעורך בעיתונות החרדית, הבין שיש לו מוצר ייחודי ביד.
כמו כל בחורה חרדית-ליטאית טובה, גם שרי רוטנברג, בת 46, החלה את דרכה המקצועית בתור מורה בבית הספר החרדי בית יעקב. אחרי כמה שנים, כשהבינה שלא תזכה לראות פרנסה טובה ממקצוע ההוראה, עברה ללמוד תכנות. בשנת 1995 סיימה את הקורס, וביקשו ממנה להדריך את התלמידים הבאים בבית הספר. כשעבדה במקום שכנעה את הבעלים להקים בית ספר דומה, לנשים בלבד, בבני ברק. בשנת 2000, כשנולד בנה הקטן, עברה עם משפחתה למודיעין עלית והחליטה לפתוח בית ספר משלה בבית: בבוקר לימדה בנות ובשעות הערב קיימה לימודים לגברים על ידי מרצים. שרי פתחה קורס ועוד קורס, ואף שכרה מבנה וצוות מורים. במשך חמש שנים העתיד נראה ורוד. אך ביום אחד הכל נגמר: שיטפון הציף רחוב שלם בעיר, ומזרם המים נפגע גם העסק של שרי, ששכן במרתף אחד הבניינים ברחוב. המחשבים, הריהוט וספרי הלימוד נרטבו בלי יכולת לשקם. עשרות אלפי השקלים שהשקיעה בעסק ירדו לטמיון.
התלמידות, החברות והילדים התחננו בפניה שלא תגיע למקום, פחדו שלא תצליח לשאת את המראה, אבל היא התעקשה לבוא ולהסתכל למציאות בעיניים. “הכול היה מלא מים, מהרצפה עד לתקרה, הכול היה הרוס. התלמידות עמדו ובכו. לא היה מה להציל. אבל עבדתי על עצמי ואמרתי שכל עוד הילדים בריאים וניזוקתי רק ברכוש ולא בגוף, אקבל את המצב באהבה. היה קשה ולא פשוט, אלוהים נתן לי מכה, סגר לי דלת, אבל בעקבות זה נפתח לי חלון ענק", היא נזכרת.
באותו יום התחילה למעשה קריירת העיתונות שלה. תחת שם העת “שרה גל" היא פרסמה כתבות מגזין במקומונים חרדים, עברה למגזין ‘משפחה', ומשם לשבועון ‘בקהילה'. בשנת 2007, במקביל לקריירה החדשה והצומחת, התגרשה מבעלה.
העבודה כעיתונאית זימנה לה את בעלה השני, דוד, שגם לו היו אלה הנישואים השניים. למי שאינו מצוי בנבכי החברה החרדית נסביר שהסיכוי שחב"דניק וליטאית יתחתנו זהה לסיכוי ששמן ומים יתערבבו. כשאחד העובדים בעיתון ‘בקהילה' הציע לה להיפגש עם דוד היא כמעט טרקה את הטלפון. רק מפאת כבודו ענתה לו באדיבות ואמרה שתשקול את הנושא ותתייעץ עם משפחתה. “בהתחלה הם פסלו אותו על הסף. רק אחד כך, כשהשדכן שכנע אותי שהוא משתייך לזרם המתון של חב"ד, שהוא לא משיחיסט ושיש לו המון חברים ליטאים. ישבתי עם שלושת הבנים שלי ועשינו חשבון שבשידוך שני אי אפשר לברור", היא מספרת.
שרי התייעצה עם רבנים שעודדו אותה לפתח את הקשר, ובתוך זמן קצר הודיעו השניים על אירוסיהם. “בענייני השקפה אנחנו שני קווים מקבילים שלא יפגשו לעולם", היא אומרת. “הילדים שלי לומדים בישיבות ליטאיות ושני הילדים שלו לומדים בקראון־הייטס בניו־יורק, במעוז של חב"ד. אין לנו ילד משותף כך שאנחנו לא צריכים להתלבט על חינוך. הוא מתפלל בנוסח שלו ואני בנוסח שלי, וכל אחד מכבד את המנהגים של האחר".
מלבד הפערים בהשקפה חששה שרי גם ממגבלת השמיעה של דוד. כשהתייעצה עם רב הוא שאל אותה, “אותך הוא מבין?" כשענתה “כן" הורה לה להמשיך את הקשר. “עם הזמן למדתי להסתדר עם חוסר השמיעה של דוד. יש לו הרבה מידות טובות שמכפרות על זה", מודה שרי.
מאז נישואיהם ב־2008 שרי משמשת כאוזניים של דוד וכמזכירה שלו. היא מגיעה לפגישות עבודה (“גם כשזה ממש לא מעניין אותי") ובפעמים אחרות הוא מקליט את הפגישות והיא מתמללת בבית. “אני מרגישה שזו שליחות שאלוהים נתן לי בחיים, ואני עושה את זה בשמחה", היא אומרת. דוד, מצדו, לא נותן למגבלה שלו להפוך אותו למסכן. גם כשהרופא בישר לו ששמיעתו תלך ותידרדר עד לאובדן מוחלט, הוא לא איבד את האופטימיות. “כשהרופא אמר את מה שאמר לא יצאתי ורקדתי ברחובות", הוא אומר, “אבל גם לא התאבלתי. חירשות היא לא עיוורון, ואני עדיין חי ובריא. אתה גם לא חושב על זה שממחר בבוקר תפסיק לשמוע, אלא מחכה למשהו איטי יותר. כמו חבל שמורכב ממיליון חוטים דקים, ובכל יום חותכים חוט אחד, עד שהחבל נפרם לגמרי".
ככל שהשמיעה הידרדרה הוא קנה מכשירי שמיעה משוכללים יותר ויותר, עד שלפני כחמש שנים איבד את השמיעה באופן סופי. כיום הוא קורא שפתיים ומתקשר עם העולם באמצעים אלקטרוניים. “בסופו של דבר רוב האנשים היום לא רוצים לדבר בטלפון. וואטסאפ הוא צורת התקשרות מקובלת. חבל לי מאוד שאני לא יכול לשמוע את הזמרים שאהבתי, אבל בכל דבר יש גם יתרון - הנכדים יכולים להרעיש בכל הבית וזה לא יפריע לי, וכשכולם סותמים אוזניים בחתונה - לי המוזיקה לא מפריעה בכלל", הוא מוסיף בהומור.
“לא משנה מה יקרה", אומרת שרי, “דוד תמיד מסתכל על הדברים הטובים ולא על הרע. אופטימסט חסר תקנה".
קפיצת המדרגה של אתר ‘בחדרי חרדים' אירעה בשנת 2005, כשנקנה בידי בעלי אתר ‘חבר'ה', שיזמו הקמת אתר חדשות חרדי. במקביל המשיך “דוד10" לנהל בהתנדבות את הפורום ולהתפרנס מעריכה בעיתונות הכתובה. ב-2007 קפץ האתר קפיצה נוספת כשנרכש בידי חברת ‘גלובל נטוורקס' בבעלות גיא כהן. דוד מונה אז לעורך באתר, ובפעם הראשונה ראה כסף בעקבות המיזם שהקים. מהר מאוד הפך המיזם לאתר החדשות החרדי המוביל. עם הזמן נפתחו אתרים נוספים, ובהם ‘לדעת' ו'כיכר השבת', אך ‘בחדרי חרדים' גרף תמיד את מרב הכניסות.
להקמת הפלטפורמה הייתה השפעה גם על העיתונות החרדית. “בישיבות המערכת של העיתונים החרדיים היו פותחים את האתר כדי לקבל רעיונות", מספר דוד. “האתר רוקן מתוכן את עמודי החדשות של העיתונים. אין להם מה לספר אחרי שהחדשות מתפרסמות באופן מיידי באתר. מה שקרה הוא שאנשים התחילו פשוט להעמיק יותר, לעשות כתבות רחבות יותר, כתבות תחקיר, לא אייטמים חדשותיים. הם הבינו שבזה אין להם סיכוי. בעבר העיתונים היו שמרנים יותר, היום הגדר זזה".
עם הזמן הצטרפה בת הזוג שרי ל'בחדרי חרדים' ככתבת פוליטית, בשם העט “שרי רוט". המעבר מן העיתונות החרדית המודפסת לאתר לא היה פשוט. לפורום, למשל תמיד התנגדה. “התופעה של אנשים שבעילום שם כותבים זה נגד זה פסולה בעיניי. אני לא רואה לזה שום צידוק הלכתי, אלא אם כן יש שם משגיח שיושב 24 שעות סביב השעון ומוריד אשכולות בעייתים. אני תמיד אומרת שהפורום הוא הנדוניה הכי גרועה שדוד הביא איתו לנישואים", אומרת שרי.
אל העולם הפוליטי, לעומת זאת, היה לה קל יותר להתחבר. “תמיד אהבתי את התחום הפוליטי ונמשכתי אליו. בתקשורת החרדית לא היה לי סיכוי. שם נשים הן לכל היותר כתבות מגזין". ולא היה לה קל: לישיבות הסיעה של יהדות התורה היא לא נכנסה, ובש"ס עמדה בצד בעזרת נשים שאלתרה לעצמה. עם זאת היא הצליחה לפלס לה דרך ייחודית ולהגיע לחומרים מעניינים ויחודיים.
לדבריה, תמיד הקפידה על סיקור הוגן. פעם הגיעה אל בית הרב עובדיה יוסף ז"ל וביקשה ברכה. “סיפרתי לרב שההורים שלי תמיד חינכו אותי ליושר. אבא שלי היה מנהל תלמוד תורה שסירב לעסוק בכספים. הוא שכר מנהל חשבונות כדי שיקבל את כל התשלומים וינהל את הכספים. היושר והאמת היו הדברים הכי חשובים שגדלתי עליהם, והנה הגעתי למקצוע מלא בתככים ושקרים. פחדתי שבשלב מסוים זה ידבק בי. באתי לבקש ברכה, והוא הבטיח לי שזה לא יקרה. אני שמחה לראות שהברכה שלו מתקיימת".
את גרה בסביבה אולטרה-חרדית. מה התגובות שאת מקבלת כשאת מספרת על המקצוע שלך?
“הייתי מעדיפה להגיד שאני עובדת ב'יתד נאמן', אבל זו השליחות שלי. אני מגיעה לפעמים לחתונה או להבדיל לניחום אבלים, ויושבות שם נשים מבוגרות, ולכי תגידי להן שאת עובדת באינטרנט. בדרך כלל זה דורש ממני לתת נאום הסבר של רבע שעה, אבל בסוף הן מבינות".
נדמה שהרבנים, בלית ברירה, השלימו עם קיומם של אתרי אינטרנט חרדיים. חלקם אף דואגים לשלוח ידיעות על עצמם לאתרים, בחזקת “אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם". מדי פעם מתפרסמים בריכוזים החרדיים פשקווילים נגד אתר זה או אחר, אך אלו לא הביאו לשינוי בגזרה. יוצאת דופן הייתה מתקפת בכירי הרבנים ב־2009, כשיצא “קול קורא" נגד האינטרנט החרדי ובעקבותיו נסגרו חלק מהאתרים. שני העורכים הראשיים של ‘בחדרי חרדים', דוד רוטנברג ודב פוברסקי, התפטרו ובמקומם מונה עורך אנונימי. חצי שנה אחר כך הושג הסכם עם הרבנים להמשך פעילות אתר החדשות בפיקוח, ורוטנברג ופוברסקי חזרו לתפקידיהם.
באפריל 2012 עלה האתר לכותרות בהקשר שלילי: בכירים בהנהלת האתר, ובראשם המנכ"ל דאז גיא כהן, נעצרו בחשד לסחיטה באיומים של מיליוני שקלים מרבנים, חצרות, אישי ציבור ואנשי עסקים, בעיקר מתוך המגזר החרדי. לפי החשד דרשו אנשי האתר מאישים שונים תשלום שנע בין אלפי שקלים למאות אלפי שקלים, בתמורה להסרה או מניעה של פרסומים שליליים ולחלופין הפצת פרסום חיובי עליהם באתר. תמורת התשלום הם גם התחייבו להסיר טוקבקים שליליים שנכתבו על הגופים בפורומים שמתקיימים באתר. חלק מהטוקבקים נכתבו בידי אנשי האתר עצמם, לצורך הסחיטה.
בין הנחקרים בפרשה נקראו למסור עדות גם בני הזוג רוטנברג, אך הם שוחררו לביתם עוד באותו היום. לדברי דוד הוא מעולם לא ידע על האיומים המופנים כלפי אישים מסוימים. הוא הודה שקיבל מעת לעת הוראות מפורשות “להוריד כתבות", אך כאשר שאל למה תירצו זאת באוזניו בטענה של קשרים חברתיים. הפרשה עדיין נידונה בבית המשפט.
“דוד הוא לא אדם חומרי", מספרת בת הזוג שרי. “אין לו מושג איפה נמצא סניף הבנק שלו. אני דואגת לשים מדי פעם שטר של 200 שקלים בארנק שלו, ובזה מסתיימת ההבנה שלו בכסף. הוא הקים את הפורום כשראה את השחיתות בעולם התקשורת החרדית, כשמי שרוצה קונה לעצמו אייטמים מתחנפים. לא מקובל עליו שאדם עני שיש לו מה לומר לא יקבל את הבמה שלו, כי אין לו כסף. כמה שבועות אחרי החתונה דפק אצלנו בדלת מישהו ושוחח עם דוד, ופתאום אני שומעת צעקה ממקום מושבי בחדר השני. קמתי בדאגה, והתברר שאותו אדם ניסה פשוט לשחד את דוד והוא סירב". שליח אחר שהגיע בשם פוליטיקאי נזרק גם הוא מהבית, לדבריה.
באירוע אחר, חמור יותר, קבע אדם פגישה עם שרי, מחוץ לביתה. כשהגיעה המתינה לה על השולחן חבילת שטרות, במטרה שתדאג לפרסום לגוף מסוים שהאיש ייצג. “מובן שסירבתי מיד", אומרת שרי. “ואותו אדם אמר לי, ‘ידעתי שאי אפשר לשחד את דוד, אבל לא חשבתי שגם את. מה, את לא צריכה לחתן ילדים?' עניתי לו שדווקא מכיוון שאני צריכה לחתן ילדים, לא אקח את הכסף. אני רוצה לחתן ילדים עם איכות ועם אמא ישרה. מדי פעם, כשאני רואה את הספה בבית שקרועה בצד ואת המקומות שצריכים שיפוץ, אני יודעת שבקלות יכולתי לשפץ אותם, אבל אין לי הרהור חרטה ולו לרגע".
מה שאתם בעצם אומרים הוא ששוק העיתונות החרדי בנוי על “תן וקח".
דוד: “זה לא עובד ככה. אף פעם לא תמציאי אקדח מעשן, אבל יש דברים שלא צריך בהם אינטליגנציה של עורך. אם כותב כלשהו מכסח מישהו ואחרי שבוע מלטף אותו בצמר גפן, אז באמצע משהו עשה את דרכו משם לכאן.
“לעיתונות החרדית יש צורת עבודה ייחודית. קחי את סיפור ‘הולילנד', שהתפרסם השבוע. בעיתונות הכללית הופיעו עשרה אנשים שהורשעו. בעיתונות החרדית ארבעה ‘הלכו לאיבוד'. בשום מקום אחר לא הייתה עוברת צנזורה כזאת, רק כי מדובר בחרדים. ‘חדרי חרדים' ניסה לשנות את השיטה הזאת, כשערכתי את האתר וכשניהלתי את הפורום. על הפרשה שנמצאת עדיין בחקירה אני לא רוצה לדבר".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
