לאכול, להתפלל, לאכול: לדתיים יותר קשה לעשות דיאטה?
ארוחות שבת גדולות, תרבות אירוח מפותחת, שפע של אירועים משפחתיים וקידושים מפוארים בכל הזדמנות: האם לדתיים באמת יותר קשה להקפיד על תזונה מאוזנת, או שמדובר בסתם תירוץ?
האם לדתיים באמת יותר קשה לשמור על הדיאטה, או שזה רק משהו שאנחנו מספרים לעצמנו תוך כדי תקיעת עוד חתיכה של חלת ויז'ניץ? הדיאטנית הקלינית גלי גולדברגר סבורה שכן, ויש לה שלל סיבות מנומקות לכך: "דיאטה טובה מכילה איזון נכון של מרכיבים בתפריט היומי ובנויה על מסגרת קלוריות יומית. לאנשים דתיים יש מכשול גדול בשמירה על מסגרת ואיזון נכונים מפאת כבוד השבת והחג, אשר מאופיינים בראש ובראשונה בריבוי הסעודות במהלך היממה, סעודות שנעשות בדרך כלל בפורום גדול של חברים ומשפחה".
לא מספיק שאנחנו צריכים לאכול כל היום, יש לנו נטייה להפוך כל ארוחה להפקה רבת משתתפים ומנות.
"משפחות דתיות חיות לרוב בקהילות. הן אינן יכולות לנסוע לטיולים בשבת ובחג, ולכן המפגשים החברתיים והמשפחתיים הם בעצם אותן ארוחות משותפות שבהן אוכלים סעודה מושקעת ולעתים קרובות גם נפתח בקבוק של יין. כל אלו יכולים לגרום לכך שבלי שהתכוונו, אכלנו בארוחה אחת הרבה יותר ממה שאנו צריכים או צורכים בשאר ימות השבוע. לזה תוסיפו עוד קידושים ונשנושים בבית הכנסת, והרי לכם יומיים שלמים של אכילה מרובה. הארוחות עצמן נפתחות בחלה והרבה סלטים על השולחן וכוללות מספר מנות וסוגי בשר שונים וכמובן קינוח. בדרך כלל המארחים טורחים מאוד על הארוחות הללו, חשוב להם לספק אירוח למופת וברוחב לב והדבר בא לידי ביטוי בקלוריות. האורחים רוצים לטעום מהכל, ליהנות וגם לא להעליב את בעלת הבית, מה שמביא אותם לאכילה מוגזמת. בנוסף, אם אצל חילונים הילדים מגיעים לסעודת שישי וחוזרים לביתם, הרי שמשפחה דתית נשארת להתארח במשך כל השבת, על כל הפינוקים הקולינריים המשתמעים מכך".
כלומר עוגות, קיורטושים ושאר תופינים?
"בהחלט. הרי באיזה יום אחר בשבוע אנחנו פותחים את הבוקר עם פרוסה נדיבה, במקרה הטוב בודדת, של עוגה? רבות מחברותיי מכינות או קונות לקראת שבת עוגות מפוארות 'לילדים' ותמיד בסופו של דבר מתלוננות שאת רוב העוגה הן אוכלות בעצמן".
יש עוד מקרים שבהם משמין יותר להיות דתי?
"כאשר משפחות דתיות נוסעות לטיולים בחו"ל, כל נושא האוכל הוא מצב של הדבש ועוקצו. מצד אחד ניתן להתארגן ולהביא אוכל מהארץ לטיול, מה שיוצר סוג של שליטה בתפריט היומי שלנו. מצד שני, אותה התארגנות מזמינה הרבה מכשולים לתפריט מאוזן כגון ריבוי חטיפים ופחמימות ריקות. חשוב בכל זאת להמשיך לאכול פירות וירקות גם בחו"ל ובכל מקום קיימים שווקים מקומיים שבהם ניתן לקנות אותם טריים. כדאי גם להצטייד מראש ברשימת מסעדות כשרה באזור שאליו אתם נוסעים, אך לעתים הבחירה היא בין מסעדות שמחירן מופקע לכאלו שמציעות מזון מהיר ולא בריאותי במיוחד".
העיתונאית והסופרת אמילי עמרוסי פצחה לפני כשלושה חודשים בדיאטה, ומאז היא מקפידה לעדכן מדי יום רביעי את 11,000 עוקביה בפייסבוק בתוצאות השקילה השבועית. "גיליתי שזה הדבר היחיד שעוזר לי. זו קבוצת תמיכה ענקית שמפרגנת לי כשאני יורדת ומעודדת אותי כשאני עולה". עמרוסי מסכימה שסעודות השבת הן מוקש בדרכה ליעד הקילוגרמים הנכסף שהציבה לעצמה.
"אני בונה עכשיו בית, והאדריכלית החילונית שלי אומרת שהיא רגילה שלדתיים יש יותר ארונות מטבח. לא רק בגלל מערכת הכלים הנפרדת לבשר, חלב ופסח - אלא כי יש הרבה כלי אירוח. דתיים מארחים יותר, וכשאתה מארח אתה מכין יותר, משקיע יותר באוכל וכמובן חייב לטעום ממעשה ידיך. הארוחה עצמה נמשכת שעות, אין נקודה שבה קמים מהשולחן, ואז מוציאים את הקינוח, התה, הפיצוחים. פיצוחים תמיד מסבכים את העניינים. אני אומרת לעצמי לא נורא, תקחי רק כמה קשיו. אבל מעולם בהיסטוריה לא לקח אדם קשיו אחד בלבד. מעולם".
עמרוסי מצאה פתרון מקורי לסיפור שאינו נגמר. "צחצחו שיניים. פשוט תבקשו סליחה לרגע, קומו באמצע הארוחה וצחצחו שיניים ואז לא תתפתו לאכול יותר".
למה כל כך קשה לנו לעמוד על המשמר כשזה מגיע לשבת?
"די פשוט: כל השבוע את גוועת ברעב ועכשיו מגיע לך להתענג בתענוגים. ומה יותר מענג ממוס שוקולד? יש את הקול בפנים שאומר שבשבת הנשמה היתרה אוכלת את הקלוריות ואיכשהו אתה מוותר לעצמך, למרות שברור שזו שטות מוחלטת".
אולי העובדה שיש אי קטן בסוף השבוע שבו ניתן קצת לשחרר, דווקא עוזרת להתמיד בדיאטה לאורך זמן?
"בשומרי משקל יש את העניין הזה של 'מנה מותרת', שבו פעם בשבוע מותר לך לאכול את מה שאתה ממש חולם עליו - בין אם זה מנת פלאפל או עוגת גבינה. אבל שם מדובר על משהו כמו 500-400 קלוריות. הבעיה היא ששבת טומנת בחובה שלוש סעודות והרבה יותר מ–500 קלוריות, ואז זה כבר עובר את החריגה הלא מזיקה".
עמרוסי מצביעה על נקודה בעייתית נוספת שגוררת כל שומר מסורת ליציאה מאיזון דיאטטי: לוח החגים היהודי. "לנוצרים יש את תרנגול ההודו בחג ההודיה ולחם הקודש במיסה. במצטבר מדובר על פרוסת עוף וכמה רקיקים. המוסלמים בכלל זוכים לחודש של צום עם הרמדאן. ורק לנו בכל כמה שבועות יש הפתעה חדשה".
ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
"לכל חג יש את המאכל המסורתי שלו, וכל המרבה בקלוריות הרי זה משובח: לביבות וסופגניות עמוסות שמן, מצות שהן פצצת פחמימות דחוסה, משלוחי מנות עמוסי ממתקים. עד שכבר יש חג כמו ט"ו בשבט שמתעסקים בו בתוצרת העץ והאדמה - מעמיסים עליו סוכר ומייבשים אותו מכל ערכיו התזונתיים".
גם איש התקשורת קובי אריאלי מבין דבר או שניים במאכלי העם הנבחר: "הבעיה מתחילה בכך שאבות המזון שעליהם מושתתים המאכלים היהודיים המסורתיים הם ערימות של סוכר, שומן ופחמימות. לכולנו החדירו כבר מילדות את הקונספט שבשבת מותר לאכול הכל - הוצאות שבת חוזרות, שבת לא נספרת עם שאר ימי השבוע וכולי. ומי שכבר כן בוחר לשמור, נאלץ לצפות בכולם בולסים סביבו. נשאלת השאלה האם באמת כדאי לי להיות בריא וחתיך אבל להתענות כל שבת מחדש?"
אריאלי מציין כי מלבד החגים והשבתות, האדם הדתי מוזמן לאינספור אירועים. "המשפחות עצמן מרובות ילדים ושמחות, וגם מעגל החברים שמוזמנים לכל
למה כל אירוע אצלנו מתחיל ונגמר באוכל?
"אלו דחפים חזקים מאוד שמנותבים למטבח. בניגוד למאכלי עמים אחרים, לא מדובר אצלנו בפולקלור. בשבתות וימים טובים אוכל הוא מצווה של ממש, ומעבר לכך יש לו תפקיד תרבותי - הוא יוצק תוכן לשבת עצמה".
עמרוסי מעלה קושי נוסף שרבות מבנות המגזר יזדהו עמו: "הסיבה שהתחלתי עכשיו בדיאטה שלי היא כי החלטתי שסיימתי ללדת. אין ספק שהתירוץ 'זה עתה ילדתי' - שתקף למשך שני עשורים בחייה של אישה דתייה - מחרב את המוטיבציה למשקל תקין. בין כל ההריונות, הלידות, ההנקות והטיפול בילדים, אין טעם לרדת רק כדי לעלות שוב הכל בחזרה".
דינה דושינסקי, מנחת קבוצות התזונה "דינה דרך חיים" שמעבירה סדנאות לציבור הדתי–לאומי והחרדי, מסכימה עם עמרוסי לגבי הלופ שנשים נכנסות אליו בשנות הטיפול בילדים. "אני רואה את זה אצל הרבה נשים שלא מוצאות זמן לעצמן, שכבר שכחו מעצמן. התופעה נפוצה בקרב בנות המגזר הדתי והחרדי בשיעורים גבוהים יותר, בגלל ריבוי הילדים".
איך את מסייעת להן?
"אני מלמדת אותן לדאוג לעצמן, לדעת לקחת פסק זמן כל שלוש שעות ולתדלק את הגוף וגם את הנפש. בעיה נוספת היא שהרבה נשים מעניקות לילדים שלהן דרך האוכל - וזה לא נכון לא לילד ולא לאמא, שבסוף אוכלת את כל השאריות או טועמת תוך כדי הכנה תחת התירוץ 'זה בשביל הילדים'".
דושינסקי משלבת בסדנאותיה עצות תזונה מתובלות בפרשת השבוע. לקראת שבועות, למשל, יצרה פרשנות משלה לעשרת הדיברות של תורת הדיאטה. "לא תחמוד - אם נתקלת במתכון שיש בו מרגרינה או בצק עלים, צריך לדעת לוותר עליו, לשים בצד; כבד את גופך - זה הגוף שלך, האסתטיקה שלך, צריך להתייחס אליו בכבוד; לא תגנוב - הביסים, הליקוקים. יש כאלו שמשמינים רק מכל ה'לסיים מהצלחת של הילד'. צריך להיות מודעים לכך שביס ועוד ביס מצטברים; לא תענה את רעך - אל תשקר לעצמך ותגיד 'לא קרה כלום אם אכלתי', כל מעשיך בספר נכתבים ולכל אכילה יש תוצאה".
לעומתה, כוהנת הדיאטות הגדולה חלי ממן דווקא לא רואה הבדל בקבוצות שלה בין האוכלוסייה הדתית לכללית. "לא הייתי עושה הכללות. לכל אחד יש את הפיתויים שלו במהלך השבוע וגם חילונים מתכנסים סביב ארוחה משפחתית בשישי בערב". אם כבר, היא רואה את היתרונות באורח חיים שמורגל בהתמודדות עם היצר: "שומרי מסורת ודתיים מתרגלים יום–יום את כוח האיפוק. אני תמיד אומרת להם שכמו שאין סיכוי שיאכלו משהו לא כשר או קוביית שוקולד מיד אחרי סטייק - הם יכולים לתעל את המשמעת הזו לשמירה על הדיאטה. ההפרדה בין בשר וחלב מונעת פיתויים מראש. גם מרווח השעות בין בשר לחלב יוצר סוג של מסגרת לאכילה נכונה של ארוחה קלה בכל כמה שעות, שזו המלצה כללית ומתאימה לרוב האוכלוסייה שמחפשת לשמור על איזון בתפריט".
אז מה אפשר לעשות בכל זאת כדי להתמודד עם שלל המכשולים שניצבים בחיינו? הדיאטנית גלי גולדברגר מאמינה בחשיבותה של המודעות. "ההכרה בבעיה יוצרת בסיס לשינוי והשתדלות. לכן, לעולם אל תגיעו רעבים מאוד לארוחה בת כמה מנות. למרות המנהג הידוע שצריך להיכנס לשבת רעבים, כדאי מאוד לאכול לפני פרי או חטיף אנרגיה כדי להרגיע את הבטן".
מה לגבי הארוחה עצמה?
"בברכת המוציא להסתפק בפרוסת חלה אחת, לאכול כמה שיותר מסלטי הירקות שעל השולחן ולהימנע מסלטים המכילים מיונז. אם יש מספר סוגי פחמימה מומלץ להסתפק רק באחד, להימנע ממזון מטוגן כי הוא מעלה בהרבה את הערך הקלורי, ולא לחשוש להשאיר משהו בצלחת כשמגיעים לתחושת שובע. להשתדל לוותר על קינוח, ואם אי אפשר, לחלוק אותו עם בת או בן הזוג".
מילה למארחים?
"השליטה בידיים שלכם. ניתן לתכנן ארוחה נהדרת, טעימה ולא עתירת קלוריות: מנה ראשונה של סלט אישי לכל סועד או ירקות אנטיפסטי, דגים (לא מטוגנים כמובן), במנה העיקרית להימנע מבשר בקר שמן ולהכין פרגיות או חזה עוף. נסו לשלב גם אורז מלא ולהרבות בסלטים חיים. כשנותנים אוכל לילדים, צרפו תמיד צלחת של ירקות חתוכים ומזמינים".
גם באגף הקינוחים יש מה לעשות - נגיעה של נענע או ג'ינג'ר יכולה לחולל פלאים בסלט הפירות ולשדרג אותו. אפשר בהחלט להסתדר בלי עוגות ומוסים".
ומה לגבי פיגוע הקלוריות המוכר יותר בשמו "קידושא רבא"?
"בקידוש אפשר לטעום קצת מכל דבר אבל חשוב לא להגזים. כדאי לאחוז ביד כוס שתייה עם מים או משקה דיאטטי כדי לוודא שיד אחת תפוסה, או פשוט להתנדב להחזיק את התינוק החמוד של השכנה ובכך לעזור לה ולכם. אם מציעים לכם אלכוהול יש לשתות בצורה מודעת ומושכלת, כי גם בו יש לא מעט קלוריות. אם כבר שותים, העדיפו יין אדום בגלל סגולותיו הבריאותיות, אך גם אותו זכרו לשתות במידה".
גולדברגר מסכמת בנימה אופטימית: "אל תתייאשו. עם מודעות והתמדה תוכלו להגיע לתוצאות טובות למרות הפיתויים, וכמובן שבמוצאי שבת אל תשכחו לצאת להליכה עם חבר או חברה. זה יעזור לגוף לעכל את המזון וגם יתרום להרגשה הטובה שלכם".
ואילו אמילי עמרוסי עלתה על סטארט–אפ מקורי: "חזרתי עכשיו מחופשה קצרה בחו"ל. לשמחתי בטעות לקחתי דיל של 'הכל כלול' אז למרות היותי שומרת כשרות לא טרחתי לחפש מסעדות כשרות באזור והסתפקתי במה שיכולתי לקושש במזנוני הענק של המלון שבו שהיתי. הופתעתי לגלות מבחר עצום, ברים ענקיים של ירקות ופירות שמדינות אגן הים התיכון משופעות בו. הבנתי שעליתי על רעיון גאוני - מי צריך את כל אחוזות הבריאות האלו שלוקחות הון תועפות על סדנאות לניקוי רעלים? סעו למלונות 'הכל כלול' ותרוויחו גם נופש זול בחו"ל וגם תזונה בריאה. כשחזרתי הביתה ועליתי על המשקל גיליתי שירדתי 600 גרם, וזה דבר שעוד אף פעם לא קרה לי בחופשה. אין ספק, פיצחתי את השיטה".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות