ראשי » יהדות » חדשות

תפילת השבת למען החטופים: ”כמו יום כיפור“

המוני המתפללים בבית הכנסת, השבת שהוכנסה מוקדם יותר והתפילות קורעות הלב. חיים גרילק מספר על השבת האחרונה, עדיין בלי גיל-עד, איל ונפתלי

את השבת השנייה בלי החטופים הכנסנו מוקדם. למעשה את כל שבתות הקיץ משפחתנו מקבלת כשעה קודם זמן הדה"נ, יותר מטעמי פרקטיקה ורצון בילדים ערים ופעילים במהלך הסעודה. כך קרה גם שלבשורה הקשה אודות החטיפה בשבוע שעבר נחשפתי לראשונה, כאשר חזן תפילת המנחה במניין השכונתי המוקדם החל פתאום עם סיומה באמירת פרקי תהילים.

אם בשבתות כתיקונן המניין מלא עד אפס מקום ישיבה, השבוע בעקבות קריאת הרבנים לקבל את השבת מוקדם יותר לזכות החטופים, אולם בית הכנסת היה גדוש כך שבקושי נותר מקום עמידה. ושוב פסוקי תהילים זועקים מלאי תחינה להצלה הקדימו הפעם את פרקי התהילים המתרוננים של קבלת השבת, במין סתירה פנימית שכל גורל העם היהודי מתנקז אליה.

רב בית הכנסת שלנו, "חניכי הישיבות זכרון נתן צבי", תלמיד חכם לבבי וצנוע מאין כמותו, הגם שמתפלל במניין הרגיל, מקפיד שלא להזניח גם את המקדימים ומגיע במיוחד לשאת דרשה קצרה בין קבלת שבת למעריב. השבוע בדרשתו ניסה לעמוד על הרעיון הפנימי של הוספה מקדושת השבת על החול לזכות הנערים החטופים.

בסיס הרעיון בתמצות, שאוב מהמדרש אותו הביא רש"י בפרשתנו כהסבר המענה של משה: "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו", כלפי קורח ועדתו. "אותו בקר, אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו. שנאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל, כך ויבדל אהרן להקדישו"‘ מסביר המדרש.

כלומר הקב"ה הוא לבדו המציב גבולות; גבולות זמן, יום ולילה, מועדים ושנים, וכן גבולות היררכיה של קודש וחול. וסביב גבולות אלו עם ישראל מתאחד ועל פיהם התייחד מאז ימי עולם. לכן, הוסיף הרב, אין יותר מאחדות זו כדי להוות הצהרה על האמונה במי שהציבן ועל היות השבת סמן ברית העולם בינינו ובין אלוקינו המגן ומושיע את ישראל בעת צרתו.

אך אולי את המשמעות האמיתית למסר קיבלנו כולנו כאשר ניסה הרב לסיים את דרשתו, להזכיר ולברך את החטופים היקרים. גרונו נשנק באחת, קולו נחנק בדמעות עד שכפשוטו לא הצליח להוציא הגה מפיו. עיניו מוצפות ניסה שוב, אך היה הוא כמוכה אלם יגון פרטי ואישי.

באין אונים קם ויצא את אולם בית הכנסת, שם עמד והדמעות שוטפות את פניו. הוא שעדיין לא חצה את גבול השבת אפשרי לו שיתמסר ויתאחד עם צער הנערים ובני משפחותיהם.

אנחנו כולנו, בהיעדר ה"גוט שאבעס" השגרתי המסיים את הדרשה מדי שבת, נותרנו במין חלל שותק וכבד, במאבק בין הצער הגואה ומאיים להטביע מול המחויבות לצו שמחת השבת. לבכות אסור, אבל קריאת "שמע ישראל" בתפילת המעריב הייתה הפעם כקריאה עם תום תפילת הנעילה ביום כיפור.       

מעגל האמונה והאחדות כמו נסגר למחרת כאשר באופן מאוד לא שגרתי בחר חזן תפילת השחרית, לנגן את מילות "הקדושה" בנעימת "אני מאמין" שנכתבה על רכבת המוות לטרבלינקה. כולנו כאיש אחד, כבשנו פנינו הדומעות בטליתותינו, מתחננים את אשר זועקים כעת הנערים באשר הם.

"ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון. תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים ועינינו תראינה מלכותיך כדבר האמור בשירי עוזך ע"י דוד משיח צדקך". מי ייתן והחולק גבולות בעולמו ישיב בנים לגבולם במהרה. אמן.

רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...