שמיטת האדמה ושמיטת האדם: לדעת להתנתק מהעבודה
שנת השמיטה מחייבת לא רק את שמיטת האדמה, אלא גם את שמיטת האדם. על האדם לנתק את עיניו מן ה"קרקע", העבודה הבלתי פוסקת, ולשאת את עיניו נכחו, כלפי הסובבים אותו, אל ה"אדם" שסביבו
פרופ' אביעד הכהן צילום: נעם שרון
האדמה, מדגישה התורה, אינה אלא "הארץ אשר אני נותן לכם", וממילא הנותן-הקב"ה, הוא ולא האדם, בעליה האמתיים. "כי לי הארץ". לי – ולא לכם. וממילא יכול הנותן לצוות גם על "שבת הארץ", התנתקות מהקרקע ועבודת האדמה, וחזרה לעבודת האדם, למיצוי יכולותיו הרוחניות, וניצולם לאפיקים יצירתיים בשדה הרוח ולא רק בשדה התבואה או בערבות הנאסדא"ק.
רעיון זה מגולם היטב גם במצוות שמיטת הכספים, ה"דמים". במסגרתה, מצווה האדם להתנתק מהכסף שהחזיק אצלו כפיקדון מהלווה שמשועבד לו, ולשחרר עצמו מהתלות והעיסוק בכסף שממלא את כל שגרת יומו ואף לילותיו.
הפסוק במשלי (כב, ז) "עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" מבטא את כפיפות הלווה ואת אדנותו-בעלותו של המלווה.
בעל ההון והנכסים סבור שהוא-הוא ה"מושל", האדון המשעבד – באמצעות כספו – את עמיתיו. באה תורה ומלמדתנו שבשונה ממחשבתו, הוא לא האדון אלא העבד: עבד לכספו וזהבו. על העשיר, בעל הנכסים, החושב כל יום וכל היום, כיצד למקסם את רווחיו ולהגדיל את הונו, להשתחרר מדרך הילוכו באמצעות שמיטת הכספים והשבתם לבעליהם.
נקל לשער כמה שברון לב ועגמת לב נגרמים לאדם, ומקל וחומר לעשיר כילַי וצר עין, שכספו, זהבו ומניותיו ממלאים את כל עולמו, לוותר – ועוד ללא תמורה – על כסף שהגיע לידו כדין, ולהשיבו שלא בטובתו וברצונו, ל"עבדו" הלווה.
כל אותן 'שמיניות באוויר' הלכתיות-משפטיות שעשו חכמים הראשונים כדי להצדיק את תקנת הפרוזבול, שעל פניה עומדת בניגוד לדין תורה, ונועדו ליצור
דומה שלא רק אובדן הכסף טורד את מנוחתו של בעל ה"דמים", איש ההון, אלא גם – ואולי בעיקר - אובדן שליטתו ואדנותו בלווה.
אכן, זהו בדיוק המסר שמבקשת תורת ישראל להנחילנו: חירות אמתית כורכת בתוכה גם חירות משעבודו של אדם לעצמו. שעבודו לאלילי הכסף והזהב, הנהנתנות, הרכושנות והחמדנות, שעבודו להיות אדון ומושל על אנשים אחרים.
וראש כל החירויות: חירות האדם. "כי לי בני ישראל עבדים" – עבדיי הם, ולא עבדים לעבדים.
כל המכיר מערכות מודרניות של יחסי עבודה בתחומים מסוימים, יודע שטרם פסה העבדות מן העולם. היא רק שינתה שם, צורה ולבוש. אך במישור המהותי, רבים הם, גם בינותינו, שנותרו עבדים למעבידיהם. העסקה פוגענית, חיוב עובד לעמוד על רגליו במשך שעות ארוכות, שלילת תנאים סוציאליים, אי הענקת שכר מינימום, יחס למהגרי עבודה, עבודה בימי חופשה ומועד, הם רק חלק מחולייו של שוק העבודה-העבדות המודרני. למרות ההצהרות הנישאות ברמה בדבר ביטול כל צורה של עבדות וכפייה, עדיין רחוקים מיליוני אנשים בעולם מחירות אמתית.
שנת השמיטה מחייבת לא רק את שמיטת האדמה, אלא גם את שמיטת האדם. על האדם לנתק את עיניו מן ה"קרקע" , העבודה הבלתי פוסקת, ולשאת את עיניו נכחו, כלפי הסובבים אותו, אל ה"אדם" שסביבו.
פרופ' אביעד הכהן - משפטן ועורך דין ישראלי, הדיקן למשפטים ומרכז לימודי משפט עברי ב"מכללת שערי משפט". פרופ' הכהן ישתתף בפסטיבל "לא בשמים" ה- 16 בגליל העליון, שיתקיים במכללת תל חי בין התאריכים 8-10 ליולי 2014 בהשתתפות טובי המרצים והאמנים בישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
