המהפכה הבאה: מלחמה נגד המלחמה על השבת
דתיים נגד חילונים, שוחרי שופינג מול משכימי בית הכנסת, עיר צעירה מול מסורת עתיקה. בזמן שמלחמת השבת בתל־אביב מתלהטת, יש מי שמאמינים שהקרב על הזכות לקנות חלב במרכול הוא טעות מיסודו. השבת, הם אומרים, צריכה להיות מוקד שמאחד בין מגזרים ואוכלוסיות. איך עושים את זה? גם על כך יש מלחמה, אבל היא כבר מתנהלת בטונים אחרים לגמרי
לביאליק, כך מספר בבלי בזיכרונותיו, אף היה רעיון כיצד למנוע את ההידרדרות הזו. “יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד, ‘חיזוק שבת‘ או ‘עונג שבת‘. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחוכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת“ (בבלי, תשי“ט).
שלושה חודשים מאוחר יותר נוסדה אגודת ‘עונג שבת‘, וכעבור חודש נוסף, בשבת פרשת יתרו, חנך ביאליק באולם בית הספר לנגינה ‘שולמית‘ את פעילותה. במעמד הפתיחה נכחו כחמישים איש מבחירי הסופרים ואנשי הרוח של תל־אביב, ובשבתות הבאות הצטרפו אליהם מאות אחרים. שנתיים לאחר מכן עברה פעילות האגודה לאולם ‘אוהל שם‘, והפכה אבן שואבת לרבים שחיפשו נשמה יתרה ביום השביעי.
מוסד ‘עונג שבת‘ המשיך לפעול עוד עשרות שנים לאחר מותו של המשורר שהקים אותו, אבל נראה שגם בימינו, אילו התהלך ברחובות תל־אביב באחת השבתות, לא היה ביאליק רווה נחת. בעיר העברית הראשונה, ובעקבותיה בארץ כולה, קמה סערה בעקבות החלטתו של השר גדעון סער על סגירת המרכולים בשבת. נטילת האפשרות לרכוש חלב ברשת am:pm שבעה ימים בשבוע מקוממת חלק מהתושבים, כשמנגד נשמעים קולות התומכים בסער, בין אם מסיבות של שמירת צביון השבת ובין אם מטעמים סוציאליים.
נדמה שרק צד אחד יכול לנצח במאבק הזה, שומרי השבת או מחלליה. אלא שבמקביל לכל הסערה התל־אביבית, מנסים פוליטיקאים, רבנים ואנשי רוח לקדם יוזמות שייצקו לשבת העירונית תוכן משמעותי; כזה שאינו מורכב מסיבוב שופינג עם הילדים מחד גיסא, ואינו נושא אופי אורתודוכסי מאידך גיסא. אם תרצו, יש כאן ניסיון להשיב את מסורת ‘עונג שבת‘ על כנה. באשר לתכנים הדעות חלוקות – אירועי תרבות שקטים במוזיאונים, או מופעים מוזיקליים הכרוכים בחילול שבת? האם יהיו משותפים לציבור הדתי והכללי, או שהחיבור ביניהם בשבת הוא בלתי אפשרי? - אך המכנה המשותף הוא הרצון לראות בשבת יום משמעותי ובעל ערך, ולא לדתיים בלבד.
“המאבק הוא לא אם אני אוכל לקנות חלב בשבת או לא“, אומרת ח“כ רות קלדרון ממפלגת ‘יש עתיד‘. “זה לא מה שחשוב. אם גם לרוב החילוני בישראל תהיה אופציה רעיונית־תרבותית בשבת, הרבה פחות אנשים יעשו שופינג. שופינג זו ברירת מחדל כי הכול סגור. לאנשים בלי אמצעים אין אפשרות להעסיק את הילדים במקום ממוזג ונעים, ולכן האופי של השבת החילונית הופך להיות יותר ויותר תלוי במרכזי הקניות“.
מהי בעינייך האלטרנטיבה?
“לאפשר גם לאנשים חילונים ופלורליסטים לקבל את סיפוק צורכי השבת שלהם בתמיכת המדינה. כמו שלאנשים דתיים יש מקום שבו הם נפגשים עם חברים, והילדים נפגשים, ויש תפילה וקידוש ודבר תורה, כך אשמח לראות אנשים שאינם דתיים נפגשים במתנ“ס ושומעים שם משהו שמרחיב את הדעת ואת הנפש – מקרא, ספרות, פילוסופיה, תלמוד. כמו הרבנים, גם לציבור החילוני מגיע שיהיו לו אנשי רוח בשביל לספק את צרכיו הרוחניים. אם מוזיאונים וספריות יהיו פתוחים בשבת חינם, גם אנחנו נוכל ליהנות בשבת בלי להתעסק עם כסף“.
השבת כפי שהיא מוכרת לנו כיום, אומרת קלדרון, מגבירה את הניכור בין דתיים לחילונים, ומהווה גורם מקטב במקום גורם מחבר. “הציבור הדתי מתכנס ביחד, אבל הוא עושה זאת בלי הציבור החילוני. איפה החיבור לכלל ישראל? שבת זו הזדמנות לעצור וליצור חיבור שבמשך ימות השבוע הרגילים, כשכולנו עסוקים במירוץ החיים והעבודה, קשה לייצר“.
מה מונע מאנשים כמוך לקום ולייצר שבת ישראלית אלטרנטיבית?
“הבעיה היא מימונית. כיום 3.7 מיליארד שקלים בשנה יוצאים על שירותי דת לאנשים אורתודוכסים, ואילו למי שאין להם רבנים ובתי כנסת אין שום תקציב לשירותי דת ורוח המתאימים לרוחם. המדינה אומרת לי ‘לכי לבית כנסת אורתודוכסי‘, ואם זה לא מתאים לי, אני צריכה לממן בעצמי את הפעילות שלי, וזה מקומם. כמו שבית כנסת זוכה למימון מהמדינה, ואלפי בלניות ומשגיחי כשרות ממומנים על ידי המדינה, הגיע הזמן שגם אני אוכל לקבל השקעה ביהדות שלי באופן יחסי לכספי המסים שלי. כך תהיה לנו שבת לכל יהודי. ביאליק בזמנו לא שילם שכירות על ‘אוהל שם‘; היה ברור שזה חלק מצורכי השבת“.
ניצנים לשינוי תפיסת השבת בחברה הישראלית אפשר היה לראות לפני קצת יותר מחצי שנה, בערב שבת פרשת חיי שרה. בחמישים ערים שונות ברחבי הארץ הסבו יחד לשולחנות השבת 6,000 משפחות דתיות וכאלה שאינן. משפחות מכל גוני האוכלוסייה אכלו בצוותא, שרו ושוחחו בענייני פרשת השבוע וסוגיות אחרות שעל סדר היום. למיזם הזה, שכותרתו ‘השבת הישראלית‘, אחראי ארגון הרבנים ‘בית הלל‘, המבקש לעצב ולמצב מחדש את השבת בהוויה הישראלית כיום של רוח והתחברות שיש לו משמעות בעבור כלל הציבורים והזרמים.
“שבת זו המהפכה החברתית הבאה“, אומר הרב רונן נויבירט, מנכ“ל ‘בית הלל‘. “המטרה שלנו היא לבנות את השבת לא כגורם מפצל, אלא להפך. סביב פתיחת חנויות בתל־אביב יש קיטוב, שנאה, מחנאות, אבל את השבת אפשר וכדאי לנצל כדי להיפגש ולתקשר ולעשות דברים ביחד“.
כדי להגיע למטרה הזו מובילים בבית הלל שיח חברתי־ציבורי סביב אופי השבת, בהשתתפות קואליציה של ארגונים שונים. ביום עיון שנערך בנושא לפני כמה חודשים נטלו חלק קואליציית ירו־שלם, מדרשת אורנים, ישיבת בינה, תיקון, רוח חדשה, החברה למתנ“סים, גשר, מתחברים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, המכון לאסטרטגיה ציונית וכן אישי ציבור ורבנים. “בסופו של תהליך אנחנו מקווים לייצר אמנה חברתית בנושא השבת, שיחתמו עליה אנשים מכל קשת האוכלוסייה הישראלית. זה יהיה מסמך שיראה את הצד החיובי של השבת – כיום של משפחה וקהילה, יום ללא צרכנות. אלה ערכים שחלק גדול מהחברה הישראלית מתחבר אליהם. זה יהיה קוד ישראלי ולא הלכתי, שיח בין כל הזרמים בעם לגבי איך השבת צריכה להיראות“.
מבחינתך יש רשימת כללים שקובעת איך השבת אמורה להיראות?
“אין רשימה כזו. השאיפה היא למצב שבו כל ישראלי מוצא את הדרך לקיים את השבת באופן משמעותי – אם זה בפעילות משותפת במתנ“ס, ואם בטקס משפחתי. מה שקורה היום זה שאין בית ספר ואין עבודה, אז אנשים עושים ביום הזה סידורים וקניות“.
כמענה לטענתם של בעלי מרכולים על הפסדים שייגרמו להם מסגירת סניפים בשבת, מנסה נויבירט לקדם את הרעיון של יום ראשון כיום חופשי, שיוקדש בין היתר גם לקניות. את הסגירה החד־צדדית של חנויות בשבת הוא אינו רואה כפתרון מהותי. “גם אם יצליחו לסגור את החנויות, כל התהליך יצר מחלוקת ואנטגוניזם. הניתוח יצליח והחולה ימות. אני מאמין שצריך לבוא אל הציבור לא בכובע הדתי, אלא בכובע הסוציאלי. אני רוצה לראות עסקים סגורים בשבת כדי שלא תהיה פגיעה באנשים קשי יום. אני לא רוצה לראות ציבור עני שתלוי בטייקונים ונאלץ לעבוד בשבת במקום להיות עם המשפחה. התנגדתי למהלך של חולדאי, שרצה לפתוח בשבת את כל תל־אביב, אבל אני חושב שגם האופן שבו נעשתה ההודעה על סגירת המרכולים, עורר אנטגוניזם“.
המהלך של רבני בית הלל אינו ניסיון ראשון לייצר קונצנזוס סביב השבת. באמנה שחוברה בשנת 2000 על ידי הרב יעקב מדן ופרופ‘ רות גביזון ונועדה להגדיר מחדש את הסטטוס־קוו הדתי בישראל, מוקדש פרק נרחב לנושא השבת. על פי הנוסחה שגיבשו הכותבים, יש להבדיל בין מוסדות מסחריים, שייסגרו בשבת, לבין מקומות הבילוי, שיישארו פתוחים על מנת לאפשר לציבור ליהנות מהם ביום החופשי שלו. כדי לא לפגוע בציבור שומרי השבת, בכל רשות מקומית תפעל ועדה שבסמכותה לקבוע את מקומם של אתרי הבילוי הפתוחים. עוד מציעה האמנה כי תחבורה ציבורית תפעל בשבת, באזורים מסוימים ובשעות מסוימות. עבודה בשבת תיעשה על בסיס משמרות, ויישמרו זכויותיהם של עובדים שאינם מעוניינים לעבוד ביום זה. הקו המנחה של האמנה בכל הקשור לאופי השבת במרחב הציבורי הוא רגישות כלפי ציבור שומרי המסורת, הישמרות מפני אובדן הצביון התרבותי של השבת ומסחור־יתר שלה – אך כל זאת במקביל למתן אפשרות הבילוי למי שרוצה בכך. וכדברי הרב מדן: “ויתור הדדי בתחום השבת, שהיה מאז ומעולם סלע מחלוקת בין דתיים וחילונים, עשוי להיות דווקא פתח לאיחוי מחודש של החברה הישראלית“.
המודל שאתם מציעים לשבת מזכיר את אמנת גביזון־מדן ובפרט את עיקרון “לא למסחר, כן לתרבות“, אני אומרת לרב נויבירט. “נכון, ועדיין יש הבדל בין שני המודלים“, הוא משיב. “בעוד האמנה ההיא ניסתה להתוות דרך לציבורים שונים איך לא להפריע זה לזה, היום אנחנו במקום אחר שמאפשר בנייה משותפת, על אף חוסר ההסכמות הברורות. ניצבת בפנינו הזדמנות היסטורית לחולל שינוי של ממש בחברה הישראלית. לקחת את השבת, שהייתה עד כה סלע מחלוקת, ולהפוך אותה לאבן הפינה של ישראליות חדשה, שורשית ומלוכדת. בין השותפים למהלך שלנו יש השקפות שונות על השבת, אבל כולנו רוצים שהשבת תשמש כיום רוחני ומשמעותי עבור כל ישראלי, על פי ערכיו ותפיסת עולמו. רק אם נעבוד יחדיו, נוכל להביא את המהפכה. אנו קוראים לציבור הדתי להיות שותף במהלך, לפעול לקירוב לבבות דרך הקהילות ובתי הכנסת ברחבי הארץ, ולפתוח את השערים לחוויית השבת לכל אלו המעוניינים בכך“.
מרכזי הקניות אמנם מלאים בשבת, המסעדות הפותחות את שעריהן עמוסות בסועדים ובתי הקולנוע נהנים אף הם מקהל צופים, אך מתברר שישנם לא מעט חילונים שמחפשים אלטרנטיבה. דב אלבוים, למשל. הוא אמנם יצא בשאלה ועזב את השבת המסורתית בנוסח בית הוריו במאה־שערים, אך גם היום אלבוים מקפיד לנצל את יום השבת לקריאה, למנוחה ולפעילות תרבות. “אני רואה בשבת את הערך אולי המרכזי ביותר בתרבות היהודית“, הוא אומר. “מבחינתי שבת ומעמד הר סיני זה היינו הך, אבל אני מבין את השבת אחרת מהתפיסה האורתודוכסית. אם היא מדגישה את העניין של ‘שמור‘ – איך לשמור את השבת שלא תתחלל - ומקדשת את הנושא של אבות מלאכה ותולדות מלאכה, התפיסה שלי היא שבשבת יש חירות, ולכן היא המשך ישיר ליציאת מצרים. שבת זה כמו תרגול יוגה כדי לשמור על חירות בתוך בני ישראל, יום שבו אף אחד לא יהיה משועבד ולא ישעבד אף אחד אחר. ומהתפיסה הזאת נגזרים הרבה דברים“.
כמו למשל סגירת מרכולים?
“גדעון סער צודק: במדינה יהודית צריך לשמור שהאזרחים לא יהיו חייבים לעבוד בשבת. פתיחת מרכולים וסופרים זה מדרון חלקלק שמביא לכך שהקבוצות החלשות באוכלוסייה יהיו חייבות באיזה אופן לעבוד בשבת. זה נוגד את רוח התרבות היהודית“.
איזו פעילות כן תואמת את רוח השבת?
“מדינת ישראל צריכה לחשוב באופן פוזיטיבי, איך הופכים את היום הזה לא רק למנוחה אלא לחגיגה של החירות - ביצירה של תרבות מיוחדת לשבת, בהקמת בתי מדרש לחילונים, ובפיתוח דיאלוג בין הציבור הדתי לשאינו דתי. לא מספיק לומר ‘בשבת אנחנו לא עובדים‘. צריך גם לשאול את השאלה: אז מה כן אנחנו עושים? את כל עבודות השיפוצים בבית? שבת לא חייבת להיות קשורה לדת, אלא לעמוד השדרה התרבותי של עם ישראל, כעם שחרת על דגלו את יציאת מצרים ושואף לטפח אנשים שהם בני חורין. לצערי נוצר מצב שבו חילונים חושבים ששבת זה אוטומטית כפייה דתית. הכול אסור אסור אסור“.
לצד גישת ה‘הכול אסור‘ התגבשה בישראל לאורך השנים מסורת שבתית עממית, כזו שאינה אורתודוכסית אלא נוטלת מכאן ומכאן: קידוש על רקע הטלוויזיה, ותפילה בבית כנסת שאליו נוסעים ברכב. אלא שאצל הדור הצעיר שגדל בבתים המסורתיים, גם המורשת הזאת לא בהכרח נשמרת. “לא כל כך עדכַּנו את השבת למצב הישראלי, ולא הצענו לצעירים אלטרנטיבה מתאימה“, אומר ד“ר מאיר בוזגלו, יו“ר תנועת ‘תיקון‘. תנועתו שמה לה למטרה לחבר את האדם היהודי לציונות, ובין היתר שואפת למצוא את הגשר בין הדור הצעיר בישראל לבין השבת. “אנחנו רוצים להרחיב את חוג ידידי השבת בישראל“, מגדיר זאת ד“ר בוזגלו. “השבת היא של כולם, דתיים ושאינם דתיים. אנחנו לא רוצים שיחטפו אותה עבור בצע כסף, כפי שקורה כשמחייבים אנשים לעבוד בשבת - בניגוד לרצונם ובניגוד לחוק שקבע ששבת היא יום המנוחה הרשמי“.
בוזגלו, ד“ר לפילוסופיה ומרצה באוניברסיטה העברית, הוא בנו של אחד מגדולי פייטני מרוקו, רבי דוד בוזגלו. בעבר ייסד הבן מסורת של סעודה שלישית בקמפוס הר הצופים, שמשכה אליה סטודנטים ותושבים מהאזור. כיום הוא מנסה לחפש דרכים נוספות כדי להעביר גם למי שלא גדל בבית דתי את חשיבותה של השבת, שנהנית לדבריו מקונצנזוס רחב, מהמחנה השמרני ועד זה הליברלי. “הדור הצעיר צריך להבין מה זו שבת. להבין שהיא קשורה להרבה ערכים חשובים, גם בישראל של המאה ה־21. פעם אם מישהו דיבר בזכות השבת, הוא מיד קוטלג כ‘חרדי חשוך‘. היום מבינים שהמנוחה הזאת הכרחית. אנשים פחות פראיירים, פחות קל להטות אותם“.
בוזגלו אומר כי אצל הציבור המסורתי, שבו השבת אינה מקודשת כמו במגזר הדתי והחרדי, קל יותר לאבד את משמעותה. “זה ציבור פגיע יותר, קל לכרסם ולקחת לו את הזהות“.
מה ניתן לעשות כדי למנוע מגמה כזו?
“ברמה של החוקים יש הרבה מה לעשות. יש מפעלים שמקבלים היתר להעסיק אנשים בשבת, וצריך לבדוק - האם זה חיוני? זו לא שאלה של כפייה דתית, אלא של הגנה על החלש והעני יותר. הרי כשפותחים חנויות, לוקחים את השבת גם לקופאיות העניות, שלא רואות את הילדים שלהן. צריך להפסיק את המצב הזה ולייצר אלטרנטיבה של שבת ישראלית־יהודית שתדבר לכולם“.
גם בקרב הדור הצעיר יש מי שמחפשים שבת אלטרנטיבית בעלת אופי ייחודי, רוחני. “אנחנו מאמינים שדווקא מירושלים תצא הבשורה. אם אנחנו רוצים לפתור את הסוגיה של שבת, המקום הנכון הוא ירושלים, בגלל עירוב האוכלוסייה שיש בה“, אומרת אלישבע מזי“א, מנהלת עמותת ‘רוח חדשה‘. העמותה הזו, שמטרתה למנוע הגירה של צעירים ציונים אל מחוץ לבירה, היא אחת החברות בקואליציית ‘ירו־שלם‘ – קבוצת ארגונים שמבקשים לייצר בעיר שבת ישראלית חדשה.
בתחילת הדרך, לפני כשנתיים, ארגנו מזי“א וחבריה בשבתות אירועי תרבות “חילוניים למהדרין“, כהגדרתה, כמו הופעות של ערן צור, יהלי סובול ואחרים. “הצלחנו להזיז את הסטטוס־קוו בירושלים, אבל היה לא מעט בלגאן. ארגנו הופעה במתחם פתוח ברחוב הלל שבמרכז ירושלים, והגיעו אלף איש. האירוע אמנם היה הצלחה, אבל הבנתי שזה טו מאץ‘. ראש העיר אמר לי שעברנו את הגבול בשביל ירושלים, והבנתי אותו. צריך לעשות ויתורים. צריך לתת מצד אחד מענה לציבור החילוני, ומצד שני לא לפגוע בציבור הדתי. הדבר הנכון הוא לקיים הופעות במתחמים סגורים, ובמרחב הציבורי לערוך רק אירועים שלא יהיו כרוכים בחילול שבת ולא יפגעו ברגשות הדתיים בעיר“.
במקביל למופעים קיימה הקואליציה גם אירועים המתאימים לשומרי שבת – כמו פיקניק משותף לדתיים וחילונים, מתוך מטרה לקרב לבבות ולהפיל מחיצות. “אני אישית מבינה את הערך המדהים שיש בשבת“, אומרת מזי“א. “אני משתדלת ל
מזי“א, שהשתתפה בכנס של בית הלל בנושא שבת ישראלית, סיפרה שם על החזון שלה – לייצר שבת ברוח אמנת גביזון־מדן, אבל לקיים גם במרחב הציבורי פעילות תרבות שכרוכה בחילול שבת. “אני מאוד מעריכה את בית הלל, אבל יש לנו ויכוח מרכזי בסוגיה הזו. רבנים מסוגו של הרב רונן נויבירט, שקשובים לציבור החילוני, יצטרכו להבין שיש כאן עניין מהותי“, היא אומרת.
הרב נויבירט מצדו מביע גם הוא הערכה למזי“א, “שכפי שהגדירה את עצמה – היא משקפת ציבור חילוני גדול ששללו ממנו בחינוכו את החשיפה לעולם התוכן של היהדות, לתפילות, לחוויה הדתית של שבת וחגים ועוד“, הוא אומר. “חשוב לה לפתוח חלון לעולם היהדות בעבור צעירים רבים מהציבור החילוני שמחפשים אותו. היא פועלת למען המטרה הזו במסירות נפש, ובזה אנו משתפים פעולה. מצד שני, יש ויכוח נוקב בינינו לגבי פעילויות הכרוכות בחילול שבת, כגון מסיבות רחוב לציבור החילוני. פשוט לי שאיני יכול להכריח את אלישבע ואת הציבור שאותו היא מייצגת לשמור שבת, אבל הבהרתי לה באופן חד־משמעי שאיננו יכולים לתמוך בכל פעילות שיהיה בה חילול שבת. אם להיות יותר ספציפיים, לוגו של בית הלל לא יוכל להתנוסס על פעילות כזו. יחד עם זאת, כאשר בוחנים מתוך הסתכלות מפוכחת את המרחב הציבורי של המדינה - אם הבחירה היא בין פתיחת קניונים ומרכזי קניות, לבין פתיחת מתנ“סים וקיום פעילות קהילתית וחינוכית הכרוכה לעתים בחילול שבת, אעדיף בהחלט את האופציה השנייה“.
מה ההבדל ביניהן? אם כבר מחללים שבת, מה זה משנה באיזו צורה?
“כאשר נתבונן במקורות, נמצא שהמסחר מסמל יותר מכול את חילול השבת. על כך נחמיה מנהל מלחמה, כפי שמופיע בפרק י“ג: ‘בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועומסים על החמורים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא, ומביאים ירושלים ביום שבת (...) ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלים. ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם, מה הדבר הרע הזה אתם עושים, ומחללים את יום השבת. הלוא כה עשו אבותיכם ויביא אלוהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת, ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת. (...) ואומרה ויסגרו הדלתות ואומרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת, ומנעריי העמדתי על השערים לא יבוא משא ומתן ביום השבת‘. איני יכול לתמוך באופן ספציפי בפעילות שיש בה חילול שבת, אבל אם נצליח לצמצם את המסחר בשבת באופן משמעותי, ובמקום זה הציבור החילוני יתכנס במרכזים הקהילתיים, צביון השבת במרחב הציבורי יהיה במצב טוב יותר“.
נא להמתין לטעינת התגובות