תשעה באב: האבל החדש מתערבב עם האבל הישן

אחים ואחיות, אבות ואמהות, נשים וארוסות עומדים אל מול קבר נפתח, אל מול חורבן בית ומוצאים בתוך המדבר הזה, בתוך הדמעות והבכי, זכרונות מלאים בחסד

הלל מאלי | 4/8/2014 19:03

תגיות: תשעה באב

בלילה נפלו ציפורים מן הקן / ועצים רעדו בלילה./ והחיים הגדולים נהיו קטנים / ובכו לחיות. / ....ולבכי היה טוב כי עודנו בכי, / וטוב לדמעות - כי דמעות הן / בלילה, / תמיד בלילה, / שואג סער איתן / ומכה על לב הענפים. / ונזכרים הענפים כי ליבם כואב. / ומישהו כציפור שנפלה מן הקן / וכענף שבור, / שאינו יודע מי הוא, מי הוא- / נופל גם הוא. (אברהם חלפי)

באמת בלילות כליל ט' באב, לילות של אבל וקינה החיים הגדולים נהיים קטנים והעצים רועדים. ואנחנו רגילים לומר כי בזמן הנפילה כשהשמיים מתרחקים והתהום מתקרבת אין מילים יש שתיקה.

הלל מאלי מירי צחי

הגמרא במסכת ברכות אומרת "אגרא דבי טמיא – שתיקותא" = שכר בית האבל – שתיקה. אבל אברהם חלפי כותב על דמעות שטוב להן להיות דמעות ועל בכי שטוב כי הוא בכי ובעיקר על נפילה שבה הנופל מחפש ברקיע המתרחק איזה דבר שאבד. ואכן נביאי החורבן לימדו אותנו כי לפעמים בזמן הנפילה נפתח הפה ונולדת שאלת 'איכה'. כך הנביא יחזקאל נותר אילם בבבל אך כאשר מגיע אליו הפליט מירושלים ומספר לו סיפור של פליטות והרס פתאום נפתחות שפתיו והאלם נפסק: "בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד. וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' " (כ"ד, כו-כז).

פתאום כשמגיעה שמועת החורבן פותח הנביא את פיו ומדבר. וצריך לשאול איזו נבואה, איזו קינה אומרים כששמועת חורבן מגיעה, איזו נבואה נולדת לנביא-ציפור החוזה חורבן מתקרב ומתממש? ותשובתו של נביא החורבן ירמיהו היא פשוטה ומלאת חסד. ירמיהו חי בעיר מתפוררת, לאן שלא יביט חורבות והרס – כוהנים שאינם מבקשים דבר אלוהים, נביאים שמתנבאים לשקר ועשירים מרוששים עניים. ובתוך העיר אין מתום. הכל פצע וחבורה ומכה ללא רפואה. ומתוך עיר כזו עולה קריאתו של ירמיהו 'מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי' הנבואה לוקחת אותו מהעיר אל המדבר והמדבר סמל ההרס והאובדן, רוח נושבת על פסגות גבוהות והצמא מציק.

אבל דווקא שם במדבר מוצא לו ירמיהו פתאום תמונה מלאת חסד ותום נעורים: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". ונדמה כי ההרס והריחוק מהעיר ומקדשה מאפשר לירמיהו לצלול עמוק אל איזה זיכרון היולי וראשוני כל כך של ההבטחה, האירוסין החלום. ומי שמחזיק בידו זכרונות נעורים שכאלו יכול לחזור אל העיר ירושלים ולחלום אותה מחדש. וירמיהו מסתובב לו עם נבואות המדבר שלו בירושלים ההולכת ונהרסת ומבקש לבנות מחדש כל פעם תקווה חדשה.

מכה אחר מכה יורדת על העיר וירמיהו לא נואש, ניגש אל מלכיה ושריה וכוהניה ומבקש מהם לחדש את הברית, להאחז באדמה, לשחרר את העבדים, לבנות ירושלים

חדשה. וכאשר התקוות כולן כלות כעשן העיר נשרפת ומקדשה חרב יודע ירמיהו ללכת עם הגולים ולהבטיח להם – עוד ייקנו בתים בארץ הזאת, עוד ניטע עצים. ועם נבואה זו יצא העם בגלות כשתקוות הגאולה בתרמילו. נביא החורבן של ירושלים הוא גם נביא תקוותיה.

השבר והאבל של ימי ט' באב מתערבב לו עכשיו באבל חדש ומספד. אחים ואחיות, אבות ואמהות, נשים וארוסות עומדים אל מול קבר נפתח, אל מול חורבן בית ומוצאים בתוך המדבר הזה, בתוך הדמעות והבכי זכרונות מלאים בחסד. ומבטיחים לקוות מחדש ולשמוח. והאבל לוקח אל מקום פנימי בו רק היקר קיים וזכרונות הנעורים מלאי התום מאירים את הפנים ומכאיבים את הלב. ואנחנו נקרא מחר בסופה של קריאת מגילת האיכה, נקרא ונחזור בקול מתגבר: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" ואולי זה סודו של ירמיהו הנביא שברח אל המדבר החרב ומצא בו – באבל ובצמא את הזכרונות הקדומים שלנו. זכרונות של אהבת נעורים. שמהם אנו שבים ומתחדשים כקדם.

הלל מאלי הוא מנהל תוכן בעיר דוד, שמנחה הערב את האירוע "איך סלעים נשברים" המתקיים בעיר דוד בהשתתפות ניר ברקת, הרב בני לאו, מיכה גודמן ובלהה בן אליהו-קריאת מגילה משותפת לדתיים וחילונים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הדפסה