המאבק על פתיחת עסקים בשבת בתל אביב: מי נגד מי?
בתל אביב החליטו השבוע להמשיך את המלחמה נגד סגירת מרכולים בשבת, אותה מוביל שר הפנים גדעון סער. אבל עם כל הכבוד לסער, לא הוא צריך לקבוע את המדיניות - אלא הכנסת. למה היא שותקת?
מילים אלו של ז'אן ז'אק רוסו, הפילוסוף הצרפתי המפורסם, אולי יכולות להעניק לנו איזשהו פשר בנוגע להתנהלותה של עיריית תל-אביב בכל מה שקשור לסוגיית פתיחת העסקים בשבת.
אך מקריאה מהירה של פרטי החוק המתוקן, קל מאוד להבחין מיהם הזוכים הגדולים שלו. לא כל כך קשה היה גם לנחש זאת: התאגידים הגדולים. למעשה, העובדה כי הזוכות הגדולות הן רשתות כמו am:pm ו'טיב טעם' איננה אמורה להפתיע את מי שעוקב אחר השתלשלות האירועים בסוגיית פתיחת העסקים בתל אביב. ההשפעה העצומה של כוחות השוק הגדולים על ההחלטות הנוגעות לאופייה של השבת בתל אביב מלווה את הפרשייה המתגלגלת הזו לכל אורכה. אחת מן הביקורות המרכזיות שמתח השר גדעון סער על נוסח ההצעה של החוק הקודם דקרה בדיוק את הנקודה הזו. בחוק הקודם רצתה העירייה להעניק היתרים מידיים לכל הרחובות בהם היו חנויות נוהגות לפתוח בשבת ערב החוק. הצעה זו נדחתה בטענה המוצדקת כי מדובר בהענקת "הכשר" לפעולות של גופים שרמסו את החוק בעבר ברגל גסה, כשכוחם הכלכלי הגדול מאפשר להם לספוג את הקנסות של העירייה.
סוגיית פתיחת העסקים בשבת אכן קשורה באופן מובהק לסוגיה רחבה יותר, הנוגעת לצביונה היהודי של השבת. אך הצגת פני הדברים מצד עיריית תל-אביב והתאגידים הגדולים כך שמדובר רק במאבק דתי, הינה ניסיון ציני בעליל מצידם לטשטש את הבעיות הגדולות הקיימות בחוק העזר. את המענה לשאלות כבדות המשקל הבאות עיריית תל אביב איננה מספקת: מיהם אותם האנשים שיעבדו בשבתות בניגוד לחוק שעות העבודה והמנוחה? ומה בנוגע לעסקים הקטנים שאינם מעוניינים לפתוח את העסק בשבת משום שהם רוצים לזכות ביום אחד של חופש לבלות בו בחיק משפחתם?
על פי נתונים שסיפק משרד הכלכלה בשנת 2008, יותר מ-10% מהיהודים בישראל עובדים בשבת, כשהפרופיל הסוציו-אקונומי המשמעותי בתוכם (כשני שליש) הוא של אנשים בעלי משפחות וילדים, חסרי השכלה וממעמד סוציו-אקונומי נמוך. יחד עם זאת, הנתונים מראים כי כשני שליש מהעובדים אינם מעוניינים לעבוד בשבת. בנוגע לאפשרות שהמעסיקים יפעלו באמצעות עובדים שאינם יהודים, כבר ציין השר סער במסמך הביקורת שלו לעיריית תל אביב כי מדובר ב"עצימת עיניים ברורה, אשר מוקשה מאד לקבלה, ובפרט כך לכל מי שמכיר את המציאות כהווייתה". כך שההשלכות של חוק כזה הינן ברורות: אילוץ אנשים הנמנים על המעמדות הנמוכים של האוכלוסייה לעבודה בשבת בניגוד לרצונם.
כל זאת לפני סוגיית העסקים הקטנים. אף אם המרכולים הפתוחים בשבת יעסיקו עובדים שאינם יהודים, הרי שמדובר באפליה ברורה בין בעלי העסק הקטנים, שלא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עובדים נוספים, לבין בעלי הרשתות. אך
כל ההסתעפות של הפרשייה המתמשכת הזו מצביעה על בעיה מרכזית אחת: חסרונה של חקיקה אחידה ומסודרת בנושא השבת בישראל. עם כל הכבוד לגדעון סער, לא שר הפנים הוא האיש שצריך לקבוע את מדיניות יום המנוחה במדינת ישראל אלא הכנסת. חקיקה מרכזית תמנע את הישנותם של מקרים מעין אלו, שרשות מקומית ברצונה החופשי מעצבת את החוק על פי ראות עיניה, בניגוד לעקרונות החברתיים, התרבותיים, הלאומיים והדתיים המאפיינים את השבת.
שאלות אלו ועוד רבות צריכות לקבל מענה מצד עיריית תל אביב, אך כנראה שבראש סדר העדיפות שלה עומדים דברים אחרים. כפי שאמר רוסו כנראה שהסיבה לכך היא חוסר היכולת של בני אדם להיכנס לנעליו של האדם החלש מהם ולדמיין את עצמם במקומו. הטייקונים, בעלי העסקים הגדולים וחברי עיריית תל-אביב כנראה חיים טוב מידי בכדי להצליח להבין את הקושי שהם מעמידים בפני האנשים הפשוטים, בעלי העסקים הקטנים שבסך הכול אינם רוצים להפוך לעבדים מודרניים.
הכותב חבר בצוות "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר מתפרסם כחלק מבלוג "מחזיקי הדת".
נא להמתין לטעינת התגובות
