אטרקציית הקיץ של הצעירים החרדים: מפגשים עם ח“כים
בזמן שאחרים מעדיפים לבלות בחוף הים או בחו“ל, הצעירים החרדים עומדים בתור למפגשים עם חברי כנסת. פוליטיקה, מסתבר שוב, היא אולי התחביב הרווח ביותר בקרב בני הישיבות
ישיבות חרדיות נוהגות בימי החופשה לקיים 'קעמפ' - מחנה קיץ במסגרתו הישיבה כולה מעתיקה את מושבה למקום נופש, ובו היא ממשיכה בלימודיה אך לצד זאת גם מקיימת פעילויות קצת אחרות.
מסיבת החוף של הקייטנה החרדית הזו היא התנצחות פומבית בין נוער בגילאי 16-19 לבין חבר הכנסת משה גפני. האחרון הוא הכוכב הבלתי מעורער של מחנות הקיץ הישיבתיים. קצת אחריו ברשימה מככב חבר הכנסת מאיר פרוש, ופעמים רבות השניים הללו (שחלוקים בסוגיות רבות. ועל כך בהמשך) מופיעים בדואט מול מאות בני נוער מעריצים. סליחה, מעריצים זו מילה קצת גדולה. גיבורי התרבות החרדיים הם הרבנים והמנהיגים הרוחניים. בתוך תוכו בן ישיבה מעוניין להיות הרב שטיינמן ולא מוישה גפני. אך עם זאת, כבודם של חברי הכנסת החרדיים במקומם מונח.
לא ברור איזו ישיבה הייתה הראשונה שזיהתה את הצמא של תלמידיה לפגוש ח"כים חרדיים, אבל הקונספט כבר הפך למסורת. מדי שנה מתקיים פאנלים פוליטיים במחנות הקיץ, והם כוללים מנחה, ח"כ או שניים וצעירים מצוידים בשאלות קשות. הח"כים החרדים פטורים מהצורך להתמודד בפריימריז ומביקור בבר-מצוות של חברי מרכז, אבל אחת לשנה הם נדרשים להתמודד עם משימה מורכבת לא פחות: מתן תשובות לבני נוער סקרנים ומעורבים.
כי הנה משהו שלא ידעתם על אלו שלא מתגייסים לצה"ל: פוליטיקה היא אולי התחביב הרווח ביותר בקרב בני ישיבות. הידיעה הפרטנית שלהם בחוקים, ועדות בכנסת ושאר ירקות מפתיעה, ודאי על רקע העובדה שלימודי אזרחות נפקדים מסדר היום הישיבתי. נכחתי בכמה מהמפגשים הקייציים והשאלות שהילדודס הללו שאלו היו לא פשוטות.
למה לעזאזל נער בן 17 מתעניין במצבו (הבעייתי) של חוק מע"מ 0? אין לי מושג, אבל על טיב הקשר בין פוליטיקה ונוער חרדי ניתן לומר כמה דברים. ראשית, בהיעדר תרבות פנאי מפותחת, כמו קולנוע או ספורט, פוליטיקה היא תחביב גלאט-כשר שיכול לענות על הצורך האנושי להתרענן קצת. ובינינו, מה יותר מרענן מדיון פוליטי סוער אל תוך הלילה.
שנית, בהוויה החרדית פוליטיקה היא הרבה יותר מפוליטיקה. היא קשורה בעבותות למוסד 'דעת תורה' ומכוונת מטרה ליישום האידיאולוגיה החרדית. חברי הכנסת החרדים הם 'שלוחא דרבנן', נציגי הרבנים בכנסת, וכל הליכותיהם אמורות להוות ביטוי מעשי למדיניות שיוצאת מחצרות גדולי הדור. בחברה שבא קמפיין בחירות בא תמיד בצמוד לתמונה של המנהיג הרוחני המרכזי והכיתוב "ועשית ככל אשר יורוך", טבעי שהפוליטיקה תתפוס מקום של כבוד.
(אתם מוזמנים לחשוב על סיבות נוספות, בינתיים אמשיך לספר על המתרחש באותם מפגשים:) הח"כים עצמם משקיעים בשיח השנתי עם הנוער זמן לא מבוטל. גפני, פרוש ואחרים כיתתו רגליהם בין קייטנה לקייטנה, והקדישו לכל אחת מהם שעות לא מעטות. הם ישובים שם נינוחים, מול קהל צעיר שחלקו הגדול עדיין לא בעל זכות הצבעה, ומשוחחים על בעיות השעה.
השנה הסוערת שעברה על יחסי החרדים והמדינה הינה הנושא העיקרי, והח"כים החרדים לא מתאמצים להציג חזית אחידה מול הקהל הצעיר. להיפך, חילוקי הדעות הפנימיים נמצאים על השולחן. גפני ופרוש נכחו יחד במפגש בישיבה ספרדית בבית שמש, וההבדלים ביניהם היו שקופים. אחרי תמיכת 'הבית היהודי' בחוק הגיוס של לפיד נפער
גפני רואה בעצמו שליח הציבור החרדי בציבוריות הישראלית-חילונית, אך את המפגשים הללו הוא מנצל להעברת מסרים פנימה. בשיחה שקיימתי עמו הסביר כי ישנן נקודות שחשוב לו להבהיר לדור העתיד של החרדים. אחת מהן הנה העמדה החרדית בסוגיות מדיניות. חברי הכנסת החרדים מתבטאים בעיקר בנושאי דת-מדינה, וגפני מעוניין שצעירי המגזר לא יתבלבלו. "חשוב לי להבהיר להם שאנחנו לא ימנים מתלהמים", אומר לי גפני, אולי דווקא על רקע העובדה שמרבית הצעירים החרדיים - כך על פי סקרים - מחזיקים בתפיסות ניציות. פרוש, כאמור, דווקא מוטרד שהקרע עם הציבור הסרוג יסיט את הצעירים החרדים לעמדות שמאל ומשתדל לעמוד בפרץ.
לגפני חשובה נקודה נוספת: כתוצאה ממאבקי החרדים התכופים, נוצר הרושם שהציבור החרדי מעוניין רק שיאפשרו לו לשמור על אורח חייו ואין לו עניין בזהותה הכללית של המדינה. גפני מרבה להפליג עם הצעירים בסיפורים מימיו בעיירה הדרומית אופקים, עוד טרם היותו לח"כ, ומתאר להם כיצד הצליחו לבקוע את שליטת השמאל בערי הפריפריה ובאוכלוסייה שם ולהביא לעלייה בכוחם של גורמים מסורתיים. "אם כל הציבור בישראל היה אנטי-דתי, היינו מתכנסים בעצמנו", הוא אומר, "אבל ישנו ציבור מסורתי גדול והוא זקוק לנו".
סוגיות כאלה ודומות להן עולות על השולחן, והשיחה אולי מתחילה מפוליטיקה אך במהרה עוברת לשאלות יסוד מהותיות. מרבית השנה עסוקים הצעירים החרדים בסוגיות תלמודיות וההרצאות שהם שומעים מהרבנים עוסקות בדין ביצה שנולדה ביום טוב. העיסוק בענייני השקפה - זניח. מעניין שדווקא בחופשה, ודווקא מפי מי שעיקר תפקידם מכוון כלפי חוץ, הנוער החרדי זוכה ללמוד על היחס המדויק שבין הדת ומדינת היהודים.
נא להמתין לטעינת התגובות
