למה הפכנו את יום כיפור מיום שמח לעצוב?
יום הכיפורים בזמננו הפך לחרב פיפיות שמנמיך את האדם ומרחיק אותו מאפשרות לשינוי רוחני אמיתי. פעם הוא היה נראה אחרת: יום מיוחד, שבו האדם מישיר מבטו אל המוות, רק כדי לגלות בו חיים חדשים
בישראל חי היום ציבור גדול מאוד של אנשים המכנים את עצמם בגאווה "חרדים". המילה "חרדים" היא למעשה קיצור של המונח "חרדים לדבר ה''', ולמעשה היא מחלה מאובחנת ב-DSM שנקראת "הפרעת חרדה" (Anxiety Disorder). הציבור החרדי, וגם חלקים גדולים מהציבור הדתי אימצו בלי לשים לב סדרה של הפרעות התנהגות והפרעות נפשיות שקיימות אצל כל אדם אבל מתחזקות בטיפולה ובהשגחתה של הדת. חודש אלול, שהוא חודש שבו קהילת המאמינים צריכה לתקן את דרכיה ולעשות תשובה, הוא החודש שמביא לשיא את החוליים הדתיים האלו.
ההלכה, שם הקוד לחוקים שאדם דתי צריך לעמוד בהם, הפכה בעשרות השנים האחרונות לחרב שמרחפת מעל לנפש המאמינים, הנדרשים במהלך השנה לאכול מצה בתוך 4 דקות בליל הסדר, לנקות גם את הפילטר של שואב האבק בערב פסח, לדאוג שהסקוץ' המשמש לשטיפת הכלים הבשריים לא יגע בשיש של הכלים החלביים, לא לשמוע אישה שרה, לא לגעת בנשים לפני חתונה, ולומר כמה מאות פעמים "סלח לנו" בתקופת הימים הנוראיים.
חרדה, OCD, ותחושת אשם כללית, הן חלק מסל תכונות שאדם דתי גדל איתן. מלבד היותן מכתיבות קוד התנהגות ונורמה, הן מכתיבות צורות חשיבה ותחושות שמעיבות על האפשרות לחיים של בריאות נפשית.
"וְנִהְיֶה כָּל יָמֵינוּ בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשים טוֹבִים עַד סוֹף רֶגַע הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ לֶאֱסֹף אֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ אֵלֶיךָ אָז יִהְיוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ דְּבוּקִים בָּךְ, וְאָז תֵּצֵא נִשְׁמָתֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה" (תפילה זכה). כמו טקסטים רבים ביהדות, גם תפילה זכה היא מעין בליל של אמונות קבליות שהתחברו להווית החיים היהודית בלי הרקע העמוק שלהן, והפכו לדוגמה שטוחה וריקה שתכליתה להציב שאיפה בלתי אפשרית לאדם, במיוחד לאדם המודרני שחי בישראל 2014.
יום הכיפורים שיחול בעוד 40 יום הוא השיא של התהליך הזה, יום שמלא בוידויים שפותחים במילים "על חטא שחטאנו", וממשיכים בפירוט עוונות האדם: שוחד, גילוי עריות, הונאה, ועידת זנות, פריקת עול וזלזול הורים ומורים. חוץ מכוכבי מ"משחקי הכס" קשה להאמין שיש בן אדם שבאמת יימצא אשם בכל הסעיפים בכתב האישום הזה.
האישום החריף ביותר המוטח כנגד האדם קשור לעולם המיני: "תְּכַפֶּר לָנוּ מַה שֶּׁחָטָאנוּ וּפָגַמְנוּ בִּבְרִית קֹדֶשׁ בְּטֻמְאַת קְרִי וּבְהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה וּמַה שֶּׁבָּעַלְתִּי בְּעִילוֹת אֲסוּרוֹת" (תפילה זכה). זהו שיאה של תרבות ההכאה על חטא, במה שנתפס כאחד המעשים החמורים ביותר שאדם (גבר) דתי יכול לעשות. גם כאן הפכה תורת הקבלה לאוייב, כשנתנה הסבר רוחני מדוע בחור דתי שמאונן בגיל העשרה צריך להרגיש כאילו הוא רוצח ילדים.
פילוסופים מודרניים טוענים שדתות ותופעות תרבותיות מתנהלות לפי חוקי הברירה הטבעית של תורת האבולוציה: הן מחפשות לגדול ולהתרבות, ומשתמשות
הדבר המעניין הוא שהעיצוב המקורי של יום הכיפורים (וגם של ראש השנה) היה שונה באופן מהותי מזה המוכר לנו כיום. כמו דברים רבים ביהדות, שהיא אחת הדתות היפות והמעניינות ביותר שנוצרו מעולם, הפך יום הכיפורים לחרב פיפיות שמנמיך את האדם ומרחיק אותו מאפשרות לשינוי רוחני אמיתי. במקורו היה יום הכיפורים יום מיוחד, שמשתרע בין המרחב הפנימי ביותר של האדם, שעומד עירום ועריה מול הקודש, לבין המקום החיצוני ביותר שבו הוא מתפזר עד שנעשה איברים איברים. זהו יום שבו האדם מישיר מבט אל המוות כדי שיגלה בעצמו אפשרות לחיים חדשים. יותר מזה, יום כיפורים הוא מיקוד נדיר בתחושת הזמן. שם המסכת בתלמוד הבבלי שעוסקת בו הוא "יומא" (בעברית 'היום'), ואחד הרעיונות המרכזיים בה הוא הפיכת היום הקדוש למעין פרק של הסדרה "24": מעקב דקה אחר דקה במשך יממה בחיי האדם, עד לדקה התשעים, בה נאמר: "פתח לנו שער בעת נעילת שער, כי פנה היום". ביום הכיפורים הופך הזמן למימד מרוכז ותמציתי בו האדם חש על בשרו את חשיבותו של כל רגע. התמקדות במסרים המקוריים של יום הכיפורים, שאבדו לנו עם הזמן, עשוי להפוך את היום הזה, מיום של התנכרות לעצמי תוך כדי אמירת דברי שווא, ליום שבו האדם זוכה לחוויה קיומית נדירה, ולאפשרות אמיתית להתחיל מחדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
