השתטחות ועונשה: לעזוב את המשפחה ולטוס לאוקראינה?

החסידים והמתחזים נוסעים מדי ראש השנה לאומן שבאוקראינה, כדי להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב. אגדת חז“ל מהתלמוד אולי תצליח לשכנע אותם אחרת. ואם לא חז“ל, אולי יהיה זה פוטין

מיכאל טוכפלד | 7/9/2014 12:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הסיפור התלמודי הבא מוקדש לכל אותם חסידים ואלה המתחזי לחסידים הנוהגים בערב ראש השנה לנטוש את נשותיהם ומשפחותיהם לאנחות כדי לנסוע לאוקראינה ולהשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב, מי בשל הרצון לחוות אקסטזה דתית שההשתטחות הזו מבטיחה לו ומי בשל הטרנד שהתפתח בשנים האחרונות.

אגדת חז"ל קלאסית זו מופיעה במסכת כתובות, דף ס"ב: מכיוון שאין אני בטוח שכל נוטשי משפחותיהם מבינים ארמית, הלשון  שבה נכתבה האגדה במקור,  אתרגם אותה בתרגום חופשי  כשירות למשתטחים.

חסידי ברסלב בנתב''ג
חסידי ברסלב בנתב''ג צילום: ראובן קסטרו
הסיפור הוא על רב רחומי שהיה תלמידו של רב בעיר מחוזא שבבבל. במשך כל השנה שהה בישיבה ולמד תורה אבל מדי יום כיפור נהג להגיע לביתו ולהתראות עם אשתו. יום אחד נמשך אחרי תלמודו ולא בא. אשתו המצפה לשווא אמרה לעצמה: "עוד מעט יבוא! עוד מעט יבוא!". לא בא. חלשה דעתה וירדה דמעה מעיניה. כעת הסיפור מחזיר אותנו לרב רחומי: היה יושב על הגג, לפתע נשבר הגג מתחתיו. נפל ומת.

מי שירצה: זהו סיפור על חטא קהות חושים, תוצאתו בדמעות צער, עלבון ואכזבה ועונשו החמור מכל. אבל חז"ל אינם ספקי דראמות או טרגדיות. הם לא שייקספיר או סופוקלס. לאגדות חז"ל יש מטרה. אולי כאן מבקשים חכמים ללמד אותנו פרק בהלכות האיזון שבין לימוד התורה, כתורת חיים ובין המסגרת המשפחתית האמורה להיות הבסיס לחיי התורה וההתעלות הרוחנית.

הייתי אומר כאן, די לחכימא ברמיזא אבל חוששני שההגדרה "חכימא" לא תתאים למרבית הנוטשים והמשתטחים שלא ישתכנעו וימשיכו לנסוע באלפיהם, כפי שבודאי יקרה, ואולי רק הפחד מהמצב באוקראינה ישאיר אותם סוף סוף לחוג את ראש השנה עם בני ביתם בעזרת השם (וולדימיר פוטין).
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מיכאל טוכפלד

צילום:

עיתונאי. כתב ופרשן במקור ראשון

לכל הטורים של מיכאל טוכפלד

עוד ב''מיכאל טוכפלד''

פייסבוק