מאחורי הקלעים של הבחירות לרבנות ירושלים
בתום 11 שנות סחבת נקבע סוף סוף תאריך לבחירת רבנים ראשיים לירושלים. ראש העיר ברקת והציונות־הדתית צפויים להעביר דיל שיוביל לבחירת רב אשכנזי ציוני, הרב אריה שטרן, ורב ספרדי חרדי. החרדים מנסים לדחות את הבחירות לפחות בחודש וחצי – עד שהרב שטרן יעבור את גיל שבעים, מועמדותו תיפסל והדיל ייפול
הרב אליטוב הוא רב מבשרת־ציון וחבר מועצת הרבנות הראשית. עיקר תפקידו יהיה חתימה על תעודות כשרות והכנות לקראת שנת השמיטה. המינוי נעשה בשקט, אפילו בלי הודעה לעיתונות, והדבר עורר תחושה של מחטף. עו"ד אילן קמינצקי, שעתר בעבר לבג"ץ נגד הסחבת בבחירות לרבני העיר, תקף את המינוי במכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי לרבנות הראשית. "ראו איזה פלא: בחלוף יום אחד בלבד מקביעת התאריך (לבחירות) מימשה מועצת הרבנות הראשית את סמכותה, סמכות שכאמור לא ראתה לנכון לממש מזה אחת־עשרה שנים". קמינצקי טען שמינוי זמני בתקופת בחירות פסול, והעלה את ההשערה כי "המטרה האמיתית נעוצה ברצונם של גורמים שונים לנסות ולהמשיך לעכב את ההליכים למינוי רבני העיר ירושלים".
הסיעות החרדיות, מצדן, פועלות כאמור לדחיית הבחירות. עתירה ראשונה כבר הוגשה, ובדרך יש עתירות נוספות. גם אם בג"ץ לא יקבל את העתירות, הן עשויות למלא את ייעודן באופן טכני, שכן מטרתן של הסיעות החרדיות היא לעכב את הבחירות רק חמישה שבועות נוספים. אז, ב־27 בנובמבר, ימלאו שבעים שנה למועמד הציונות הדתית לכהונת הרב האשכנזי, הרב אריה שטרן, הנהנה כעת מרוב מובטח בגוף הבוחר – ומועמדתו תיפסל על פי חוק. החרדים ממתינים לחגוג לו יום הולדת ולהיפטר ממנו לשלום. אם הם יצליחו, כל הקלפים ייפתחו מחדש.
הרב שטרן נבחר לפני כחמש שנים למועמד המוסכם של הציונות הדתית, על ידי גוף שמנה רבנים ציונים בכירים (הרבנים חיים דרוקמן, יעקב אריאל ואהרן ליכטנשטיין) ונציגות של בתי הכנסת הציוניים בעיר. הוא ראש מכון 'הלכה ברורה' וראש קהילת הר חורב שבשכונת קטמון, והוא נחשב מועמד דתי־לאומי קלאסי: בעל ידע בהלכה, שמרן אך לא שמרן מדי. הוא גדל בישיבת 'מרכז הרב', שבה שימש ר"מ (רב־מחנך), והוא מלמד בישיבות הסדר רבות, ביניהן ישיבת הכותל, אור עציון, קריית־שמונה ופתח־תקווה.
ראש העירייה ניר ברקת דבק בשאיפה שהפכה לאחד מדגליו העיקריים: שאחד משני רבני העיר יהיה דתי־לאומי והשני חרדי. אבל אם הרב שטרן יהיה מחוץ למשחק, ברקת עלול להתקשות לספק את הסחורה. הוא מלווה את הסוגיה עוד מימיו כחבר מועצת העיר; כיו"ר האופוזיציה הוא פעל בשליחותו של הרב מרדכי אליהו נגד ניסיון למנות במחטף שני רבנים חרדים, ועתר לבג"ץ נגד המינוי. הוא חוזר ואומר שאינו מתערב בקביעת זהות המועמד, וכל מועמד שיהיה מוסכם על הציבור הדתי־לאומי יהיה מקובל עליו. מאז בחירתו של הרב שטרן למועמד הציוני, ברקת מציע לחרדים דיל: תמכו ברב שטרן, והרב הספרדי יבוא משורות החרדים.
לפני שנתיים נסגר דיל ברוח זו עם ש"ס. היא תתמוך ברב שטרן, ובתמורה ייבחר הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה. מאז, הרב יוסף נבחר לרב הראשי לישראל. ברקת ממשיך להתעקש על דיל החצי־חצי, גם כשתמיכת החרדים בו חלקית ביותר. עניין של עיקרון. הציונים הדתיים הולכים איתו, ליתר ביטחון, אף שבהרכב הנוכחי של הגוף הבוחר יש להם סיכוי לקבל גם רב ספרדי.
נכון לעכשיו החרדים אינם מציבים מועמדים רשמיים מטעמם, ובהתנהלותם הפומבית הם מתעלמים מתאריך הבחירות. אולם בורסת השמות כבר גועשת. בצד האשכנזי – זה המנסה להיות ריאלי על ידי סחיבת הבחירות עד לאחר יום הולדתו של הרב שטרן – מועלה שמו של הרב אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה, פוסק, ודיין בבית דין פרטי לממונות. לצדו מוזכר גם שמו של הרב משה חיים לאו, רב שכונה בנתניה, אחיו של הרב הראשי לישראל דוד לאו.
בצד הספרדי מוזכר שמו של הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר. הוא מצוי בסכסוך קשה עם יו"ר ש"ס אריה דרעי, אך ייתכן שדווקא בשל כך יסכים דרעי למנותו לתפקיד ממלכתי. כך לא יוכל להתערב בפוליטיקה ולהיות סמכות רוחנית למפלגה חרדית־ספרדית שתנסה להתחרות בש"ס של דרעי. בסביבת שני הצדדים, דרעי ועמאר, מצהירים כי הנושא כלל לא נמצא על הפרק. כן מועלים שמותיהם של שני רבנים ממקורבי דרעי: הרב דוד יוסף, רב שכונת הר־נוף וחבר מועצת חכמי ש"ס, והרב יהודה דרעי, רבה של באר־שבע ואחיו של יו"ר המפלגה. שמות נוספים הם הרב אליהו אברג'ל, כיום אב בית דין בירושלים ורבה של שכונת בַּקעה בעיר, והרב מרדכי מלכה, רבה של העיר אלעד.
לנוכח החלל הקיים בהנהגה הספרדית־חרדית מאז פטירתו של הרב עובדיה יוסף, לתפקיד המיועד של הרב הספרדי הראשי לירושלים יש משנה חשיבות: זו עשויה להיות מקפצה מנהיגותית. בעיקר לרב דוד יוסף: הצירוף בין שם המשפחה מעורר הרגשות למינוי היוקרתי עשוי לחזק את מעמדו בהנהגה היורשת. כאמור, על פי הדיל המדובר הרב הראשי הספרדי הבא לירושלים אכן יהיה חרדי. אך אם תסוכל מועמדותו של הרב אריה שטרן לכיסא האשכנזי, והדיל יעלה על שרטון, ייתכן שיעלה שמו של הרב שמואל אליהו כמועמד הציונות הדתית לרבה הספרדי של העיר.
שלשום הצטרף באגף הספרדי־ציוני שחקן חדש למערכה: הרב חיים אמסלם, חבר הכנסת שפרש מש"ס והתמודד בבחירות האחרונות ברשימה עצמאית, הודיע כי הוא "שוקל להגיש את מועמדותו לתפקיד רבה של ירושלים". בהודעה שפרסמה תנועתו 'עם שלם' נכתב כי "העיר ירושלים זקוקה למנהיגות רבנית ציונית מאחדת ומקרבת את הלבבות".
החרדים מנמקים את סירובם לקבל את הצעת ברקת, לחבור בהסכמה למינוי רב דתי־לאומי אשכנזי לצד רב חרדי ספרדי, בראש ובראשונה בטענות נגד צורת המינוי של חברי הגוף הבוחר. העניין אינו חדש: סוגיית הרכבו של הגוף הבוחר הייתה מהגורמים העיקריים לסחבת ארוכת השנים בבחירת הרבנים.
בתחילת הדרך מנתה הוועדה 48 נציגים; מחציתם חברי מועצת העיר, ומחציתם נציגי בתי הכנסת בעיר. מבין 24 נציגי בתי הכנסת, לבתי הכנסת הציוניים הוקצו חמישה נציגים בלבד. לחרדים – 19. חלוקה זו נומקה בריבוי בתי הכנסת החרדיים, בלי קשר לגודלם. ברקת שינה את היחס. הוא קבע את המפתח החדש על פי מִנהלים אזוריים, ועל ידי כך יצר הרכב המשקף את יחס האוכלוסייה היהודית בירושלים: 70 ציונים ו־30 אחוז חרדים.
לאחר השינוי, משרד הדתות עיכב את הבחירות כל עוד היה בידי ש"ס. שלוש עתירות הוגשו מאז, בין היתר על ידי תנועת נאמני תורה ועבודה וחברת מועצת העיר רחל עזריה, אך בכל פעם הבחירות נדחו מסיבות אחרות.
עזריה, סגנית ראש העיר ויו"ר סיעת 'ירושלמים', מרוצה כמובן מקביעת תאריך הבחירות. "הציונות הדתית הצליחה לגייס לצדה את הציבור החילוני שהבין את החשיבות שברב ראשי ציוני לירושלים, ויחד פעלנו למען המטרה המשותפת", היא אומרת. "זו הדוגמה לדרך שבה הציבור הציוני צריך לפעול בירושלים בפרט ובארץ בכלל – ביחד. כל הכבוד לראש העיר ניר ברקת, שקרוב לעשור פועל בנושא ולא הרפה. אני מאחלת שביום ירושלים הקרוב הרבנים הראשיים יובילו את התפילה החגיגית".
סאגת הגוף הבוחר לא נגמרה בשינוי ההוא. בשנה האחרונה תיקן המשרד לשירותי דת בראשות הבית היהודי תקנות חדשות ששינו את הרכב הגוף הבוחר רבני ערים. על פיהן, נציגי בתי הכנסת יהיו רבע מהגוף, ולא מחציתו. הרבע האחר יכלול אנשים מתחומי החינוך והחברה בעיר שימנו השר לשירותי דת וראש העיר. והמחצית הנותרת תישאר כקודם נחלתן של הסיעות במועצת העירייה.
לדברי החרדים, הכוח המוקנה עתה לשר רב מדי, וגורם להפיכתה של האספה הבוחרת לפוליטית. בנט ידאג לרוב למועמד שלו, הם אומרים, ואין ייצוג אמיתי לתושבי העיר. עתירה בעניין כבר הוגשה לבג"ץ, ובה, כאמור, תלויה עכשיו תקוות החרדים. טענת הנגד של הבית היהודי היא כי נציגי השר יהיו בעצם נציגיהן של הסיעות הקטנות במועצת העיר שלא קיבלו נציגות בגוף הבוחר.
הטענה הזו הנוגעת להליכי הבחירה אינה היחידה: קודם לקביעת תאריך הבחירות הגיש עו"ד מנחם מושקוביץ לוועדת הבחירות השגה, הטוענת כי תצהיריהם של 75 אחוז מבתי הכנסת שבהם ביצע האגף לפיקוח ובקרה של המשרד לשירותי דת בדיקה וספירה של מקומות הישיבה נמצאו לא נכונים ואף חשודים ככוזבים – ועל ידי כך תפח חלקם של בתי הכנסת של הציונות הדתית. למרות ההשגה, הוועדה קבעה תאריך לבחירות, אך כעת ייתכן שהיא תהפוך לעתירה נוספת בבג"ץ. "מקביעת התאריך לבחירות אנו מבינים שהוועדה דחתה את הטענות. אבל בכל זאת נמתין לתשובת הוועדה, ולפי זה נחליט אם לעתור לבג"ץ", אמר עו"ד מושקוביץ.
לצד הטענות הפורמליות, החרדים אינם מסתירים את התנגדותם לרב אריה שטרן. יו"ר סיעת יהדות התורה בעיריית ירושלים אליעזר ראוכברג, איש המפלגה הליטאית דגל התורה, אמר כי "הרב אלישיב קבע שהרב שטרן לא ראוי להיות רבה של ירושלים". בביטאון הליטאי 'יתד נאמן' אף פורסמה בחודשים האחרונים סדרת כתבות שסקרה התבטאויות ופסיקות של הרב שטרן, המוכיחות, לשיטתם, שאינו מתאים. על הכתבות חתום בני רבינוביץ', המשמש גם דוברו של הרב אהרן לייב שטיינמן, המנהיג הליטאי הנוכחי. בין היתר נטען שם כי הרב שטרן הביע הסכמה לספרו של הרב חיים אמסלם, 'זרע ישראל', שקרא לנקוט גישה מקִלה בגיורם של צאצאי יהודים.
גם בממסד של ש"ס מביעים התנגדות עקרונית למועמדותו של שטרן, אם כי פחותה מזו שמציגים הליטאים. כיום אומרים שם שהרב עובדיה יוסף התנגד למועמדות הרב שטרן, אלא שהדבר אינו חד־משמעי. בזמנו דחה הרב עובדיה את עסקת
אולם גורם בש"ס שהיה מעורב בזמנו בניהול המגעים סביב הצעתו של ברקת מציג גרסה שונה. "לאורך כל הדרך, הרב עובדיה תמך בדיל. רק בסוף, כשהבחירות כבר נראו באופק, הרב עובדיה הסיר את הסכמתו". בתשובה לשאלה אם לדעתו הסרת ההסכמה נבעה מהתנגדות של הרב עובדיה לרב שטרן אישית, השיב הגורם "אני משער שלא. אין לכך שום קשר".
המנהיג הליטאי־אשכנזי דאז, הרב יוסף שלום אלישיב, אכן התנגד מתחילה להצעה של ברקת ולדיל עם הרב שטרן. יש מסבירים כי הוא התנגד לכל מועמד דתי־ציוני באשר הוא, וכי רצה שהרב יהיה מינוי מטעמו – אך ב'דגל התורה' אומרים כי הוא התנגד לרב שטרן אישית, וכי ישנן דמויות תורניות מהציונות הדתית שבאות מבחינתו בחשבון. האם הרב עובדיה הסיר את הסכמתו לדיל כתוצאה מחשש מהמנהיג האשכנזי? אין לדעת, אך גם זו אפשרות.
הליטאים מדגישים את התנגדותם לקו ההלכתי ה"נועז" מדי של הרב שטרן, ואילו הספרדים החרדים נוטים להציגו כלא גדול די הצורך. גורם חרדי־ספרדי אמר לנו כי "אולי בעיר אחרת היינו יכולים לתמוך ברב שטרן, אך לירושלים הוא לא מתאים. עד עתה ברבנות ירושלים כיהנו רבנים בכירים. זהו מעמד יוקרתי ויש לו היסטוריה מכובדת". מן הראוי להעיר שגם מועמדים חרדים־ספרדים ששמם עולה כיום, כגון הרב יהודה דרעי והרב דוד יוסף, אינם נחשבים כעומדים בשורה הראשונה של הרבנים הספרדים.
ההתעניינות החרדית ברבנות ירושלים נובעת מקשר עמוק שיש בין הקהילה לבין המוסד הממלכתי הזה. רבים מתושביה החרדים של ירושלים סומכים על תווית הכשרות של הרבנות בעיר (כאשר מצוין 'למהדרין') – להבדיל מכשרות רבנויות של ערים רבות אחרות. הרב אלישיב היה תושב העיר והקפיד על קשר הדוק עם מוסדות הרבנות בה. בשעה שלרבנות הראשית לישראל המגזר החרדי־אשכנזי הריץ מועמדים שלא נחשבו בעיניו לדמויות תורניות בכירות, לרבנות העיר ירושלים נשמרה במגזר הזה הילה מיוחדת.
רשימת האישים שכיהנו בתפקיד אכן נתפסת כמכובדת מאוד. בין היתר היו אלה הרב שלום משאש, הרב שמואל סלנט, הרב צבי פסח פרנק, הרב בצלאל ז'ולטי ואחרים - כולם דמויות חשובות בהיסטוריה הרבנית בישראל. ההנהגה החרדית המקומית בירושלים מונחית בעניין הבחירות לרבנות על ידי ההנהגה הארצית; בעיניה זהו מאבק חשוב נגד ברקת והציונות הדתית.
גם בצד השני של המתרס רואים חשיבות רבה במאבק הזה. הציונות הדתית, שבקרב הזה מוביל אותה סגן השר לשירותי דת ח"כ אליהו בן־דהן, שמה את כל יהבה בדיל ברקת. ההפסד הכפול בבחירות לרבנות הראשית עוד צורב והפעם לא מתכוונים שם לתת לזה לקרות.
לעומת בן־דהן, ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) רואה בעצם ההסכמה לדיל חרדי–דתי־לאומי מכירה של עקרונות. "הרי 'הבית היהודי' תומך בכך שלישראל יהיה רק רב ראשי אחד. אז מדוע בערים הם סבורים שצריכים שני רבנים? בשביל ג'ובים. הנה, בתל־אביב ובעוד ערים יש רב ראשי אחד, ואף אחד לא מתלונן. גם בירושלים 11 שנים לא היה רב, והסתדרו. ראוי שלירושלים יהיה רב, דמות סמלית חשובה, אבל הצורך בשני רבנים עבר זמנו". עם זאת, במענה לשאלה אם ידבק בהסתפקות בתקן של רב אחד לעיר גם כאשר מועמד חרדי יסתמן כמנצח, הודה ח"כ שטרן כי "אינו יודע לענות על השאלה הזו".
כמו במקרים רבים, גם כאן בג"ץ הוא זה שיקבע. אם העתירות יידחו, הבחירות יתקיימו במועדן, וככל הנראה רבה האשכנזי של ירושלים יהיה דתי־לאומי.
נא להמתין לטעינת התגובות
