מגילת רות: קלדרון לא בטוחה אם תתמודד שוב לכנסת
היא נהנית לפגוש דעות שונות במסדרונות הכנסת, גאה להגיש הצעת חוק בנושא השבת, שתרגיז בוודאי לא מעט אנשים, תומכת בשר יאיר לפיד ובטוחה שהוא מנהיג אמיתי. ח"כ ד"ר רות קלדרון סוגרת שנה וחצי בכנסת ישראל, מוציאה ספר תלמודי חדש, ומתפנה לסגור עוד כמה עניינים
בואי נתחיל מהסוף. למה "אלפא–ביתא תלמודי"?
"הספר התחיל מקופסת כרטיסיות שיש לי על שולחן הכתיבה. הייתי אוספת אליה כל מיני רעיונות יפים. לפני כמה שנים דב איכנולד (מנכ"ל הוצאת "ידיעות ספרים") אמר לי 'יאללה, הגיע הזמן שתכתבי עוד ספר'. ניסיתי להציג אוסף שממנו אפשר להבין משהו מהטעם, מהטון והסגנון של התלמוד. מבחינתי, החלוקה לא"ב מאפשרת לקרוא את הספר במינונים קטנים, כמו בונבוניירה".
הערך הראשון באות א' הוא אהבה. לא מצרך מאוד נפוץ בעולם התלמודי.
"דווקא יש אהבה, אבל לא כמו שאנחנו מכירים אותה. המושגים שלנו לקוחים מהעולם האבירי ומהעולם ההוליוודי, ומה שנפלא באהבה התלמודית הוא שמדברים על אהבה של אנשים מבוגרים, אחרי ההרצה של שנות הזוגיות הראשונות. והאהבה הגדולה ביותר, כמובן, היא לריבונו של עולם".
את כותבת גם על סיפורים מוכרים מאוד, שהם כבר כמעט קלישאה.
"אני כותבת על 'תנורו של עכנאי', שהיה כל כך נדוש בעולם של ההתחדשות היהודית עד שכבר נהיה לא בון–טון ללמד אותו. גם כשחזרתי לדברים מוכרים, או לכאלה שכתבתי עליהם כבר בעבר, ניסיתי לכתוב מתוך דגש על השפה התלמודית.
"מבחינתי זו לא רק שפה עתיקה, אלא גם הצעה אקטואלית לחיים שלנו היום. התלמוד משפיע על החיים שלי, על קבלת ההחלטות שלי, על ההורות ועל האהבה שלי. כאן בכנסת, למשל, התלמוד עזר לי לראות עד כמה חשוב המפגש עם דעות של אחרים. להפנים שכדי להבין את העמדה שלי, אני צריכה להיות מסוגלת לומר באופן משכנע את העמדה של הצד השני".
סיפורי התלמוד לאורך הספר הם לא פעם נקודת מוצא לתובנה אישית של קלדרון, או לשיתוף עם רגע אינטימי מחייה. אחד המקומות האישיים ביותר הוא זה שבו היא כותבת על הגט, ובאותה הנשימה מספרת גם על הגירושין הפרטיים שלה.
"בדרך כלל טקס הגירושין נתפס כמנוכר מאוד. אחד החששות של זוגות חילוניים הוא 'ומה אם נצטרך להתגרש ברבנות', זה ממש פחד. אני חוויתי את הטקס אחרת לגמרי בזכות ההיכרות שלי עם הארמית ועם הטקסט. הרגשתי שההיכרות הזו לקחה אותי יד ביד אל הרבנות והוציאה אותי משם בשלום. הטקסט של הגט לא מדבר על גירוש, שזו מילה מאוד מעליבה, אלא על שחרור לחופשי. היהדות החילונית מפספסת לגמרי את העובדה שמדובר בטקסט מעצים ממש. לפעמים אנחנו, שחיים בעולם המודרני, צריכים להבין שהדבר הנכון הוא דווקא לחזור לטקסטים העתיקים. זה נכון גם לגבי טקס הקידושין. רק אתמול פגשתי זוג שרוצה להתחתן, והם סיפרו לי שכתבו בעצמם את הדברים שהם רוצים לומר זה לזו בחופה. אמרתי להם שבכתובּות העתיקות במצרים מצאו כתובה שמופיעים בה דברים שהחתן והכלה אומרים זה לזה: 'היה או היי לי לאיש או לאישה לחיות ביחד חיי משפחה בשלום רעות ואהבה'. זה נשמע כאילו כתבו את המשפט הזה עכשיו, בישיבה החילונית, אבל אלה מילים עתיקות מאוד. תמיד כשאפשר לומר במקום הדבר החדש את הדבר העתיק, כשהוא יושב טוב ולא מאומץ ולא מלאכותי, זה עדיף בעיניי".
העניין הוא שרוב הציבור החילוני לא מכיר את הטקסים ואת הטקסטים.
"נכון. אנחנו מקבלים אותם רק דרך תיווך של הרב, שהוא הסמכות הבלעדית. חוסר הידיעה משאיר אותך תמיד בידי מישהו אחר, בעוד שידיעה היא תמיד חופש".
ד"ר רות קלדרון נולדה לפני 52 שנים בתל אביב, בבית חילוני למהדרין. המשיכה לתלמוד, היא מספרת, הייתה קיימת בה מאז ומעולם. "ידענו תנ"ך, ואמא שלי באה ממשפחה חסידית, כך שהייתה רוח של חסידות בבית, אבל בתור ילדה בכלל לא ידעתי שיש תלמוד ואני לא חושבת שגם ההורים שלי ידעו. מגיל 10-11 התחלתי ממש להשתוקק, לחפש את התלמוד. אני חושבת שחלק גדול מהתשוקה מגיע בזכות העובדה שלא למדתי את זה בבית הספר. אני לגמרי נקייה, באה מאהבה".
עד הצטרפותה לרשימת "יש עתיד" כיהנה קלדרון כראש אגף תרבות וחינוך בספרייה הלאומית. קודם לכן, כשהייתה בת 28, הקימה עם הרב מוטי בר–אור את בית המדרש הפלורליסטי "אלול", המציין בימים אלה 25 שנה להיווסדו. לאחר מכן הקימה גם את "עלמא", מוסד חינוכי לתרבות עברית שמקיים תוכניות לימוד רבות בנושאי יהדות ורוח. "מדהים לראות את הפלא הזה, שאת אוספת כמה חברים בחדר ונדמה לך שאת עושה דבר מאוד אישי, ופתאום הוא מוביל לשינוי גדול בתרבות. בדרך כלל שינויים כאלה לא קורים בזמן חיים של אדם, ופה יש לי זכות לראות את הדברים משתנים מול העיניים. הילדים שלי כבר חיים במציאות של תרבות חילונית יהודית, של מוזיקה לפי פיוטים וטקסטים. פעם היה רק מאיר אריאל, ואף אחד לא הבין על מה הוא מדבר. היום מוזיקה כזו היא כמעט הבון–טון. יש כאן גל של יצירה חדשה, שמחברת את העבר לעתיד. יש לי מזה הרבה מאוד נחת".
תפקידם של בתי המדרש הפלורליסטיים ושל המסגרות המשותפות לחילונים ודתיים עדיין לא הסתיים, לדעתה. "יש בורות, והיא משותפת לשני הצדדים. החילונים לא מכירים את הטקסטים הדתיים ולא יודעים לפתוח דף גמרא, והחבר'ה הדתיים מגיעים מהממ"ד ומהישיבה בלי להכיר ספרות ושירה. כשהייתי בצופים נהגנו ללמוד בכל שבוע שיר. להסתובב עם אוצר של שירה בבטן, זה מעשיר".
לפני כשנתיים, לקראת הבחירות לכנסת ישראל, הצטרפה לרשימת "יש עתיד" באקט שהרים כמה גבות אקדמיות, אבל מבחינת קלדרון מדובר היה במהלך כמעט מתבקש. באופן טבעי, גם דרכה הפוליטית החלה בקול תרועה, כשבנאום הבכורה שלה בכנסת שילבה פרשנות לסיפור תלמודי עתיק. השיעור שהעבירה זכה למאות אלפי צפיות והתייחסויות של אוהדים ומבקרים. לראשונה עמדה ח"כית על כנסת ישראל והעבירה שיעור בגמרא. אך נראה כי מאז לא הצליחה קלדרון לשחזר את דקות השיא ההן. הכותרות שבהן כיכבה בשנה וחצי האחרונות עוסקות בעיקר בתקריות שוליות ומביכות למדי - מבקשתה להקצות חדר איפור לרווחת חברות הכנסת, שגררה שורה של ידיעות לא מחמיאות באתרי החדשות (גם הח"כים והח"כיות מיהרו לרכוב על גל הביקורת, כמו מירי רגב שאמרה: "לא סביר שבימים של אישור התקציב, אנחנו נתעסק בהקמת חדר איפור בכנסת. זה מגוחך"), דרך פוסט בדף הפייסבוק שלה שבו הודתה למעצבת האופנה דונה קארן, "שנתנה לכולנו, נשים עובדות עם ותק, בגדים נשיים, קלי תנועה ומלאי עוצמה" והוציאה לה שם של חברת כנסת מנותקת משהו מיכולותיהן הכלכליות של מרבית הנשים העובדות, ועד לתקרית שבה ציטטה את דבריו של המרשל פטן בראשיתו של מבצע "צוק איתן", בלי להתייחס לעובדה שמדובר באחד האחראים הישירים לשואת יהודי צרפת.
איך את מסכמת את ההתנהלות התקשורתית שלך עד כה כח"כית?
"אחד הדברים שהיו קשים לי זה המעבר מחשבון פייסבוק פרטי לעמוד פייסבוק ציבורי. לא הבנתי בהתחלה את העוצמות של הדבר הזה. עם האנשים בפיד שלך יש שפה משותפת, אבל ברגע שהדברים נחשפים למעגלים מרוחקים יותר הם עלולים להיות מובנים באופן לא נכון. אנשים אומרים עליי, למשל, שאני עשירה ונהנתנית. יש בזה משהו מצחיק אפילו. ביקורת שיש בה צל של אמת היא מעליבה. בדברים שאין להם קשר למציאות, זה סתם מצחיק".
למה לדעתך הציבור אוהב להתנגח בך ובחברייך לסיעה?
"לדעתי ההשתלחויות האלו נעוצות בקושי לקבל את הצלחתה של 'יש עתיד' בבחירות. כשנכנסנו לכנסת, כולנו, היינו לזרא להרבה אנשים שהמקום הזה היה 'שלהם'. השתמשו בכל האמצעים כדי להרחיק אותנו. אבל אני לא חושבת שיש לדברים האלה כוח. מי שעובד בכיעור מתכער בעצמו, ובסופו של דבר הבוחרים יודעים להבחין בטוב והם יחליטו מי ייצג אותם".
עברת מהאזור הבטוח של בתי המדרש החילוניים, שבו היה לך מעמד בלתי מעורער, למקום חדש שבו את חשופה לביקורת תמידית. למה בעצם היית צריכה את כל זה?
"יש סוג של תענוג במעבר לעולם חדש. כמו לנסוע לחוץ לארץ או לעבור בית ספר. פתאום אף אחד לא יודע מי את, ואת צריכה להכיר את עצמך מחדש לעולם. יש כאן חוויה חזקה של התחדשות. זו זכות, להיות בת 50 ומשהו ולא להמשיך לנסוע בדרך ידועה אלא להתחיל הרפתקה של טיפוס. נכון, המעבר לכנסת היה כרוך גם בהרבה רוע שמגיע בעיקר מגולשים אנונימיים באינטרנט. אבל איך סבא שלי היה אומר? כפרת עוונות".
בראיון שהעניק לפני כשנה, הכריז שר החינוך הטרי הרב שי פירון שהוא "מודה לקדוש ברוך הוא ואז ליאיר לפיד. אני לא שוכח שאני שר החינוך בזכותו". במקרה או שלא, גם קלדרון חותמת במשפט דומה: "אני אסירת תודה ליאיר לפיד ולריבונו של עולם שהביאו אותי לכאן בלי תכנון שלי".
בראיון מיד אחרי הבחירות, אמרת: "בניתי על זה שאתמוך בעיקר מבחוץ. לא היה לי דחוף להיות בפנים". כשאת חושבת על הבחירות הבאות, הדחף גדול יותר?
"אני לא יודעת אם 'דחוף לי', אבל זה בהחלט יותר רלוונטי בשבילי. אין לי ספק שכשעוזבים את המקום הזה יש הרבה ריק, אבל גם הרבה חופש. להיות ח"כ זה
כבר החלטת אם תרוצי שוב? מדברים על בחירות בשנה הבאה.
"עוד לא, למרות שהכנסת היא מקום מושך מאוד. הגעתי לכאן בלי לדעת שום דבר על המקום הזה, והופתעתי לטובה מהאיכות הגבוהה של הקולגות ומהאופן שבו המגנון עובד. זה מרתק. מכאן אני הולכת לדיון על חוק מע"מ אפס, שאני חוששת שיהיה בו קרקס, אבל רוב הימים עבודת הוועדות חשובה ביותר. את לוקחת חלק בעבודת טווייה של חוק חדש".
הזכרת את חוק מע"מ אפס שמקדם שר האוצר לפיד שהוא גם ראש המפלגה שלך. קשה להתעלם מהביקורת נגד החוק ונגד ההתנהלות שלו בכלל.
"מע"מ אפס הוא מהלך מאוד נכון של יאיר. זו הדרך של המדינה לומר תודה לאנשים ששירתו אותה. אני לגמרי עומדת מאחורי החוק. לגבי פופולריות - מנהיג לא יכול להקשיב לכל מה שאומרים. הוא צריך לעשות תיקון עולם כמו שהוא מבין אותו".
קרה שהצבעת נגד מצפונך?
"כן. הפוליטיקה היא לא בחירה ישירה. אנחנו יושבים בתוך קואליציה, וכשיש מפלגות שונות מאיתנו זה קשה. קרה שהצבעתי נגד חוקים סוציאליים שקרובים ללבי כי הקואליציה התנגדה, או בחוקים שהמשמעות שלהם היא העדפה של עולם דתי לעומת עולם תורה חילוני. אבל אני אדם מבוגר, ומבינה שאלו כללי המשחק".
יש לך שאיפות להפוך לשרה בעתיד?
"אין לי תשוקה לזה עדיין, אבל משרד התרבות מאוד מעניין אותי".
הקרב הבא שלה יהיה על צביונה של השבת. עם חידוש מושב החורף של הכנסת, תונח על שולחן הכנסת הצעת חוק משותפת לקלדרון ולאלעזר שטרן (התנועה), תחת הכותרת "השבת במרחב הציבורי".
"אלעזר שטרן הוא דמות חדשה ומעניינת שמוכן להישאר יד ביד ולא לברוח כשקשה", היא אומרת. "הוא אמיץ, ואני בטוחה שהבחירות שהוא עושה לא פשוטות עבורו, כי העולם הדתי יודע להעניש. יש לו אלפי שנים של התמחות בזה".
הצעת החוק מבוססת על עקרונות "אמנת גביזון–מדן" מ–2003 ומקנה לרשויות המקומיות את הסמכות להפעיל תחבורה ציבורית, לפתוח מתנ"סים ולהפעיל גם מוסדות תרבות, בתי קפה ומסעדות בשבת. ההצעה, שתוכנה פורסם בימים האחרונים, הספיקה לספוג ביקורת מימין ומשמאל. בש"ס, כצפוי, טענו שמדובר בחוק ש"יפגע בעולם היהודי כולו", וגם בעיריית תל אביב ובמרצ לא אהבו את הניסוח הרך של החוק, וטענו שמדובר ב"עוד בועת סבון שתתפוגג בקומבינות של הקואליציה".
"קשה ללכת בדרך האמצע", היא נאנחת, "כי בארץ נורא אוהבים קיצוניות. אם אתה אומר דבר קיצוני ומתנגח, מניחים שאתה רציני".
דרך האמצע שהיא מדברת עליה מתבטאת לא פעם ביצירתם של מנהגים חדשים שגוררים, ממש כמו חוק השבת, הרמות גבה מצד חילונים ודתיים כאחד. לקראת פסח האחרון הודיעה קלדרון בערוץ הכנסת שבליל הסדר תניח על צלחת הסדר "תפוז, ואולי אפילו לחם". "צלחת הסדר אמורה להיות דבר שמעורר סקרנות. פעם היו שואלים 'למה זרוע'? אבל היום ברור שיש זרוע. אז אני שמה תפוז", היא מסבירה למה התכוונה. "והלחם? הוא כדי לזכור שיש אנשים רעבים. כדי לדבר על חופש צריך לנער את המסורת. צריך להפתיע".
יכול להיות שאת מפסידה מהניסיון הזה לדבר בשפה חדשנית, שמתאימה לכולם?
"לא מפסידה, אבל קשה לקבל קרדיט על הליכה בדרך האמצע. בחוק השבת, למשל, אנחנו מנסים לגבש הצעת חוק שהמשמעות שלה היא פחות שופינג ויותר תרבות. לא כפייה דתית, לא מאיסה בדת. משהו באמצע".
זה לא קצת נאיבי?
"יצאנו עם ההצעה רק השבוע ואני לא מתרגשת מביקורת. פוליטיקה זה מירוץ שליחים. הרבה אנשים כבר עבדו בחשיבה על צביון השבת, ניסו לקדם אותו עוד צעד קדימה, ואנחנו עכשיו מעבירים את הלפיד הלאה. אם לא נגיע בעצמנו לקו הסיום, מישהו אחר יעשה את זה. מה שחשוב הוא לעשות את הדבר הנכון".
נראה שאת מתרחקת מהנושאים ה"כבדים", נושאי הליבה של הפוליטיקה הישראלית.
"התחום שלי מלכתחילה הוא לא התחום המדיני. לא באתי עם הבנה גדולה בזה. אני מתעסקת בתחומים שמבחינתי הם הכי חשובים, כמו החוק על זהות המדינה, שנמצא במחלוקת עם 'חוק הלאום' של הליכוד והבית היהודי. בכלל, כל הנושא של דת ומדינה הוא מהותי בעיניי, הרי בשביל זה אנחנו כאן".
ואמנם, שני ההישגים הפוליטיים שהיא מתגאה בהם נוגעים לעולם שממנו הגיעה לכנסת - בתי המדרש הפלורליסטיים וההתחדשות היהודית. "לראשונה מוסדות הלימוד של ההתחדשות היהודית קיבלו הכרה ותמיכה תקציבית משמעותית, בזכותו של שר החינוך שי פירון. ההישג לא שלם, כי עדיין 3.7 מיליארד שקל מוקדשים למוסדות דתיים בלי תקצוב מקביל לצורכי תרבות יהודית חילונית. אבל זה השלב הראשון".
הישג נוסף יבוא לידי ביטוי ממש בימים אלה, עם תחילת השנה העברית החדשה. "לראשונה הצלחנו לקבל תמיכה לנושאים שלא נוגעים רק בפן החקלאי של השמיטה, אלא גם לשמיטת חובות". החדשות הגדולות הן שאלפי משפחות בעלות חוב יוכלו להיכנס להליך שיקום כלכלי בחסות עמותות כמו "פעמונים", ובסופו להגיע להסדר חוב מול הבנק. "זו יוזמה שכולם מרוויחים ממנה. החובות האלה היו עד עכשיו אבודים מבחינת הבנקים, ומצד שני המשפחות החייבות לא קיבלו אשראי והיו חנוקות מבחינה כלכלית. התהליך שאנחנו מציעים יאפשר לבנק אולי להרוויח כמה אחוזים מהחוב, והאדם החייב יוכל לחזור לחיים של כבוד ואשראי".
היוזמה תימשך גם בשנים הבאות, או רק בשנת השמיטה הנוכחית?
"אני לא יכולה לקחת אחריות על העתיד. רק לעשות טוב כרגע".
נא להמתין לטעינת התגובות
