אנחנו באמת יכולים לנצח בבחירות לרבנות ירושלים
אם נתמוך ברב חיים אמסלם, נצליח לקחת את הגוף הארכאי שנקרא הרבנות הראשית - ולהחזיר אותו להיות גוף רוחני ומשמעותי לעם ישראל. לא ניתן לפוליטיקה הישנה לנצח את כולנו
לצידו של הרב אריה שטרן (המועמד המוסכם של הציונות הדתית לתפקיד הרב האשכנזי) יכולים היו להוביל מהפכות של ממש בתחומי הכשרות, השבת, רישום הנישואין, הגיור וחיזוק מעמד הנשים במרחב הציבורי ובכלל. לא היה דרוש יותר מזה בשביל שאנחנו ב'התעוררות' נתמוך בשניהם לתפקיד. כן, אני יודע שיש הרבה שבכלל מטילים ספק בצורך ברבנים ראשיים בירושלים וביכולת שלהם לעשות שינוי, ואולי צריך בכלל לקדם את המודל של רבנות קהילתית, ובוודאי עדיף היה שפוליטיקאים לא יהיו אלו שבוחרים את הרבנים, אבל איך אמרו לנו בצבא? "זה מה יש ועם זה ננצח" - ואפשר היה פה, לראשונה מזה 11 שנים, לנצח בגדול. ניצחון לא במובן הרגיל, אלא בהזדמנות ההיסטורית לעשות שינוי. לקחת את הגוף הארכאי והלא ענייני הזה שנקרא הרבנות הראשית, הגוף שבחר לסטות באופן הכי חד מדרכו של הרב קוק ולהתעסק בנושאים הכי טכניים, באופן הכי לא ידידותי, ולהחזירו להיות גוף רוחני ומשמעותי לעם ישראל.
אבל את מה שקרה בשבועיים שעברו צריך יהיה ללמד בקורס "פוליטיקה ישנה". הרב אמסלם לא מצא חן בעייני בעלי אינטרסים. הוא לא שליחם של חברי כנסת או שרי ממשלה, הוא אינו מחובר למנגנוני הכסף העמוקים של הכשרות. הוא לא יכול
הציבור הדתי לאומי ו"המחנה הציוני" חיים בתחושה שהם מובילים את השיח, בעוד שבמציאות הם למעשה רק נגררים. במקום שיובילו את המחנה ויגבשו אותו סביב הבחירה הראויה והנכונה לעיר הם מסתובבים סביב עצמם בבהלה ורצים לחפש את "הדיל הכי טוב בסביבה". במקום להביא לבשורה הם נגררים ומריצים אדם עם רקורד בעייתי שמעולם לא התהדר בפתיחות כלפי הציבורים אותם הם מייצגים (עמאר), וזאת רק כדי לחסום מועמד אחר (אליהו) או לקבל עוד חתיכה מליטרת הבשר. זו, חבריי, זו נקראת תבוסתנות.
מאשימים את תנועת 'התעוררות', לה 3 חברות בגוף הבוחר, שהיא מפצלת את המחנה הציוני ומסכנת אותו כשהיא הולכת עם הרב אמסלם, אבל האמת היא שמי שמפצל את המחנה ומסכן אותו הם כל פוליטיקאים שלא עשו את המעשה הנכון והתייצבו מאחורי הרב אמסלם מלכתחילה. הם אלו שבחרו למצוא 'דיל' מוצלח ולוותר על רצון בוחריהם ועברו לרב עמאר, שלא מייצג אותם כלל ועיקר. חלקכם אפילו אמרתם ש"אמסלם הוא האיש הנכון, אבל אין לו סיכוי". תגידו, אתם צוחקים עלי? אתם קוראים לעצמכם מנהיגים? שליחי ציבור? אתם שיכולים להכריע את המערכה אבל בורחים ממנה מחשש להפסיד? איפה המנהיגות? איפה היכולת לעמוד מאחורי הבחירה הראויה, מבלי לסחור ולתת בעקרונות?
זוהי קריאה אחרונה לכל אותם אלו שמגדירים את עצמם "המחנה הציוני". תתעוררו. תתייצבו מאחורי הרב אמסלם ביחד, כי זה מה שצריך וראוי לעשות. תפסיקו להסתכל סביבכם ולחפש את השותפים לדרך, זה לא מה שמנהיגים עושים. מנהיגים מלכדים סביבם ולא מסתכלים סביבם. אם עד מחר לא תעשו את זה, אתם תהיו אחראים לכך שלירושלים יהיה רב ספרדי שאינו ראוי לתפקיד. אתם מסכנים את הרב שטרן. אל תגרמו לנו ב'התעוררות' לסגת. תתבגרו, תתעלו על עצמכם. קחו אחריות ותתחילו להוביל.
ואולי הסיפור מאחורי הבחירות לרבנות ירושלים הוא הרבה יותר מאירוע חד פעמי בעיר הבירה. אולי זה הסיפור של הדור שלנו. אנחנו, הצעירים, אלו שנשבעים היום בכל במה לשנות את כל מה שדורש תיקון במדינה הזאת, אלו שניצבים ראשונים להילחם על כל עוולה. היו כאלו גם לפנינו. איפה הם היום? ומתי הם נשברו? כשהתחילו לחפש סביבם. כשלא היו מוכנים להוביל. כשהתחילו לפחד מלהיות לבד מול השיטה. בכל מקום שהרימו את הראש אמרו להם "אין לכם סיכוי". אז הם התיישרו לחוקים הישנים, כי הם באמת חשבו שאין להם סיכוי, ובמקום לבחור במה שנכון הם התחילו לבחור בדיל הכי טוב. וכשאתה מוותר על עקרון אחד בשביל משהו אחר, אתה נכנס למדרון חלקלק שאין לו סוף. בהתחלה זה עקרון שולי (ואולי בכלל אין דבר כזה עקרון שולי), ובסוף זו כל המהות עצמה, ופתאום אתה מתעורר בבוקר ומוצא שבמקום להוביל אתה נגרר אחרי אלו שנשבעת שלעולם לא תהיה כמוהם.
חנן רובין הוא חבר מועצת העיר ירושלים ומחזיק תיק הצעירים מטעם תנועת 'התעוררות'
נא להמתין לטעינת התגובות
