המהפך האמיתי מאחורי חוקי דת ומדינה
בעבר, דיון סביב חוק כמו ”חוק הפונדקאות“ היה מתמקד בזוויות ההלכתיות שלו, בעוד ליהדות יש הרבה מה לומר על הנושאים המוסריים והאתיים. הכנסת הנוכחית הביאה עמה את השינוי
מליאת הכנסת
צילום: פלאש 90
לאחרונה עבר בקריאה ראשונה חוק הפונדקאות החדש. החוק משנה את התקנות שנקבעו בחוק הישן שנחקק בשנת 1996 ומקל על האפשרות לקיום התהליך, בין השאר בהעלאת גיל המקסימום לפונדקאית, בהתרת פונדקאות על ידי קרובות משפחה ועוד. עיקר פרסומו של החוק ועיקר הקצף שיצא עליו מצד החוגים הדתיים מגיע בשל ההיתר "לכל אדם בנפרד" (לשון החוק) להוליד ילד על ידי אם פונדקאית אשר יאפשר גם לזוגות חד מיניים להשתמש בשירותי הפונדקאות.
חברי הכנסת הדתיים והחרדים נזעקו נגד החוק. הזעקה מצידם מובנת, מדובר בהכרה דה-פקטו מצד המדינה בזוגיות חד-מינית ובהורות יחידנית כמשפחה לגיטימית, מהלך שהממסד הדתי מתנגד לו מימים ימימה. אך ביודעם שהטיעונים הדתיים נגד הורות חד מינית אינם נשמעים טוב לאוזן הליברלית השתמשו חברי הכנסת בטיעונים של הגנת האישה. כך זעק חבר הכנסת גפני: "מה שמאשרים פה זה שהפונדקאית הזו תמורת כסף ממוסד תמכור את גופה. שרת הבריאות הציגה פה משהו שמציג את דור המבול, הרס המבנה המשפחתי. האישה עכשיו תמכור את גופה באופן מורחב מאוד ולא רק במקרים מיוחדים, על זה נאמר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. איפה הערכים כלפי הנשים? זה לא שוויון, זו פגיעה בגופה של האישה במקרים רבים שלא לצורך". למלחמה בחקיקה הצטרפו גם היריבים האידאולוגיים מן הקצה השמרני ומן הקצה הליברלי, מרצ מצד זה ויהדות התורה מן הצד השני.
ברור לכל שהשימוש הדתי בטיעונים הליברלים במקרה הזה הוא שימוש צבוע וסלקטיבי. ח"כ גפני יודע שהטיעון הזה "עובר מסך" וישמע טוב למאזינים (ובעיקר למאזינות) החילונים. הדבר ברור מכיוון שחוק הפונדקאות קיים כבר כמעט עשרים שנה והניצול, במידה שאכן נעשה, איננו שונה בפונדקאית של משפחה דו-מינית וחד-מינית. אך למעשה, ראוי היה שהקול הדתי ישמע בדיון הציבורי על הפונדקאות בלא קשר לדיון על הנושא הלהטב"י.
רוב הדיונים הדתיים שנעשו בגלגולו הקודם של חוק הפונדקאות בשנות התשעים נגעו לשאלות הלכתיות פרקטיות כמו מיהי האם ה"אמיתית" על
החברה הישראלית בכלל והפוליטיקה הישראלית בפרט נתונות בסבך בלתי ניתן לפתרון של דעות לעוסות וידועות מראש. הדיון סביב נושאי דת ומדינה נגוע גם הוא באותו מחלה. כמעט בכל סוגיה שעולה על הפרק, ניתן לנחש את הדעות השונות שיועלו סביבה על פי הרקע של הטוען והכיפה שהוא חובש או אינו חובש לראשו. הדיון מתמצה במקום שטחי ואינו יורד אל מתחת לפני השטח. פתרון אפשרי לסבך הזה שמקטב ומשתק את החברה הישראלית יכול להגיע ממקום שמנסה לבחון את הסוגיות העקרוניות שעולות על הפרק, כמו נושא הפונדקאות, במבט מעמיק יותר ותוך ניסיון למצוא קולות מוסריים ואתיים העולים מתוך המקורות היהודיים והמקורות הערכיים האחרים מהם שואבת החברה הישראלית.
סנונית ראשונה לכיוון שכזה מתרחשת בכנסת הזו שבה לראשונה נמצא מספר משמעותי של חברי כנסת דתיים במפלגות חילוניות ומנגד חברת כנסת חילונית במפלגה דתית. חברי הכנסת הללו מאתגרים את השיח המקובל ומעלים הצעות ותיקוני חוק שלכאורה אינם "מתאימים" למשבצת עליה הם יושבים. ייתכן והשינוי הקטן יוביל לשינוי עמוק ומשמעותי יותר בחברה הישראלית.
הכותב חבר בצוות "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר מתפרסם כחלק מבלוג ”מחזיקי הדת“ של המכון
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
