ראשי » יהדות » חדשות

הלקח של חנוכה על היחס לתרבויות זרות

הנצחון התרבותי על יון שבחנוכה בא לידי ביטוי לא רק בהרחקת התרבות היונית, כי אם גם ובעיקר במתן כלים להתמודדות נכונה עם תרבויות זרות

"אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת). מדברי הגמרא האלו עולה כי להבדיל מהדלקת נר בשבת המותרת בפתילות ובשמנים מסויימים בלבד, הרי שבהדלקת נר חנוכה, כל הפתילות וכל השמנים ראויים. עוד עולה מדברי הגמרא, כי נר חנוכה שכבה, אין צורך להדליקו בשנית - "כבתה אין זקוק לה".
 
בחיבורו "עין אי"ה" על מסכת שבת, למד הרב קוק מהלכות אלו של חג החנוכה ומההבדלים שבין נר חנוכה לנר שבת, עקרונות חינוכיים יסודיים. על פי הרב קוק, השמן הטהור מייצג הוא את חכמת התורה. הדלקת הנר בשמן טהור, כמוה כהארת אור התורה בעם ישראל, בבחינת "כי נר מצוה ותורה אור", ובלשונו: "השמן הטהור, שמנה של תורה, והפתילות הטהורות המאחיזות בהן אורה של תורה יפה, המה נחלת ישראל באמת". אלא שבעוונותינו לא תמיד מצוי עם ישראל בחזקת טהרתו, ובהיותו חשוף להשפעת הגויים, משמיעים אלה באזניו חכמות זרות, אשר קיים חשש כי יאפילו על אור התורה וידחקוהו לקרן זווית.

בכתבי חז"ל מסמל שמן את החוכמה. בחג החנוכה כל הפתילות וכל השמנים ראויים הם להדלקת הנר. שמנו של חג החנוכה מסמל את החכמה החיצונית, זו הנלמדת מהגויים, אשר אף בה ניתן להפיח אור קדוש, וכדברי הרב: " ... וכדי שאותן הדיעות לא ישכיחו אור תורה מישראל ... בכל זאת היתה יד ד' את עבדיו ובכל דור ודור קמו חכמי ישראל לחזק את אור התורה דוקא ע"פ אותן הדעות הנכריות, אע"פ שאין אחריותן עלינו, ואינן דומות כלל לאור ד' של תורת אמת שהיא אמת נצחית ואור קיים לעד".

ע"פ הרב קוק, חג החנוכה מסמל לא רק את דחיית התרבות היונית הזרה, אלא גם את יכולתו של העם היהודי לחזק אור תורה דווקא מחכמות הגויים. אמנם כל זאת מתאפשר רק כאשר אנו יודעים להבדיל בין עיקר לטפל, בין אור התורה הנצחי והבוהק, לו אנו מייחלים, לאורן  הדועך

של חכמות הגויים, הקמות ונופלות: "אמנם הדעות המתחדשות לפי רוח בני אדם וחכמי הגויים, הן כאור הנר הדועך, שמאיר לזמן קט ועומד להכבות, כי בעבור דור או דורות והנה ההנחות של המושכלות הראשונים חלפו ועוד אינן ..."

על מנת לשמור על צביונו האמוני של עמנו, מסמל חג החנוכה מתן ביטוי לחכמות זרות, אמנם הערך שניתן לחכמות אלה מסוייג ומוגבל, והשימוש בהן בכבידות בלבד: "על כן יד ה' הכינה לשמור כללות האומה שיהיה פנים בחכמתה לתן מקום גם כן לאותן הדיעות המפורסמות ומוצלחות בשעתן. אף על פי שרק בכבידות יש ליתן יחש לאלה הדיעות שמקורן ממעין זרים ...".

אשר על כן נקבע הכלל ההלכתי לפיו "אסור לשמש לאורה". אל לו לאדם לראות, חלילה, בחכמת הגויים משום נר לרגליו, אלא רק כאמצעי חולף להתעלות בעבודת ה':  "גם חלילה לנו ע"פ הנטיות של אלה המושכלות לשלח יד במעשי התורה לשנותם לפי רוחם ... רק בתור רעיון המעורר ומניח את הדעת לשעה ... אבל לא בתור עמוד קיים ליסוד מעשי."

גם בחכמות הזרות יש ערך, גרעין של אמת, כאותו פך קטן של שמן החתום בחותמו של כהן גדול בלב השמנים הטמאים, ברם ערכן של החכמות הזרות מוגבל וקצוב, לשעה בלבד, הבא אל סיומו עם כביית הנר: "המה אף בהסכמתם אל התורה, אורות של שעה, שאם כבתה אינו זקוק לה".

הנצחון התרבותי על יון שבחנוכה בא לידי ביטוי לא רק בהרחקת התרבות היונית, כי אם גם ובעיקר במתן כלים להתמודדות נכונה עם תרבויות זרות, בבחינת "שמאל דוחה וימין מקרבת".

הכותב הוא מנכ"ל ארגון הרבנים "בית הלל"


קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...