ראשי » יהדות » חדשות

חנוכה בקולומביה: לדאוג שאש התמיד לא תכבה

הרב ניר קורן, רב בקהילה היהודית בקלי שבקולומביה, כותב ל-nrg יהדות על חנוכה, קצת אחרת: "ליישם את עקרון הפצת האור זה לא קל, אבל תפקידינו הוא כל הזמן להמשיך ולנסות"

לפעמים, כדי ללמוד את אוצרות היהדות עלינו להרחיק ולנדוד. ואז, ממרחקים, אנו מבינים שהאוצר האמיתי טמון בחצר ביתנו. אני נמצא בקולומביה, ארץ פראית ומדהימה ביופיה, גן עדן עלי אדמות. קשה שלא להשבות בקסמיה. נראה לעיתים כי תיאורה של ארץ ישראל, מתאים מאוד לקולומביה "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה, ועד אחרית שנה", "ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר", "ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת".

משפחתי ואני נמצאים בקאלי, שהינה עיר קסומה בלב הארץ. כמו באגדות, זורמים נהרות שוצפים ולאן שלא תסתכל תראה עצים עצומים וצבע ירוק רענן. אם רק תפנה את מבטך, תראה את רכסי ההרים הגבוהים המושכים מטיילים רבים לחזות מקרוב ביופים. אבל, בדומה לגן עדן המקראי, גם בקאלי  טעם האדם מהפרי האסור, והסמים הצליחו להשחית ולקלקל, ושוב גורש האדם מגן עדן.

חג החנוכה נושא מסר מרכזי: המעטים גוברים על הרבים, החלשים גוברים על החזקים, מעט שמן מספיק להרבה ימים. במשפט אחד סיכם זאת הבעל שם טוב "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". אבל, האמת היא שמי שנמצא בחושך לא מצליח לראות איך מעט אור ידחה כל כך הרבה חושך. ליישם את עקרון הפצת האור זה לא קל, אבל תפקידינו הוא כל הזמן להמשיך ולנסות.

לפני פחות משבוע, השתתפתי כנציג הקהילה היהודית בצעדה למען השלום שהסתיימה על פסגת אחד ההרים שבעיר. אלפי אנשים נשאו בדממה נרות בנסיון לגרש את החושך שהביאה האלימות הקשה לעירנו. אלפי אנשים, הרבה אמונות אבל תפילה אחת על שפתי כולם: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

ברגעים אלו, קל להרגיש חלק מתנועה גדולה, קל להרגיש חלק משינוי, אבל האמת היא שברגע שכבו הנרות, חזרה העיר לסורה והאנשים המשיכו  בשיגרת חייהם. קשה לגרש את החושך! מה שלא ברור לנו לעיתים הוא שהאור המגרש את החושך צריך להיות שם באופן קבוע. אסור לו לנוח ולו לרגע אחד משום שברגע שהאור מסתלק החושך מתגבר.

את הירידה התלולה מההר עשינו במהירות, משום שבאולם הקהילה חיכתה לנו תזמורת ילדים שהזמנו על מנת להופיע בפני חברי הקהילה. נגני התזמורת הצעירים, הגיעו מאחד הפרברים הקשים ביותר של קאלי, "אגואה בלאנקה" מקום שבו להיוולד שחור איננו רק צבעו של העור אלא גם צבעו של העתיד. במקרים רבים אין אפילו רישום של מי נולד ומי נפטר, משל לא היה זה באמת חשוב.

והנה מולנו, ישבו בדממה כשלושים ילדים לבושים בחולצות שעיצבה אשתי, כחול ולבן וכיתוב גדול מתנוסס על חזם: "אני  אוהב את ישראל" והמתינו שהמנצח, אחד מארבעת 

הצעירים המלמדים אותם נגינה, יתן את האות להתחיל ולנגן. היצירות התחלפו וצלילי המיתרים הלא מכוונים ניסרו את האוויר, אבל לאיש לא היה איכפת, באוזנינו שמענו את המוסיקה הנפלאה ביותר. לשירת התקווה, הקהל נעמד על רגליו וכאיש אחד ליווינו את התזמורת בשיר של תקווה.

"מעט מן האור דוחה הרבה מהחושך", התנגנו המילים העתיקות באוזני. זו המשמעות, יום אחרי יום ללמד ילדים לשאת כלי נגינה ולא כלי מלחמה. העיקר הינו לא להדליק את האש. העיקר הינו לדאוג ש"אש התמיד" לא תכבה.

הכותב הוא רב בקהילה היהודית בקלי, קולומביה, ובעבר רב במונטריי וקנקון במקסיקו. בוגר תוכנית השליחים "שטראוס עמיאל" של "אור תורה סטון"

קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg