פרשת בא: המהלכים הפוליטיים שביציאת מצרים
מדוע ברגע הקריטי ביותר של יציאת מצרים מבקש ה' מעם ישראל ללכת לבתי השכנים ולהעמיס כלי כסף וכלי זהב. ומדוע הדבר נעשה במעין בקומבינה "כולה יומיים שלושה ואני מחזיר"?
עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- הפלס נגד יתד נאמן: מתרחקים ממורשת הרב שך
- צפו: מה קורה לכתב שוודי שחובש לראשו כיפה?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הוא היה מנסה להבהיר לעם מדוע בזמן כה קריטי ומלחיץ גם כך, זמן כזה שאין בו אפילו רגיעה המספיקה לאפות לחם נורמלי (על המצות עוד "נשלם" גם אחרי אלפי שנים), כולם אמורים ללכת לבתי השכנים ולהעמיס: כלי כסף וכלי זהב, וגם זה בקומבינה כזו של "אחי, כולה יומיים שלושה ואני מחזיר".
"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם", מבקש אלוקים, ממשה רבינו, "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". זהו אינו עוד ציווי, פקודה מתכתית קרה. יש כאן לשון עדינה, מתחננת. "דבר נא", בבקשה. "נא", הסבירו חז"ל בתלמוד, זוהי לשון בקשה. "אמר ליה הקב״ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. שלא יאמר אותו צדיק 'ועבדום ועינו אותם', קיים בהם. 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' - לא קיים בהם".
בעוד אנו תמהים על עצם הרעיון של '"קומבינת הלוואת הכלים" בעת כזו, שהיות והוא כה מוזר, גם הבורא נוקט כאן במינוחים של בקשה מתחננת, הרי שהסיבה לבקשה הזו מעצימה לגמרי את התמיהה. נחשף כאן כי הסיבה שבגינה הקדוש ברוך הוא מעוניין שבני ישראל יצאו גדושי ביזה כבר מהשנייה הראשונה בה הם פוסעים החוצה מאדמת מצרים אליה היו משועבדים דור אחר דור, היא חששו מ"אותו צדיק", כלומר, אברהם אבינו המנוח.
אברהם בן תרח, היה זה שעמד אי שם באזור הר דב, באירוע המכונן של 'ברית בין הבתרים', אחד הרגעים המשמעותיים ביהדות. שם, כורת עמו הבורא ברית, שבה בעצם נותן לו באופן ברור את ההבטחה על ארץ ישראל, בפעם הראשונה יכול אברהם לנשום לרווחה, גם בעוד כמה אלפי שנים, הארץ הזו מובטחת לצאצאיו, בני ישראל נכדו.
באותו מעמד הוא מקבל גם סקירה של גבולות הארץ, כמו גם נבואה על העתיד להתרחש למשפחתו, על הירידה לגלות במצרים, וגם על היציאה ממנה. "ועבדום ועינו אותם", מתעדכן אברהם על התקופה האיומה שתתרחש, אבל זאת, מסתיימת בנימה אופטימית: "ואחרי כן, יצאו ברכוש גדול".והנה, תם החלק של העבדות והעינויים. ההבטחה בהקשר הזה מתממשת, רק בהבדל אחד, הרכוש הגדול, כפי שהובטח בזמנו לאברהם, לא בידיהם של בני ישראל.
מה עושים? מבקשים ממשה שיבקש מבני ישראל "לארגן" את אותו רכוש גדול, זאת בכדי שאברהם לא יבוא בטענות: מה קורה עם ה'הכל כלול' שדובר עליו בזמנו לגבי יציאת מצרים? העם המותש, מספרת הגמרא, לא ממש הבין מה "נפל" עליו. "משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם, מוציאין אותך מחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה. ואומר להם, 'בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום'" (מסכת ברכות דף ט).
הם מביטים על משה, ופולטים "עזוב אותך כסף, תן לצאת מפה כבר וזהו". כמו אותו אסיר שמישהו מנדנד לו על בריחה ומענק כספי. רק שחרר אותו מהתא המצחין, המענק זה הדבר האחרון שמעניין אותו כרגע. אגב, התחנונים עושים את שלהם, והעם מבצע זאת בגדול.
הם מביטים על משה, ופולטים "עזוב אותך כסף, תן לצאת מפה כבר וזהו". כמו אותו אסיר שמישהו מנדנד לו על בריחה ומענק כספי. רק שחרר אותו מהתא המצחין, המענק זה הדבר האחרון שמעניין אותו כרגע. אגב, התחנונים עושים את שלהם, והעם מבצע זאת בגדול.
הסיבה בגינה הקדוש ברוך הוא מתנסח בזהירות כשהוא מבקש זאת ממשה, היא מפני שמשה כבר מכיר היטב את אופיו של העם. מצידו, משה בכלל היה במקום אחר. הוא לא רצה את ההנהגה, וגם לא ראה עצמו מועמד מתאים. "שלח נא ביד תשלח", ענה לבורא בתחילת דרכם המשותפת.
הוא לא התלהב לצאת לתפקיד הזה כאחד עם לקות בדיבור, ובכלל, ראה כל אחד אחר מועמד לכך, רק לא הוא. ואולי, דווקא זה מה שמקנה לו את תפקיד ההנהגה ההיסטורי הגדול אי פעם. נקודה למחשבה בימים בהם כל מועמד טורח להסביר בכח מדוע רק הוא הכי הכי מכולם.
גם כשהוא יוצא לבסוף לתפקידו, שניה לפני הפגישה עם פרעה בארמון הנשיאות במצרים, משהו מדאיג אותו. "הן בני ישראל לא שמעו אלי", הוא מנסה להוריד את אלוקיו מהרעיון, "ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים". מה הקשר, בעצם, בין תגובת בני ישראל לבין החשש שלו מתגובת פרעה? טענת משה היא שאם העם המשועבד עצמו - זה שאמור להיתלות בכל שביב תקווה או הבטחת חילוץ – מיואש ואינו מקשיב להבטחות הגאולה, הרי שפרעה היושב על כסא המלוכה בשלווה ובעריצות בוודאי לא ישמע לו.
והנה, בסוף התהליך, הוא עומד כאן, העם איתו, בדרך אל החופש, והם עוברים דלת אחר דלת, שואבים כלי כסף וזהב. וכל זה בגלל החשש מ"מה יגיד אברהם".
"הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים", אומר המשפט האלמותי המיוחס משום מה ללוי אשכול בימיו כשר אוצר. את זה בעצם מנסה לפתור אלוקים בכך שגורם לבני ישראל לצאת ברכוש גדול כבר
מבחינה היסטורית, אנו יודעים, כמובן, שהתשובה היא פשוטה. הרכוש הגדול עוד יגיע לבני ישראל מהמצרים, אבל בעוד כמה ימים, כשהאחרונים ירדפו אחרי בני ישראל, יטבעו במצולות ים סוף ויותירו ביזה ששוויה פי כמה וכמה מזו עמה יצאו ממצרים.
שם, ברגעים שבהם תמה באופן סופי יציאת מצרים ובאופן ברור אין עוד חשש שיבוא כח מצרי להשיבם לגלות, אז מקוימת הבטחת הרכוש הגדול. אבל על הימים שבין היציאה משערי מצרים לבין קריעת ים סוף שם תקוים ההבטחה – את מבטו התמה של אברהם אבינו על הבטחה שכביכול הופרה, מבקש האלוקים למנוע.
אנו לומדים מכך עניין מנהיגותי ענק: לפעמים, לא מספיק לומר לעם שבעצם עוד לא השלמת את קיום ההבטחות שלך וישנו עוד תהליך. כי עמידה בהתחייבות, גם באופן תדמיתי, יכולה להיות חזקה מהמציאות. הבטחת? תעשה הכל כדי שגם העם יראה שאתה מקיים.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
