הורים לילדי חמ"ד מתלוננים על הקצנה דתית
בין הלייט לחרד"ל: הורים במוסדות הממ"ד מאשימים כי ספרי הלימוד של תלמידי בתי הספר היסודיים משתנים ומכילים תכנים הכוללים הדרת נשים והקצנה דתית. החמ"ד בתגובה: כל ספרי הלימוד עוברים בדיקות ומבחנים מחמירים
עוד כותרות ב-nrg:
- אברך: הציבור החרדי צריך להודות ליאיר לפיד
- מחקר בגרמניה: נמאס לנו לשמוע על פשעי הנאצים נגד היהודים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בין לבין מוטחות האשמות הדדיות על שאיפות השתלטות של גורמים קיצוניים על בתי הספר הממ"ד, ועל שימוש ציני במערכת החינוך לצורכי הוויכוח הדתי–אידאולוגי. "גורמים מסוימים בקרב הציבור החרד"לי הבינו שהדרך הטובה ביותר לחשוף את הציבור לדעותיהם היא לשנות את ספרי הלימוד בחינוך הממלכתי–דתי", טוען חנן מנדל, יו"ר נאמני תורה ועבודה, תנועה ותיקה אך קטנה.
"הדבר נעשה באמצעות כל מיני מכונים שעוסקים בכתיבה מחודשת של ספרי לימוד מותאמים לממ"ד, ומושקעים בכך כספים רבים. כתיבת תוכנית לימודים ייעודית כשלעצמה היא דבר מבורך, הבעיה היא שמי שכותב את רוב הספרים החדשים בכלל לא שולח את ילדיו לחינוך הזה אלא למוסדות פרטיים, כי המוסדות הקיימים אינם דתיים מספיק עבורו. הרצון שלהם 'לגייר' או להחזיר אותנו בתשובה מוביל לתכנים בעייתיים ביותר".
כמו למשל?
"הצגה של עמדות הלכתיות קיצוניות בלבד, מבלי לאזן אותן עם העמדות הרווחות והמקובלות בזרם המרכזי של הציונות הדתית, והתמקדות בנושאים שנויים במחלוקת כמו סירוב פקודה ויחס עוין למוסדות המדינה. מעבר לכך, הדמויות שמוצגות בספרים אינן מייצגות את העולם שסובב את התלמידים. ילד שרואה את אמו לבושה במכנסיים וללא כיסוי ראש מגלה בספרי החמ"ד שאישה כזו מזוהה על פי הספרים הללו כגויה או כחילונית, ודאי דמות שלא צריך להידמות אליה".
יש אלטרנטיבות לספרים האלו?
"הרבה פעמים הספרים משווקים כאופציה היחידה אף שיש אלטרנטיבות בשוק. יש כאן כוחות דומיננטיים ביותר שפועלים מסיבות אידיאולוגיות אך גם כלכליות. הרי להוציא ספר חדש זו הוצאה גדולה, וצריך שתהיה לה הצדקה מסחרית מבחינת כמותית. בשורה התחתונה, היקף הפצת הספרים גדול יותר ממה שמשרד החינוך צפה כשאישר את הספרים הללו. גם אם התכנון המקורי היה לאפשר לפלח מסוים בציבור הדתי, למשל לתלמודי תורה שמשתייכים לחינוך הממ"ד, ללמוד בהתאם לאמונותיו, התוצאה היא חדירה מסיבית למיינסטרים".
הורים לא מעטים מתלוננים בפני בתי הספר על תכנים שבעיניהם נראים "לא הולמים". "כשפתחתי את הקומיקס היומי שמנגיש לילדים את תרי"ג מצוות ומופיע בספר הלימוד שהילד קיבל בבית הספר, נדהמתי", מספרת מיכל ודמני, אם לילד בכיתה ב'. "בספר לימדו את הילדים דיני טומאה וטהרה, ובין השאר הסבירו שהיולדת טמאה אחרי לידת בת 33 יום ואחרי לידת בן 66 יום.
"למה ילד בכיתה ב' צריך להיחשף בגיל כה מוקדם למידע שכזה? או לראות ציור של חתולה דרוסה על הכביש וללמוד איזו טומאה היא מעבירה למי שנוגע בה? השיא מבחינתי היה בדיני קרבנות, שם יש ממש הסבר מפורט איך צריך לבצע את השחיטה בצורת מליקה, כלומר ביד ולא בסכין, ושבקרבן עולה מפרידים את הראש מהגוף ובקרבן חטאת אסור להפרידם". ודמני מתרעמת: "יש שם גם סיפור על רבקה אמנו שהיתה עקרה כי המשפחה שלה עבדה עבודה זרה. מה אמור לחשוב ילד שיש לו דודה שלא מצליחה להיכנס להריון? המסרים האלו מציירים מציאות חד–ממדית".
דותן (שם בדוי) ממודיעין, נתקל בבעיה דומה. "הבת שלי חזרה עם סיפור מדרשי על כך שבני ישראל במצרים בנו את הפירמידות מתינוקות. היא לקחה את זה ללב. אין לי בעיה עקרונית עם ספרי הלימוד של החמ"ד, להפך, אבל לדעתי מוסיפים בהם יותר מדי דרש ומעט מדי פשט. ילדים בגיל הזה מתקשים להבין את המסרים העמוקים החבויים בסיפור".
סוגיה נוספת השנויה במחלוקת היא עניין הלחץ המופעל על מנהלי בתי הספר ומקבלי ההחלטות באמצעות תקציבי החמ"ד. במהלך הכנת הכתבה פנינו לכמה מנהלים של בתי ספר ממ"ד, אך כולם סירבו להתראיין. מנדל מספר כי הוא מכיר את התופעה היטב. "הרבה פעמים אנחנו פונים למורים ומנהלים כדי לברר איך הספרים האלו מצליחים לחדור בכלל למערכת החינוך, וכל שיחה שכזו מתחילה בהבטחה שלא לחשוף את זהותם ברבים. הם מפחדים להיות מזוהים כטראבל–מייקרים ושזה יתנקם בהם מאוחר יותר".
"היום ספרים מחויבים על פי חוק של משרד החינוך לעבור עריכה מגדרית", אומרת שלומית שטרן (חזן), שמרכזת את הפעילות בנושא עבור "נאמני תורה ועבודה". "הבעיה היא שמדובר במשהו מאוד אמורפי. ניסיתי לקבל תשובות מכמה גורמים לגבי הקריטריונים המדויקים ולא הצלחתי. בכל מקרה, חלק גדול מאוד מהספרים שכן מצוין עליהם שעברו עריכה כזו ונמצאים באתר של חמ"ד ושל משרד החינוך, אינם שווים בפועל מבחינה מגדרית. כמעט שאין תמונות של בנות, וגם אם יש, הן תמיד מוקטנות. הן אלו ששואלות, אלו שצריך להסביר להן. הן לא בעמדת מפתח".
שטרן מביאה דוגמה נוספת לצנזורה שמופעלת לדבריה על תכני הלימוד: "בבתי הספר היסודיים נהגו ללמוד מתמטיקה במשך שנים באמצעות ספר הלימוד הוותיק 'שבילים', עד שיום בהיר אחד הוחלט להחליפו ב'מסלולים', הספר המקביל המותאם לציבור החרדי", היא אומרת. "מבחינת התוכן הכתוב אין כמעט הבדלים בין השניים, אבל בתמונות ובאיורים המופיעים בספרים בוצעו שינויים רבים. המרכזיים שבהם הם שבכריכת הספר המקורי מופיע איורו של אבי תורת היחסות אלברט איינשטיין, ואילו בספר המותאם למגזר החרדי נעלמה תמונתו של הפיזיקאי הנודע ובמקומה מופיעה תמונת רכבת צבעונית. בעמוד 95 דגל ישראל המופיע בגרסה המקורית נמחק, כדי להתאים את הספר לציבור אנטי–ציוני".
לא כל ההורים שותפים לעמדה השוללת את הספרים החדשים. נעמי (שם בדוי) מירושלים שולחת את שלושת ילדיה למוסדות לימוד של החמ"ד ונחשפה לפעילות של כמה הורים מבית הספר שניסו לעורר את מודעות "הרוב הדומם".
"עברתי על התכנים שהוצגו בפנינו כבעייתיים ואני חייבת להודות שאני לא מבינה מה הבעיה", היא משתפת את מוצש בכנות. "אני ממש לא חרד"לית, רחוק מכך. בית הספר שאליו ילדיי הולכים נחשב יחסית לליברלי, וודאי שרוב המשפחות שלומדות בו משתייכות לספקטרום המתון, ואני דווקא שמחה על כך שהם נחשפים לתרי"ג מצוות בגיל צעיר. אחרי הכול זו התורה שלנו, לא?"
תסבירי, מדוע ילד בגיל שמונה צריך לעסוק בדיני שחיטת קרבנות.
"אני סומכת על המורה שלו שתדע לתווך לו את זה בצורה הנכונה ובמינון הנכון. גם אותנו לימדו תכנים לא פשוטים לעיכול בגיל צעיר, וידענו להתמודד עם זה מצוין. אני כן מאמינה שחשוב להעביר מורים השתלמויות כדי לתת להם כלים להעברת מסרים מורכבים, ושהם עצמם יידעו להעניק לילדים כלים שבאמצעותם יוכלו להתמודד עם סוגיות כאלה ואחרות. כמו למשל מה עושים בעת למידה על הלכות צניעות כאשר הלבוש של אמא הוא שונה מההלכה. אין מה לעשות, זו ההלכה ואי אפשר לעקוף אותה, ומצד שני הפער הזה בין המצוי לרצוי קיים וחשוב שהילד יידע להתמודד איתו מבלי שייקלע למשבר פנימי".
ישנה טענה שהורים מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבית ספר ברמה דתית גבוהה מהם, כדי שיספגו את הערכים שלהם שם.
"בדיוק כך. אני מכירה לא מעט הורים כאלו. בגלל זה הרצון של הורים מסוימים להתערב בתכני החמ"ד צורם לי. אם כבר אני מפחדת מהקצנה לכיוון ההפוך, סינון של תכנים לפי המכנה המשותף המקל ביותר, זה שתואם את דעת הרוב 'המחפף', שלא תמיד צודק ויודע הכל. החשש שלי הוא שנאבד בדרך ערכים תורניים חשובים וגם זה דבר פסול ולא מתאים. גם מזה צריך להיזהר".
במינהל החמ"ד מכירים את הטענות ולא מתרגשים. "משרד החינוך בכלל והחמ"ד בפרט אינם כותבים ספרים מלבד במקרים חריגים", מסביר דוד עצמון, האחראי על ספרי הלימוד בחמ"ד. "לפי מדיניות משרד החינוך, ספרים נכתבים על ידי גופים ומחברים פרטיים המגישים את הספרים לאישור המשרד לבדיקה מקצועית.
"בשנים האחרונות משרד החינוך בכללו עושה סדר יסודי בנושא ספרי לימוד. על פי הוראות מנכ"ל אסור למנהל לבקש מהורים לרכוש ספרים שאינם מאושרים. תהליך האישור נעשה על ידי אגף ספרי לימוד בצורה מקצועית ועל פי מדדים איכותיים, וספרי החמ"ד אינם פטורים מבדיקה זו".
כיצד מתבצע הליך הבדיקה?
"צריך להבדיל בין ספרי לימוד המשמשים למקצועות הלימוד, לבין יומנים וחומרי עזר למיניהם. ספרי לימוד כפופים ראשית לתוכנית הלימודים באותו מקצוע. תוכנית זו נקבעת על ידי ועדת המקצוע ומאושרת על ידי ראש החמ"ד ועל ידי יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. אם בית ספר משתמש בספרים שאינם מאושרים, הדבר נעשה בניגוד להוראות מנכ"ל ואסור בהחלט.
"באשר לחומרים חינוכיים, כאן אין עדיין תהליך מסודר של אישור, ועל כן ייתכן שיהיו חומרים לא איכותיים שיהיו בהם גם דברים לא ראויים. אולם אין הכְוונה של החמ"ד לרכוש חומר זה או אחר, ושומה על מנהל בית הספר וועד ההורים לשקול בקפידה אם בכלל יש צורך לרכוש חוברות מסוג זה ואם הן מתאימות לרוח בית הספר. בהקשר הזה צריך לזכור שהחמ"ד מאגד בתוכו מנעד רחב מאד של גוונים והשקפות עולם, והעובדה שחומר מסוים אינו מתאים להשקפתם של הורים מסוימים אינו שולל את התאמתו להורים אחרים".
מה לגבי העובדה שחלק מהכותבים של ספרי הלימוד בחמ"ד לא שולחים את ילדיהם בכלל לחינוך הממ"ד ומעדיפים חינוך תורני פרטי?
"כאמור, ספרי הלימוד עוברים תהליך מקצועי. להשתייכותו הדתית של המחבר אין שום קשר לשאלה אם הספר עומד בסופו של דבר בקריטריונים המקצועיים או לא".
אבל גם כשבודקים את הקריטריונים רואים שהספרים לוקים בחוסר איזון מגדרי, שלא לדבר על צנזורות שונות שהם עוברים, דוגמת ספר החשבון "מסלולים" שממנו הושמטו דגל המדינה ותמונתו של אלברט איינשטיין.
"בעניין חוסר האיזון המגדרי, ראשית אציין שקשה מאד להתייחס לטענות מכלילות וגורפות שמפריחים באוויר. לגופן של טענות: אני יכול רק לומר שכל ספר שמאושר במשרד החינוך, וספרי החמ"ד אינם יוצאים מכלל זה, עובר ביקורת בנושא האיזון המגדרי. דומני שמגוחך לטעון שהחמ"ד מצנזר את דגל ישראל.
מדוע הורדתם את פרקי הרבייה בספר הביולוגיה של כיתות ז'?
"נושא הרבייה הוא נושא שנוגע בנקודות עדינות, ומותר לחשוב שלא מתאים לעסוק בנושא זה בכיתה ז'. המציאות היא שיש ארבעה ספרי לימוד בביולוגיה שעוסקים בנושא הרבייה, וספר אחד שהשמיט נושא זה. החמ"ד השאיר את הבחירה בין הספרים למורים ולבתי הספר. מנגד, החמ"ד גם אינו מוכן שקבוצת הורים תכפה את דעתה ותכריח אחרים ללמוד נושאים רגישים שלא על פי דרכי החינוך התואמות להם".
הורים רבים התלוננו על יומן החמ"ד שמציג השקפת עולם כמעט חרדית, שאינה תואמת את עולם הערכים שלהם.
"ראשית, יומן החמ"ד מהווה חומר עזר חינוכי ורכישתו אינה חובה ותלויה בהשקפת בית הספר. אם מנהל בית הספר וועד ההורים מוצאים שהוא אינו תואם את השקפתם, זכותם וחובתם להשתמש בחומרים אחרים".
גם את הטענה שספרי לימוד מסוימים מוצגים כאופציה היחידה ומוסדות הלימוד מוכוונים לבחור בהם, שולל עצמון מכול וכול. "הדבר אינו נכון לחלוטין. אדרבה, המפמ"רים האחראים למקצועות הלימוד, כמו גם האגף לספרי לימוד, פועלים שבכל נושא ובכל כיתה יהיו לפחות שני ספרים לבחירה כדי שתהיה תחרות ותהיה יכולת לבחור את הספר המתאים".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "הכתבה מציגה אמירות כלליות שאינן עולות בקנה אחד עם תהליכים המתבצעים באגף. תהליכי העבודה באגף מסתמכים על הנחיות מוגדרות ומסודרות. במידה ויש תלונה ספציפית, נשמח לקבלה ונגיב בהתאם. ככלל, כל מוסד חינוך רשאי לבחור את ספרי הלימוד מתוך רשימת הספרים המאושרים על ידי המשרד מדי שנה".
הכתבה פורסמה במגזין 'מוצש'
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
