להפריד דת ומדינה? פתרון רע לכפייה הדתית
"יש לבטל כל כפיה דתית וכל שליטה מונופוליסטית של ממסד דתי בישראל, אך תהיה זו טעות ליצור הפרדת דת ומדינה כמקובל בארה"ב, שם אין תמיכה מתקציב המדינה במוסדות או בלימודי דת"
עוד כותרות ב-nrg:
- חדש במערכת החינוך ההונגרית: לימודי ציונות
- התפשטתן בהפגנת החרדים? זו הטרדה מינית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נושאי דת ומדינה נדמים לנו לעתים כעניינים משפטיים ומנהלתיים ולא היא, מדובר בשאלות של זהות ושל תרבות ולכן המקום המרכזי לקיום הדיון החשוב הזה הוא מערכות החינוך, התרבות והתקשורת. שינוי חוק אינו משנה בהכרח את המציאות. את המציאות משנים דרך התודעה האנושית, דרך החינוך והתרבות.
ככל שיותר יהודים ויהודיות ייקחו אחריות על היהדות שלהם כך ייווצרו אפשריות מגוונות לקיום יהודי. לדוגמא, מה שיוביל לשינוי החוק בתחום הנישואים הוא התעקשותם של יותר ויותר זוגות שנישאים בישראל לעצב את טקס הנישואים שלהם כך שיתאים להשקפת עולמם ואורחות חייהם.
היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית אינו תלוי בחוקים כפייתיים בתחום המעמד האישי (נישואים, גיור). חוקים מסוג זה פוגעים באופייה הדמוקרטי של ישראל ובסופו של דבר יוצרים ניכור שפוגע גם ביהדותה של המדינה.
מה שמעצב את אופייה של חברה ושל מדינה הוא השפה, לוח השנה, מערכות החינוך ומפעלי תרבות. במילים אחרות: מי שרוצה להתחיל ולשנות את הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה בישראל צריך לשוב ולעסוק בזהות היהודית, בתרבותה וערכיה, בחינוך יהודי ובלימוד במסגרות שונות.
כדאי להתבונן לרגע בהיסטוריה הקצרה שלנו. החטא הקדמון של הישראליות הוא יצירת עסקת חבילה עם הדת הממוסדת, האורתודוקסית. זהו הדיל: אתם הדתיים תטפלו בענייני הדת כפי הבנתכם, בכך תשמרו לנו על המסורת ותפטרו אותנו מהעיסוק המביך הזה בברית מילה, בחתונה ובקבורה. התנאי שלנו (החילונים) הוא שלא תתערבו בשום דבר אחר, תתנו שירות אדיב ותסתלקו בשקט בתום הטקס.
העסקה הזו הייתה יעילה מבחינה פוליטית, היא אפשרה את יציבותן של קואליציות רבות במחיר כלכלי וחברתי נמוך. היא גם הועילה מבחינת הלכידות החברתית, הדתיים והמסורתיים היו מרוצים, ולרוב החילוניים ממילא לא היה אכפת. לכן היא החזיקה מעמד שנים רבות יותר מכל עסקה חברתית אחרת בישראל.
אך 'הסטטוס קוו', נסדק משתי סיבות עיקריות: האחת, הממסד הדתי סירב לשבת בשקט בפינה ולספק שירותים. הוא לקח את הסמכות שניתנה לו והתעלם מהאתגרים הייחודיים של המצב והתקופה. כך התגבש תהליך גיור שלא מתאים לחברה הישראלית והתפתחה גישה נוקשה בדיני הנישואים והגירושים. מהלכים אלו הרחיקו חלקים הולכים וגדלים של החברה הישראלית ויצרו התנגדות וניכור.
הסיבה השנייה היא התפתחותם של מעגלים הולכים וגדלים של 'התחדשות יהודית' שמבקשים להחזיר לעצמם את האחריות ואת הסמכות ביחס ליהדות שלהם, לטקסי נישואים וקבורה, לתפילה וללימוד
זה הזמן לחשוב מחדש על עיצוב היחסים בין דת ומדינה בישראל. אך ראשית יש להבחין בין הפרדת דת ומדינה (או ליתר דיוק בין ממסד דתי ומדינה) לבין הימנעות מכל כפיה דתית. ישראלים רבים לא מבינים את ההבדל ובגלל הכפייה הדתית (בעיקר בתחום הנישואים והגירושים) דורשים הפרדת דת ומדינה.
לדעתי, יש לבטל כל כפיה דתית וכל שליטה מונופוליסטית של ממסד דתי כלשהו בישראל, אך תהיה זו טעות ליצור בישראל הפרדת דת ומדינה כמקובל למשל בצרפת ובארה"ב, שם אין כל תמיכה מתקציב המדינה במוסדות דת או בלימודי דת.
במדינות רבות בעולם (אנגליה, גרמניה ועוד) אין הפרדה כזו. ומוסדות דת (מדתות וזרמים שונים) מקבלים תמיכה מהמדינה בדיוק כפי שהכדורגל או הקולנוע מקבל תמיכה מהמדינה. כספי הציבור נועדו לשרת את צרכי האזרחים ובכלל צרכים אלו גם הנושאים הקשורים לזהות ולתרבות, לדת ולמורשת. זהו המודל הנכון למדינת ישראל.
ד"ר אריאל פיקאר ממכון הרטמן הוא אחד המשתתפים שירצו בכנס "לימוד ערבה" בנושא זהות יהודית וישראלית. הכנס ייערך ב-19-20 בפברואר, ביישוב ספיר שבערבה.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
