ראשי » יהדות » מגזין

אורבך צחק על דתיים וחילונים וגם קירב ביניהם

בשנת 2002 יצא לאור ספרו של אורי "סבא שלי היה רב", שמנגיש מושגים דתיים לציבור החילוני. Nrg יהדות עם טעימה קטנה מהספר שמשקף את השר המנוח בצורה הטובה ביותר: דתי, מצחיק, משכין שלום ויודע להגדיר הכל במדויק. יהי זכרו ברוך

"סבא שלי לא היה רב. אבל כל חילוני שאני פוגש טורח להגיד לי שסבא שלו דווקא כן היה רב. למה? כי כולנו מחפשים קשר". כך פתח השר המנוח אורי אורבך את ספרו "סבא שלי היה רב" שהיווה מעין לקסיקון שכלל את הביטויים הנפוצים בשיחות בין דתיים לחילונים. אורבך הסביר כי "הספר לא עוסק בדיני השבת, אבל מייחס ערך לכתובית 'צולם ביום חול'; לא מתעד את תולדות בני עקיבא, אבל מתייחס לשאלה המיתולוגית 'באיזה שבט אתה?'".

עוד כותרות ב-nrg:
- אורי אחראי למהפכות הגדולות ביותר של המגזר
- השר אורי אורבך הלך לעולמו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קובי אריאלי סייע לאורבך בכתיבה ונעם נדב אחראי על האיורים, הספר פורסם בהוצאת כתר בשנת 2002. הספר בנוי כמילון מושגים מלא בביטויים מהעולם הדתי שלא מצריכים הסבר בשיח פנים מגזרי אבל הם סינית עבור הציבור החילוני. הספר, כמו כל כתיבתו של אורבך מלא הומור כלפי פנים וחוץ. הנה כמה מהמושגים:

הידברות
ענף הספורט האהוב על המגזר. גשר, פיוס, אחדות ושעמום. אין כמו להעביר ערב עם עמוס עוז, מתנחל מעופרה, מישהי ממרצ ועוד איזה קצין הידברות מטעם אחד ממאות ארגונים הפיוס, האחדות והמחלוקת-מתוך-כבוד-הדדי. על הבמה – איזון קדוש, אבל בקהל – תשעים וחמישה אחוז דתיים. השאר הם חילונים שעובדים בארגוני ההידברות.



דינוזאורים
חיה דמיונית ופופולרית בסרטים, אבל מעוררת שאלות תיאולוגיות כל אימת ש"מדענים גילו עצמות של דינוזאורים מלפני חמישים מיליון שנים". העולם הרי נברא לפני חמשת אלפים שבע מאות ומשהו שנים, אז מאיפה צץ הדינוזאור הזה? הדינוזאור הוא ידידו הטוב ביותר של הדיון על תורה ומדע, על גיל העולם וכמה זמן באמת נמשכו ששת ימי בראשית. גם "מוצא האדם מן הקוף" של דרווין קשישא הוא סיבה להתקוטטות. גרפיטי עוין: "החילונים התפתחו מהקוף, הדתיים עוד לא".

אחינו החילונים
או אחינו הספרדים/אשכנזים, הכל לפי הדובר. מין פנייה בניחוח מתנשא. "אחינו החילונים לא אשמים בכך שהם לא יודעים כלום. הרי בבתי הספר שלהם לא מלמדים אותם תורה ולא משנה, השם ירחם". החילונים, אגב, לא משתמשים בצירוף "אחינו הדתיים". אולי כי אין להם אחות.

בין מנחה למעייריב
מוסד ויכוחים ותיק מחוץ לבית הכנסת ביום חול. מעשנים סיגריה, מרכיבים ממשלות, מפרקים קואליציות ומתעדכנים למי נולד מה ומי מת. כל שזה בציפייה לשלושה כוכבים שיעידו כי אפשר

כבר לצעוק "מעייריב מעייריב" או "והוא רחוווום" ולהתפלל ערבית.

בתקה וקליקקו
זוג דמיוני, בתיה ואליהו, שזווג לצורך הלעגה על מנהגי החרד"לניקים. הבדיחה מספרת שבתיה מקפידה שלא להזכיר את שם ה, אפילו באקראי. כשהיא אומרת לדייט שלה ששמה בתקה הוא עונה לה מיד ששמו קליקקו; כשהיא מסיימת את פגישתם ב"שמא ניפרד בדבר תורה?" הוא עונה: "שמא ניפרד בכלל?" היא מבית קל או מנתנקה, ובמכבתים שלה יופיע הגרש הקטן, י'הי'ה מ שי'הי'ה.

גזל שינה
מעולמה המופלא של הפנימייה. הפרעה למנוחת הצהריים או לשנת הלילה היא בעצם גזל של שינה, שבניגוד לכסף – אי אפשר להשיב. זה מסוג העבירות למיטיבי לכת, מסדרת "אבק לשון הרב". "נו חבר'ה אולי תשתקו שם. זה ממש גזל שינה".

הודו
חור באסיה שצעירים דתיים גילו באיחור מסוים, ונוסעים לשם אחרי הצבא. זה לא מוצא חן בעיני ההורים והמורים "כי יש שם הרבה עבודה זרה", ואין שם מסעדות כשרות. וזה מתפרש כאילו לילד שלהם "נכנס ג'וק בראש". וחוץ מזה, אין לו מספיק חוויות רוחניות ביהדות שהוא החליט לנסוע דווקא להודו? חוויית הודו היא סיוט משותף להורי כל המגזרים.

אין לכם מונופול על היהדות
ככל שאת יותר כופר, כך את יותר נעלב כשאתה שומע טיעונים בשם "היהדות". הדתי מגיב ברוח פיוס: "נכון, היהדות היא של כולנו, אדרבה", או: "ולכם אין מונופול על הנאורות".


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...