ראשי » יהדות » מגזין

מיוחד: סיפור של אורי אורבך שלא פורסם מעולם

זו הייתה טיוטת סיפור לעיתון 'אותיות' שאורי זרק לפח. תמר הירדני שמרה את פיסת הנייר עליה נכתב "סיפור מטורלל על איש אחד שבא לשאול נמר" וכעת הוא מתפרסם לראשונה. באדיבות 'אותיות'

בוקר קיץ מפוהק אחד באמצע שנות ה-90. אני יושבת במערכת עיתון 'אותיות' בירושלים לצד העורכת במבי שלג (הייתי אז עורכת המשנה), ושתינו מנסות לדלות ממוחינו רעיונות יצירתיים במזג האוויר הלוהט. לפתע נפתחת הדלת ופנימה נכנס אורי אורבך, העורך הקודם שעבר בסביבה ובא לבדוק מה שלומנו. כשהבחין בפרצופינו המיוזעים, ניסה אורי לעודד אותנו והתיישב לכתוב לנו סיפור מצחיק, מסוג הסיפורים שהוא ידע "לשלוף מהשרוול" ברגע.

עוד כותרות ב-nrg:
- מחווה לזכרו של אורבך: לזרוק סוכריות בשבת
- הטובים לתקשורת - המאמר המכונן של אורי אורבך
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

במבי ואני חיכינו בסקרנות לסיפור, אבל אחרי כמה דקות אורי קם מהכיסא, לא מרוצה. "אולי באמת חם מדי," הוא אמר, "רציתי לכתוב לכן סיפור מטורלל על איש אחד שבא לשאול נמר, אבל הסיפור לא כל כך מתקדם לי." הוא נטל את שני הדפים שהקליד והתכוון להשליך אותם לפח, אלא שאני זינקתי מהכיסא, ובהסתערות שלא היתה מביישת את ספיידרמן, הצלתי את הדפים רגע לפני שנעלמו ביוון המצולה.



מאז ובמשך הרבה שנים היה שמור עמי הסיפור המטורלל על האיש שבא לשאול נמר. כפי שכבר ניחשתם, זהו סיפור מצחיק מאד, וקשה להבין איך אדם יכול להוציא מתחת ידו נוסח טיוטה מוצלח כל כך, גם אם לא מהודק עד הסוף. עם מותו העצוב כל כך של אורי, שלפתי את הסיפור מהבוידם, ואני מפרסמת אותו כאן לראשונה, כדי שתדעו איזה איש מוכשר ומצחיק ונעים וצנוע היה אורי אורבך. אשריי שזכיתי להכיר אותו. יהי זכרו ברוך.

אורי אורבך

איש אחד בא לגן החיות. הוא רצה לשאול נמר.
שלום – הוא אמר לשומר של הגן – אני רוצה לשאול נמר בבקשה. אמר השומר: אז תשאל, מה הבעיה, אני רק לא בטוח שהוא יענה לך.
– לא, אמר האיש – אני לא התכוונתי לשאול את הנמר שאלות.
– אז למה התכוונת?
– התכוונתי לקחת את הנמר בהשאלה ליומיים.
– בשביל מה אתה צריך נמר?
– לבן שלי יש הצגה בבית הספר, ובמסגרת ההצגה אחד הילדים רוכב על הנמר. בהתחלה חשבנו שאולי כדאי שאחד הילדים יתחפש לנמר, וילד אחר ירכב עליו, אבל במחשבה שנייה חשבנו שיותר זול לשאול נמר אמיתי מגן החיות. זה כרוך בתשלום?
– תראה, אמר השומר – אני לא יודע מה להגיד לך...
– לא נורא, אמר האיש, אם אתה לא יודע מה להגיד לי, אתה יכול לתת לי את הנמר בלי להגיד שום דבר.
השומר כחכח בגרונו, חכך את כפות ידיו במבוכה וגם חכך בדעתו. הוא לא ידע אם האיש לועג לו, או שהוא מתכוון ברצינות. הוא החליט לשאול אותו: אתה לועג לי, או שאתה מתכוון ברצינות?

האיש ענה בשאלה: יש עוד אפשרויות, או שאני צריך לבחור אחת משתי אלה?
שוב לא ידע השומר אם האיש לועג לו או מתכוון ברצינות, ולכן העדיף להתעלם מהשאלה.
– תראה, בקשר לנמר, אני לא יודע מה להגיד לך, אבל...כבר קרה שהשאלנו ליום-יומיים אריה, כבר השאלנו פעם את הפיל, ואפילו את הפתן נתנו למישהו לשבועיים, אבל לגבי הנמר, אני באמת לא יודע מה להגיד לך...
– אז אני חוזר על הצעתי מקודם, רטן האיש, אם אתה לא יודע מה להגיד לי, אתה יכול לתת לי אותו בלי להגיד שום דבר. אני לא אכעס.
בשלב הזה ראה השומר שהעסק מתחיל לחזור על עצמו, אז הוא אמר בנחישות וברצף: אני מצטער מאוד, אינני יכול לתת לך את הנמר. הנמר אינו להשאלה. הנמר הוא רכוש ציבורי. אין להאכיל את החיות.

שעות פתיחת הגן הן בין שמונה לארבע בלבד. אין להכניס בעלי חיים לגן... וככה הוא המשיך להקריא בעל פה את כל ההוראות הכתובות בכניסה לגן החיות.
האיש ניסה להתגונן: מה בסך הכל ביקשתי?
– ביקשת נמר, כמדומני, בהשאלה, חייך השומר שהיה שוב מפויס ונינוח.
– והתשובה היא שלילית, אני מבין.
– לא, אמר השומר, התשובה איננה שלילית. התשובה היא לא, אם לזה אתה מתכוון.
– לזה אני מתכוון, אפשר לדעת למה לא?
– כי אלו הן ההוראות. איננו משאילים נמרים. חיות אחרות זה בסדר. אריות - יש על מה לדבר. נחשים - זה בא בחשבון. תנשמת - לא הייתי אומר לך לא. אפילו אם היית מבקש ג'ירפה - לא הייתי דוחה אותך על הסף. אבל נמרים – לא.
– אפשר לשאול למה? – חזר ושאל האיש.
– אדוני, אלה ההוראות מלמעלה. ובקשר ללמה – גם למה אפשר לשאול.
– אפשר לשאול מה? התעניין האיש.
– אפשר לשאול למה, השיב השומר.
– אבל אני לא רוצה לשאול למה, התרגז האיש, אני רוצה לשאול נמר.
– למה. התעניין השומר, למה נמר?
– שנתחיל שוב מהתחלה את כל הסיפור? –  כעס האיש – לבן שלי יש הצגה בבית הספר, ובמסגרת ההצגה יש ילד שרוכב על נמר. חשבנו שאולי כדאי לקחת נמר אמיתי במקום שילד יהיה נמר. אז אולי אפשר בכל זאת לשאול נמר?
– אהה, אמר השומר וחיוך של קורת רוח עלה על פניו. עכשיו אני מבין הכל. אתה באת לפה כי אתה רוצה לשאול נמר?
– כן.
– יופי, אמר השומר, אז לך בבקשה לשורה השנייה לכלוב השלישי. שם יש נמר. אתה יכול לשאול אותו מה שאתה רוצה. אז רכן השומר ולחש על אוזנו של האיש: אבל אתה יודע מה, אני רק לא בטוח מה הוא יענה לך.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg