הציונות הדתית רוצה להנהיג? עליה להתרחק מדרך הרב טאו
הציונות הדתית מאותתת על רצון להנהגת המדינה, וברור כי מהלך שכזה מצריך פריצה לעבר אוכלוסיות חדשות בהיקף רחב. אולם גישתו של הרב טאו לא תאפשר מהלך שכזה. אם רוצים להנהיג, יש להתרחק מהמתכונת החדשה המתגלה בהר המור
עוד כותרות ב-nrg:
- הרב טאו: רוצים לדעת מה אני חושב? למדו את תורתי
- וויליאם וקייט - מאחוריכם! הנסיכים של צאנז
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם אם תנופה זו נעצרה מאז פרשת אלי אוחנה, ובלי קשר לתוצאות הבחירות הקרבות, נראה כי שיח ההנהגה איננו עניין אופנתי וחולף. הוא משקף את התחושה המקננת בחברה הציונית הדתית שהגיעה העת להנהגה, או לכל הפחות הגיע הזמן להביע את השאיפה להנהגה באופן ברור ומפורש. הבסיס לכך הוא המעורבות העמוקה של ציונים דתיים בכל תחומי החיים, ובעיקר במרחבים המתאפיינים במשימתיות לאומית דוגמת השירות הצבאי, גרעינים בפריפריה וכיוצא באלה.
''סתירה וניגוד בולטים ביותר: תפיסת העליונות המוחלטת ושלטונן של האידיאות הקדושות, מול שיח ההנהגה שרובו ככולו בתחום המציאות המעשית''.נפתלי בנט והרב צבי טאו
צילום: ראובן קסטרו וידידיה שרף
דווקא על רקע זה בולטים בניגודם התהליכים המתרחשים בהנהגת ישיבת הר המור. תהליכים אלה תוארו ונותחו על ידי יואב שורק בהרחבה במה שנראה לא רק כמאמר חשוב מאוד, אלא כנקודת ציון של ממש (יואב שורק, "קו השבר").
ניתן למצות את התהליך המתואר אצל שורק כך: הרב צבי טאו, המנהיג הרוחני הבלתי מעורער של "הקו" , ביצע תפנית רוחנית רבת משמעות מנקודת מבט ציונית דתית: הוא בחר באמירה משיר השירים "אלך לי אל הר המור", אל הקודש המוחלט, "עד שיפוח היום ונסו הצללים", עד שהמציאות עצמה, שיש בה צללים כידוע, תשתנה מן היסוד ותיכנע לחלוטין בפני הקודש. השילוב המבורך של קודש וחול, התחדשות הקדוש וקידוש החדש של הראי"ה קוק, נדחה לעתיד רחוק ובלתי נראה לעין במה שנראה כהתקרבות ברורה לתפיסה החרדית.
קשה לדמיין סתירה וניגוד בולטים יותר מאשר אלה שבין תפיסת העליונות המוחלטת ושלטונן של האידיאות הקדושות תוך התעלמות מהמציאות ואף נגדה, לבין שיח ההנהגה שרובו ככולו בתחום המציאות המעשית. הרי אפילו ללא שיח ההנהגה, אין בנמצא פוליטיקה ללא נכונות מעשית למגוון פשרות הנובעות מהמגבלות ומהאילוצים שמציבה המציאות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשאיפה להנהגת המדינה ממש.
כך, לדוגמה, ברור שאין מה לדבר על הנהגה בלי פתיחת שורות ופריצה לעבר אוכלוסיות חדשות בהיקף רחב. והנה, מול תנאי ברור זה להשגת ההנהגה מופיעה הגישה של הרב טאו שאין לשלב נציגים
פרדוקסלית, דווקא מתוך גישה מטאפיסית מובהקת, דווקא מנקודת המבט של שלטון האידאות והקודש המוחלט, מגיעה הדרישה לשימור הסטטוס-קוו כאילו מדובר בקודש קודשים. הרי מהו אותו סטטוס-קוו אם לא מערכת של פשרות וויתורים הדדיים המשקפת את יחסי הכוחות הריאליים ואת אילוצי המציאות בתקופה שבה עוצבו?
כמובן שאין מה לשכנע את הרב טאו ומקורביו שאולי דווקא שינוי הסטטוס-קוו יחזק את יהדותה של המדינה. כדי לנסות לשכנע, אפילו שאין ביטחון בהצלחתו של הניסיון, צריך להתחיל בדיון. והדיון, כפי שעולה ממאמרו של שורק, בלתי אפשרי. על רקע אותה טוטליות בלתי מתפשרת נדחית על הסף כל אפשרות לשיח.
בשיר השירים נאמר "אלך לי אל הר המור". ההתקרבות של הר המור אל התפיסה החרדית מחייבת את הציונות הדתית בכלל, ואת זו החפצה בהנהגה במיוחד, לא רק לומר לעצמה אלא גם לפעול להתרחקות מהמתכונת החדשה המתגלה בהר המור.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
