שי ניצן: לומר שאני שמאלני זה קל אבל מופרך
ראיון משותף עם שני בכירים במערכת המשפט מהמגזר הדתי: פרקליט המדינה שי ניצן שמתראיין לראשונה מאז מונה לתפקיד, ורחל זוארץ–לוי, עורכת דין מבטיחה בפרקליטות. יחד הם מספרים כיצד מתמודדים עם הביקורת המגזרית על מערכת המשפט
עוד כותרות ב-nrg:
- מאחורי הקלעים של הריאליטי החרדי הראשון
- דעה: יהודי אירופה בסכנה ואצלנו שאננים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מגזר או לא מגזר, לתחנות חייו שעוברות במוסדות הקלאסיים של הציונות הדתית הוא לא יוכל להתכחש, למרות שכיום אינו חובש כיפה. ניצן למד בישיבת נתיב מאיר, והיה בן כיתתם של הרב דוד סתיו והרב רפי פוירשטיין.
כבוגר סניף "בני עקיבא מרכז" בירושלים הוא מקפיד לציין מדי שנה את שבת ארגון יחד עם חבריו. "מתחילים בשירי התנועה, וכמו שלכל סניף מגיע שליח, גם אצלנו ממנים את אחד החברים והוא מעביר פעולה לכולם", הוא מספר בחיוך. "במוצאי השבת הולכים למפקד של הילדים, והשנה אפילו קיבלנו מכתב ברכה מהרב דרוקמן ששמע על המסורת. יש יותר מגזרי מזה?"
מלבד שופטים, שאינם מדברים עם התקשורת, אין ספק שניצן הוא הדמות הדתית הבכירה ביותר בעולם המשפט, והוא הגיע לשם למרות שהמגזר נעמד על רגליו האחוריות כדי לסכל את מינויו לתפקיד. "איש שמאל קיצוני שבקיצוניים. אדם שניצל את תפקידו הציבורי כדי לקדם אג׳נדה פוליטית מובהקת ונטל לעצמו עוד ועוד סמכויות בניגוד לחוק", תקף אותו בזמנו ח"כ משה פייגלין.
עם עו"ד רחל זוארץ–לוי לעומת זאת, שמצטרפת לראיון על תקן "הצעירה המבטיחה", אין מקום להתבלבל. היא מגיעה לפגישה עם כיסוי ראש מכובד ועגלה ובה תינוקת מתוקה בת חודש. זוארץ–לוי נחשבת לאחת מעורכות הדין המבריקות במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה, הסיירת של הפרקליטות.
רגע לפני חופשת הלידה היא רשמה הישג מכובד, כאשר בית המשפט העליון קיבל את הערעור שבו ייצגה את המדינה (יחד עם עו"ד זיו אריאלי), החמיר את ההרשעה של מארי פיזם לעבירת רצח ודחה את הערעור של שותפה לפשע, רוני רון, שביקש להקל בעונשו.
במקביל ללימודי משפטים למדה זוארץ–לוי גם בתוכנית לטוענות רבניות, ובגיל 32 היא מתמרנת בין העבודה התובענית לגידול ארבעת ילדיה. לדבריה, השייכות למגזר כמעט לא רלוונטית בעבודתה. "יש היום הרבה דתיים בפרקליטות, קרוב לחצי מהמחלקה הפלילית ומחלקת בג"צים", היא מושכת בכתפיה.
למגזר יש ביקורת חריפה על המערכת המשפטית. את סופגת אותה באופן אישי?
"כן", היא מודה, אבל לא מתרגשת: "מטבע הדברים אני נתפסת כמבינה בתחום, ולכן בכל נושא שעולה בתקשורת ישר פונים אליי בשאלות: 'איך יכול להיות שבג"ץ פסק ככה' או 'איך סגרו את התיק נגד פלוני'. אני הופכת להיות השליחה והדוברת".
ניצן, כאמור, חווה את הביקורת על בשרו. כמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים הוא עמד בראש צוות אכיפת החוק בשטחי יהודה ושומרון שהוציא עשרות צווי הרחקה, דבר שהוביל למחאה ציבורית נגדו, כולל הפגנות מחוץ לביתו.
הוא כונה "אויב התורה" לאחר שהורה על חקירת הרב דב ליאור בעקבות הסכמתו לספר "תורת המלך", ונתפס כמי שהכשיר משפטית את פעולות אכיפת החוק במהלך ביצוע ההתנתקות. לפני כשנתיים, כשמונה לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, פרצה מחאה חריפה נגדו, ובעקבותיה הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים דאז יעקב נאמן שניצן לא יעסוק בעניינים הקשורים ביו"ש.
אתה מרגיש שהביקורת מוצדקת?
"לפני חודש הרציתי בישיבת הר עציון ודיברתי על האיזון בין ביטחון המדינה לזכויות האזרח, שזה נושא טעון ורגיש למדי. אחר כך במשרד סיפר לי אחד המתמחים שאחיו נכחו בשיחה והופתעו ממני. הם חשבו שיבוא שמאלני ושונא דתיים, והנה בא בן–אדם שאין שום קשר בינו ובין התדמית. זה הדהים אותי, כי לא חשבתי שזה רציני. מסתבר שאנשים באמת קונים את ההבלים של התקשורת. אני קורא את עלוני השבת בבית הכנסת וזוכה להכיר את עצמי".
אתה יכול להבין מאיפה נוצרה התדמית?
"האמת שכן. שנים רבות הייתי במחלקת הבג"צים והגנתי על כוחות הביטחון. עבדתי על מאות תיקים של השב"כ בנושא העינויים, ופעתי בתיק הסיכול הממוקד, הייתי מעורב במאות מעצרים מנהליים, ואז בשמאל תקפו אותי השכם והערב שאני ימני קיצוני ופאשיסט וקונסיליירי.
"אחר כך עברתי תפקיד למשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, ושם הייתי אחראי על ההסתה. פעלתי לכך שההתנתקות תעבור בשלום. אנשים נעצרו כשהפרו את החוק, וזה ריכז הרבה טענות. הרבה יותר קל לתקוף את האדם מאשר להתמודד עם הדברים לגופו של עניין. לומר שאני שמאלני זה הכי קל אבל גם הכי מופרך, כי קודם תקפו אותי בתור ימני. אני א–פוליטי במובן הזה. הרעיון של משרת ציבור הוא לעשות מה ששלטון החוק מחייב, ואני לגמרי שלם עם מצפוני. זה לא אומר שאני לא טועה, אף אחד לא חסין מטעויות".
במבט לאחור, אתה מתחרט על דברים שעשית בהתנתקות?
"המערכת הייתה מאוד זהירה בהתנתקות, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. דווקא בגלל שאני נתפס כאחד מהמגזר זה הכעיס יותר אנשים מסוימים, שמרגישים שוואלה, גדלת אצלנו, אתה אמור להפגין איתנו בכפר מימון".
סביב ההתנתקות הגיעו ההפגנות לשיא, במקביל לקמפיין שכוון נגד דמויות דתיות נוספות כמו יונתן בשיא, אז יו"ר מנהלת סל"ע, והרב הצבאי דאז ישראל וייס. "זה לא פשוט כשמפגינים לך מחוץ לבית", הוא מודה. "אין לי בעיה עם הפגנות מחוץ למשרד, אבל לבוא הביתה ולצעוק לילדים שלי שהיו בני 9 ו–11 'תתביישו לכם', זה לא לעניין".
קשה לך שההתנהגות הזו הגיעה דווקא מהחברה שבה גדלת?
"מה זאת אומרת קשה? זה חלק מהחיים שלי. ברור שהייתי מעדיף בלי, אבל לומדים להתמודד. יכולה להיות ביקורת מקצועית, לא אישית. אנשים חיים מדמגוגיה, מדיס–אינפורמציה ומהסתה. משם קל להגיע למסקנות לא הוגנות".
אני מזכירה לו את פסק הדין של שופטת בית המשפט השלום בכפר סבא, נאוה בכור, שקבעה בספטמבר האחרון שאכיפת עבירות הסתה לגזענות או אלימות היא סלקטיבית ומפלה את הימין לרעה. בכור הרשיעה את פעיל הימין אורי ברעם בהסתה לאלימות, לאחר שהפיץ בשנת 2011 סרטון הקורא לרצוח את ניצן. בסרטון פורסמה תמונתו של ניצן לצד כיתובים כמו "הוא משתף פעולה עם האויבים ודינו בוגד ורודף וחייבים לרצוח אותו", ו"את האיש הזה צריך לרצוח ומהר. הוא בוגד בעם ישראל ועוזר לערבים".
בפתח הכרעת הדין מנתה השופטת כמה מקרים של הסתה נגד הימין שהסתיימו בלא כתב אישום, מה שמעיד על אכיפה סלקטיבית. "לא ברור מדוע הסתפק שי ניצן בהתנצלותו של סולן הלהקה. כיצד לא נפתחה חקירה פלילית נגד אנשי שמאל הקוראים לסירוס מתנחלים? מדוע נשלח רק מכתב אזהרה למפגינה
"תמיד יהיו טענות להטיות פוליטיות", הוא אומר, ומוסיף בבדיחות: "גם ליברמן טוען שהיועץ המשפטי לממשלה מתנכל לו, וזה אחרי שהיועץ חטף מכל כיוון על סגירת התיק בפרשת חברות הקש". ניצן מדגיש כי השופטת בכור התייחסה למספר מקרים מצומצם, אך הטענה על אכיפה בררנית עלתה מספר פעמים בבתי המשפט ונדחתה. "הפרקליטות הגישה מסה של כ-70–60 החלטות. כל בתי המשפט שקראו את התמונה הרחבה לא קיבלו את הטענה של אכיפה סלקטיבית ולא מצאו הטיה מצד הפרקליטות. את זה לצערי לא תמיד כותבים ב'מקור ראשון'".
הטענות על אכיפה סלקטיבית מקפיצות גם את זוארץ–לוי. "מהחוויה האישית שלי, העבודה שנעשית היא מאוד עניינית. אנשים רואים רק זווית מסוימת. לא פעם אני חושבת לעצמי שהלוואי שאנשים היו יכולים להיות זבוב על הקיר בישיבות במשרד ולראות את ההתלבטויות סביב כל תיק. יש כאן עבודה אמיתית של אנשים שמחפשים מה צודק ומה נכון. זו העבודה שלנו ואנחנו חיים אותה. גם אם יש ביקורת, את מבינה שזו חוויה סובייקטיבית של מישהו שהתמודד בשלב מסוים מול המערכת, אבל קשה להעביר את השיקולים שעומדים מאחורי החלטה".
זו הסיבה שבחרת לעבוד בפרקליטות?
"הלקוח שלי הוא הציבור, והמחויבות שלי היא אליו". לדבריה, הצורך לשמור על מקצועיות וענייניות הוא חלק מהותי מעבודת הפרקליט בכל התחומים, לא רק בנושאים הפוליטיים. "באיזשהו אופן תיקים פליליים הם תמיד סיפור. יש נאשמים, יש קורבנות, לנפגעי עבירה יש את המשפחות שלהם והסיפורים הרבה פעמים נוגעים בך. אבל לצד הרגשות את מבינה שאין ברירה, ומנסה להישאר מקצועית ולטפל בהם לגופו של עניין".
במקביל לניסיונותיו להדוף את הביקורת נגדו, ניצן לא נשאר אדיש אליה ומקדיש זמן רב לשיחות במוסדות חינוך דתיים. לפני שלושה חודשים העביר שיעור נגד גזענות בישיבת נעוריו, נתיב מאיר, לפני כחודש הוא ביקר כאמור בישיבת הר עציון, ובקרוב הוא צפוי להגיע לבית הספר חורב. "אני מאמין גדול בחינוך. במאבק נגד גזענות אי–אפשר לנצח רק בהגשת כתבי אישום. בנובמבר יזמה מנכ"לית המשרד, אמי פלמור, פרויקט שבמסגרתו יצאו 650 עובדי המשרד להעביר שיעורים בהתנדבות בבתי ספר. הזמן של הפרקליטים יקר, אבל אנחנו שליחי ציבור וזה חלק מתפקידנו".
מהלך נוסף שניצן מרכז אליו מאמצים הוא פתיחת שערי הפרקליטות למגזרים שהם לא "אשכנזים מרחביה", כלשונו. "אני בספק אם יש מגזר שאוהב את הפרקליטות. הערבים מרגישים שדופקים אותם, הרוסים, החרדים, השמאל עם כל ההפגנות בשייח' ג'ראח — לכולם יש טענות על מערכת אכיפת החוק".
השופטת עדנה ארבל אמרה פעם ש"אנחנו לא מחלקים פרחים, אנחנו מחלקים כתבי אישום. קשה לאהוב אותנו". ניצן טוען שחלק מהסיבה לאנטגוניזם הוא היעדר ייצוג לחלקים השונים בחברה. ואכן, בשנה האחרונה נערכו כנסים מיוחדים לסטודנטים ערבים וחרדים. "כל ערבי, חרדי או דתי–לאומי שעובד בפרקליטות הוא סוכן שינוי".
ואכן, נראה שהפרקליטות יוצאת מגדרה כדי למשוך את הסטודנטים. לכנסים הגיעו בכירי מערכת המשפט, בהם היועץ המשפטי ומנכ"לית המשרד, והכנס לחרדים היה הראשון בתולדות המשרד שהתקיימה בו הפרדה בין גברים ונשים. "אם אני יכול לכבד אותם, למה לא?", מתגאה ניצן.
אתה קורא לזה כבוד, אבל אחרים יאמרו הדרה
"מדובר בכנס שלא פוגע באף אחד. בשורה הראשונה ישבו כל אנשי המשרד באופן מעורב. זה היה אקט סמלי. הם יודעים שמי שיבוא לכאן לא יעבוד בנפרד, ויש היתרים של רבנים. יש לכך חשיבות עצומה בעיניי. תחושת ההדרה שיש למגזרים האלו היא קשה לחברה הישראלית. יש לי שליחות חברתית".
גם זוארץ–לוי מתנדבת בקביעות בפרויקט מסר, שבמסגרתו מגיעים פרקליטים לשיחות בתיכונים על תופעת האלימות. "אנחנו מסבירים מה המשמעות של הליך פלילי ואיך הוא משליך על החיים. הפרויקט נולד מתוך רצון שלא לעסוק רק באיך אוכפים את החוק, אלא להיות חלק מהמניעה".
במקביל היא מוציאה תעודת הוראה באזרחות, ומסבירה שהחינוך בוער בעצמותיה: "בהליך הפלילי יש המון חשיבות. מעבר לזה שאת מרחיקה את הפוגע מהציבור, הדבר תמיד מלווה במסר שאנחנו מוקיעים את המעשה ומזהירים אחרים, ויש גם אמירה חברתית על איך מטפלים בתופעות כאלו. העבודה הזאת מעניקה תחושה שאת שותפה לתיקון החברה והעוולות שלה".
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
