פמיניזם דתי? אין להתעלם מאלף שנות פסיקה
שני צדדים של הפמיניזם הדתי–תורני נפגשו לשיחה. הרבנית חנה הנקין שהקימה את מדרשת נשמת, ושושנה כהן שמאמינה כי ניתן להתקדם עם ההלכה עוד כמה צעדים. התוצאה: חוסר הסכמה
עוד כותרות ב-nrg:
- לא אדריך בבני עקיבא? הלך השידוך
- למה הרב ליאור לא יהיה במועצת החכמים של "יחד"?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"יש לי רומן עם שתי מצוות — לימוד תורה וטהרת המשפחה", היא מסבירה את הקו שמחבר בין כל הדברים שהספיקה לעשות עד כה. "תוכנית יועצות ההלכה משלבת ביניהן". במסגרת התוכנית הוכשרו נשים למדניות בלימודי הלכה ורפואת נשים, והן מספקות ייעוץ טלפוני לכל אישה שמבקשת לדעת את מצבה ההלכתי. "אמרתי לעצמי: הגיע הזמן להצמיח דור של נשים למדניות שיוכלו לשמש כתובת הלכתית לנשים אחרות", מסבירה הנקין מדוע נכנסה לנושא. "כשאני מסתכלת לאחור אני חושבת שהיה לי רגע של רוח הקודש. זה לא משהו שאני יכולה
לייחס לעצמי".
המפגש שעוסק בפמיניזם ובלמדנות נשית מפגיש את אחת מחלוצות עולם לימוד התורה לנשים, עם הדור שכבר שוחה בטבעיות בים התלמוד. שושנה כהן, בת 34, היא פמיניסטית בהווייתה. בעלת תארים בתלמוד והיסטוריה של עם ישראל, עמיתה במכון הרטמן, ייסדה את ישיבת "הדר" השוויונית בניו יורק ועומדת בראש הישיבה המעורבת "תלפיות" בירושלים.
כהן, ילידת לוס אנג'לס, חלמה בצעירותה ללמוד ב"נשמת". אביה תרם בקביעות למדרשה, ואף אירח בביתם חוג בית שבו גויסו כספים למדרשה. בסופו של דבר היא למדה אמנם במת"ן, אבל הפמיניסטית הצעירה אסירת תודה עד היום לרבנית הנקין. "תוכנית יועצות ההלכה הייתה המקום הראשון שבו נשים קיבלו מלגות כדי לשבת וללמוד ברצינות. בלעדיה לא הייתי יכולה להתמסר ללימוד במת"ן", אומרת כהן להנקין, "פרצת לנו את הדרך".
ובכל זאת, מה שהיה אמור להיות מפגש מרגש של אחיות למאבק, כמעט הסתיים בפיצוץ. כשהסברתי להן שהשיחה היא בין דמות פורצת דרך בתחומה ובין צעירה מבטיחה, הנקין מחתה בתוקף: "ממשיכות דרכי הן יועצות ההלכה ומאות הבוגרות שלי. אני אשת תורה, ולא מעוניינת בנגזרות החברתיות".
הדברים החריפים מפתיעים כשהם באים מדמות אמהית וחמה כמו הרבנית הנקין, אבל כמו כל פמיניסטית טובה, הנקין רגישה לטרמינולוגיה ולא מגלה חוש הומור כלפי אמירה שעלולה להתפרש כנוגדת את דרכה. "את מלמדת בישיבת הדר", היא אומרת לכהן. "אני מוכנה לפרגן, אבל לא אקרא לך בשום פנים ואופן ממשיכת דרכי". אנחנו מתפשרות על ההגדרה של שני דורות בפמיניזם הדתי, ואני מנסה לרכך את האווירה שקיבלה כיוון כבד מעט. כדי לעשות זאת, אני עוברת לדבר על האהבה המשותפת שלהן — לימוד תורה.
אצל הנקין, 69, לימוד התורה היה חלק מהחיים כבר בגיל צעיר. היא גדלה בניו יורק, "בבית מלא אהבת תורה", כהגדרתה. אחיה הגדולים לימדו אותה קרוא וכתוב בעברית עוד לפני שלמדה קרוא וכתוב באנגלית. היא מעידה שמגיל צעיר אהבה ללמוד תורה, אך המפגש הראשון עם הגמרא התרחש רק בתקופת לימודיה בישיבה יוניברסיטי. "ההנהלה החליטה לפתוח שיעור גמרא לבנות. מתוך מחזור של כמאה סטודנטיות, רק שתיים נרשמו".
למרות הביקוש הנמוך בלשון המעטה, הרב חיים יצחק לוין לימד אותה ואת החברותא שלה בהתנדבות, והרבנית הנקין צללה אל הספרים. "באותה תקופה הפסקתי ללמוד כל דבר אחר. למדתי גמרא מצאת החמה ועד צאת הנשמה".
איך הגיבה לכך הסביבה?
"אני לא אישה של רעשים. אני לא הולכת עם סמל על השרוול שמצהיר לכולם שאני הולכת לפרוץ דרך", היא עונה, ומספרת על מקרה שבו ישבה ללמוד בחדר הספרות היהודית בספרייה העירונית בניו יורק. "אדם אחד ראה אותי לומדת את שו"ת הרדב"ז, כשעל השולחן מצטברת ערימת ספרים שפתחתי תוך כדי לימוד. הוא הסתכל עליי במשך שעות ולבסוף לא היה יכול להתאפק, ניגש אליי ושאל: 'תגידי, את מבינה את מה שאת קוראת?' הבנתי שזה איתות מהקב"ה להיכנס פנימה וללמוד בחדר אחורי. למזלי, אני עצלנית גדולה מטבעי, ותמיד העדפתי לקרוא את המקור מאשר לקרוא את מה שמישהו כתב על המקור".
את בעלה, הרב הנקין, הכירה בתנועת הנוער "המזרחי הצעיר". היא הייתה רכזת סניף, והוא מזכ"ל התנועה. השניים נישאו ועלו לארץ. במשך עשר שנים הם התגוררו בבית שאן. לאחר שעברו לירושלים הקימו את מדרשת "נשמת" בשכונת קטמונים. "הרעיון היה להקים בית מדרש שפותח את שערי הלימוד התורני הגבוה לבנות ונשים, מקום של בניין וצמיחה וקהילה חדורת ערכי תורה".
איך עולם התורה קיבל אתכם?
"אני מצטערת לאכזב אותך, אבל התגובות היו טובות. לאורך הדרך חתרנו ללמוד תורה ולא התקשינו למצוא רבנים ששמחו ללמד אצלנו, כולל ראשי ישיבה. צמחנו מתוך עולם התורה. השאלה איננה איך קיבלו אותנו. לא היינו אאוטסיידרים, היינו חלק מעולם התורה".
בעיניה, זהו ההבדל בין התנועה הלומדת בארץ ובין המאבק הפמיניסטי באמריקה: "בארצות הברית הפמיניזם הדתי קדם לעולם הלימוד ויצר אווירה של הקצנה. פה העולם התורני הלומד קדם לפמיניזם הדתי, ולכן הוא לא נתפס כחותר לשבירת כלים".
ואולי הפמיניזם האמריקאי הוא שהשפיע ונתן השראה להקמת המדרשות בארץ?
"את צודקת שהשורשים של התופעה התחילו ביהדות ארצות הברית, אבל אני חושבת שהעובדה שגדלתי בארצות הברית גרמה לי להבין שצריך לקום ולעשות. בארץ התרגלנו לכך ששירותי הדת ממומנים על ידי המדינה ומקבלים מימון ציבורי. מי שגדל בארצות הברית יודע שזה לא פמיניזם אלא יזמות".
הרקע האמריקאי הוא רק אחת הנקודות המשותפות לרבנית הנקין ולכהן. כמו הנקין, גם כהן למדה עברית לפני אנגלית, ובבית טיפחו את האהבה שלה ללימוד תורה. כהן מספרת על פמיניזם שהתפתח ממקום מאוד תמים של רצון ללמוד ולהתפלל, שנתקל בחומות המגדריות. "כבר מילדות הרגשתי צרימה בין מה שאני מקבלת בבית למה שאני מקבלת בבית כנסת. חייתי בסוג של מתח סביב דברים שרציתי לעשות ולא יכולתי. בגיל חמש קינאתי בחברים שלי שעלו לשיר אנעים זמירות. זו היתה חוויה קשה בתור ילדה".
את בת המצווה שלה חגגה בקריאת שיר השירים מקלף בערב שבת, סיום משניות ונשיאת דרשה בבית הכנסת. "הסיבה שקשה לי להישאר במקום הלכתי מסוים היא דווקא ממקום של לימוד. אם אני מדברת על מצוות עשה שהזמן גרמא, ואז לומדת שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות — כלומר יותר מצוות זה אומר לעבוד את השם יותר טוב — קשה לי כאישה".
כהן עברה מסלול ארוך של לימודי יהדות: היא למדה באוניברסיטת ברנדייס בארצות הברית, עלתה לארץ ולמדה שלוש שנים בתוכנית של המכון התלמודי במת"ן. במקביל עשתה תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. היא בוגרת התוכנית לחינוך יהודי "מלמדים" של מכון הרטמן, והשתתפה בבית המדרש לנשים "סדר פמיניסטי", שהשפיע עליה להקים את ישיבת הדר השוויונית בניו יורק ואת ישיבת תלפיות בירושלים.
"רצינו בית מדרש שהוא לא היררכי אלא יותר שיתופי. יש משהו במפגש הבלתי אמצעי עם הטקסט שמאפשר להמון אנשים להיכנס ומאפשר שיח", היא מסבירה. "אני יכולה לדבר 'עם', ולא רק 'על'. אני רואה תלמידים שלי שמגיעים ממסגרות מסוימות שכל החיים סיפרו להם 'על', והרגע שבו הם יכולים להיות בשיח עם התורה ועם הגמרא ולהוסיף את הקול שלהם הוא מאוד משמעותי. אני לא יכולה להישאר ברש"י, אלא חייבת לחזור למדרש שהוא מתבסס עליו ולגלות את המקור. זו החוויה המשמעותית מבחינתי, להראות איך הארמון נבנה".
ההסתייגות שהרבנית הנקין גילתה קודם כלפי הדור הצעיר, מתרככת מול הלהט שמלווה את דבריה של כהן על לימוד תורה. "אני שואלת את עצמי מה הייתי אומרת לנכדתי אם היא הייתה מבקשת לשיר אנעים זמירות. אני לא בטוחה שזה היה קורה, כי אצלנו במשפחה מצפים לדברי תורה משמעותיים גם מהנכדים וגם מהנכדות, ויש אפיק ביטוי תורני חזק. ככלל, אני מאמינה בליצור קהילתיות נשית שתאפשר ביטוי רוחני יפה, אבל בסוף היום אני אוהבת את בית הכנסת כמו שהוא ולא צריכה להיות זו ששרה אנעים זמירות. אני לא מעוניינת לעלות לתורה. אני מעוניינת שהתפילות שלי יעלו למעלה".
ומה עם נשים שמחפשות ביטוי יותר משמעותי בבית הכנסת?
הנקין: "ההלכה אינה שוויונית לגבר ולאישה, ומי שלא יפגוש מציאות זו במקום אחד יפגוש אותה במקום אחר. זה מה שמדאיג אותי לגבי שירה חדשה והמניינים השוויוניים. יש תחושה שאנשים ישרו קו מסוים וכולם עומדים באותו מקום מול ההלכה. אבל בסופו של דבר לא כולם עומדים באותו מקום מול ההלכה, ואני מקבלת את ההלכה במלואה. אני חוששת מהמחר של אנשים שהם מלאי התלהבות להוריד מחיצה מסוימת, כי מתישהו הקהילה תגיע למחיצה שהיא לא תוכל להוריד. אני חוששת מהעתיד של קהילה שדוחקת ודוחקת את הקץ, ובסוף הקץ מגיע".
ומהו הקץ?
"קידושין וגיטין. הם לא שוויוניים. אנחנו יכולים וחייבים לעשות המון כדי לשפר את המצב, אבל בסוף היום יש לנו את משנת 'האישה נקנית'. מי שרוצה להיות אשת תורה צריכה להתמודד עם מסורת פסיקה של 1,500 שנה. אנחנו לא נמחק אלף שנות הלכה ולא נכתוב מחדש את מסכת קידושין, לפחות עד שיבוא המשיח".
כהן: "אני לא מרגישה ששינויים הם מחיקה. אני חלק מקבוצה של גברים ונשים שלומדים הלכה על הסדר, ואת הנושאים הכי קשים עבורנו — גיטין, קידושין ונידה. חלק ממה שקורה שם כרוך בלימוד וקבלה, וגם בשאלות כמו מה אנחנו עושים עם זה ואיך מה שיש למקורות האלו להגיד פוגש אותנו היום. בהרבה מהחוגים שאני מכירה, אנשים מרגישים שלשפה ההלכתית הקפואה אין מה לעשות בחיים שלהם, אבל ההתמודדות הזו עם שאלות קשות, עם מתחים ועם רב–קוליות, היא חשובה.
"יש לנו מחויבות לחזור לדעת איך הדברים התפתחו ואיך נפסקה ההלכה, ולהפגיש בינה ובין העולם שאנחנו חיים בו. אז יש מניין שוויוני, שגם גבר וגם אישה באים להתפלל. מה זה עושה למשפחות? איך פותרים את העניינים האלו? אנחנו חיים בשאלות הללו, ויש משהו תוסס ומתפתח שחי את המתח ומנסה למצוא משהו קונקרטי, אמיתי ונכון בעבודת השם שלנו".
הנקין: "הלוואי. אני באמת מקווה שמי שחותר לשוויון מגיע עם כל אהבת התורה ואהבת ההלכה שלך. אני לפעמים רואה שאנשים, ואני מבינה את זה, חשים את המועקה של המעמדות השונים של הגבר והאישה בהלכה, ומנגד פחות קרובים למצוות. אני חושבת שהאתגר שלך הוא לחבר אנשים להלכה, ומדובר באתגר לא פשוט בכלל".
למה את לא אוהבת שמגדירים אותך כפמיניסטית?
הנקין: "אני לא חושבת שהעולם חג סביב מלחמת הגברים והנשים. יש מושג באנגלית של יישור המגרש, level playing field, שמניח שיש שתי נבחרות שמתמודדות זו מול זו ואנחנו צריכים לתת לכולם את אותם תנאי הפתיחה כדי שיוכלו להתחרות. אני לא מעוניינת בתחרות הזו. אני מעדיפה להגדיר את עצמי כאנושית ולא כפמיניסטית. אני אדם ששואף להעצים את התורה בעם ישראל. בגלל שאני אישה, אני עוסקת בלימוד של נשים, אבל המקום שממנו אני באה הוא מקום תורני".
אצל כהן, הפמיניזם הוא חלק מהתיאולוגיה. "יש בפמיניזם פן כמעט משיחי, במובן שאני מאמינה שכל אחד נברא בצלם אלוהים ושבאופן בסיסי ועקרוני בני האדם שווים, והעולם צריך לאפשר לכל אחד ואחת להיות מוערכים ולממש את הפוטנציאל שלהם. כך אני רואה פמיניזם. לא רק שנשים ישתתפו בתחום מסוים, אלא הרחבה ומימוש של האפשרויות עבור כולם".
אי אפשר לסיים את השיחה בלי לדבר על פרויקט הדגל של הרבנית הנקין, תוכנית יועצות ההלכה. התוכנית, שנפתחה בשנת 1999, כוללת לימודים אינטנסיביים המשלבים בין לימודי הלכה ורפואת נשים. בתום שנתיים של לימודים, התלמידות נבחנות על ידי ארבעה פוסקים שונים, ולאחר מכן מוכשרות לענות על שאלות הלכתיות. "הקו החם ואתרי האינטרנט של נשמת ענו עד כה על למעלה מ–250 אלף שאלות", אומרת הרבנית הנקין בהתרגשות. "אני סבורה שכתוצאה מהפעילות הזו הרבה נשים שומרות בצורה יותר נכונה על הלכות טהרת המשפחה, והרבה מאוד זוגות מנהלים חיים נורמליים, טובים ושמחים".
את רואה אפשרות להרחיב את התוכנית לעוד תחומים הלכתיים?
"הייתי רוצה להגיע למצב שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, בכל תחומי ההלכה, אבל אני לא חושבת שהצורך בתחומים האחרים הוא כמו בטהרת המשפחה. לא מצאתי נשים שאומרות שהן
למה הן מוגדרות כיועצות הלכה ולא פוסקות?
"פוסק הלכה זה לא מקצוע, אלא מעמד שתלמיד חכם מגיע אליו אחרי שנים. פסיקה היא להתמודד עם שאלה שלא מופיעה במקורות. אם אני יודעת לצטט שהרב עובדיה פסק כך, אני לא פוסקת הלכה. פוסק הלכה הוא מי שגוזר מסיטואציה שמוזכרת במקורות לסיטואציה חדשה. יועצות הלכה עונות בעצמן על רוב השאלות שדורשות ידע בהלכה. כאשר אנחנו זקוקים לפסיקה, יש שני רבנים שעומדים מאחורי הקו והאתר והיועצת מתייעצת איתם. הן מתמודדות עם מסה של שאלות מעשיות שמגיעות מהשטח".
נראה שאת עונה על ההגדרה של מעמד וניסיון. היית מגדירה את עצמך כפוסקת?
"לא. אני נשואה לפוסק הלכה, אני קרובה לפסיקה, אבל בעצמי אני לא שואפת לזה".
את לא שואפת לשם בגלל שאת אישית לא מעוניינת, או כי לדעתך אישה לא יכולה לפסוק?
"אני רוצה להצמיח נשים שהן נשות תורה, שיודעות להפיץ תורה ויודעות לחזק את ההלכה ולפתור מצוקות של אנשים. אין מניעה בהלכה שהאישה תפסוק, אך זה לא ענייני. אדם צריך להכיר את עצמו ומה מעמדו. אם תהיה מישהי שראויה לפסוק הלכה הציבור יקבל אותה. בסופו של דבר, השאלה אינה מה אני אומרת או מה אני רוצה לראות, אלא מה הציבור חושב".
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
