ראשי » יהדות » חדשות

החוזרים בתשובה במגזר החרדי דורשים שינוי

בימים כתיקונם החברה החרדית לא מתייחסת אליהם, אבל בתקופת בחירות המפלגות מחזרות אחר קולותיהם של החוזרים בתשובה. הם עצמם נחלקים בין המעוניינים בנציגות פוליטית לאלו המאמינים שהבעיות תיפתרנה ללא פוליטיקה

ללא תשובה פוליטית: הם לבושים כחרדים, מתגוררים בריכוזים החרדיים, שולחים את ילדיהם למוסדות הקהילתיים, נראים כמו כולם ועם זאת שונים כל־כך. הכירו את החוזב"שים: ראשי תיבות של החוזרים בתשובה, ספק כינוי חיבה ספק כינוי של זלזול, המגדיר את אחד המגזרים הגדולים והבלתי־נראים בישראל של ימינו.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אם לבעלי התשובה הייתה חזות חיצונית נבדלת – שטריימל מסוג מסוים למשל - הם היו הופכים למאגר קולות בלתי נדלה ולמושא לחיזור על ידי כל מפלגה דתית־חרדית חפצת חיים. שטריימל ייחודי עדיין אין ובינתיים הם רחוקים מייצוג פוליטי, אבל משהו בכל זאת משתנה. 

ניסיונות שנעשו לשלב נציג מטעם החוזרים בתשובה באחת הרשימות לכנסת לא צלחו. במפלגה החרדית־אשכנזית 'יהדות התורה', חשבו במערכת הבחירות הנוכחית להקים מטה הסברה ייחודי שיפנה לקהילה הזו, וימצה את הפוטנציאל הגלום בה. ההבנה של העסקנים החרדים כי בעלי התשובה אינם קהל שבוי וכי דרוש יחס פרטני היא אולי תחילתו של שינוי.
 
הסיבות למפנה הזה מגוונות, אך מכולן בולטת העובדה שמערכת הבחירות הנוכחית מתאפיינת בהמולה פנימית בחברה החרדית. ש"ס התפלגה, הממסד הליטאי מתמודד עם אופוזיציה עקשנית בראשות הרב שמואל אויערבך, וקבוצות של 'חרדים עובדים' – שם כולל לחרדים בעלי גישה מודרנית יותר – דורשות גם הן מענה. 

פרישתו של אלי ישי נבעה בעיקר מיריבות אישית בינו לבין אריה דרעי, אבל בינתיים היא הספיקה להצמיח מפלגה שמאיימת לטרוף את הקלפים ולחלק אותם מחדש. הממסד החרדי מתמודד לראשונה עם אישיות מוכרת, מיינסטרימית, מגובה באישיות תורנית בכירה בדמותו של הרב מאיר מאזוז, שעשויה למשוך אליה תתי־קהילות שלא זכו להתייחסות נאותה עד היום. נציג מטעם בעלי התשובה לא שולב במקום גבוה ברשימתו של ישי, אך האיום כשלעצמו משנה את השיח.

בעבור מי שנולד למשפחה חרדית ועבר את המסלול החינוכי הקלאסי של הקהילה, הצבעה בבחירות היא 'חוב קדוש' שאין להימלט ממנו, חברי הכנסת הם 'שלוחי דרבנן', ובחירה בהם היא מעין החתמת כרטיס נוכחות שמתבצעת אחת לארבע שנים. אבל בעלי התשובה לא למדו ב'חדר' שאחת המצוות החשובות היא להצביע ג'. היה מי שחשב שעם הזמן הם יבינו זאת בעצמם. הם לא הבינו. עכשיו נזכרים לעדכן אותם, אלא שהם לא ממהרים להשתכנע.

"הציבור של בעלי התשובה צריך הסברה מחודדת יותר", אומר ל-nrg חבר הכנסת יעקב אשר (יהדות התורה). "הם לא גדלו על מערכות הבחירות ועל הדיבורים בדבר חשיבותן, וצריך לצרף גם אותם למעגל המצביעים".  לדבריו, מי שמוביל את המפנה הוא הרב שטיינמן, המנהיג המרכזי של החברה הליטאית. "הרב שטיינמן עוסק רבות בנושא של 'קירוב'", אומר אשר, "זה היה חשוב לו לאורך כל הדרך".

גישתו של הרב שטיינמן התבטאה בבחירה המעניינת שלו למקום הרביעי של הסיעה הליטאית 'דגל התורה', והשמיני ב'יהדות התורה': הרב אליעזר סורוצקין, שנשלף מתפקיד מנכ"ל ארגון הקירוב 'לב לאחים'. סורוצקין אמור להיטיב להבין ללבם של בעלי התשובה ולסחוף אותם לשורות המפלגה החרדית הממסדית. לראשונה מנסה 'יהדות התורה' להידמות לאחותה הספרדית, ש"ס, ולהפוך למפלגה מגוונת שכוללת קהילות רבות.
 

אבל המילים הגבוהות נותרות בגדר דיבורים. הם מבטאים הבנה חשובה שמחלחלת במסדרונות 'דגל התורה', אך אינם קורמים עור וגידים. מטה ההסברה עדיין לא הוקם, פילוחם של בעלי התשובה אינו בנמצא, ומסרים לא הוכנו.  בדיקה בקרב דמויות בולטות בקהילת בעלי התשובה העלתה כי איש לא שוחח עמם. "מה שמגוחך הוא שאת המטה לבעלי תשובה יפעילו בוודאי חרדים מלידה", אומר גורם בקהילה. "אחיין של, בן־דוד של, כאלה. הרי אם ישנם תקנים חדשים, חייבים לדאוג קודם כול למקורבים". 

הממסד החרדי ובעלי התשובה צועדים בנתיבים מקבילים. הם לא נפגשים ולא דוברים אותה שפה. שיחות עם רבני הקהילה מעלות תחושות קשות. העסקנים החרדים רואים בהם חלק בלתי נפרד מהציבור החרדי, גם אם כזה הזקוק לדרבון כדי להטיל את הפתק הנכון, אבל בקרב בעלי התשובה עצמם מצויות גישות אחרות, מרחיקות לכת, בדבר היחסים בינם לבין העולם החרדי.

לצד אלה שעדיין רואים עצמם כחרדים ורק בוחנים דרכים לפתרון הבעיות הנקרות בדרכם, אחרים יצאו לדרך חדשה. אחד ממובילי הקו החדש הוא הרב עודד ניצני. הרב ניצני עמד בראש קהילה של בעלי תשובה בעיר החרדית ביתר עילית, אך לפני כמה שנים עבר עם עשרות משפחות למעלות, מהלך שביטא את הייאוש מניסיונות ההשתלבות בעולם החרדי השמרני. 

לצד תפקידו בקהילת החוזרים בתשובה במעלות, הוא עומד בראש קרן 'נטיעות' שעוסקת בהקמת קהילות בעלי תשובה ברחבי הארץ. הוא אינו מבטא מרירות ביחס לעולם החרדי. בעיניו, בעלי התשובה ראויים לשאת בשורה חדשה. היום כולם רוצים להיות כלל־ישראליים: בנט, ש"ס ו'יחד' של אלי ישי. אבל בעלי התשובה, לדבריו, הם הכלל־ישראליים האמיתיים. הם הגשר שיכול לחבר בין כולם. "בעלי התשובה מפוזרים בכל מקום", אומר הרב ניצני. "בריכוזים החרדיים, בערים הגדולות, בעיירות הפיתוח ובקיבוצים. על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 280 אלף ישראלים מגדירים את עצמם כבעלי תשובה. חלקם החליטו לקשור עצמם עם הציבור החרדי, אבל לא כולם".

האתגר העיקרי של בעלי התשובה הוא בתחום חינוך הילדים. הקבלה למוסדות חינוך חרדיים דורשת פעמים רבות מעבר במסלול שאינו פשוט בעבור מי שלא גדל בקהילה החרדית. אף אחד לא מפלה במכוון בן של בעל תשובה, אבל פעמים רבות הוא נותר אחרון ברשימה הצפופה ממילא. הרב ניצני: "זהו ציבור שלם שנופל מתחת לרדאר. הוא לא נקלט על ידי שום מפלגה כסקטור שצריך לתת לו מענה".

ניצני לא חוסך ביקורת מאף מגזר. "הציונות הדתית אינה אוהבת בעלי תשובה, בדיוק כמו שהחרדים אינם אוהבים אותם", הוא אומר. "כעת הם עדיין מצליחים להשתלב בתוכה כי מדובר בטפטוף של מצטרפים חדשים. אבל ברגע שבעלי תשובה רבים יצטרפו לציונות הדתית, היא תתחיל להתנער מהם. גם שם יש ועדות אכלוס וקודים התנהגותיים".

כשניצני מדבר על הצורך בהשתלבות בעלי תשובה בפוליטיקה, הוא לא מדבר רק על דאגה לצרכים שלהם, אלא על מהלך רחב בהרבה. "אני נראה כמו חרדי, חוץ מזה שיש לי עיניים של משוגע", הוא אומר בחיוך, "ואני מתבונן על בעלי התשובה ככוח שעשוי לחולל שינוי בחברה הישראלית. 
 

"אסור שתהיה מפלגה של בעלי תשובה", הוא קובע. "למה? כי פשוט אין דבר כזה. בעלי התשובה מגוונים מאוד, והם צריכים להשתלב בכל המפלגות. עלינו לעבוד באופן רוחבי ולהתמקד בנושאים חברתיים של חינוך וצדק. לבעלי התשובה יש אמירה בכל הנושאים הללו, הם הגשר". 

המודל שלו הן 'גוש אמונים' ו'שלום עכשיו' – שתי תנועות חוץ־פרלמנטריות שבסופו של דבר שלחו נציגים לכנסת. אבל בשונה משתי התנועות הללו, שמביעות קו פוליטי ברור, ניצני מספר על ניסיונות לשלב נציגים בכל קצוות המפה הפוליטית. קבוצת בעלי תשובה קיימה משא ומתן עם מפלגה ימנית, אך גם, כמה מפתיע, עם המחנה הציוני. עם מפלגתו של ישי, לכאורה בית טבעי לבעלי תשובה, היו "מלמולי מילים", כלשונו. "אנחנו קרצנו להם והם קרצו לנו, וזהו".

נציג מובהק של בעלי תשובה לא יכהן אפוא בכנסת הבאה, אבל הם לא מפחדים מדרך ארוכה. את קהילת בעלי התשובה ניתן לחלק לשתי קבוצות כלליות. הקבוצה הראשונה חצתה את הקווים במסגרת גל החזרה בתשובה של שנות השבעים והשמונים. אלה הפכו לחרדים לכל דבר, ועברו להתגורר בירושלים ובבני־ברק.

הקבוצה השנייה מגוונת בהרבה, והיא כוללת כל מי שמצויים על הסקאלה שבין 'מתחזקים' ל'חוזרים בתשובה'. זוהי מגמת ההתעניינות היהודית המתפשטת בשנים האחרונותֿ, שהצמיחה דמויות כמו שולי רנד, אהוד בנאי או איה קרמרמן.  הראשונים מחזיקים בזהות ברורה: הם חרדים, עם בעיות השתלבות. הם מעוניינים בייצוג פוליטי כדי לסלק את המכשולים העומדים בדרכם. הקבוצה השנייה מעוניינת בייצוג פוליטי מהסיבה ההפוכה בדיוק: זהותה עדיין לא מגובשת, אולי לעולם לא תתגבש, ואנשיה סבורים כי אם הזהות המורכבת הזו משפיעה על עולם התרבות, אין סיבה שלא נראה אותה גם במסדרונות הכנסת.

הרב עופר גיסין, רב ברסלבי מוכר ומרצה פופולרי, נמנה עם התומכים בהשתלבות בעלי התשובה בחברה החרדית. זה לא אומר שאין לו ביקורת. "ילדיהם של בעלי תשובה דחויים ברוב המוסדות. זו בעיה קשה שכמעט לא זוכה להתייחסות", הוא אומר. אבל הרב גיסין לא מפנה את חציו דווקא כלפי הח"כים החרדים. לדבריו, אין להם תמיד שליטה על מנהלי המוסדות. "מידיעה אישית אני אומר שחברי הכנסת מודעים לבעיה, וברמה הפרטית הם עזרו הרבה לבעלי התשובה". 

גיסין הוא מראשי ארגון "מענה", המעניק הדרכה וסיוע לבעלי תשובה. הוא סבור כי הבעיה צריכה להיפתר על ידי יצירת יחסי אמון. הוא לא תולה תקוות במטה שקם או לא קם עבור בעלי התשובה. "יש פה משבר אמון אמיתי שצריך להיפתר, ולא במישור הפוליטי. המצב הזה לא יוכל להימשך". גיסין מספר שהוא שומע כל הזמן על התארגנויות של בעלי תשובה לייצוג פוליטי, אך אף אחת לא הגיעה לידי מימוש. 

"אני שייך לאלה שחושבים שבעלי התשובה צריכים להיות חלק מהחברה החרדית", הוא אומר, "אבל יש כאלה שאינם חושבים כמוני. הם חושבים שצריך להכריז על היפרדות, ואני מבין אותם בהחלט. זה נזק גדול, שיכול היה להימנע אילו היה יחס שונה כלפי בעלי התשובה". הרב גיסין מספר שישנם כאלה שפועלים לשינוי המצב, ומשבח את השבועון החרדי 'משפחה', שעסק לא אחת בעניין היחסים בין החרדים לבעלי התשובה.
 

הוא אומר ש"בסופו של דבר יקום גוף פוליטי של בעלי תשובה שידרוש ייצוג או ירוץ באופן עצמאי. זה תהליך שלוקח זמן. תנועת התשובה היא אירוע היסטורי שכולל רבבות, אם לא מאות אלפים, אבל היא שקופה לגמרי בסדר היום של הציבור החרדי. זו שערורייה שצריך לפתור, אבל לא בזמן בחירות. פוליטיקה היא לא חזות הכול". יש גם בעלי תשובה שנושאים כתב אשמה חריף נגד החרדיות ומצפים בכליון עיניים לרגע שבו הם יזקפו את קומתם. לטובתם, אבל גם לטובת החרדים עצמם ולטובת החברה כולה. כזה הוא למשל יוסף עוזר, משורר, שזכה לאחרונה בשנית בפרס ראש הממשלה. 

עוזר התקרב למסורת במהלך לימודיו באוניברסיטה. עם השנים הפך לחרדי, או כמו שהוא מגדיר זאת: "מבחינה פורמלית שייכתי את עצמי לחברה החרדית". הוא שימש כיועץ חינוכי במסגרות שונות, אך בשנה האחרונה שינה את חזותו החיצונית,  ואינו מגדיר את עצמו עוד כחרדי. "מהרגע הראשון לא התלהבתי ממה שיש לחרדיות לומר. ראיתי שהמזרחים מדוכאים בחברה הזו באופן בזוי. ראיתי פשטנות ורדידות. ילדיי לומדים במוסדות חרדיים, אך אני לא מוכן עוד להתייחס למסגרות. לא ראינו גדול דור אחד שחידש, רענן או הביא משהו אחר בתפיסות הרוחניות והערכיות. הנפש דורשת הרבה יותר ממה שהחרדיות מציעה לה". 

לצערו, תנועת התשובה עדיין לא הצמיחה מנהיג שיבטא את האמירה הייחודית שלה, וזאת משום שהיא עדיין רואה את עצמה כנחותה כלפי החרדיות. "בעל תשובה הוא אחד שניחן ביכולת למרוד", הוא אומר, "אך למעשה בעלי התשובה מסתגרים בתוך כל מיני הגנות, וחוששים מהדרה. למרות אישיותם הייחודית, הם נעשים רופסים וחסרי חוט שדרה". 

השינוי הציבורי והפוליטי יתרחש, לדבריו, רק לאחר סדרה של תהליכים מוקדמים. "תבשיל תנועה שיובילו אותה אנשי הרוח החדשים שיש להם פרספקטיבה רחבה, ואז נראה אותם גם בפוליטיקה. האנשים האלה כבר קיימים, אבל המערכת עדיין לא הצמיחה מסה קריטית שתגרום להם להרגיש נבדלים וייחודיים. זה יקרה בסוף".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...