אשת ח"כ גפני: הפוליטיקה לא נכנסת לבית שלנו
חנה גפני רעיית הח"כ, לא מתערבת בעשייה הפוליטית אבל מסייעת היכן שאפשר. בריאיון נדיר היא מסבירה את האידיאל החרדי הנשי, חושבת שהפמיניזם החרדי הוא בזבוז קולות ודוחה את הטענות על גזענות במגזר
היא התחילה כמורה בבית ספר באופקים, והתקדמה בסולם הדרגות עד שמונתה להיות מנהלת בית הספר. כיום היא משמשת כסגנית מנהלת בבית הספר היסודי לבנות 'כהנמן', הגדול ביותר בבני ברק. הרבנית חנה גפני מנהלת חיי משפחה לצד קריירה מצליחה. היא אם וסבתא, וגם אשתו של חבר הכנסת הוותיק מיהדות התורה, משה גפני. היא מעולם לא התראיינה, וגם בכתבה זו לא תמצאו את תמונתה. בפעם הראשונה היא נעתרה לבקשתנו לדבר על הנשים החרדיות, על עולם התורה ועל החיים לצדו של הפרלמנטר הוותיק, ח"כ גפני.
עוד כותרות ב-nrg:
- מנשקי מזוזות: עובדי אלילים או חובבי מצוות?
- "אבא הסתכל מלמעלה ובכה על השנאה שנשפכה"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"האישה החרדית יודעת מה התפקיד שלה", היא אומרת, ולא, היא לא מתכוונת לכביסה ובישול. "מי שיכולה עומדת מאחורי הבעל ויוצאת לעבוד כדי שיוכל ללמוד תורה". המונח 'לעבוד' מתאר באופן עדין מדי את מה שהנשים הללו עושות למען האידיאל. הן חיות בשביל התורה ועובדות סביב השעון כדי לפרנס משפחה לא קטנה, לבד.
להיות מפרנסת יחידה בישראל של 2015 נשמע כמו תסריט הזוי, אבל נשות האברכים עושות זאת כבר שנים. מי שלא גדל במציאות הזאת יתקשה להבין איך אפשר לחיות כך. מבחינתן, הקטנת קצבאות הילדים, ביטול התקציבים לישיבות והעלייה ביוקר המחיה הם עניין מוחשי שמורגש בכיס. ככה זה כשמחשבים כל שקל, ולא כדי לקנות אייפון חדש. לרוב, הנטל נופל עליהן.
הממשלה האחרונה חוקקה כמה חוקים שפוגעים באופן ישיר במשפחה החרדית. מה את יכולה לומר לאותן נשים שעובדות כדי שהבעל יוכל ללמוד, ומתמודדות עם קשיים כלכליים?
"האמת היא שהן לא כל כך מעורות בפוליטיקה, אבל הן מודעות לכל מה שקרה בממשלה האחרונה. אבל כל מה שקרה לא משנה את אורח החיים. נכון שגזרו גזרות, המחירים עולים, תקציבים בוטלו. אבל למרות זאת, אישה לא תגיד לבעלה שילך לעבוד כדי שחייה יהיו קלים יותר".
"זה אורח החיים שלנו. אני יודעת שיש משפחות במצוקה נוראית, אני רואה מה התלמידות שלי מביאות לארוחת עשר. זה קשה, אבל לומדים להצטמצם ובטח שלא משנים את אורח החיים. אנחנו מקבלים מזה כוח ומקווים שיהיה יותר טוב".
יש לדעתך סיכוי שבממשלה הבאה הדברים ישתנו?
"אנחנו מקווים שתהיה ממשלה שתיטיב עם הציבור החרדי. בעלי נלחם על זה מאוד, וניסה כל התקופה הזאת לעמוד מול נחשול הגזרות. אני רוצה לחזק את הנשים הללו ולבקש מהן שימשיכו לעמוד איתנות, והשם יעזור".
חנה גפני נולדה בירושלים למשפחה ברוכת ילדים ולהורים ניצולי שואה. לאחר נישואיה למשה גפני עברו השניים לגור באופקים. בהמשך עברו לבני־ברק. לזוג שלושה ילדים. מודל האישה המקריבה עצמה לפרנסת הבית כדי לאפשר לבעלה ללמוד תורה לא זר לה. "עם זה גדלנו", היא נזכרת. "אבי זכרונו לברכה למד כל החיים שלו. היינו עשרה ילדים, והיה מאוד קשה, אבל בחיים לא שמעתי את אמא אומרת לאבא 'אולי תלך לעבוד'. אני גדלתי על זה שאבא יושב ולומד ואמא עסקה בפרנסה. ידענו שכך צריך להיות וזה היה כיף גדול. גדלתי בבית שמח, שבו הבנים עוסקים כל הזמן בלימוד תורה.
"יש לי אחים שעד היום רק לומדים", היא מספרת, אך מבהירה שחלקם יצאו לעבוד לאחר שהמשפחה גדלה והקושי הכלכלי גבר. "אבל בצעירותם כולם ניהלו בית של תורה ולמדו. יש מצבים שבאמת מאוד קשה, בפרט כשרוצים לחתן ילדים והבעל לוקח בנוסף ללימוד עוד משהו לפרנסה, אבל לימוד תורה זה המוטו. פעמים רבות האישה נושאת בעול, אבל זה האושר - הקירות מדברים וצועקים שהבית הוא בית של תורה".
לפני כשנה התכנסו בירושלים מאות אלפי חרדים להפגנה על רקע חוק הגיוס שהתגבש, וכלל בתוכו סעיפים המורים על סנקציות פליליות נגד בחורי ישיבה שיסרבו להתגייס. כמה ימים לפני כן נשלח מכתב לאשת ראש הממשלהֿ, הגברת שרה נתניהו, הקורא לה להשפיע על בעלה ולבטל את הגזרה. על המכתב היו חתומות 18 נשותיהם של חברי הכנסת החרדים, בהן גם חנה גפני.
כמה יוצא לך להיות מעורבת בעבודתו של בעלך?
"אני לא מעורבת בעבודה שלו, אני משתדלת לא להפריע. המכתב שנשלח על ידי נשות הח"כים בא באמת על רקע גזרת הגיוס. היה צורך לעשות מעשה. זה היה בעיקר אקט סמלי.
"אני לא המזכירה שלו", היא מבהירה, "אבל אני חייבת להרים טלפונים ולענות לכולם. אין אצלי תא קולי, וגם אם מישהו מתקשר בשתיים־שלוש בלילה עונים לו. בחיים אני לא מנתקת טלפון. מוישה אמר לי 'חנה, אני לא יודע מה יכול לקרות, אולי צריך להטיס מישהו לחו"ל לאיזה צורך רפואי או לסייע באופן דחוף'. מעולם לא קרה שהוא לא חזר למישהו. אני משתדלת לעזור לו בתחומים אחרים: אני מאוד מקפידה שכשהוא חוזר הביתה הוא יאכל וינוח, כדי שהראש יוכל להמשיך לעבוד".
את רואה בנות צעירות היום, יש הבדל בין הדור שלך לדור שלהן?
"אני לא חושבת שיש הבדל גדול, אולי נותנים להן יותר. כשאני הייתי בחורה, לפני 45 שנה, אולי הקפדנו אז קצת יותר על הלבוש, אבל אפשר להגיד שאצלנו ממשיכים לשמר את התפקיד ואת המהות של האישה. אני לא רואה שהבת שלי שונה ממני או שהנכדות שלי שונות. את רואה אצלן את ההערכה לתורה. הן יודעות איפה להשקיע, מה צריך ומה לא צריך. הן מתחתנות ויודעות למה הן מתחתנות, הן מסתפקות במועט ואין להן דרישות. אני זוכרת שלנו לא היו דרישות. מה שהיה אמרנו תודה רבה. היו גם בנות בעלות אמצעים, אבל הן לא היו מודל לחיקוי בגלל זה. הבנות היום לומדות יותר, כי הרמה הלימודית גבוהה מאוד בסמינרים".
במערכת הבחירות היו נשים חרדיות שביקשו להשתלב ברשימה חרדית לכנסת. כשנתקלו בסירוב, הן הקימו את קבוצת "לא נבחרות - לא בוחרות", וקראו לנשים שלא לתת את קולן למפלגות שאינן מאפשרות לנשים להיבחר. בנוסף הוקמה מפלגת נשים חרדיות, 'בזכותן' בראשות רות קוליאן, שאמנם קיבלה רק 1,853 קולות בבחירות אך עצם קיומה היה צעד חסר תקדים. ח"כ משה גפני אמר לפני כחודשיים, ספק בהלצה ספק ברצינות, כי יסכים לפנות את מקומו לטובת אישה שתצליח לצבור מספיק קולות למנדט אחד שלם.
מה את חושבת על הנשים שביקשו להשתלב ברשימה חרדית לכנסת?
"זה סתם בזבוז קולות וסתם שטויות. חבל שמבזבזים קולות בזמנים קריטיים כאלה".
העשייה הציבורית מלווה את בני הזוג גפני כבר מאז נישואיהם. הזוג הטרי הגיע אל העיירה הנידחת בזמנו – אופקים. את מספר המשפחות החרדיות במקום אפשר היה לספור בקלות, וח"כ גפני חשב שאפשר להקים שם "שלוחה חרדית", כלומר ליישב במקום חרדים – יוזמה שלימים הצליחה. "כבר אז הייתה לו המון אמביציה, הוא אמר 'יאללה, נקים עיירה חרדית'. כשהגענו זו הייתה סביבה חילונית לגמרי. עד היום הם החברים הכי טובים שלנו. הפערים האידיאולוגיים ממש לא משנים. אני מאוד מתגעגעת למקום הזה".
איך זה להיות אשתו של חבר הכנסת גפני?
"הוא איש עשייה. אחרי הקמת הקריה החרדית באופקים וכהונה כחבר מועצה הוא התקדם לשרת את הציבור בכנסת. הוא היה נוסע לירושלים, ולמרות הנסיעות המתישות לא הייתה אפילו פעם אחת שהוא ישן מחוץ לבית. למרות שמגיע לו כחבר כנסת לישון במלון במידת הצורך, הוא התעקש לחזור הביתה כל ערב. הוא לא רצה שהילדים יגדלו בצורה כזאת שאבא לא בבית".
זו גם הקרבה גדולה שלך.
"בחיים לא הפרעתי לו. אחת המורות שעבדה איתי פעם אמרה לי: 'וואו חנה, איך את יכולה לאכול לבד ארוחת צהריים?' אמרתי לה שכשאני אוכלת צהריים לבד אני יודעת שבזכות זה את מקבלת דברים שעוזרים לך להחזיק את הבית שלך. אני לא אישה נהנתנית ולא נוסעת לחו"ל, זה לא מעניין אותי. אני אוהבת את הבית. יש לי רק שאיפה אחת - שהבית יתנהל על מי מנוחות ושהילדים והנכדים יהיו בריאים. גם מוישה הוא אדם שמסתפק במועט. הוא לא נהנתן ואין לו שום הנאה ממנעמי הכנסת. הוא נכנס לכנסת בשביל לעשות ובעזרת השם שיצליח".
כיצד מתנהל הבית שלכם?
"אנחנו מאחוריו לאורך כל הדרך, אבל בבית אין שום פוליטיקה. ככה הוא חינך את הילדים. כשהם היו מתעניינים הוא היה אומר להם 'הכול יהיה בסדר, זה לא עניינכם'. הבית לא נושם פוליטיקה".
איך הוא בתור סבא?
"אוי", היא מתמוגגת, "צריך לצלם את זה. אין מצב שנעביר שבת בלי הילדים והנכדים. הוא לא מסכים. יש שבתות שהילדים אומרים לי 'אמא, לאבא היה שבוע קשה, הוא עייף, לא נבוא'. אבל הוא טוען שאם הילדים לא כאן, זו לא שבת. כשיש לו זמן הוא אוהב לקחת אותם לטיול או לגינה. הילדים והנכדים מאוד חשובים לו".
את רואה לפעמים את ההופעות שלו בכנסת, הוא נחשב פרלמנטר מצוין ובעל לשון חדה. זה אותו משה גפני שאת מכירה?
"לפעמים יש ויכוחים, אבל הוא אף פעם לא חותך עניינים. לפעמים אני באה לכנסת, ואני רואה שגם החילונים מאוד אוהבים אותו. הוא נלחם, אבל אף פעם לא קורע יחסים. הוא מדבר עם האנשים שסביבו מתוך כבוד. יש פעמים שאנשים מבקשים ממנו טובה יום אחרי שרבו איתו ואני אומרת לו 'מוישה, איך אתה יכול לעזור לו, תראה איך הוא דיבר אליך אתמול', אז הוא אומר לי 'חנה, אני איש ציבור, זה כבר מאחוריי, שכחתי מה הוא אמר לי אתמול'".
אנחנו עוברות לשוחח על נושאים שעל סדר היום בתוך החברה החרדית. אחד הבוערים שביניהם הוא הגזענות כלפי ספרדים. " זה שקר וכזב מה שאומרים שלא מקבלים ספרדים", היא קובעת. "בבית הספר שאני עובדת בו יש יותר ספרדיות מאשכנזיות. בהתחלה באמת היו כאן יותר אשכנזיות, אבל כשהוקמו קריית־ספר ואלעד משפחות רבות עברו מבני־ברק, ובדירות שהתפנו התיישבו הרבה משפחות ספרדיות. היום יש לנו בערך 55 אחוז ספרדים וזה מצוין, אין שום בעיה עם זה".
יהדות התורה ירדה בבחירות האחרונות משבעה מנדטים לשישה. היו לכך כמה סיבות, והעיקרית שבהן היא ככל הנראה הקרע המחריף בזרם הליטאי בין הפלג הקנאי יותר בראשות הרב שמואל אוירבך לבין מרבית הציבור בראשות הרב אהרון לייב שטיינמן. הפלג של הרב אוירבך נאבק לקבל ייצוג במפלגה החרדית, אך ללא הועיל. בצעד חריג הכריז הרב אוירבך ערב הבחירות כי לא יצביע עבור אף מפלגה, וייתכן שרבים מחסידיו פעלו כמותו.
מה את חושבת על הפילוג הזה?
"אנחנו לא מתערבים בזה. זה נושא מאוד רגיש. בעלי לא אומר על זה מילה. אין מה לעשות, השם יעזור. מה שיהיה יהיה. אנחנו לא מבינים על מה הפילוג הזה, אבל אין מה לעשות".
הרבה בעלי תשובה לא מצליחים למצוא את עצמם בציבור החרדי, בעיקר בשילוב ילדיהם במוסדות חינוך. מה אפשר לעשות בשביל להקל עליהם?
"אני לא רואה את זה כך. אצלנו בבית הספר יש הרבה מאוד בעלי תשובה, ואנחנו הולכים לקראתם. בעלה של אחותי הוא ראש תנועת 'ערכים' בבני־ברק. לפעמים היא מוותרת על אירוח הילדים שלה בשבת בשביל לארח בעלי תשובה. הם לומדים איתם ומסדרים אותם במוסדות. אני בתור סגנית מנהלת ממש לא מרגישה כך, אין אצלנו הבדל. נכון שלא תמיד הם לובשים בדיוק אותו דבר, אבל אנחנו נותנים להם את הזמן להתאקלם. יש לנו תקנון וקריטריונים, והם מבינים את זה. לפעמים הם זקוקים לתקופת מעבר. אני לא נתקלתי בבעיה בנושא".
הציבור החרדי הולך וגדל, יום יבוא ואחוז החרדים במדינה יהיה גבוה בהרבה – אז יהיו גם שרים חרדים ולא רק סגני שרים?
"אצלנו על כל סוגיה הולכים לגדולי הדור. מה שהם אומרים, את זה עושים. כל פלג שואל את הרבנים שלו. הרב שך זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל וגם הרב שטיינמן שליט"א אמרו שזו אחריות גדולה מדי ואצלנו לא מתמנים לשרים. אבל כל דבר שואלים לגופו של עניין".
הראיון פורסם במוסף 'יומן' במקור ראשון
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם