ראשי » יהדות » חדשות

שיתוף הפעולה בין הנאצים לתנועה הציונית

שני פריטים שנחשפו שופכים אור על היחסים של התנועה הציונית עם המפלגה הנאצית לפני המלחמה: מדליה עם צלב קרס ומגן דוד גם יחד וכרוז המקדם עלייה יהודית מגרמניה לישראל. "עדות לתמימות היהודית וחוסר הידיעה על הכיוון של המפלגה הנאצית"

מה הקשר בין התנועה הציונית לבין המפלגה הנאצית? שני פריטים שנחשפו כעת שופכים אור על קשר מעט נשכח בין התנועה הציונות לבין המפלגה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה. מדובר על קשר בשנים שבין עליית הנאצים לשלטון (1933) ועד לתקופה שכבר לא היה ניתן להתעלם מכוונותיהם ההרסניות כלפי יהודי גרמניה. שני הפרטים מוצגים כיום בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים.

עוד כותרות ב-nrg:
- החסידות שנמחקה בשואה וקמה מעפר בישראל
-  הגרמנים איימו להשמיד את כל יהודי ג'רבה
- "חלקתי עם אבא את פרוסת הלחם האחרונה שלו"
- האזינו: הניגונים שהולחנו בתאי הגזים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הפריט הראשון הוא תליון שעליו טבועים צלב קרס ומגן דוד יחד, משני צדדיו. את התליון טבע לא אחר מאשר שר התעמולה הנצאי, יוזף גבלס, וזאת על פי הזמנה של "התאחדות ציוני גרמניה". בשנת 1934. במסגרת סדרת כתבות בעיתון הנאצי בשם "התקפה" ("Der Angriff") הוציא גבלס, שגם עמד בראש מערכת העיתון, את המדליה. מצידו האחד של המדליון ישנו "מגן דוד" עם כיתוב גרמני "נאצי נוסע לפלסטינה" ("Ein Nazi fährt nach Palästina"), ומצדו השני צלב קרס עם הכיתוב "וכותב על כך ב'התקפה'" (Und erzählt Davon in Angriff"").

תחילת הפרשה בקשר שיצרה התאחדות ציוני גרמניה עם גורמים בקרב המפלגה הנאצית שנה קודם לכן, מתוך תקווה שיתמכו במטרה הציונית. בשנים אלו הציונות קנתה לה אוהדים רבים בקרב יהודי גרמניה, במיוחד עם עליית היטלר לשלטון והחשש שהוא זרע בקרב היהודים. יהודי גרמניה סברו שיש לשתף פעולה עם הנאצים בכל הנוגע לעידוד העלייה של יהודים לארץ ישראל, שאת עזיבתם חפצה גם המפלגה הנאצית.

לשם כך, נבחר המשפטן קורט טוכלר, ופט יהודי-גרמני וחבר הנהלת התאחדות ציוני גרמניה, שפנה אל ליאופולד פון מילדנשטיין, ראש המחלקה היהודית בשירותי הביטחון של המפלגת הנאצית והאס.אס (שכונה אז ה-SD), וביקש ממנו לכתוב בעיתונות הנאצית על היישוב היהודי בארץ ישראל. זאת במטרה להשיג את תמיכת המפלגה הנאצית ביישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית כ"שותפים כנים". ביוזמה זו תמכו גם גורמים מוסמכים בתנועה הציונית העולמית.

השניים נסעו לארץ ישראל למשך חודש ימים, על מנת לאפשר לפון מילדנשטיין, להתרשם מהמפעל הציוני. בדו"ח שמסר טוכלר לימים לארכיון "יד ושם", הוא כתב: "מטרת הביקור הייתה ליצור בעיתון נאצי חשוב אווירה שתקדם את מפעל הבנייה בארץ ישראל". עם שובו לגרמניה פרסם פון מילדנשטיין סדרה של תריסר כתבות מצולמות המסקרות את סיורו בארץ ישראל, שפורסמו בבטאון הנאצי, תחת השם "נאצי נוסע לפלסטינה".

העמוד הראשי של העיתון הציג את מפת ארץ ישראל, ולאחריה סדרת כתבות בהן הביע הכתב הנאצי אהדה להישגי המתיישבים היהודים, דבר אותו הסביר בכך שהחלוץ יצר "סוג חדש של יהודי". בנוסף תיאר את נופי הארץ, את המושבות והיישובים החדשים שנוסדו זה מכבר, לצד יהודים חורשי אדמות, מייבשי ביצות ונוטעי פרדסים ובכך מגשימים הלכה למעשה את החזון הציוני.

מירון ארן, איש בית המכירות הפומביות 'קדם' אמר עם הצגת הפריט כי "ההפתעה הגדולה במדליון של גבלס מכה כל אדם מודרני שחי ב-2015 ומכיר את נוראות השואה. המדליון הוא עדות המשיחה לפי תומה על התמימות היהודית וחוסר הידיעה ב-1933 לגבי הכיוון שבו תצעד המפלגה הנאצית, עד כדי שילוב סמל היהדות עם זה של המפלגה הנאצית יד ביד, שילוב שכיום נראה גרוטסקי ומצמרר".

הפריט השני גם הוא משקף תהליכים שהתרחשו בין עליית הנאצים להנהגה לבין מלחמת העולם השנייה. מדובר בכרוז שנפתח בכותרת "אל תגעו בטרנספר" וקובע ש"הטרנספר פותח את שערי הארץ ליהדות גרמניה, הרואה בעלייה לארץ את תקוות ההצלה האחת והאחרונה. יהודי, היש ברצונך להפקיר את היהדות הגרמנית בציפורני גורלה המר ולהשאירה באין מוצא?".

והנה מה שעומד מאחורי הכרוז: פולמוס הסכם השילומים, אותם תשלומי פיצוי מממשלת גרמניה לניצולי השואה שנחתם ב-1952, ידוע כהסכם שהגיע לאחר השואה במטרה להשיב את רכושם והונם של הנרצחים ובני משפחותיהם. מה שפחות ידוע הוא הסכם ההעברה שקדם לו ב-20 שנה. הסכם זה, שנחתם בין שלטונות גרמניה הנאצית לסוכנות היהודית ב-1933, אפשר ליהודי גרמניה לעלות ארצה ולהעביר את רכושם והונם עימם. הכרוז, שהגיע לאחרונה ל'קדם', חושף טפח מהפולמוס העז שהתחולל ביישוב סביב הסכם זה.

 
כרוז זה שהופץ ברבים נולד כתגובה לעמדות החריפות שפרסמו הרוויזיוניסטים כנגד ההסכם. עיקר התנגדותם הייתה נגד הצורך במגע עם שלטונות גרמניה הנאצית שהיו מוקצים בעיני אנשי היישוב באותה תקופה. יתרה מזאת, ההסכם שבר באופן מעשי את החרם שניסו יהודי ארצות הברית להטיל על רכישת תוצרת גרמנית, כפי שביטא זאת, למשל, סטיפן וייז, ממנהיגיה הבולטים של יהדות ארה"ב בתקופה: "אין אנו בונים מחדש את ארץ הקודש...על מנת לעשותה לארץ רווחים המתעשרים מעסקים עם ממשלת גרמניה".

מפעל ההעברה עורר עימות סוער כבר בשנות השלושים, לפני השואה, ביישוב היהודי בארץ ובתפוצות והוא עסק, בין היתר, סביב השאלה המוסרית של עצם ניהול משא ומתן עם הנאצים והרווח המופק מכך. משני צדי המתרס בארץ ישראל עמדו מפא"י (לימים העבודה), ששלטה בסוכנות היהודית והובילה את ההסכם, ומנגד התנועה הרוויזיוניסטית (שלימים השתלבה במפלגה 'חירות' ובהמשך בליכוד) שהתנגדה להסכם בתוקף. בדיוק אותם שחקנים שניצבו זה מול זה בפולמוס על הסכם השילומים של נרצחי השואה.

תגובתם הראשונה של היהודים לרדיפות אחיהם בגרמניה על ידי הנאצים נועדה בעיקרה לשמור על זכויות היהודים, דבר שהתבטא בחרם אנטי-נאצי והרחבתו בקרב חוגים שאינם יהודיים דווקא, בעיקר ביוזמת הרוויזיוניסטים. אולם עניינם של הארגונים הציונים התמקד בעיקר בסיכויים לנצל את המשבר כמנוף אפשרי לקידומו של המפעל הציוני באמצעות משיכת עולים ארצה.

ערכם של עולים יהודיים בגרמניה בהיקף נרחב קרץ עוד יותר לאנשי היישוב בארץ, שכן היה מדובר באנשים שרובם בני המעמד הבינוני והבינוני-גבוה, בעלי רכוש והשכלה. מעבר לכך, עלייה מסיבית של יהודי גרמניה נתפסה כניצוץ שיוכל לחולל תנועה עממית רחבה בשאר מדינות אירופה.

המכשול העיקרי בדרך לעליית עולים עתירי ממון מגרמניה היה החוקים שאסרו הוצאת מטבע זר ממנה, בעקבות משבר כלכלי שפקד את העולם עוד לפני עליית הנאצים. כך הבשיל לו הסכם ההעברה עם השלטונות הגרמניים באמצעות בנק אנגלו-פלסטינה ובנק הטמפלרים במטרה לאפשר להעביר הון של יהודים "בני הגזע היהודי" שיהגרו לארץ ישראל.

חרף ההתנגדות, לא רק שהסכמים דומים נחתמו בהמשך עם הונגריה, צ'כוסלובקיה ופולין, אלא שבפברואר 1937 נערכה בברלין פגישה בהשתתפות בכירים נאציים ובראשם אייכמן, שבה סוכם שיועבר נתח מכספי ההעברה כדי שהם מצידם יגבירו את זרם עולים לארץ לשיעור של 50,000 עולים בשנה. בנוסף הוחלט שהם יתירו לכל עולה להוציא מגרמניה 1,000 לירות סטרלינג כדי להשביע את דרישות המנדט שיעלו בעלי הון. יוזמה זאת הצילה כמה רבבות מיהודי גרמניה לפני שהחלו האקציות.

"למרות הקשר בין הציונים לנאצים שמתבטא בכרוז התומך בו, לו היו יהודי גרמניה מנצלים את ההזדמנות שניתנה להם יתכן והיו ניצלים מהגורל המר שאכן חיכה להם כמה שנים מאוחר יותר", מסכם מירון ארן.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...