ראשי » יהדות » דעות

עזבו את תפילת יום העצמאות והתחברו לעם

אינני רואה במדינה כל ערך דתי, ויסלחו לי על כך אחי בציונות הדתית. אני מביט מן הצד על הצועדים בחגיגיות לבית הכנסת לתפילת החג. אין לי מסורת שכזו, וטוב שכך, כי לאחר אלפיים שנות, יש לנו הזדמנות לחגוג משהו מסוג חדש

ושוב הגיעו הימים האלה, זמן הכרעה בין מעגלי הזהות שלך והיקפם, עד כמה אתה מגזרי ועד כמה כלל-ישראלי. עד כמה חרדי, עד כמה ציוני, ועד כמה – אינדבידואל, ציני ומרוחק. כן, צריך קצת להקדיש זמן, כי מלבד דקת הצפירה הימים הלאומיים הללו בעצם לא קיימים במציאות, כי אם בתקשורת, ומי שלא מתחבר נשאר בחוץ.

עוד כותרות ב-nrg:
- הלב עם המשפחות: הכי קשה בסוף יום הזיכרון
- 5 חללים, ישיבה אחת וקרב אחד "המוות סביבנו"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מעטים משתתפים בטקסים, וכל השאר זקוקים למדיה לגווניה, שכמובן ניתן להתנתק ממנה בשנייה. מחליפים ערוץ, מעבירים תחנה, צופים בסרט באינטרנט, מאזינים למוסיקה לועזית באייפון, ונותרים אדישים למה שקרה עם עמנו במאה העשרים. אם לא צפית/קראת/האזנת לכמה סיפורים מטלטלים, אתה לא באמת כאן. 

לפני קרוב לעשרים שנה 'עליתי ארצה' מן המגזר בו גדלתי, וגיליתי את מדינת ישראל באמצעות ימי הזיכרון והעצמאות. מצאתי אז את עצמי משלים חומר באמצעות קילומטרים של מוסיקה ישראלית, היסטוריה ישראלית, דעות פוליטיות, וצורות שונות של תרבות ישראלית. בטרם היות האינטרנט והיוטיוב, האזנתי מבוקר עד ערב לשירי יום הזיכרון, ואף הקלטתי עשרות קלטות למען יהיו השירים היפים האלה עימי בימים הבאים.

עד לא מזמן נמצאו עדיין חילונים שגיחכו עליי כשספרתי בהתלהבות על 'המעגל של דן שילון' בשנות התשעים, שהיה עבורי חלון ראשון ומשמעותי להכרת גווניה של החברה הישראלית. כיום, כהורים גם הם מאחלים לעצמם שילדיהם יתמצאו קצת יותר במגוון הדעות הישראלי, במקום לתקוע את הראש מבוקר עד ערב באייפון ובאינסטוש.

הזדהות עם הקולקטיב והתחברות אל מרכיביו, זה הסיפור של הימים הללו לדעתי. לא זכיתי בזמנו לשרת בצה"ל, ולמרות שביקשתי הם סירבו לגייס אב לארבעה קטנטנים. לצד זאת במשך שנים הקפדתי להשתתף בטקסי יום הזיכרון, לחוש, לגעת, להרגיש חלק מקולקטיב, ועד היום צפייה בסרטי חיילים שנפלו ובטקס הדלקת המשואות הוא חוק בל יעבור בביתנו.

אלא שברגע מסויים גיליתי, שבניגוד אלי קיימים בארצנו עשרות אלפי יהודים, ציוניים וותיקים ואדוקים, שכבר חלפו עליהם עשרות ימי עצמאות, אך אין להם שמץ מושג כיצד נראה הטקס הכה-ישראלי של הדלקת המשואות, מפני שהוא נופל בדיוק על זמן התפילה החגיגית בבית הכנסת או על הטקס היישובי. קצת חבל.

הימים האלה נזכרים ונעשים אצלי, אך כאזרח ישראלי וכחג לאומי עממי. בכל פעם שאני שב מסיור במזרח אירופה אני מבין כמה חשובה מדינת היהודים, אולם אינני רואה בה כל ערך דתי, ויסלחו לי על כך אחי ורעי בציונות הדתית. אני מביט מן הצד על הצועדים בחגיגיות לבית הכנסת לתפילת החג. אין לי מסורת שכזו, וטוב שכך, כי לאחר אלפיים שנות, סוף סוף יש לנו הזדמנות לחגוג משהו מסוג חדש, לאומי, אזרחי וקולקטיבי.

את בית הכנסת והסעודות המשפחתיות אני משאיר לחגי ישראל העתיקים. מסיבה זו אני גם דוחה בנימוס הזמנות למסיבות בית פרטיות ביום העצמאות. החוגגים את היום החשוב הזה רק עם 'אנ"ש', המתחברים אליו רק דרך קהילתם או בני הגרעין והשבט 'שלהם' - עליהם להישמר מאקסקלוסיביות יתרה המנוגדת למהותו של יום, ולהיזהר משכפול מודל גלותי של חגי משפחה וקהילה.

אצא לי אל העם החוגג בחוצות, גם אם הוא עושה זאת בדרכו שלו, גם אם אינה תמיד ערבה לחיכי, במות בידור, מנגל ופטישים. זה היום להתחבר אל ישראליותך, לא אל משפחתך או מגזרך. קם כאן דור צעיר, שזהותו הישראלית היא ה'מובן מאליו' שלו, בין אם הוא דתי, חילוני או חרדי. כן, גם חרדי, ואל תקנו את מה שכותבים לבלרי המגזר. החרדים הצעירים חשים מחוברים ועוד איך, גם אם הם מנועים מלהביע זאת בפומבי. תם עידן הויכוח סביב 'אתחלתא דגאולה' ו'עקבתא דמשיחא', המדינה היא מציאות, ועלינו לשמר אותה. פשוט לקום בבוקר, להרגיש שאתה עם, ולהתחיל ללכת.

הכותב מלמד היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה הפתוחה, ועמית מחקר במכון ון ליר בירושלים.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...