המנצח בחידון התנ"ך: "אם תרצו, גם אתם תוכלו"

אייל יצחק מטס, רק בן 15 וכבר עונה לתואר חתן התנ"ך העולמי. בריאיון חגיגי הוא מספר על ההתגייסות המשפחתית לחידון (כולל הדמיות של שאלת ראש הממשלה)ועל האהבה לספר הספרים וללימוד (שנמשך גם לאחר הזכייה)

תגיות: חידון התנ"ך העולמי, אייל מטס,

בשעת צהריים של יום העצמאות, כאשר הוכרז שמו של אייל יצחק מטס כזוכה חידון התנ"ך העולמי, אביו דוד, לא אדם שמתרגש בדרך כלל, הזיל דמעה. "לראות את הבן שלך עומד על הבמה לצד ראש הממשלה, כשמסביבו חיילים עם דגלי ישראל וברקע שירת התקווה, זה מעמד מרגש מאד", משחזר האב.

עוד כותרות ב-nrg:
- האסון בנפאל: הפסקנו להתרגש מאלפי הרוגים
- למה גם דרישה לגיטימית של החרדים נחשבת לסחיטה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"אייל הוא נצר למשפחה שחלק גדול ממנה נספה בשואה, והנה הוא עומד ביום העצמאות על בימת חידון התנ"ך, הספר שמסמל יותר מכל את סוד קיבוץ הגלויות. במקום שנהיה בגלות, הוא מוקף בבני נוער שהתקבצו ובאו מכל רחבי העולם. בעיניי זה ניצחון גדול, מעבר לניצחון הפרטי והאישי שלו".

''צריך להבין שאני לא בן־אדם מיוחד. כל אדם שירצה להגיע למעמד הזה יצליח'', אייל מטס חתן חידון התנ''ך תשע''ה צילום: אריק סולטן

הרגע הזה היה גם סיומו של מסלול ארוך של מטס, בן 15, תלמיד כיתה י' בישיבת 'דרכי נועם' בפתח־תקווה. מגיל צעיר הוא מתמודד בחידוני תנ"ך במסגרת בית הספר ותנועת הנוער 'אריאל'. בשנה שעברה העפיל לחידון המחוזי וזכה במקום השני, שלא הספיק לו כדי לעלות לחידון העולמי.

השנה הוא יצא לדרך עם אחותו הבכורה תהילה, והשניים הצליחו להגיע לחידון הארצי: הוא זכה במקום הראשון והעפיל הלאה לחידון העולמי, והיא זכתה במקום השלישי, נפרדה מהמרוץ והחזיקה לאחיה אצבעות. מאז הזכייה הוצפה המשפחה בטלפונים. כולם מתקשרים לברך אותם ולשמוח בשמחתם. מהמורה של אייל בכיתה א' ועד חברי ילדות של ההורים וקרובי משפחה רחוקים.

משפחת מטס מתגוררת ברחובות. האם, דבורה, היא ד"ר לביולוגיה, ודוד הוא מהנדס אלקטרוניקה. אייל הוא השני מבין ששת ילדיהם. הוא קרוי על שם שני סבא־רבה שלו שנספו בשואה, סבא צבי (ששוּנה לאייל) וסבא יצחק.

''לראות את הבן שלך עומד על הבמה לצד ראש הממשלה זה מעמד מרגש מאד''. חידון התנ''ך צילום: נועם מושקוביץ, וואלה חדשות

את אהבת התנ"ך הטביעו ההורים בילדיהם מגיל צעיר. בבית משפחת מטס, סעודת שבת בלי חידון תנ"ך היא לא סעודת שבת. אבא דוד אמון על הכנת החידונים, ואפילו הכין לרגל החידון סימולציות המדמות את השלבים השונים, כולל שאלת ראש הממשלה ושלב ה"ראש בראש". אמא דבורה דאגה לעודד לאורך כל הדרך ולבחון כשצריך. עם הזמן גם ההורים עצמם פיתחו שליטה ניכרת בחומר.

ביום פגישתנו סיים אייל את המחנה למשתתפי החידון העולמי - מפגש של בני נוער אוהבי תנ"ך מכל העולם שטיילו בארץ ממצדה ועד רמת הגולן, נפגשו עם ראש הממשלה והנשיא ובעיקר למדו יחד עוד ועוד פרקי תנ"ך. רגע לפני שהוא חוזר לשגרת הלימודים, שבה ייאלץ להשלים את חומר הלימודים שהחסיר בחודש האחרון שלפני החידון שהוקדש כולו ללימוד תנ"ך, הוא מצטנע ומסביר שכמעט כל אחד יכול להיות חתן תנ"ך, אם רק ירצה. "צריך להבין שאני לא בן־אדם מיוחד. כל אדם שירצה להגיע למעמד הזה יצליח. כל מה שצריך זה כוח רצון והמון סבלנות",

"לחזור שוב ושוב על אותם פרקים למרות שאתה כבר יודע אותם בעל פה. אני חושב שזה תקף לכל דבר, לאו דווקא לחידון התנ"ך. כל אחד שיציב לעצמו מטרות ויגיד לעצמו 'אני יכול לעשות את זה', יצליח. להרבה אנשים יש כישורים והם לא ממצים את זה. הם חושבים שבמציאות הם לא יגיעו לכלל הצלחה, אבל זה לא נכון".

מה מושך נער צעיר להתעניין דווקא בתנ"ך?
"התנ"ך זה ההתחלה של כל האומה היהודית, ההיסטוריה שלנו. זה סיפור מרתק שמגולל את כל מה שעבר על העם הזה בראשית דרכו. סיפור על אמונה, על הכוח של הקב"ה, על דמויות גדולות ונערצות. ובכל זאת בקריאה הראשונה זה מעניין, אבל כשאתה קורא את זה בפעם השלושים זה כבר משעמם".

איזה חלק בלימוד הכי אהבת?
"את תרי־עשר. זה חלק שפחות לומדים אותו בבית הספר והלימוד לחידון אפשר לי להעמיק אותו".

בלי מחשב ואייפד

הלימוד של אייל כלל בעיקר שינון מסיבי ושימוש בטקטיקות לשיפור זיכרון שאימץ מחתני תנ"ך בשנים הקודמות. כמו למשל הדגשה בטור זרחני של כל הדיאלוגים בכל ספר בצבע אחר, כך שברגע האמת יוכל לענות בקלות על שאלות "מי אמר למי".

עד החידון המחוזי הוא למד על חשבון זמנו הפנוי, אבל לקראת החידון הארצי העלה הילוך והגיע לישיבה רק למספר שיעורים מצומצם, ואת יתר הזמן הקדיש ללימוד תנ"ך. כשהעפיל לשלב העולמי הקדיש את זמנו אך ורק ללימוד תנ"ך, עם הפוגות קצרות למשחקי פינג־פונג או כדורסל בחצר ביתו.

את כל הדרך לחידון הארצי עשה אייל עם אחותו תהילה, תלמידת אולפנת בהר"ן. "טוב שהיה לי עם מי ללמוד, שנינו דרבנו אחד את השנייה, בחנו אחד את השנייה. כשתהילה לא העפילה לחידון העולמי היא לא הפסיקה לנדנד לי שאלמד יותר ואקדיש עוד זמן לתנ"ך".

''זו הייתה משימה משפחתית עם המון פרגון בין הילדים''. חידון התנ''ך צילום: נועם מושקוביץ, וואלה חדשות

האם דבורה מסכימה שההתגייסות הייתה משפחתית. "זו הייתה משימה משפחתית עם המון פרגון בין הילדים, וגם אנחנו ההורים נרתמנו. תהילה הגיבה בצורה מדהימה כשרק אייל עלה. היא פרגנה לו מכל הלב, עזרה לו ללמוד ודחפה אותו להתמיד. בתור הורים שמביטים מהצד זה היה מאוד מרגש".

בעשור האחרון, כדי להעניק סיכוי שווה לכל המתמודדים, מופרד חידון התנ"ך הארצי לממלכתי ולממלכתי־דתי. בסיום נפגשים הזוכים על בימת חידון התנ"ך העולמי. הצעד נועד כדי לאפשר ליותר תלמידים מהחינוך הממלכתי להשתלב בחידון.

כשאני שואלת את הזוכה הטרי האם לילדים דתיים שהתחנכו על התנ"ך מגיל אפס וקיבלו יותר שעות תנ"ך בבית הספר יש סיכוי יותר טוב לנצח בתחרות, הוא לא מסכים עם הקביעה. "היו בחידון מתמודדים לא דתיים שהיה להם ידע גדול. בני נוער שהשקיעו ולמדו והעפילו לחידון העולמי, וגם שם ידעו מצוין את החומר".

"אני חושב שבאופן כללי אנשים לא מספיקים שולטים בתנ"ך. גם הציבור הדתי־לאומי לא בהכרח שולט בתנ"ך. כשאני שואל אנשים מי הכה את גוליית אז רוב הסיכויים שהם ידעו, אבל אם אתה שואל אותם על מלך מסוים אם הוא היה מיהודה או מישראל רוב הסיכויים שהם לא ידעו וזה חבל, כי הספר הזה הוא תמצית הקיום שלנו".

מה לדעתכם צריך לשפר בלימודי התנ"ך בארץ?
דוד: " הדרך להקנות תנ"ך לילדים גם מהחינוך הממלכתי וגם מהחינוך הממלכתי־דתי היא קודם כול דרך הרגליים. אנחנו חיים בארץ ישראל, כל התנ"ך למעשה מתרחש פה, אז סביר להניח שמי שיהיה בהר הכרמל ויספרו לו על מעמד אליהו, יש סיכוי טוב יותר שהוא יזכור את זה מאשר אם סתם ידברו על זה בכיתה".

דבורה: "אני חושבת שצריך לתת תמונה רחבה יותר על התנ"ך. אמנם לומדים כל ספר בנפרד אבל לא בטוח שהילדים מבינים מה קדם למה ואת השתלשלות האירועים כתמונה רחבה. את זה צריך לשנות".

דוד מציין כי אם ישנו מגזר שצריך להתחבר יותר ללימוד תנ"ך זה הציבור החרדי. "אני לומד בכולל ערב עם אנשים מהציבור החרדי, והגענו בגמרא לסוגיה שמדובר בה על חטא דוד ובת שבע. לחלק גדול מהאנשים לא היה מושג על מה מדובר ומצאתי את עצמי מחפש שם תנ"ך ומלמד אותם את הסיפור הזה. יש השקעה עצומה במשנה ובגמרא והרבה פחות בתנ"ך וזה חבל".

אנחנו חיים בדור דיגיטלי. איך מנתקים את הילדים מהאייפד ומהמחשב כדי שילמדו תנ"ך?
אייל: "פשוט לא קונים להם אייפד או סמארטפון".

דוד: "הרבה ילדים וגם מבוגרים מתרצים את השימוש במחשב בכך שהרבה מהלימוד היום נעשה דרך המחשב. אבל אם להיות כנים, הנטו שמפיקים מהמחשב הוא נמוך ואת רוב הלימוד אפשר לעשות גם בלי המחשב".

דבורה: "לאייל אין סמארטפון וזמן המחשב שלו ביום מוגבל. אבל עם הילדים הקטנים יותר זו מלחמה יום־יומית לנתק אותם מהמחשב. אני משתדלת לעמוד בה כי זה חשוב לי".

להשלים את הפרקים

את יום העצמאות פתחה המשפחה בשש וחצי בבוקר. דוד יצא לתפילה, דבורה ארגנה את הילדים ויחד נסעו לירושלים. בתשע וחצי כבר חיכו באולם אחרי הבידוק הביטחוני הקפדני. "התיישבתי במקום והתרגשתי מאוד מאוד", משחזרת דבורה. "זה טקס ממלכתי ביום העצמאות במדינה משלנו, עם כל ילדי התפוצות שרוצים לעלות לארץ. בתור מישהי שיש במשפחה שלה הרבה אנשים שנספו בשואה, כמעט כל המשפחה של אבא שלי, המעמד הזה מאוד מרגש. והייתה כמובן גם העובדה שזה הבן שלי על הבמה".

לשאלה האם האמינה שבנה ינצח היא משיבה בצניעות שמאפיינת גם את אייל: "מבחינתי זה שהוא הגיע לחידון העולמי זה הישג עצום. ידעתי שהשאיפות שלו גדולות, התפללתי בשבילו שזה ייגמר בצורה הכי טובה". האב דוד מוסיף: "קיוויתי אבל בעיקר התרגשתי וחששתי בשבילו. לראות ילד בן 15 עומד מול אולם של 900 איש, כשבבית יש עוד עשרות אלפים שרואים את זה. זה מרגש מאוד".

אחרי קרב מותח וצמוד, כשבקהל יושבים בני המשפחה וכל הכיתה של אייל מישיבת 'דרכי נועם', הוא ניצח. הפרס אגב למי שתהה, הוא מלגת לימודים באוניברסיטת בר־אילן. מתנה שבמקרה של אייל פחות רלוונטית, בעקבות העובדה שדבורה היא עובדת האוניברסיטה וילדיה זוכים בשל כך ללימודים חינם.

"בעיניי המתנה האמיתית שהוא קיבל זה הערך המוסף שיש ללימוד שלו", מעידה דבורה. "זה לא 'רק' ידיעת תנ"ך, אלא ידע ביכולת למידה. אין הרבה אנשים שמסוגלים להקיף כמות כזו של חומר בגיל כזה. זה הרבה סבלנות לשבת ולשנן אותם דברים עוד ועוד, להגיע לשליטה כזאת. אני בטוחה שהיכולות האלה ילוו אותו בהמשך חייו". בזמן שהתפנה לו עכשיו אייל לא מתכוון להתבטל, אלא להשלים וללמוד את הפרקים שלא נכללו בחומר לחידון. "זה מעניין אותי ואני מקווה להתמיד בלימוד", הוא אומר.

אני נפרדת מהמטסים בשעת ערב מאוחרת. רוב בני האדם כבר נמים בשעה זו את שנתם, אבל דוד מטס נפרד ממני לשלום, ממהר לקחת את הגמרא שלו וללכת ללמוד עם החברותא שמחכה לו. ככה זה כבר למעלה מ־15 שנה, ערב ערב, אחרי שעות העבודה. ואולי זהו סוד הניצחון, הדוגמה האישית להתמדה ואהבת תורה שהביאה את בנו עד המקום הראשון.