ראשי » יהדות » הביצה

הרי את מבוטלת: איך להתמודד עם ביטול חתונה?

השמלה מוכנה, התשלום לאולם הועבר, אבל אז מודיע אחד מבני הזוג שהוא מתחרט ושהחתונה לא תתקיים. ביטול אירוסין הפך לסוג של תופעה במגזר. אלו שנשארו עם החלומות והתקוות מסבירים איך ממשיכים הלאה

הכול כבר היה מוכן לחתונה של אורי ודפנה. פהשמלה חיכתה בארון, ההזמנות נשלחו, האולם נבחר והצלם והתזמומרת אפילו קיבלו מקדמות. "ואז, שמונה ימים לפני החתונה", נזכרת דפנה, "אבא שלי הזמין אותו אלינו. הוא רצה לברך אותנו רגע לפני שאנחנו מפסיקים להתראות. התלבשתי יפה והתאפרתי, רציתי שהוא יזכור אותי הכי יפה שיש.

עוד כותרות ב-nrg:
- פרשת השבוע: האם קניבליזם נחשב מוסרי
- 'מבוי סתום': יש להחרים את הרבנות הראשית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"אנחנו יושבים שם, אני ואבא שלי, ועוברות עשר דקות, עוברת חצי שעה, ואורי לא בא. לא הבנתי למה הוא מאחר. פתאום הטלפון צלצל והוא נשמע מתנשף ורועד. הוא אמר לי 'דפנה, אני מצטער. אני לא מסוגל לעלות אלייך הביתה'. חשבתי שמשהו קרה ושאלתי אם הוא רוצה שנוותר על הברכה מאבא שלי, אבל הוא הסביר בפשטות: 'לא תהיה ברכה. החתונה מבוטלת'".
"הייתי בהלם", היא מספרת. "לא הבנתי מה קרה. אמנם היו לנו כמה ריבים קטנים בשבועות שקדמו לפגישה, אבל לא משהו שייחסתי לו חשיבות. תמיד אומרים שתקופת האירוסין קצת יותר מתוחה, וחשבתי שזה טבעי. בחלומות הכי שחורים לא דמיינתי שהוא יברח לי ככה, שמונה ימים לפני החופה, אחרי תשעה חודשי היכרות".

כשאחד מבני הזוג מתקפל ברגע האחרון ומבריז שבועות או ימים ספורים לפני החתונה, משהו גדול נשבר לא רק אצל הזוג הצעיר, אלא גם במעגלים הקרובים סביבם. העניין מלווה במבוכה משפחתית גדולה וההורים נאלצים לסגור מהר את העניינים הכספיים, לשלם את החובות, להודיע לכל המוזמנים שאין חתונה, לענות על שאלות חטטניות ולשכנע את הצד שהבריזו לו שהכול בסדר ושימשיך הלאה בחיים.

"כולם אמרו לי להמשיך הלאה ושבעצם לא קרה כלום, אבל זה בכלל לא היה פשוט", אומרת דפנה (השם בדוי, וכך גם שאר שמות המרואיינים המופיעים בכתבה). "לקח לי המון זמן להתאושש. ממש התאבלתי. ירדתי שמונה קילו. הפסקתי ללמוד. הסתגרתי בבית ודחיתי את כל החברים. הרגשתי מושפלת. חשבתי שאם הוא זרק אותי משהו בי כנראה פסול, ופחדתי שאם אצא עם בחורים אחרים ואספר להם את הסיפור, גם הם ייקחו את הרגליים ויברחו ממני במהירות".

גם לאורית מרעננה ביטלו אירוסין, ולא פעם אחת אלא פעמיים. "הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בת 25. זה היה קשר בוסרי מאוד. הכרנו באוניברסיטה, שנינו היינו אחרי פרידה ורצינו למלא את החסר. אחרי שלושה חודשים הודענו שאנחנו מתחתנים. היינו מאורסים חודש וחצי, עמדנו להירשם לנישואין אבל ברגע האמת הוא לא רצה והעדיף לנסוע הביתה. נבהלתי, לא הבנתי מה קורה. למחרת הוא הודיע לי שהחתונה מבוטלת. היו 24 שעות של בכי, אבל זה נגמר מהר מאוד.

"הפעם השנייה הייתה הרבה יותר טראומתית. הייתי כבר בת 29, ועברתי לביצה בקטמון. באחת מארוחות השבת הכרתי בחור והתחלנו לצאת. היינו מאוד שונים וזה היה קשר מיוחד. אחרי כמה חודשים התחלנו לדבר על חתונה והוא היה קצת אמביוולנטי כלפי הרעיון. רצה להתחתן אבל לא ידע אם אני מתאימה. בסוף הוא התרצה, אבל בזמן ההכנות היו הרבה חיכוכים וחילוקי דעות בינינו. המשפחה שלו לא שיתפה פעולה והרגשתי שהם כל הזמן מנסים לדחות את החתונה. גם הוא עצמו היה מבולבל מאוד, יום אחד בטוח בעצמו ולמחרת משותק לגמרי. שבוע לפני החתונה הוא ביטל הכול".

איך הרגשת כשזה קרה בפעם השנייה?
"זה היה נורא. הייתי צריכה להודיע לכולם ברגע האחרון, ולא הבנתי איך זה שוב קורה לי. נכנסתי למצב של ייאוש וחשבתי שטוב, כנראה שנגזר עליי להישאר תמיד לבד. חבל על האנרגיה, אני עושה בחירות גרועות. אנשים סביבי התחילו להתלחשש: 'מה, שוב? מה לא בסדר איתה? מה קורה שם? מסכנים ההורים'. תגובות מרושעות".

"ברור. דברים כמו 'איך לא ראיתי'. הייתי כל כך מוכוונת חתונה שפשוט התעלמתי מהפערים שהיו בינינו. השתקתי הכול. חשבתי שנשבור את הכוס והכול יהיה בסדר. זה לא נכון, דברים לא נעלמים ולא הופכים להיות יותר קלים. זה רק נהיה מורכב יותר. אם מישהו היה אומר לי את זה אז, אולי הקושי היה נחסך ממני.

"צריך להבין שלמהלך כזה יש השפעה רחבה על הסביבה הקרובה, ובמיוחד על המשפחה. לכולם כבר היו חליפות בארון, כיסויי ראש, מאפרת. לכי תסבירי לאחיינים שאין חתונה. זה קשה בהרבה מאוד רבדים. הייתי צריכה לחזור לדירה, לשותפות, להתאפס על כל התשלומים והחובות. לא הייתי מסוגלת. לקחו חודשים עד שהעזתי לצאת מהבית".

ולאחר מכן, כשחזרת לצאת עם בחורים, חששת מהרגע שבו תצטרכי לספר להם שביטלו לך פעמיים?
"ברור. זה היה לגמרי אישיו. לא סיפרתי מיד, חיכיתי עד דייט רביעי–חמישי ואז סיפרתי, וכמובן שכל הערב היו שאלות. זה הכניס אותי להמון מתח, מתי אני פותחת את הנושא ואיך אני עושה את זה בלי להבריח את הבחור. אני לא זוכרת שמישהו אמר 'טוב, אנחנו נפרדים'. רובם קיבלו בהבנה, אבל הקשרים לא התקדמו לרמה רצינית".

 
למזלה של אורית, היא לא נאלצה להמשיך לחפש הרבה זמן. כעבור שנתיים הכירה את דוד, ואחרי זמן קצר הם התחתנו. "אין ספק שלי ולמשפחה שלי היו הרבה חרדות סביב הקשר הזה", מודה אורית. "לזכותו ייאמר שהוא היה סבלן מאוד. קצת לפני האירוסין אחותי פגשה אותו במקרה באיזה בית קפה, והיא לא התאפקה ואמרה לו: דיר באלאק אם אתה עושה לה את זה. אתה רוצה להתחתן איתה — תתחתן, אבל בלי משחקים. הוא אמר לה 'מה אני יכול לעשות כדי שתתנו בי אמון, מתי תשחררו? כשנתארס? כשנתחתן? כשהילד הראשון יגיע?' רק אז הבנתי כמה אני חשובה לו וקצת נרגעתי".

שלא כמו במקרה של חתונה, שבה די ברור על מה ולמה מתכנסים, המעמד ההלכתי של האירוסין נותר ערטילאי מעט. בלשון ההלכה נוהגים לכנות אותו "שידוכין", והוא עבר שינויים רבים במהלך הדורות. כוונתם העיקרית של מתקני השידוכין הייתה למנוע מצב שבו זוג נישא בפזיזות, מתוך קלות דעת. עם הזמן נוספה לו מטרה נוספת: לקבוע הסדר בין בני הזוג ומשפחותיהם על ידי עריכת הסכם מחייב, המכונה בשפה ההלכתית "תנאים".

בקהילות מסוימות נהגו לכתוב את התנאים על שטר ואף החתימו עליו עדים. על חשיבותו של מעמד השידוכין אפשר ללמוד מהאמוראים, שנהגו להעניש את מי שקידש אישה ללא שידוכין מקדימים. למרות שהסכם התנאים קושר את בני הזוג זה לזה ומחייב אותם להינשא, אין לו מקור בתורה והוא לא משנה את מעמדם ההלכתי — בני הזוג נשארים רווקים כפי שהיו.

"יש לי תחושה חזקה, במיוחד היום, שאנשים קצת נוטים להקל בחומרת ביטול האירוסין", טוענת דפנה, "לא מייחסים לזה חשיבות רבה, למרות שיש פה אלמנט חזק של פגיעה, שלפעמים משפיע על כל החיים. יש לי חברה רווקה שביטלו לה אירוסין בגיל 22. היום היא בת 34 ועדיין רווקה. לא הצליחה להשתחרר מהסיפור. אני כבר הספקתי להתחתן מאז המקרה ההוא, אבל הבחור שביטל לי הוא בן 38 היום ועדיין רווק.

"לפני חמש שנים קיבלתי מאבא שלו טלפון מפתיע. הוא סיפר שהבן שלו במצב נפשי לא טוב, מסתובב ומחפש את עצמו, עובר כל הזמן עבודות. האבא חשש שאולי הצרות באו בגלל הביטול ההוא. הוא חשש ממה שנקרא 'קפידה' — כשמישהו נוטר טינה על מישהו אחר שפגע בו, הטינה הזו מביאה לפוגע מזל רע. הוא שאל אם אהיה מוכנה לחתום על כתב מחילה. הסכמתי, אבל הצבתי תנאי שלא אצטרך לראות את הבחור. קבענו באיזה בית כנסת, הוא הסתתר מאחורי המחיצה, אמרתי שאני מוחלת לו וחתמתי על כתב המחילה".


עלעול בארון הספרים היהודי מעלה לא מעט אזכורים בנוגע לחומרת ביטול האירוסין. הבולט שבהם הוא "מעשה חולדה ובור" המתואר במסכת תענית. בקצרה, מדובר בעלם ועלמה שנפגשו ליד בור מים וסיכמו להינשא זה לזו. העלמה שאלה את הבחור מי יעיד על ההבטחות שלו, והוא ענה לה שהבור והחולדה שעברה שם במקרה יהיו עדים בדבר.

הזמן חלף והבחור לא עמד בהבטחתו, נישא לאחרת ונולדו להם שני בנים. אחד מהם נפל לבור ומת, ואת השני נשכה חולדה וגרמה למותו. אשתו שאלה אותו: "מדוע בנינו מתים במיתה משונה"? והוא סיפר לה על העלמה שפגש. השיבה לו האישה: "לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה". השניים התגרשו, העלם חזר לעלמה והם חיו יחד שנים רבות וטובות.

גם עגנון התייחס לסוגיה בסיפור "תהילה", שצועד מעט בעקבות "חולדה ובור". בסיפור העגנוני אביה של תהילה, הנמנה עם מתנגדי החסידות, קורע את התנאים ומבטל את אירוסיה לשרגא לאחר שהוא מגלה שחתנו המיועד הפך לחסיד. תהילה נישאת לאחר, אלא שחייה מלאים צרות: בעלה החדש הופך גם הוא לחסיד, ושני בניה מתים בתאריכים דומים לאלו של ביטול האירוסין. תהילה מבינה שעליה לבקש משרגא מחילה, אבל מספיקה לעשות זאת רק לאחר מותו.

למרות שהתופעה מוכרת, אין נתונים ברורים לגבי ממדיה. מקור ברבנות טוען שרוב הזוגות נרשמים לנישואין בסמוך מאוד לחתונה, ולכן האומדן חלקי. ובכל זאת, קשה להתעלם מהתחושה שבשנים האחרונות מתרחשת עלייה בכמות הזוגות שמבטלים אירוסין. איש חינוך ששוחחנו עמו אפילו הימר בהערכה גסה שאחת מכל עשר חתונות במגזר מתבטלת.

איתן, רווק דתי מהמרכז, מספר לנו בחיוך שברווקייה המקומית נהוג לכנות את מי שביטל אירוסין בשם "גרוס" (שילוב של ארוס וגרוש). לפני כשלוש שנים חברתו ביטלה את האירוסין והוא טוען שחבריו לא עשו מזה עניין. "כולם ידעו על הביטול, אבל אני לא זוכר שזה הפריע לקשרים העתידיים שלי", הוא אומר.

גם שלומית מירושלים, שביטלה לפני ארבע שנים את אירוסיה, טוענת שביטול אירוסין לא נחשב היום למעשה חמור כל כך כמו בעבר. "יש נורמליזציה מוחלטת של הדבר הזה. אמנם יש הרמת גבות, בעיקר מצד המבוגרים, וזה מסקרן ואנשים מתעניינים, אבל חברתית זה באמת לא נורא".

מה שכן, היא טוענת שגם לצד המבטל מדובר בחוויה מאוד לא נעימה. "במקרה שלי גם אחרי הביטול לא הייתה מבחינתי הקלה. הייתי מאוד עסוקה בו ובמה שהוא מרגיש וחושב, וזה לא נתן לי מקום להתאבל בעצמי על הקשר. העמדתי את עצמי בפני שאלות קשות על היכולת שלי לאהוב, להתחייב למישהו ולהיות בתוך תהליך ארוך שלא הכול בו מושלם. אבל מבחינה חברתית קיבלתי וייבים שזה לגמרי לגיטימי ואפילו מעצים. אנשים העריכו את האומץ לקום ולחתוך משהו שהוא לא נכון לי".

הרב יאיר דרייפוס, ראש ישיבת "שיח יצחק", עוסק רבות בנושא ומלווה זוגות רבים בתקופת ההתלבטות. הרב דרייפוס סבור שמדובר בנושא שיש לגשת אליו בכל הרצינות והעדינות הראויה. "קשה לי עד בלתי אפשרי להתבטא בפומבי בסוגיות אינטימיות, ששדה השיח הראוי להן הוא דיבור אישי מלב אל לב", הוא מקדים ואומר.

"מדובר באמת בנושאים שהסודיות יפה להם, בין בני זוג שרוקמים בעדינות תפירות לא מדוברות, רמיזות ואפילו מסתוריות, מערכת יחסים גופנית, רגשית ומנטלית, וישנה דעת עמוקה בשדה השיח ביניהם. אינני מתעלם מהקשיים הלא פשוטים הניצבים בפני צעירות וצעירים שמסיבות שונות מוותרים לעצמם או לעצמן, ונגררים לאורחות חיים לא רצויים. אולי מייאוש, אולי מעייפות, אולי מחוסר אמון שיש חלופה ריאלית ונכונה יותר. הרב שג"ר לימד שהמשפחה במובן המסורתי, שנשענת על טהרת הברית, זה יהיה האוונגרד והמענה לשיח המתירני".

למה בעצם יש כל כך הרבה ביטולי אירוסין?
"אני סבור שלעתים יש מגבלות אובייקטיביות של חוסר התאמה בין בני זוג, שמסיקים את המסקנה הנכונה ונפרדים לשלום. אבל מצד שני פגשתי הרבה צעירות וצעירים עם פוטנציאל טוב לזוגיות בריאה, שפשוט לא יודעים איך להתנהל וממהרים לבטל את אירוסיהם. זוגיות זה סוג של אינטליגנציה, ולפעמים צריך ללמוד אותה. אני מאמין שליווי צמוד עם חום ואהבה עשויים לפתוח פתחים, לשחרר חסמים נפשיים ורגשיים ולאפשר עמידה בחופה בלב טוב, ממקום של אמון ואהבה".

איזה משקל יש להורים ולבני המשפחה בקשרים מהסוג הזה?
"להורים יש כוח להעכיר יחסים, מצד שני זה פועל גם להפך. גיבוי של אימא ואבא עשוי להאציל אנרגיה חיובית לקשר. קשה מאוד לבוא לחתונה עם התנגדות של ההורים. תמיכה של הורים עם עין טובה ומפרגנת לילדיהם, מביאה איתה רוח טובה שעשוייה להמתיק את מערכת היחסים".

האם ביטול אירוסין עלול לגרום לאובדן אמון בבני זוג עתידיים?
"לא בהכרח. אבל אני כן מבחין שהרבה פעמים אנשים שחיו בבית שהיו בו יחסים רעועים בין ההורים עצמם, או שאפילו התגרשו, יוצאים עם טראומות לא פשוטות. הם מגיעים למערכות היחסים שלהם עם הרבה פחדים, וחוששים שמה שקרה להורים יקרה גם להם. זה מטריד אותי יותר מאשר אובדן אמון בגלל ביטול אירוסין".

ביטולי אירוסין משקפים אולי דור שחושש לקבל החלטות עם השלכות לטווח רחוק. יכול להיות שמעמד האירוסין קצת התרוקן ממשמעותו?
"קשה לומר. זה נכון שיש בחברה הרבה יותר פתיחות להכיל ביטול אירוסין, ועדיף שזוג שמסתבך עם עצמו רגשית ותודעתית לפני החתונה מסיבות שונות, לא יגיע לחופה. עם זאת, לאירוסין יש אפקט חברתי, מעין לגיטימציה ואישור של החברה להכרעה האינטימית של בני הזוג, שהתקבלה בחדרי חדרים. זו אנרגיה שמעצימה את ההכרעה של בני הזוג ומאשרת אותה".

"צריך לזכור שההחלטה לשאת אישה או להינשא לאיש היא ההכרעה הנוקבת בחייו של אדם, ולכן חשוב לקבל אותה בדעה צלולה ולא חלילה מתוך לחץ חברתי או הלכתי. אני מאמין שיהודי נועד לחיות עם אישה אחת. ועם הרבה אמון שמה' אישה לאיש, וכמובן תפילה, אפשר שהביחד הזה יהיה לברכה ולשמחה ולטוב ולהתענגות. על רקע תרבות ה'קוּל' והאדישות והציניות, אני תמיד מנסה לעורר בעצמי ובמעגלים שאני לומד איתם את האמון, התשוקה, הלב הטוב, הנאמנות, ההכנעה, היראה, ההימנעות, ההתענגות, טהרת הברית ושאר ערכי התשתית שעליהן המשפחה נשענת. העיקר לא לפחד כלל להיות דוס".

הפסיכולוג צבי מוזס, מנהל מכון שילה, חושב שהאירוסין הם דווקא הזדמנות לבחון ברצינות את הקשר, משום שבתקופה הזו מתחדדים דברים. "אצל החילונים זה לגור ביחד, ואצל הדתיים מדובר בתקופת הביניים שבין האירוסין לחתונה. דווקא בתקופה הזו צצים דברים שלא צצו קודם. מתנהגים קצת כמו נשואים ואז מתבהרים דברים".

"אני תמיד אומר שזה כמו גירושין קטנים. תחושת הערך העצמי עלולה להיפגע מאוד. מחשבות כמו 'אם ביטלו לי אירוסין, כנראה שמשהו איתי לא בסדר'. גם הנסיבות חשובות. אם הצד השני חותך באופן מפתיע זה בהחלט טראומתי. לפעמים הסבר פשוט יכול להרגיע, אבל לא תמיד הוא נאמר. המבוטל עשוי לחוות אובדן ביטחון עצמי ביכולת לקבל החלטות, או אובדן ביטחון ביכולת להיות נאהב".

"התופעה הזאת יושבת על הרווקות המאוחרת והקשיים של הדור הצעיר בבחירה. צריך להבין שגיל ההתבגרות היום ארוך הרבה יותר, ונמשך לפעמים עד שנות השלושים ואפילו יותר. אני פוגש הרבה צעירים בגילאי שלושים שעדיין לא  מוכנים לחתונה. אנשים גם חיים בסרטים הוליוודיים. מחפשים שלמות, פרפרים, התאהבות. תקופת האירוסין מספקת להם הזדמנות לחשיבה מחדש, והרבה פעמים היציאה האמיתית היא תקופת האירוסין ולא זו שקדמה לה".

בקרוב יציינו אורית ודוד שלוש שנים לנישואיהם. את שני ביטולי האירוסין היא כנראה לא תשכח, אבל איכשהו הצליחה לשים אותם מאחוריה.
"היום כשאני נשואה ובאה עם בעלי לאירועים, כואב לי לראות את החברים שלי שעדיין רווקים. משהו שם מדשדש מצדם. אני גם מרגישה שהבעיה הרבה יותר נפוצה אצל הגברים. נשים היום מוכנות יותר למחויבות, ואלו הגברים שבדרך כלל מהססים.

במקביל יש גם זלזול של החברה בבני הזוג שביטלו, וזה אפילו יותר קשה. כולם רוצים לדעת מה היה ומי ביטל, מנסים למצוא מי הבעייתי, מדמיינים שגילו מחלה גנטית, מחלת נפש או משהו אחר שהסתירו, ולא תמיד זה הסיפור. לפעמים אלו סתם שני בני אדם טובים שלא מתאימים. אני זוכרת שחברה של אמא שלי שמעה שהבחור שביטל לי נכנס לדיכאון ואמרה לה: 'מממ, אז כנראה שהבת שלך בסדר'. זה ממש לא שימח אותי, אנשים אומרים דברים כל כך מיותרים. אז יש לי בקשה לכל הרכלנים: לא משנה מה אתם חושבים בשקט על הזוגות האלה, תעזבו אותם לנפשם. אם אין לכם משהו חכם להגיד, פשוט תשתקו".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...