הלך לעולמו הרב לוינגר, אבי הישוב היהודי בחברון

הרב משה לוינגר, ממקימי גוש אמונים וממייסדי מועצת יש"ע נפטר לאחר מאבק במחלה קשה. "סמלי שפטירתו התרחשה בדיוק ביום שחרור יהודה ושומרון וירושלים", אמר יו"ר ועד מתיישבי השומרון בני קצובר. בן 80 היה במותו

אבל כבד בישוב היהודי בחברון: הלך לעולמו הרב משה לוינגר היום (יום שבת) לאחר מאבק במחלה קשה, בן 80 היה במותו. הרב לווינגר נולד בשנת 1935 והיה ממקימי גוש אמונים, ממייסדי מועצת יש"ע וממנהיגיה הגדולים. בנוסף לכך הוא מקימו של היישוב היהודי בחברון לאחר 1967. הלווייתו תצא מחר ב-11:00 בבוקר ממערת המכפלה לבית העלמין היהודי בחברון.

עוד כותרות ב-nrg:
- בהוראת אובמה: כוחות ארה"ב חיסלו בכיר בדאעש בסוריה
- מצרים: הנשיא לשעבר מורסי נידון לעונש מוות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"הלך לעולמו המייסד האמיתי של ההתיישבות היהודית כולה ביהודה ושומרון. כאשר הוא זה שדחף את הרב חנן פורת לחידוש ההתיישבות בכפר עציון והתייצב בעצמו בראש חבורה שייסדה את היישוב היהודי בעיר האבות בחג הפסח תשכ"ח 1968", אמר יו"ר ועד מתיישבי השומרון בני קצובר. "כמה סמלי שפטירתו התרחשה בדיוק ביום שחרור יהודה שומרון וירושלים אשר הוא היה מניף הדגל העיקרי של תוצאות הנס שהתרחש לעם היהודי במלחמת ששת הימים. זכרו כבר מונצח בכל אבן שנבנתה במרחבי יהודה ושומרון״.

הרב משה לוינגר בבית הכנסת בחברון צילום: מירי צחי

הרב נולד בירושלים לד"ר אליעזר ותרצה (פאולה) לוינגר, אנשי פועלי אגודת ישראל שעלו מגרמניה לארץ ישראל בשנת 1933 והתיישבו בגבול שכונת שערי חסד בירושלים. הוא למד בישיבת חורב, בישיבת כפר הרוא"ה ובישיבת מרכז הרב בירושלים שבה הוסמך לרבנות. הוא תלמידם של הרב צבי יהודה הכהן קוק ושל הרב אברהם שפירא. היה בגרעין נח"ל בקיבוץ שעלבים. היה רב הקיבוץ לביא, ובכ"ט באדר ב' תשכ"ז (1967) מונה לרב המושב נחלים.‏

פעילותו בגוש אמונים הפכה אותו לאחד מאבות ההתנחלות ביהודה ושומרון בכלל ובחברון בפרט. הוא היה חתום על מודעה שקראה באפריל 1968 ל"משפחות או בודדים ליישוב מחדש של העיר העתיקה חברון". בפסח 1968 עמד בראש קבוצת יהודים שערכו את ליל הסדר במלון 'פארק' בחברון, ולאחר החג הודיעו כי הם נשארים במקום. במשך שלוש שנים התגוררו חברי הקבוצה בהנהגתו בבניין הממשל הצבאי בחברון עד שהוקמה קריית ארבע והם עברו לשם.

על החזרה לחברון אמר הרב לוינגר פעם בראיון כי "בחג הסוכות כחודש לאחר עליית כפר עציון מטלפן אלי אליקים העצני (מראשוני וראשי קרית ארבע) ומזמינני לפגישה דחופה במשרדו וזה סיפורו: 'כמה אנשים בקרו אצל הרב סרנא ראש ישיבת חברון, לשוחח אתו על החזרת הישיבה שחרבה במאורעות תרפ"ט. תשובת הרב היתה: פגשתי את בן גוריון בביקורי בחברון לפני כמה ימים והצעתי לו להחזיר את הישיבה לחברון, ובן גוריון התפלא מדוע עוד לא עלינו - נו, נו, צריך לעלות מיד'. גם אליקים הפטיר לאחר סיום הסיפור - 'נו, מה לעשות, צריך לעשות משהו!!'".

עוד הוא סיפר על העלייה לחברון כי "התחלנו לסייר בחברון יחד עם זקני חברון ע"מ למצוא מקום. לעולם לא אשכח את הסיור עם מר אברהם פרנקו (מראשי הקהילה לפני מאורעות תרפ"ט) בבית הקברות שהיה מופקר ומוזנח ובחלקו הסלעי שטח למרעה צאן. כשהגענו לחלקת הקדושים שהיתה זרועה ירקות אמר מר פרנקו: "אתה רואה - פה חלקת קדושי תרפ"ט, בקצה החלקה, תחת הכרובית, קבור אבא שלי". מר פרנקו מאוד שמח על המגמה לשוב ולחדש את הישוב בחברון, וכשהגנו לבית הדסה הוא הבטיח לנו את הבניין בזו הלשון: "כשתעלו לחברון תקבלו ממני את הבניין".לאחר כמה שנים קבלנו ממנו מסמך על כך. לאחר מלחמת יום הכיפורים השתתף הרב לוינגר בעלייה לסבסטיה.

הרב לוינגר: "הסימפטיה להתנחלויות ירדה"

בנוסף הרב היה פעיל ציבורית שנים רבות והיה מעורב במפעל ההתיישבות היהודי ביהודה ושומרון לאורך שנים רבות. בראיון לצור ארליך ב"מקור ראשון" אמר הרב לוינגר כי מפעל ההתנחלות נעצר בעקבות חוסר תקיפות מצד ההנהגה של המתיישבים. לדבריו "הסימפטיה להתנחלויות, היתה אמורה דווקא לגדול עם השנים, בשל שני גורמים: הקצנתה של האלימות הערבית, והגידול העצום במפעל ההתנחלויות, שהפך אותו לטבעי ונורמלי. אך הסימפטיה הזו רק התמעטה, וזה מפני ש'לא עלינו כיתה'".

לדברי הרב, "תקומת ישראל, התקדמה מעליית יחידים לארץ, דרך עלייה מאורגנת, ועבור בהקמת המדינה ובהתבססותה. לאחר מלחמת ששת הימים תמכו רבים בהתיישבות בגבולות החדשים, כהמשך לאידיאולוגיה הציונית או לשם מילוי מצוות יישוב הארץ; אולם צריך היה להתחיל לדבר במושגים חדשים, מושגי החזון המוסרי של עם ישראל. היינו צריכים להסביר שהחלום על ארץ ישראל היה שכאן תקום מדינה שיש לה חזון מוסרי, ושתהיה קשורה למידות הנאצלות שליוו את עם ישראל. המדינה צריכה לעלות לא רק בביסוס הצבאי והכלכלי, במסגרות הסעד והמשפט, אלא גם במובנים הפנימיים, במה שנאמר בדברי הנביאים".

הרב הוסיף באותו ריאיון י הטענות הללו נטענו אמנם, אך לא סביב ההתיישבות ביהודה ושומרון. "לכל מקום כאן יש גם שליחות חזונית, אמונית, מוסרית, מידתית. כל יישוב הוא מאחז רוחני-מוסרי לישראל ולעולם. בישיבת ניר בקריית-ארבע דיברנו על כך, והתלמידים יצאו להקים יישובים כבית-חג"י וסוסיא ומעלה-חבר תחת דגל מוסרי, אצילי; ואכן, זהו ציבור שהיה והינו חזק מאוד".

באותו ראיון קבע הרב לוינגר כי הכישלון הוא של ההנהגה המתנחלית בהעברת המסר. לדבריו הכישלון הוא "של המנהיגות ביש"ע והרבנים. כשמתחילות לעלות טענות נגד המפעל, יש להבהיר מה עוצמתו. פה לא הצלחנו, ולכן התחילו לברוח מאתנו לשאלות אחרות. המנהיגות של ההתיישבות אינה רואה את האור הענק שבעניין. ומכאן נבעו כמה טעויות. הרעיון להוריד יישוב לא עלה על דעתם של אבות הציונות".

הרב התייחס גם בדבריו לעמדתו התקיפה בנושאים פוליטיים ומעשיים במפעל ההתיישבות, עמדה שלא היתה מקובלת על רבים בקרב המתנחלים. ביחס לכך הוא אמר כי "התדמית היפה היא ערך רגעי, ואחר כך היא נמסה. בטווח הרחוק, המפתח אינו האם אתה נאה, אלא האם אתה מרים דגל. האם אתה אומר לאומה דברים מרשימים, דברי אמת. כך היה עם הדברים שאמרתי על המיגון, על מערת המכפלה, על זכותם של יהודים לגור בתוך חברון. כשאתה אומר את האמת, גם אם זה בהתחלה קשה ולא מובן, בסופו של דבר זה מתקבל".

לאורך כל חייו היה הרב לווינגר מעורב בפעילות ציבורית התיישבותית רחבה וב-2013 הוא זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות.