שו"ת או שטות: האם תם עידן השו"ת בסמס?
לצד ההצלחה המסחררת של השו"תים האינטרנטיים, מתפתחת תופעה של אנשים השולחים שאלות מגוחכות לרבנים, רק כדי להביך אותם ולהצחיק את הציבור הרחב. האם מתקרב סופו של עידן השו"תים הקצרים או שמדובר בשלב נוסף בהתפתחות ההלכה?
הימים ימי תחילת המילניום השני. בעז נכטשטרן, מייסד אתר "כיפה", מאפשר לגולשים להפנות שאלות לרב וירטואלי. "פנינו לאיזה רב אלמוני שהיה ממש בתחילת דרכו ועשה הכול בהתנדבות", מספר נכטשטרן השבוע. "מהר מאוד ראיתי שיש לפונקציה הזאת המון כניסות. הבנתי שהגולש אולי שואל שאלה אישית, אבל אלפי אנשים קוראים אותו. רק אז קלטתי שקורה פה משהו הרבה יותר גדול".
עוד כותרות ב-nrg:
- 70 פנים לה: האם התורה מיועדת רק ליהודים?
- שונאי הממסד הרבני חוגגים בחג השבועות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כמעט 15 שנה עברו מאז שהשו"תים העבריים הראשונים באתרים "מורשת" ו"כיפה" עלו לאוויר, והיום לא תמצאו אתר יהדות שאינו מתהדר בנבחרת רבנים שמוכנה בכל רגע נתון לספק מענה הלכתי לכל מי שחפץ בכך. עם הזמן זלג השו"ת הווירטואלי גם לעלוני השבת, לווטסאפ ולסמס, וכנראה לא רחוק היום שבו יסתובב כל יהודי עם צ'יפ קטן בראש שמחובר לרבומט מזדמן.
אלא שנדמה שגם היום, אולי יותר מאי פעם, הדעות לגבי הלגיטימיות של הפורמט חלוקות. מצד אחד, אין ספק שמדובר במיזם הווירטואלי המרשים ביותר בעולם ההלכה של זמננו. מצד שני, בשנים האחרונות נדמה שהוא נפל קורבן לטרחנים הלכתיים לא מאוד תמימים, שלא חושבים פעמיים לפני שהם מטרידים את הרב ביחסים הלקויים עם החמות, במנהגי בית הכיסא, בחלומות ההזויים על האקס או בעניין מצב החסה בשטחים.
"הרב, מותר לשתות דמעות? נכנסה לנו שממית הביתה, זה אומר משהו? לא הכניסו אותי להדרכה, זה בגלל שאני פחות טובה? מותר לשמוע שיר חסידי בשירותים?" — זהו רק מקבץ נבחר של שאלות שהופיעו לאחרונה בעלוני השבת.
חברי הרכב אנדרדוס הפכו לפני כשנה את השו"תים האלו לשיר מצליח — "שיר הסמס", שבו עשו פארודיה מוזיקלית על טרחני המסרונים. עד כה גרף השיר הזה יותר מ–800 אלף צפיות. "האמת היא שממש לא היינו צריכים להתאמץ", מספר נדב נווה, חבר ההרכב. "פשוט לקחנו את האידיוטיזם ויצרנו מזה שיר. חלק מהדוגמאות היו ממש אמיתיות. למשל היה שו"ת מפורסם של הרב אבינר, שבו הוא נשאל אם מותר לצאת במקביל עם שתי בחורות.
גם בפייסבוק לא נשארו אדישים, ולפני ארבע שנים ייסדו אופיר שובל ואיתי גיטלר ממודיעין את דף הפייסבוק "מטופשו"ת", שמרכז את כל הפנינים "זה כבר הפך לסטנד–אפ", טוען שובל, "סוג של הפוגה קומית. אנשים מקריאים מזה בסעודת שבת וצוחקים. אני זוכר את עצמי בתור תלמיד בישיבת מרכז לשעבר, כשנהגתי לנסח מכתבים ולשלוח אותם לרב אבינר. באיזו חרדת קודש הייתי עושה את זה והמענה היה רציני בהתאם. לדעתי, הנגישות יצרה מצב של עצלנות הלכתית. אנשים כבר לא יודעים לפתוח ספר או לעשות גוגל. פשוט מקלידים שאלה ושולחים לרב הזמין ביותר, שגר ושכח".
"במסרונים זה מגיע לרמות באמת מופרכות", טוען גיטלר. "כמו מישהו ששואל אם מותר להציב בגינה דחליל כי צורתו הבסיסית היא צלב. יש כאן זילות של מושג ההלכה. בחור שואל את הרב בסמס איך אפשר להתחזק ביראת שמיים ומקבל תשובה בת 12 מילים. שאלה שכתבו עליה ספרים שלמים, בא הרב וסגר את העניין ב–63 תווים".
לא קלה דרכו של הרב הסלולרי. מדי יום הוא מספק מענה למאות פונים. על פי מידע שפרסם הרב אבינר למשל, מגיעות אליו מדי יום כ–400 שאלות. בתקופת חגים המספר קופץ ל–700. מתוכן הוא מצליח לענות על כ–120 שאלות ביום. "יש אדם שרוצה תשובה ארוכה, לשם כך כתבתי 156 ספרים והוא יכול לחפש אותם שם. ויש אדם שרוצה תשובה פשוטה וקצרה, וגם זה בסדר", אומר הרב שלמה אבינר למוצש.
בהקדמה לספרו "שאילת שלמה", שמאגד אלפי שאלות ותשובות שנענו על ידו בשו"תים השונים, טוען אבינר שגדלותו של רב נמדדת דווקא ביכולתו לכתוב בצורה קצרה ותמציתית תשובה שהסביר באופן מפורט במקום אחר. הוא גם מוסיף ומסביר שמאז ומעולם פוסקים קיצרו ותמצתו פסקי הלכה קודמים.
הרב מודע לכך שיש אנשים שמטרילים לו את השו"ת וצוחקים על התשובות, ולא ממהר להתרגש: "הפולמוס הזה קיים כבר עשר שנים", הוא אומר. "אז יש אנשים שהשו"תים האלה מצחיקים אותם, בסדר. בפתיחה של ספר מורה נבוכים הוא כותב שאם לא תמצא דבר שמועיל לך בספר שלו תחשיב אותו כאילו לא חובר. אותו הדבר לגבי כל מאמר של כל אדם. אם יש מישהו שלא מוצא חן בעיניו הדברים שאני כותב, שלא יקרא. פה זה לא רוסיה".
לעומת הרב אבינר, הרב ישראל רוזן הוא מהמתנגדים הבולטים של התופעה. "אינסטנט שו"ת, הלכות בזיל הזול", הוא מגדיר אותה. "אני מתנגד תקיפות לעניין הזה. שו"ת חייב להתבצע עם איזושהי היכרות ונגישות. זו לא מתמטיקה. צריכה להיות קומוניקציה בין שואל ומשיב. הנושא הזה לא קיים בשו"ת אינטרנט, על אחת כמה וכמה בשו"ת סמס. זה הפך לסוג של ספורט ואני גם לא אתפלא אם חלק מהשאלות מפוברקות או שהשואל לא באמת רוצה לקבל תשובה אלא לבחון את המשיב ולהביך אותו".
לפני כתשע שנים נשאל הרב אייל קרים על סוגיית אשת יפת תואר במלחמה, כשבסוף המכתב תהה השואל האם מותר לחייל צה"ל בימינו לאנוס בחורות בזמן לוחמה. קרים ענה תשובה מפורטת שהתייחסה בעיקר לשורש ההיתר שניתן בעבר, ויצא מנקודת הנחה שהשואל דתי ומבין את השפה ההלכתית.
כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שמונה לראש מחלקת הרבנות בצה"ל, נשלפה השאלה על ידי כתב באתר מאקו תחת הכותרת "כשאתה לא אומר לא, למה אתה מתכוון?" וקרים ספג ביקורת קשה על דבריו. "אני חושב שכל דמות ציבורית שענתה אצלנו לשו"תים התחרטה באיזשהו שלב", מגלה נכטשטרן, "ולמרות הכול, יש לנו נבחרת די גדולה של משיבים והם עושים את הכל בהתנדבות".
בימים האחרונים רצה ברשת שאלה אינטימית שפורסמה אצלכם שעוסקת בגלישה באייפון ובענייני טהרת הבית באופן מאוד בוטה, על גבול הסוריאליסטי. רבים חושבים שמדובר בבדיחה על חשבון הרב.
"אני לא יודע אם זו שאלה אמיתית או לא, אבל יכול להיות שנער בן 15 בבית ספר חילוני שמע הרצאה אצל אמנון יצחק ולקח אותה ברצינות והחליט לשאול".
וגם אם כן, נראה לך ששאלה כזאת ראויה לפרסום?
"בדרך כלל שאלות בנושאים כאלה לא מפורסמות. לרבנים שונים יש מדיניות שונה לגבי מה שכדאי לפרסם או לא ומתי".
ברור לך שיש גם הטרלות (אנשים שממציאים שאלות כדי להתלוצץ)
"זה חלק זניח. לפעמים גם יש כאלה שהופכים את השאלה להטרלה. יכול להיות שמי ששאל את הרב קיבל את תשובתו ויצא מרוצה. הבעיה היא עם האנשים שקוראים את השאלות האלה ועושים בהם שימוש ציני. המון פעמים גם ייקחו מתוך התשובה משפט אחד ולא יתייחסו לשאר".
אז אולי הפורמט לא מתאים ולא מכבד את ההלכה.
"אני לא אומר שאין לו חסרונות. אבל תנסי לחשוב מה היה קורה אם לא היה שו"ת. אם הרבנים לא היו נגישים, אנשים היו פותחים ספרי הלכה ובודקים בעצמם?"
[bigpic]
אולי.
"אז אני חושב שמה שהיה קורה זה מה שקרה בדור הקודם. חלק היו פותחים ספרים ולומדים את התחום ואחרים היו עושים מה שבא להם. הפריבילגיה הזו, שכל אחד יכול בהינף מקלדת לשלוח שאלה לרב שרלו ולרב שמואל אליהו בסופו של דבר מחזקת את הקשר מול רבנים. זה מנגיש את הרבנות".
כל כך מנגיש שיש אנשים שהופכים את הרב לפסיכולוג בחינם, מה שיכול להיות אפילו מסוכן
"נכון, יש שאלות מורכבות והרבה פעמים התשובות מפנות את השואל לאיש מקצוע. אבל אי אפשר להאשים את הרבנים. אם אדם שואל מישהו שלא מכיר אותו אם לעשות משהו ומחר בבוקר עושה מה שהוא אומר, אז או שהוא רק חיפש אישור למה שחשב קודם, או שהוא טמבל ממש. בסופו של דבר, 50 אחוז מהשאלות, בהערכה גסה, הן מאנשים שמחפשים תשומת לב. רוצים שמישהו יתייחס אליהם בעולם המנוכר שבו אנו חיים".
אבל אם זו אשליה הרבנים הרי שוכחים מהם רגע אחרי ששיגרו את התשובה
"לא בהכרח. אני יכול לספר על רבני שו"ת שהיו סנדקים בבריתות והזמינו אנשים לשבת. יש סיפורים על אנשים שנצמדו לרב מסוים באופן עקבי והפכו אותו לפוסק הקבוע שלהם. הרי יש אפשרות לראות את היסטוריית השואל, גם זה קורה לפעמים. יש גם שאלות מורכבות בשו"ת ואלו ההצלחות של הפורמט".
אבל לא תמיד השו"תים נעשים לשם שמיים. על אף שרובם המוחלט של הרבנים עונים לשו"תים מתוך כוונה טובה ויראת שמיים אמיתית, יש גם כאלה שמנצלים את המצב לרעה. עורך בכיר בתקשורת מגלה למוצש את מה שלעתים מתרחש מאחורי הקלעים של תעשיית השו"ת. "יש גם כאלה שפוסקים בעיקר בשביל להתפרסם", הוא אומר. "יש כאלה שאלמלא השו"תים היו עדיין אנונימיים.
"ויותר מזה — אני יודע שיש רבנים ששולחים לעורכי האתרים שאלות אינטימיות וכותבים להם 'בואו תראו מה כתבתי', מתוך תקווה שיוציאו מזה אייטם בולט באתר. צריך להבין שיש פה אינטרס מסחרי. נראוּת בשו"תים מביאה פרנסה, בקשות להרצאות והצעות לפאנלים. אני משער גם שחלק מהם ממציאים שאלות. בדרך כלל אלו שאלות יותר עסיסיות, חלק עוסקות בנושאים שהצנעה יפה להם. זה לא תמים. הם יודעים בדיוק מה הם עושים".
הרב ברוך אפרתי, מהמפורסמים שבפוסקי השו"ת, מודה שמדי פעם הרבנים ממציאים שאלות: "זה קורה. נדיר, אבל קורה". הרב אפרתי גם מאשר שהוא מפנה לפעמים שאלות לעורכי האתרים, אבל לא רואה בכך בעיה. "זה לא שכיח אצלי", הוא מסביר, "והשאלות שכן נשלחות אלו כאלה שנוגעות לציבור רחב. הקריטריון הוא לא אם הן נפיצות או לא, אלא העניין הציבורי. למשל הייתה שאלה על היחס לבית היהודי, היחס למגזין מוצש או היחס לשבעה נקיים וכן, זו שאלה אינטימית, אבל נוגעת להרבה נשים ולכן היא יכולה להישלח, אבל לא מדובר במשהו שכיח".
לא דרך קצת מפוקפקת להתפרסם? זה הופך את השו"תים לסוג של ביזנס.
"אני יכול להגיד לך שמהשו"תים נהיו לי רק צרות. האינטרס האישי, אם הוא קיים, הוא לא לפרסם שום דבר. השאלות שאני עונה עליהן הן שאלות לא נעימות, שרבים מהרבנים לא מעוניינים בכלל להיכנס אליהן, והציבור נבון. אני לא חושב שיש רב שעונה על שאלות כדי לקבל פרסום".
זה לא מונע ממנו כמובן להתייחס לשאלות רציניות במיוחד, כמו למשל שו"ת שהקדיש לנושא הצפייה ביובל המבולבל. "אנחנו לא מבולבלים ולא מחנכים לבלבול", כתב אפרתי כשנשאל האם מותר לצפות בכוכב הילדים. "יובל המבולבל משדר בלבול ואי סדר, וזו אינה תכונה ישרה של הנפש". לתשובה הזו אפילו יובל שם טוב עצמו לא נשאר אדיש. "לידיעתך, אני לא מנסה לחנך ילדים להיות מבולבלים", כתב שם טוב בתגובה, "להפך, בגלל שיובל הוא מבולבל הוא צריך לבחור. ועל זה אני מתמקד במסרים שלי — לבחור לשמוח ולא להיות עצוב, לבחור לעשות מעשים טובים, לבחור באור ולא בחושך, ולבחור לא לומר דברי לשון הרע לפני שבדקתי במה מדובר".
שו"ת על יובל המבולבל זה לא בידור תורני בעיניך?
"לא. אני לא זוכר אם זו הייתה אמא או אבא, אבל זו שאלה שהגיעה מהורים שמחנכים את ילדיהם לתורה ויראת שמיים והיו מעוניינים להתייעץ עם רב על תוכניות של המדיה הכללית. בעיניי זו שאלה לגיטימית מאוד".
נשמע כאילו מישהו צחק על חשבונך
"אני מכבד כל שואל. כמו שמי שבא אליי במצוקה ובוכה אני לא מתחיל לחשוב אם אולי הוא עושה מניפולציות, אלא קודם כול מחבק אותו ונותן לו כל עזרה שאני יכול. הנחת היסוד שלי היא שהשאלה אמיתית ואם לא, אז לפחות התשובה היא אמיתית, ומקסימום עם ישראל למד תורה. אם אנשים רוצים ללעוג על דברי תורה זה עניין שלהם, כל אחד והעולם הבא שלו".
ברוב המקרים הרבנים לא מכירים את מצבו הנפשי של השואל, לא קצת מסוכן לענות לו תשובה ולקחת אחריות על גורלו?
"זו שאלה חשובה מאוד. בהרבה מאוד שו"תים אני מפנה לפסיכולוגים, סקסולוגים, פסיכיאטרים ויועצים. כל שאלה שעולה ממנה סיבוך נפשי לא נורמטיבי, התשובה נפתחת ב'תיגש לפסיכולוג', ואחר כך אכתוב את הדברים ההלכתיים–המחשבתיים".
יצא לך להציל חיים?
"בהחלט. יותר מאדם אחד ובעיקר שאלות שלא התפרסמו. יצא לי לשמור על משפחות שלא יתפרקו, אבל אחרי הכול חשוב להבהיר: אסור ששאלות ותשובות מסוג כזה יחליפו את ההתפתחות המשמעותית של לימוד תורה וליווי רבנים צמוד. אלו שאלות כמו בכל הדורות, שאדם שואל מה ההלכה או מה האמונה והרב עונה לו. אבל תמיד יש צורך ברב פרונטלי שמכיר את השואל ויכול ללוות את האדם באופן אישי, וזה הרבה יותר חשוב".
"בסופו של דבר אי אפשר להאשים את הטכנולוגיה", מסכם נכטשטרן, "זה חלק טבעי מההתפתחות של המדיה. צריך גם לזכור שהשו"תים הווירטואליים הם אלה שבסופו של דבר הציפו את הסוגיות הכי חשובות וטעונות של ימינו — הומוסקסואליות, בעיות פוריות, אלימות במשפחה, דברים שפעם היו בגדר טאבו. אז יכול להיות שלמעטה האנונימיות יש בכל זאת גם כמה יתרונות".
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם