הדתיים מדברים על זה: כנס ציבורי על סקס
התחום שבינו לבינה נשאר ככל הנראה טאבו השיחה האחרון במגזר הדתי–לאומי. כנס מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים ניסה להעלות את המודעות לנושא. "צו השעה הוא להעניק אותו מנקודת מבט יהודית, בלי לטאטא דברים מתחת לשטיח"
אם יצא לכם לעבור במתחם התחנה בירושלים באחד מהערבים החמים של השבוע שעבר, בטח חשבתם שאיזה כוכב מפורסם הגיע להופיע בעיר, או אולי מרצה בעל שם עולמי. מאות זוגות, רווקים, רווקות, מבוגרים וצעירים — בעיקר דתיים — הצטופפו שם בכיסאות ובספסלים. אולי במפתיע, לא היה מדובר באירוע תרבות או בפוליטיקאי בעל שם שקפץ לשיחה, אלא דווקא בשני רבנים סרוגים ושתי מרצות שנאמו על נושא שפחות אוהבים לדבר עליו בציבור הדתי: מיניות.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"למה אנחנו כאן, בכיכר העיר?" שאלה הפסיכולוגית הקלינית נחמה קירשנבאום–אבינר בפתח דבריה. היא אישה דתית מפתח תקווה, פסיכולוגית מוערכת המתמחה במשפחה הדתית. "אנחנו נמצאים דווקא כאן מפני שהמיניות נמצאת בכיכר העיר. הילדים שלנו נחשפים לדבר הזה, ואנחנו חייבים לדבר איתם. הם הרי יגלו את המיניות איתנו או בלעדינו".
"מהחדשות אנחנו לומדים שמיניות קשורה לאלימות", אמר גם הרב אילעאי עופרן, פסיכולוג ורב קבוצת יבנה. "מטרתנו היא ליצור מרחב שמסוגל לנהל שיח על מיניות, שיהיה מצד אחד פתוח, ומצד שני לא שטחי מדי".
Ted in Bed, "טד במיטה", נקרא הכנס שנתן ביטוי לאחד הנושאים המושתקים ביותר בציבור הדתי–לאומי. הכנס התבסס על פורמט אינטרנטי שבמסגרתו הרצאות קצרות וענייניות מצולמות בווידאו ועולות לרשת. לרשותו של כל דובר עמדו לא יותר מ–20 דקות.
"ילדים מבני ברק עד אלסקה יעשו הכול כדי להדחיק את היותם של הוריהם יצורים מיניים. זה לא נעים, זה מביך", הסבירה קירשנבאום–אבינר בדבריה. "ובכל זאת, עלינו מוטלת החובה לשוחח איתם. אפשר להתחיל את השיחה בגילאי בית הספר היסודי, אך סביר להניח שבזמן הזה הם ידחיקו את הנושא ויחזרו אליו שוב בגיל הנעורים. את השיחה מנהלים תוך יצירת הרחקה שיש בה גם צניעות. מדברים על חתן וכלה, על בני זוג שחוברים יחד עם הקב"ה. מהרגע שהתקדשנו, אני ואתה צוות לכל דבר ועניין".
הרב רפי אוסטרוף סיפר על תלונות המגיעות למרכז יה"ל, שהוא עומד בראשו. "הרבה גברים פונים אלינו בשאלות שונות הקשורות ליחסי האישות בבית", הסביר. "בציבור הדתי לא מסבירים לנשים ולגברים איך לשמח זה את זה ומה באמת צריך לעשות". הוא לא חסך ביקורת גם ממדריכות הכלות. "יש כאלה שאומרות דברים הגורמים נזק ממשי".
שותפתו בארגון יה"ל, שעמד מאחורי הכנס הראשון הזה, היא מיכל פרינס (34), דוקטורנטית בחוג למגדר בבר–אילן ועובדת סוציאלית בהכשרתה. לה ולבעלה ארבעה ילדים, והם מתגוררים ביישוב שדה בועז. למוצש היא מסבירה איך הגיעה לעסוק בנושא שהשתיקה יפה לו. "למדתי לפני מספר שנים בקורס להדרכת כלות, ועלו לי כל מיני שאלות הקשורות למה שקורה אחרי החתונה", היא מספרת.
"הרגשתי שאין במגזר מספיק ידע בנושא. הייתי אחרי תארים בפסיכולוגיה ובעבודה סוציאלית, ואמרתי לעצמי שצריך לחקור את זה". התזה שלה בתואר השני במגדר עסקה ב"התמודדותן של נשים דתיות עם דימוי הגוף אחרי חתונה, ועל יחסי אישות, הפער בין מה שחושבים שאמור להיות לבין מה שקורה בשטח".
לדברי פרינס, תוצאות המחקר לא ממש הפתיעו אותה. "לא הייתה מודעות לקושי, ואין עם מי לדבר. זוגות מרגישים לבד. מדובר באנשים נורמלים, שיכולים להרגיש קושי ביחסי האישות".
את יה"ל הקימה עם הרב אוסטרוף לפני כארבע שנים, "התמקדנו בזוגות נשואים אחרי החתונה, מנקודת פתיחה שמיניות היא דבר טוב, מותר ובריא. יצרנו מקצוע חדש שנקרא 'הדרכה לחיי אישות'. אנחנו מכשירים אנשי טיפול שיידעו לספק מענה בדיוק בנושאים האלה". חשוב לה להדגיש כי "אנחנו לא מטפלים מיניים, ותמיד נפנה את מי שזקוק לכך לאנשי מקצוע".
אך לדבריה, רוב הפונים לא צריכים טיפול של ממש, "יש כאלה שצריך פשוט לנרמל להם את הנושא או להעשיר אותם בידע מיני. להסביר שזה לא נגמר בליל הכלולות. היינו מצפים שאישה תחזור למדריכת הכלות שלה, אבל רבות מהנשים לא זוכרות איך המדריכה נראית בכלל, וחבל. שמנו את עצמנו כמעין חדר מיון. אם יש לכם בעיה, תפנו אלינו, נעזור למקד אתכם ונפנה לאיש טיפול מתאים".
מה התפתח בשיח המגזרי שאפשר קיום של ערב פתוח ופומבי כזה?
"אני חושבת שבשנים האחרונות יש הצפה גדולה של הנושא", אומרת פרינס. "הרבה על רקע הרשתות החברתיות. אנחנו חיים בעידן של ידע. אם עד לפני חמש או עשר שנים, אדם שלא התמצא בנושא מסוים הסתפק בידע שיש לו, הרי שהיום בחיפוש גוגל קצר אתה מגיע למידע בכל עניין.
[bigpic]
"גם בנושאים של מיניות אנשים מחפשים ידע, לא מסתפקים בספרי הדרכה שנכתבו לפני 20 שנה. הבעיה היא שגם אם אתה מחפש רק עם מילים 'דתיות', תגיע מהר מאוד למידע 'חילוני'. אנחנו מנסים לתת את הידע שאנשים מחפשים, מתוך מקום יהודי וערכי".
כלומר, הוצאתם לרחובה של עיר את הדיונים שמתרחשים בשנים האחרונות ברשתות החברתיות?
"כן. יש קבוצות סגורות בפייסבוק שנשים מרגישות בהן בטוח לשתף, ויש פורומים באתרים שרבים מהגולשים בהם דתיים, שאפשרו גם הם דיון. הפרהסיה האמיתית מתרחשת באינטרנט, ואנחנו לקחנו אותה ורוצים לתת לגיטימציה לדיבור בכיכר העיר של השפה הנכונה".
פרינס אומרת כי "עד שבאנו, היו שתי שפות מרכזיות: שפה הלכתית של אסור ומותר שבה רובנו למדנו לחתונה, ושאני עדיין שומעת אותה אצלי בחדר — 'זה מותר?' גם בעניינים לא רלוונטיים, ושפה מערבית שעוסקת הרבה בקשרים קצרי טווח ולא מתאימה לזוגות אצלנו. אנחנו מנסים ליצור תפיסת ביניים".
היא מספרת כי גם מבחינה מחקרית, יש היום פריחה של עבודות תזה ועבודות סמינריוניות שעוסקות בנושאים הקשורים למיניות ויהדות, "וגם מבחינה הלכתית יש התעוררות. מקומות כמו 'נשמת' שנותנים מענה חשוב לנשים".
ערב האירוע נוצרה סערה גדולה ברשת סביב קיום כנס כזה. הרב אליהו זיני, ראש ישיבת אור וישועה שבחיפה, התייחס לכך בראיון לאתר "כיפה" והבהיר כי לדעתו "אין מקום לקיים כנס פתוח ופומבי בנושאים כה אינטימיים".
הוא צוטט באומרו כי “המילה מיניות מהווה בעצמה בעיה בעיני היהדות. למרות שנמצא שימוש קטן במילה מכורח הנסיבות, המינוח עצמו לא שייך לעמנו ואינו ראוי לאנשי תורה. הנושא צריך להיות משובץ במסגרת דיון בינו לבינה ובוודאי שלא צריך לנהל אותו בכיכר העיר. בשנים האחרונות הדיון הזה הפך לניסיון להעניק הכשר בד"ץ לפורנוגרפיה".
גם אנשי יה"ל בהחלט חששו לקראת האירוע מכך שמדובר בכנס הפתוח לכול, במרכזו של אתר בילויים. פרינס מסבירה כי "כשיום עיון מתקיים במקום סגור, אתה בוחר לבוא, קונה כרטיס, יש קירות, יש גבולות. אנחנו אמרנו שכל מי שרוצה מוזמן, הכול פתוח ובחינם. כפינו בכך את עצמנו על המרחב הציבורי והתלבטנו ארוכות אם ההחלטה הייתה נכונה, למרות שחשוב שיהיה במרחב הציבורי שיח כזה".
הייתה ביקורת על השם הפרובוקטיבי.
"מדובר בכותרת יותר קלילה, שהפכה את הנושא לבריא ושמח. לא רצינו לכבס את המילים עד כדי כך שלא יבינו מה אנחנו רוצים לומר. האירוע פורסם בצורה מאוד מצומצמת אבל תוך יום וחצי נרשמו דרך פייסבוק 300 משתתפים, והיו לנו מאות לייקים ושיתופים. זה אומר שיש פה משהו שקורה, שיש צורך וצימאון לשיח על הנושא".
אילו שאלות חוזרות אצלך?
"רוב הפניות הן סביב קשיים של נשים, שמרגישות כי חיי האישות הם עבורן עוד מטלה בחיים. אנחנו מלמדות אותן מה עליהן לעשות כדי לשנות את המצב ובדרך כלל תוך שתיים עד שלוש פגישות, הן חוזרות ב'אורות', אחרות לגמרי".
הרב רפי אוסטרוף (49), יו"ר המועצה הדתית גוש עציון, הוא מייסד משותף של יה"ל. במקביל הוא משמש במשך שנים רבות כר"מ לגמרא באולפנת נווה חנה בגוש עציון.
איך הגעת לעסוק בנושא כל כך מורכב ולא שגרתי?
"לימדתי הרבה שנים במכינות קדם צבאיות מעורבות, בעיקר חילוניות. החבר'ה התחילו להתחתן ולשאול שאלות על אישות, ולא היו להם כתובת או מענה. התחושה שלי היא שבעולם הדתי הרבה עוסקים בזוגיות, בהדרכת חתנים וכלות, אבל אין להם אחרי החתונה כתובת לפנות אליה".
במה עוסקות בדרך כלל הפניות אליך?
"חשוב לי להדגיש קודם כול שאני בא מהכיוון ההדרכתי והאישי ופחות מתחום הטיפול והייעוץ, כי אני לא איש מקצוע. על כן אני ממעט לקבל ענייני ייעוץ ובעיקר עוסק במתח בין הלכות, קדושה ומה שתובע הגוף, החיים הארציים. אנשים חיים בקונפליקט לגבי העניין הזה. אבל בחלוקה ביני לבין מיכל, בעיות שקשורות לגברים מגיעות אליי".
אמרת במהלך ההרצאה שלך שלא תמיד מדריכי חתנים וכלות מספקים את הסחורה.
"לדבר על מיניות זה תהליך שאדם צריך לעבור בעצמו. אנשים עושים קורסים של הדרכת חתנים עם כוונות טובות, אני לא מזלזל בזה, אבל מי שלא עבר תהליך כזה לא יוכל להדריך אחרים".
אילו תגובות קיבלת בעקבות הכנס?
"היה מעל ומעבר למצופה, קיבלנו המון חיזוקים ופידבקים. אחת התגובות בפייסבוק מאוד ריגשה אותי ואת מיכל. מישהי שהגיעה עם בעלה ועם עוד זוג כתבה למיכל 'בזמן שאת דיברת היו לי דמעות בעיניים, וגם לחברה שהגיעה איתי. קלעת בול למה שנשים מרגישות בעניין הזה'".
דיברת שם בפתיחות שהיא יחסית חריגה לרב.
"הניסיון שלי הוא שהרבה פעמים הולכים לכנסים בנושא מיניות ומורחים את המשתתפים או מדברים מסביב. לא מדברים אל האדם ועל האדם. אני משתדל לדבר עם המשתתפים בתור בני אדם. כמו שאני רגיל לדבר ביום–יום".
מה המסר שצריך לצאת מהאירוע הזה?
"מיניות היא חלק מהחיים של כל בני האנוש. אם זוג שהגיע לכנס והיה ביניהם קושי לדבר על הנושא, התחילו בעקבות הכנס לדבר ביניהם — זה שכרנו".
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם